קטגוריה: ספר בראשית

יבא שילה – משה ומשיח בברכת יעקב ליהודה שבפרשתנו ויחי נאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" (מט, י). וכתב בבעל הטורים "יבא שילה בגימטריא משיח. שילה בגימטריא

להתחזק מ"וישם בארון במצרים"? ידוע הכלל ש"מסיימים בטוב" (עיין תוס' סוף נדה, ועוד), ואם כן תמוה, מדוע סיום ספר בראשית הוא בזה שנקבר יוסף במצרים "ויישם בארון במצרים", הרי לכאורה זהו היפך השבח, שלא זכה יוסף

מדוע עיכב ה' את יעקב מגילוי הקץ? בפרשתנו מובא שלפני שברך יעקב את בניו אמר להם "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים" (מט, א). ועל זה אמרו חז"ל "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ

תכונת הוויתור של 'עקרת הבית' בתחילת פרשתנו ויחי  הובאו דברי יעקב ליוסף "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל גו׳ ואקברה שם בדרך" (מח, ז). ופירש רש"י "ע"פ הדבור קברתי' שם שתהא לעזרה לבני', כשיגלה אותם נבוזראדן

וויתור על משכב הצדיק – מעלה או חסרון? בפרשתנו ויחי כתוב שאמר יעקב ליוסף "ואני בבאי מפדן מתי עלי רחל גו' ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (מח, ז). ופירש רש"י "על פי הדיבור קברתיה

זמן גאולתנו אילו זמן הקץ היה ידוע מראש, לא הייתה יכולה להיות ציפייה אמיתית לגאולה, שכן היינו יודעים מראש מתי יבוא המשיח. לכן לא נתגלה הקץ, כדי שנצפה לגאולה ונתייחס אליה כאל דבר שיכול להתרחש בכל

על "ראשו" של יהודי אין מה לבכות בפרשתנו ויגש כתוב, שכאשר התוודע יוסף אל אחיו "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו" (מה, יד). ולכאורה צריך ביאור, מדוע בכו איש על צאורי אחיו,

מהי ההגנה מן הגלות? בפרשתנו ויגש  כתוב שיוסף אמר אל אחיו "אל תרגזו בדרך" (מה, כד). וכתוב על זה בתוס' "יש מדרש אל תפסיקו מדבר הלכה" (תוד"ה אל תרגזו תענית י, ב). וכתבו המפרשים (מלאכת הקודש

לעשות ולא לבכות! בפרשתנו ויגש  כתוב "ויפול על צאוריו ויבך על צואריו עוד" (מו, כט), והיינו, שכאשר פגש יוסף את יעקב , בכה יוסף. אך יעקב לא בכה, ופרש"י שזה הי' מפני ש"הי' קורא את שמע".

ההתמסרות הנדרשת בלימוד התורה בפרשתנו ויגש כתוב "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (מו, כח), ופירש רש"י "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". ולכאורה תמוה, מדוע הוצרך יעקב לשלוח יהודה למצרים "לתקן

ב"ה ממתק לשבת פרשת מקץ וחג החנוכה תשע"ו בנובמבר 1979, נשבו 52 עובדי שגרירות ארה"ב באירן, והאו״ם ארגן משלחת של אנשי דת לבקר אותם, הרבי מליובאוויטש הפעיל את השפעתו כדי שהרב הרשברג, רבה הראשי של מקסיקו

ב"ה האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך נקלעו פעם לעיירה, קרתה איזשהי אי הבנה ושמו אותם בבית הסוהר, באמצע הלילה מתעורר ר׳ זושא ושומע את אחיו אלימלך בוכה, שואל ר' זושא את אחיו "למה נפלה רוחך?"

כשלא עולים… נופלים! על הפסוק "הנה חמיך עולה תמנתה" (לח, יג) פירש רש"י "בשמשון הוא אומר וירד שמשון גו' תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן". ויש לבאר זה בדרך הדרש: כאשר

יוסף הצדיק: להתעניין בטובת הזולת! בפרשתנו וישב  מסופר אודות דברי יוסף לשרי פרעה ואשר "ויבא אליהם יוסף בבוקר וירא אותם והנם זועפים. וישאל גו' מדוע פניכם רעים היום" (מ, ו-ז). והנה, מפרטי דברי יוסף לשרי פרעה,

מדוע הי' יעקב ממתין שישתחוו האחים ליוסף? כתוב בפרשתנו וישב "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (לז, יא) ופירש רש"י "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא". ולכאורה תמוה מה ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" – שימלוך

זהירות, ניצוצות! בתחילת פרשתנו וישב כתב רש"י "אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה כו', פירש לך יישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כו' משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה, עד שמוצא

ב"ה ממתק לשבת פרשת וישלח תשע"ו מעשה בבחור צעיר, שסיים לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן ציור באחד הקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור: "אני צייר מתחיל,

'יצאנית' למעליותא על הפסוק "ותצא דינה בת לאה גו׳ לראות בבנות הארץ" (לד, א) פירש רש"י "על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו". ולכאורה תמוה, הרי אמרו חז"ל (ב"ב

וויתור על הגאולה למען "הצאן והבקר" בנוגע להליכת יעקב לקראת עשיו אחיו והדיבור ביניהם שמבואר בפרשתנו וישלח, נתבאר בספרי חסידות אשר הם עניינים שברומו של עולם, בנוגע לעבודת העלאת עולם הזה והכנתו לביאת משיח צדקנו. ומבואר

יסוד עבודת הנכנס למצוות בפרשתנו  וישלח כתוב "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי .. . איש חרבו" (לד, כה). ובמדרש נאמר ש"בני י"ג שנה היו" (ב"ר פרשה פ). והנה, מזה שנקראו שמעון ולוי כשהיו בני י"ג

יעקב – ימי החול, וישראל – שבת  בפרשתנו  וישלח נאמר ליעקב "שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך" (לה, י). ואמרו חז"ל "כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה . .

"דרך" – דרך ההצלה מגויים על הפסוק בפרשתנו וישלח  "עד אשר אבוא אל אדני שעירה" (לג, יד) מפרש רש"י "הרחיב לו את הדרך כו', אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא

מ"עפר הארץ"  ל"ופרצת"! על הפסוק בפרשתנו ויצא "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"(כח, יד)נאמר במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח).

מהי "מלאכתו" של הקב"ה? כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני, ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן . . וכן חייב

מתי הנקבות קודמות לזכרים? על הפסוק בפרשתנו ויצא "ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" (לא, יז) פירש רש"י "הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים". ויש לבאר שתי הנהגות אלו של יעקב ועשו

שינה טובה! על הפסוק בפרשתנו ויצא  "ויפגע במקום וילן שם גו' וישכב במקום ההוא" (כח, יא) פירש רש"י "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר, לא שכב". וידועה שאלת המפרשים (דברי דוד להט"ז, ועוד)

אל תכניס ראשך לפרנסה! על הפסוק  בפרשתינו  ויצא:  "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא)פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך:

אם "אח עשו ליעקב" מדוע "אהבתי אתכם"? בהפטרת פרשתנו תולדות אומרים "אהבתי אתכם אמר ה' גו' הלוא אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". ויש לפרש כתוב זה בדרך החסידות: באהבת הקב"ה יש

ב"ה ממתק לשבת פרשת תולדות תשע"ו רבי נחום מצ'רנובל היה עני מרוד. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, והעניק לו שלוש מאות רובל. בני משפחתו של הצדיק שמחו מאוד, והחלו לתכנן כיצד ישתמשו בכסף להחזר החובות הרבים