מעיין בא כחו של משיח לגאול את ישראל?

יבא שילה – משה ומשיח בברכת יעקב ליהודה שבפרשתנו ויחי נאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" (מט, י). וכתב בבעל הטורים "יבא שילה בגימטריא משיח. שילה בגימטריא משה". ויש לבאר עומק נפלא בדברי בעל הטורים, בהקדם ביאור מאמר רז"ל (ראה שמו"ר פ"ב ו) "משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון", והדבר ברור שאין כוונת המדרש שמשה עצמו הוא משיח גואל צדק, שהרי משיח הוא מבית דוד משבט יהודה ומשה משבט לוי, אלא ודאי כוונת המדרש היא שגם הגאולה העתידה לבוא במהרה, תבוא בכחו של משה גואל ראשון. והביאור בזה: כחו של משיח לגאול את ישראל בא מכח התורה, שהרי זהו עיקר מעלת המשיח, כמו שמצינו ברמב"ם שההגדרה הראשונה של משיח היא היותו "הוגה…

להמשך קריאה
מדוע סיום ספר בראשית הוא בזה שנקבר יוסף במצרים
בכל דור ודור ובכל יום ויום חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, שהיא יציאת הנפש האלוקית ממאסר הגוף להיכלל ביחוד אוא"ס על ידי עסק התורה והמצוות (ע"פ תניא מז)

מדוע סיום ספר בראשית הוא בזה שנקבר יוסף במצרים

להתחזק מ"וישם בארון במצרים"? ידוע הכלל ש"מסיימים בטוב" (עיין תוס' סוף נדה, ועוד), ואם כן תמוה, מדוע סיום ספר בראשית הוא בזה שנקבר יוסף במצרים "ויישם בארון במצרים", הרי לכאורה זהו היפך השבח, שלא זכה יוסף ליקבר מיד בארץ ישראל ונשאר במצרים? ויש לומר בזה ע"פ מה שכתוב  בש"ך על התורה (פרשתנו מז, כט), שהטעם לזה שנקבר יוסף במצרים ולא בא"י הוא כי יעקב אמר ליוסף "אתה צריך שתגן עליהם כו' ואתה צריך למשוך להם חן וחסד כל זמן שהם בגלות וללכת עמהם ולמשכם במדבר". ונמצא, שמקבורת יוסף במצרים שאבו בנ"י עידוד וחיזוק, שלמרות שהיו בתוך גלות קשה, הנה בידעם שיוסף הצדיק נמצא אתם בצרת גלותם, נתעודדו מזה שלא להתפעל מהסביבה, ולהיות חזקים בדביקותם להקב"ה. ועל פי זה יש לבאר זאת שעל…

להמשך קריאה

פרשת ויחי – גילוי הקץ

מדוע עיכב ה' את יעקב מגילוי הקץ? בפרשתנו מובא שלפני שברך יעקב את בניו אמר להם "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים" (מט, א). ועל זה אמרו חז"ל "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה" (פסחים נו, א, הובא ברש"י עה"פ). ולכאורה תמוה, הרי מובן שלא הי' ברצון יעקב לגלות את הקץ רק בכדי שיראו בניו שיודע הוא את הקץ, כי אם שרצה להפיק מכך איזו תועלת לבני ישראל. וכמו שנתבאר במקום אחר, שרצה יעקב לגלות להם שבאם ע"י עבודתם יבואו למצב ד"זכו", הרי הגאולה ממצרים היא עת הגאולה השלימה, וזה הי' מוסיף להם בעבודתם את ה', שהיו נזהרים ביותר שלא יגרום החטא והן בהוספה במעשים טובים בכדי לזרז עוד יותר את הגאולה השלימה (ראה בארוכה במקור…

להמשך קריאה

יש שכר לפעולתך פרשת ויחי

תכונת הוויתור של 'עקרת הבית' בתחילת פרשתנו ויחי  הובאו דברי יעקב ליוסף "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל גו׳ ואקברה שם בדרך" (מח, ז). ופירש רש"י "ע"פ הדבור קברתי' שם שתהא לעזרה לבני', כשיגלה אותם נבוזראדן כו' יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים כו', והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך". ויש לבאר מה שרחל נקברה בדרך ולא יעקב אבינו, שכן על רחל אמנו כותב רש"י (ויצא לא, ד ד"ה ויקרא) "היא היתה עקרת הבית". וכן מובא במדרש (בראשית רבה פע"א, ב) "רחל היתה עיקרו של בית". והנה מצינו בנוגע לנשי ישראל, שפטורות ממצוות-עשה שהזמן גרמא (משנה קידושין כט, א), וכן פטורות מתלמוד תורה (קידושין שם, ב). ומבואר בראשונים (אבודרהם סדר תפלות של חול. כלבו ר"ס ע"ג) שהטעם לכך הוא  מפני שעל…

להמשך קריאה

פרשת ויחי פנינה יומית

וויתור על משכב הצדיק – מעלה או חסרון? בפרשתנו ויחי כתוב שאמר יעקב ליוסף "ואני בבאי מפדן מתי עלי רחל גו' ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (מח, ז). ופירש רש"י "על פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזארדן כו' יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים כו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם". ובמפרשי רש"י (ראה שפ"ח, באה"ט, משכיל לדוד, גו"א ועוד) הקשו שלכאורה רש"י סותר עצמו, שכאן פירש שהטעם לזה שלא נקברה רחל במערת המכפלה הוא כדי "שתהא לעזרה לבני'", בעוד שבפ' ויצא פירש ש"לפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו" (ויצא ל, טו). ולכאורה טעמים אלו סותרים הם. ויש לומר בתיווך ב' הטעמים ע"פ מה שכתוב במדרש ש"נכנסה…

להמשך קריאה

פרשת ויחי – וזמן הגאולה

זמן גאולתנו אילו זמן הקץ היה ידוע מראש, לא הייתה יכולה להיות ציפייה אמיתית לגאולה, שכן היינו יודעים מראש מתי יבוא המשיח. לכן לא נתגלה הקץ, כדי שנצפה לגאולה ונתייחס אליה כאל דבר שיכול להתרחש בכל יום ובכל שעה. ספר השיחות תש"נ הרבי מילובביטש

להמשך קריאה

למה בוכים על הצוואר?

על "ראשו" של יהודי אין מה לבכות בפרשתנו ויגש כתוב, שכאשר התוודע יוסף אל אחיו "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו" (מה, יד). ולכאורה צריך ביאור, מדוע בכו איש על צאורי אחיו, ולא על ראש אחיו, הרי הראש הוא החלק העיקרי והנעלה של בן אדם? ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: הצואר הוא הממוצע בין הראש לכל הגוף. כי, כללות חיות האדם הוא במוח שבראש, והמשכת חיות זו מהראש אל הגוף היא באמצעות הקנה, וושט וורידין שבגרון. ונמצא, שיש בצואר מעלה על הראש, שאף שמעלתו של הראש כמו שהוא בפני עצמו גדולה ממעלת הצואר, מ"מ בנוגע לתכליתו ותפקידו של הראש יש יתרון מעלה בצואר, שדוקא בו קיים הכח והיכולת להעביר את החיות מהראש לכל הגוף. ובעבודת האדם לקונו,…

להמשך קריאה

פרשת ויגש עוסקים בתורה

מהי ההגנה מן הגלות? בפרשתנו ויגש  כתוב שיוסף אמר אל אחיו "אל תרגזו בדרך" (מה, כד). וכתוב על זה בתוס' "יש מדרש אל תפסיקו מדבר הלכה" (תוד"ה אל תרגזו תענית י, ב). וכתבו המפרשים (מלאכת הקודש לפרש"י כאן, ועוד), שהחידוש בלשון המדרש שהביא התוס' (שאינו כגי' המדרש שלפנינו) הוא, שלגירסא זו פירוש "אל תרגזו" הוא, שאין להפסיק "בדרך" אפילו מדבר הלכה שהוא "לעיונא". ולכאורה יש לעיין, הרי השבטים הלכו כמה פעמים מארץ כנען למצרים הלוך ושוב, ולא מצינו שיוזהרו עד כאן "אל תרגזו בדרך", ומדוע נשתנה הדבר כאן? ויש לומר ע"ד הדרוש: הליכותיהם הקודמות של השבטים היו בשליחותו של יעקב להביא בר בשנות הרעב. משא"כ הליכה זו, "מהרו ועלו אל אבי גו' רדה אלי אל תעמוד גו'", היתה קשורה עם ירידת יעקב…

להמשך קריאה

לעשות ולא לבכות!

לעשות ולא לבכות! בפרשתנו ויגש  כתוב "ויפול על צאוריו ויבך על צואריו עוד" (מו, כט), והיינו, שכאשר פגש יוסף את יעקב , בכה יוסף. אך יעקב לא בכה, ופרש"י שזה הי' מפני ש"הי' קורא את שמע". והנה בזהר הקדוש פירש שבכיית יוסף הייתה "דבכון כלא על מקדשא דאתחריב" (זהר ח"א ריא, סע"א), והיינו, שבכיית יוסף הייתה מפני חורבן בית המקדש. וא"כ צריך ביאור, מדוע לא בכה איתו יעקב? ואיך יתכן הדבר שלא נתרגש יעקב ונטרד מחורבן בית המקדש, והי' יכול בשעה זו לקרות את שמע בכוונה? ויש לומר הביאור בזה: ענין הבכי' הוא רק בכדי להקל על הבוכה. שהרי אין בכחה של בכי' לתקן משהו בדבר הגורם את הבכי', אלא שהבכי' מרגיעה את רוחו של המיצר ודואג. ומזה מובן, שאם יש ביד…

להמשך קריאה

ההתמסרות הנדרשת בלימוד התורה

ההתמסרות הנדרשת בלימוד התורה בפרשתנו ויגש כתוב "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (מו, כח), ופירש רש"י "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". ולכאורה תמוה, מדוע הוצרך יעקב לשלוח יהודה למצרים "לתקן לו בית תלמוד", הרי יוסף כבר הי' במצרים, והי' יכול לתקן את ה"בית תלמוד" ע"י יוסף? ויש לבאר זה על פי מה שמצינו החילוק בין מדריגת יוסף למדריגות האבות והשבטים, שהאבות והשבטים בחרו להיות "רועי צאן", בכדי להמעיט את העסק בעניני עולם הזה, שלא יופרעו מלימוד התורה ועבודת השי"ת. משא"כ יוסף הצדיק הי' משנה למלך ועסוק ביותר בעיני מצרים (ראה בכ"ז תורת חיים (לכ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע) ס"פ ויחי רמב, ד ואילך, ובכ"מ). והנה, הגם שעיסוקו של יוסף בעניני העולם לא פגם כי הוא זה בדביקותו…

להמשך קריאה

האמונה הטהורה בפרשת מקץ חנוכה

ב"ה ממתק לשבת פרשת מקץ וחג החנוכה תשע"ו בנובמבר 1979, נשבו 52 עובדי שגרירות ארה"ב באירן, והאו״ם ארגן משלחת של אנשי דת לבקר אותם, הרבי מליובאוויטש הפעיל את השפעתו כדי שהרב הרשברג, רבה הראשי של מקסיקו ייכלל במשלחת, מספר הרב הרשברג: "לפני שיצאנו באתי אל הרבי כדי לקבל ממנו ברכה. הייתי זקוק לברכה מאוד, שכן מאד חששתי ממה שעלול לקרות לנו באירן, הרבי שלל את כל החששות. הוא הדריך אותי בכמה דברים, ולבסוף הפטיר: 'ודאי לא תשכח להדליק נרות חנוכה עם אנשי השגרירות'. דבריו האחרונים היו תמוהים. שכן עד לחנוכה נותרו עוד למעלה מחודשיים! בפועל, מסיבות שונות התעכבה יציאתה של המשלחת עד ...יומיים לפני חנוכה! "לקראת הביקור בבניין השגרירות ביקשתי אישור להכניס לבניין חנוכייה. התשובה המפתיעה שקיבלתי הייתה: 'הנוצרים ידליקו אורות לכבוד…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת וישב תשע״ו

ב"ה האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך נקלעו פעם לעיירה, קרתה איזשהי אי הבנה ושמו אותם בבית הסוהר, באמצע הלילה מתעורר ר׳ זושא ושומע את אחיו אלימלך בוכה, שואל ר' זושא את אחיו "למה נפלה רוחך?" ור' אלימלך עונה "אני מסתכל על החדר ורואה שבאמצע החדר יש דלי שבו עושים האסירים את צרכיהם, בחדר כזה אסור להתפלל, מה נעשה כשנצטרך להתפלל שחרית עוד מעט?" מחייך ר' זושא ואומר "אדרבה! זו דווקא סיבה להיות בשמחה! הרי מהי הסיבה שאנו מתפללים כל יום?! כי הקב"ה ציווה עלינו להתפלל, את מצוות התפילה זכינו לקיים הרבה פעמים, אבל את המצווה שלא להתפלל כשאתה במקום כזה עדיין לא זכינו אף פעם לקיים! וכי זו לא סיבה לשמוח?" רבי אלימלך הסכים איתו ושניהם החלו לשמוח ואף קמו לרקוד,…

להמשך קריאה

לא לבטוח ברשע – פרשת מקץ

למה הענישו את יוסף על ששם את ביטחונו באדם, והלוא בדרך-כלל שולח הקב"ה את ישועתו בדרך הטבע, על-ידי אדם? אלא לבטוח צריכים באדם כשר ועונשו היה שבטח ברשע. נפש יהונתן

להמשך קריאה

פרשת וישב, עליה או ירידה

כשלא עולים... נופלים! על הפסוק "הנה חמיך עולה תמנתה" (לח, יג) פירש רש"י "בשמשון הוא אומר וירד שמשון גו' תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן". ויש לבאר זה בדרך הדרש: כאשר אדם מטפס ועולה בהר אינו יכול לנוח ולעמוד במקומו אף לא לרגע אחד, כי מכיון שההר הוא בשיפוע הרי באם יפסיק עלול הוא ליפול ולהסתכן ח"ו. כן הוא הדבר הוא בעבודת האדם לקונו - "מי יעלה בהר ה'", שא"א לאדם להסתפק במצבו ולנוח לרגע מעליתו בקודש, כי בכל זמן ועת הרי הוא  נמצא "בשיפוע ההר" - במצב של סכנות רוחניות, ובאם ינוח לרגע, עלול הוא ליכשל ולבוא לידי "ירידה" ח"ו. וזה רמז הכתוב בזה שאצל "תמנה", ד"בשפוע ההר היתה יושבת", לא כתוב לשון ישיבה ועמידה, כי…

להמשך קריאה

פרשת וישב והזולת

יוסף הצדיק: להתעניין בטובת הזולת! בפרשתנו וישב  מסופר אודות דברי יוסף לשרי פרעה ואשר "ויבא אליהם יוסף בבוקר וירא אותם והנם זועפים. וישאל גו' מדוע פניכם רעים היום" (מ, ו-ז). והנה, מפרטי דברי יוסף לשרי פרעה, ומאופן הנהגתו אתם, יש ללמוד הוראה נפלאה: לאחר ש"גונב גנבתי מבית אבי", ונמכר יוסף לעבד, ואחרי כל זה עוד הושיבו אותו בבית האסורים ללא פשע ועוון, הי' אפשר לחשוב שבמצב כזה יהי' "ברוגז" על כל העולם, ובמיוחד על שרי פרעה, שהרי אחד משריו הושיבו בבית האסורים. ואם כן, כאשר ראה יוסף את שרי פרעה "והנם זועפים" הי' אפשר לחשוב שלא הי' מתעניין בהם כל עיקר. יתר על כן, הרי מצב זה ששרי פרעה "הנם זועפים" לא הי' צריך לעורר אצל יוסף תמיהה, שהרי פשוט ששר הנמצא…

להמשך קריאה

מדוע הי' יעקב ממתין שישתחוו האחים ליוסף?

מדוע הי' יעקב ממתין שישתחוו האחים ליוסף? כתוב בפרשתנו וישב "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (לז, יא) ופירש רש"י "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא". ולכאורה תמוה מה ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" - שימלוך יוסף על שאר האחים והם יבואו להשתחוות לו ארצה, דאף שכיון שיוסף הי' בן זקוניו של יעקב אשר אהב אותו מכל בניו לכן הי' רוצה שיעלה לגדולה, ועוד יותר משאר כל בניו, מ"מ, מהו העילוי בזה שהוא ימלוך על אחיו עד שישתחוו לו ארצה, ועד כדי כך שיעקב הי' ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר? ויש לבאר זה בדרך החסידות: ידוע הביאור הפנימי בזה שכל ישראל נקראים בשם יוסף, "נוהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב), שהוא לפי שהמשיך יוסף והשפיע מעניניו ותכונותיו הרוחניים לכאו"א מישראל. דהנה, ייחודו…

להמשך קריאה

פנינה יומית – וישב

זהירות, ניצוצות! בתחילת פרשתנו וישב כתב רש"י "אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה כו', פירש לך יישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כו' משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה, עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה, הוא משליך את הצרורות מידו, ונוטל המרגלית". ויש לעיין בלשון המשל "משמצאה, הוא משליך את הצרורות מידו, ונוטל המרגלית". לכאורה מה בא ללמדנו בזה ש"משליך את הצרורות מידו", הרי זה  מובן מעצמו, שכאשר מוצאים את המרגלית אין מתעסקים כי אם עם המרגלית? ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: בכל הדברים הגשמיים טמונים ניצוצות קדושה, ועבודת האדם היא להתעסק עם הדברים הגשמיים, כדי לברר את הניצוץ מתוכם ולהעלותו לשרשו. וזהו משל המרגלית והחול, שה"מרגלית" היא ניצוץ הקדושה, וה"חול" הם דברים הגשמיים שבתוכם טמון הניצוץ.…

להמשך קריאה

פשוט לנסות לתקן – פרשת וישלח

ב"ה ממתק לשבת פרשת וישלח תשע"ו מעשה בבחור צעיר, שסיים לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן ציור באחד הקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור: "אני צייר מתחיל, ואשמח לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכד' - שייקח בבקשה, את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי". למחרת הגיע ידידנו הצייר המתחיל לקניון, וחשכו עיניו - הציור מלא איקסים, כמעט עד אפס מקום, בבושת פנים הוא הוריד את ציורו וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור". הוא לקח את הציור למורה, וסיפר לו על הניסיון המר. שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?" "בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.…

להמשך קריאה

'יצאנית' למעליותא – וישלח

'יצאנית' למעליותא על הפסוק "ותצא דינה בת לאה גו׳ לראות בבנות הארץ" (לד, א) פירש רש"י "על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו". ולכאורה תמוה, הרי אמרו חז"ל (ב"ב קכג, א) שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, וא"כ מדוע נכתב כאן "גנותה" של לאה, ש"יצאנית היתה"? וביותר יוקשה, הרי בנוגע ל"ותצא לאה לקראתו", פירש רש"י (ויצא ל, יז) "שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים", וא"כ, יציאתה כדבר טוב תחשב, ומדוע כאן נחשבת היא  כ"יצאנית"? ויש לומר, שקושיא אחת מתורצת בחבירתה, שבא הכתוב לבאר כאן שבחה של דינה, שהיתה "יצאנית" כאימה לאה. שכשם שלאה יציאתה היתה לדבר טוב, כן הוא בדינה ש"יצאנית" הייתה, למעליותא. והרי כתב רש"י לעיל, על הפסוק "ויקח גו' ואת אחד עשר ילדיו"…

להמשך קריאה

וישלח למען הצאן והבקר

וויתור על הגאולה למען "הצאן והבקר" בנוגע להליכת יעקב לקראת עשיו אחיו והדיבור ביניהם שמבואר בפרשתנו וישלח, נתבאר בספרי חסידות אשר הם עניינים שברומו של עולם, בנוגע לעבודת העלאת עולם הזה והכנתו לביאת משיח צדקנו. ומבואר (ראה תורה אור כד, ב. תורת חיים וישלח מב, סע"ב ואילך. לקוטי שיחות ח"א ע' 68. חכ"ה ע' 362 ואילך, ועוד), אשר יעקב כבר השלים עבודתו בבירור וזיכוך הגשמיות, והיה מוכן לבוא הגאולה, עד אשר מצדו היה מוכן ללכת "אל אדוני שעירה", שהליכה זו היא מייעודי הגאולה "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". והנה, הטעם שלא עשה כן יעקב, ונתעכב הוא וזרעו בגלות, פירשו יעקב בעצמו, שהוא "כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי", שחס על הילדים וגדיי הצאן שתקשה עליהם הדרך, "ודפקום יום…

להמשך קריאה

פרשת וישלח – בר מצווה

יסוד עבודת הנכנס למצוות בפרשתנו  וישלח כתוב "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי .. . איש חרבו" (לד, כה). ובמדרש נאמר ש"בני י"ג שנה היו" (ב"ר פרשה פ). והנה, מזה שנקראו שמעון ולוי כשהיו בני י"ג שנה בשם "איש" שהוא לשון גדלות, וכמ"ש (שמות ב, יד) "מי שמך לאיש", למדו (עיין רש"י נזיר כט, ב ד"ה ור' יוסי. רש"י ורע"ב אבות פ"ה מכ"א. ועוד) ש"בן שלש עשרה למצוות". שבגיל שלש עשרה נחשב האדם ל"גדול" בשכלו ותכונותיו ומחוייב במצוות. ויש לתמוה, דלכאורה הרי זה כעין תרתי דסתרי, שכן מצד אחד למדו מפסוק זה שבגיל י"ג שנה מתחייבים במצוות,כלומר שבגיל זה נחשב האדם לבר דעת ובר חיובא, ומצד שני מהפסוק "ויקחו איש חרבו . . ויהרגו כל זכר" מורה שלא פעלו ע"פ הדעת, ורק…

להמשך קריאה
פרשת וישלח: ההבדל בין יעקב וישראל
Photo by C. Raad. Northern British-Israel Review. January 1911. (Glasgow). Editor Mr M. Graham Coltart. - Palestine Exploration Fund Magazine. Quarterly Statement July 1912. Pages 145-150

פרשת וישלח: ההבדל בין יעקב וישראל

יעקב – ימי החול, וישראל - שבת  בפרשתנו  וישלח נאמר ליעקב "שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך" (לה, י). ואמרו חז"ל "כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה . . עובר בלאו. . אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי? - שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב: ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב" (ברכות יג, א). ונמצא, שגם השם "יעקב" וגם השם "ישראל" נותרו על כנם. ויש לומר, שהוא מפני שבעבודת בני ישראל, קיימים שני שמות אלו: מבואר בספרי חסידות שב' שמות אלו מורים על שתי דרגות בעבודת השם הקיימות אצל כל איש ישראל: השם "יעקב" מורה על לקיחת הברכות מעשיו במרמה, "בעקבה וברמיה" (רש"י פרשתנו לב, כט) ואילו השם "ישראל" מורה על לקיחת…

להמשך קריאה

וישלח "עד אשר אבוא אל אדני שעירה"

"דרך" – דרך ההצלה מגויים על הפסוק בפרשתנו וישלח  "עד אשר אבוא אל אדני שעירה" (לג, יד) מפרש רש"י "הרחיב לו את הדרך כו', אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח". וכתב הרמב"ם, "אם שאלו [גוי], לאן אתה הולך, ירחיב לו את הדרך, כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" (הל' רוצח ושמירת נפש פי"ב ה"ח). ויש לבאר בדרך החסידות: הצלת יעקב מעשו הייתה ע"י ש"הרחיב" את הדרך מזמן ההוא עד אשר יבוא אל שעיר "בימי המשיח". ומזה יש ללמוד את הדרך בו אפשר לינצל מליפול בידי הגויים וענייניהם, גם בזמן שנמצאים אנחנו עכשיו, תחת שליטת הגויים, ובזמן הגלות: שליטת הגוי והגלות על בן ישראל שייכת רק כאשר…

להמשך קריאה

ווידיאו 6 דקות על פרשת ויצא

https://www.youtube.com/watch?v=lRuXXth9M70 פרשת ויצא לאור החסידות- לגימת חסידות 3 עם הרב שרגא זלמנוב למה יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית? מה ההבדל בין הר? שדה? ובית? ואיך זה קשור לגאולה? על כל זה ועוד בשיעור וידיאו 6 דקות על פרשת ויצא עם הרב שרגא זלמנוב לגימת חסידות 3 ללמוד עוד על פרשת ויצא בקרו באתר מרכז ניו יורק: http://goo.gl/MOG78Q

להמשך קריאה
והי' זרעך כעפר הארץ
על הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (כח, טו)

והי' זרעך כעפר הארץ

מ"עפר הארץ"  ל"ופרצת"! על הפסוק בפרשתנו ויצא "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"(כח, יד)נאמר במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח). ולפי פשוטו נראה, שלפי דברי המדרש, הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ", אינו חלק מהברכה, אלא אדרבה, שכאשר יגיעו בני ישראל למצב שפל כזה אז תחול הברכה של "ופרצת גו'". ויש לבאר על דרך החסידות, ש"והי' זרעך כעפר הארץ" אינו מרמז על ירידה כי אם אדרבה: מבואר באור החיים הק' (פרשתנו כח, יד) שכל הפרשה של "ויצא יעקב מבאר שבע גו'" מרמזת לירידת הנשמה ממקור חוצבה להתלבש בתוך גוף גשמי וחומרי, שהיא "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". ומבואר בספרים, אשר ירידה זו היא לצורך עלי'. שדווקא ע"י כך…

להמשך קריאה
נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך
לכל יהודי מגיע שכר גדול על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג).

נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך

מהי "מלאכתו" של הקב"ה? כתב הרמב"ם בסוף הל' שכירות: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני, ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן . . וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כח עבדתי את אביכן...". ונמצא, שזה ש"חייב לעבוד בכל כוחו" למדים מעבודת יעקב בבית לבן הארמי בחרן. ויש לבאר זה בדרך החסידות: אמרו חז"ל (אבות פ"ב מט"ז) "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", שבני ישראל הם ה"פועלים" שחייבים לעשות את "מלאכת בעל הבית"  - הקב"ה. והנה, אפשר שיעלה על הדעת ש"מלאכת בעל הבית" בעבודת השי"ת היא דווקא כשעוסקים בדברים נעלים, כגון תורה ותפלה, אך כשמתעסקים בעניני עוה"ז, אין זו מלאכתו של הקב"ה. ועל זה באה…

להמשך קריאה

פרשת ויצא – פנינה יומית

מתי הנקבות קודמות לזכרים? על הפסוק בפרשתנו ויצא "ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" (לא, יז) פירש רש"י "הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים". ויש לבאר שתי הנהגות אלו של יעקב ועשו למעליותא, ובעבודת האדם לקונו: הנה, זכר ונקבה - איש ואשה - מורים על עבודת המוח ועבודת הלב. כי עיקר ענין המוחין ולימוד התורה הוא אצל האיש, ואילו ייחודיותה של האשה לגבי האיש היא בענין הרגש והמדות. והנה, הסדר הרצוי בכלל הוא ש"הוא ימשל בך" - זכרים קודמים לנקבות. והיינו, שהמוח ישלוט על הלב (תניא פי"ב ובכ"מ), שהמדות צריכות להיות מונהגות ע"י השכל. כי רק כאשר המדות מונהגות ע"י השכל, אזי חמדת הלב והנהגת האדם היא כדבעי. ולכן, יעקב "הקדים זכרים לנקבות", כי הסדר הרצוי הוא תחילה…

להמשך קריאה
פרשת ויצא – יעקב אבינו ישן בבית המקדש
Ladders showing the pathway to the top

פרשת ויצא – יעקב אבינו ישן בבית המקדש

שינה טובה! על הפסוק בפרשתנו ויצא  "ויפגע במקום וילן שם גו' וישכב במקום ההוא" (כח, יא) פירש רש"י "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר, לא שכב". וידועה שאלת המפרשים (דברי דוד להט"ז, ועוד) שלכאורה כיצד מתאים שדוקא "במקום הזה" ‑ מקום המקדש, שכב יעקב לישון? ואף שיעקב עצמו לא ידע על קדושת המקום, כמ"ש "ואנכי לא ידעתי" (לקמן, טז), אך עדיין קשה, מדוע הזמין הקב"ה שישכב יעקב לישון במקום קדוש כזה? ויש לומר הביאור בזה בדרך הפנימיות: באדם ישנם שני חלקים. החלק העליון הכולל ראשו, לבו וכיו"ב, והחלק התחתון הכולל את רגליו וכו'. וברוחניות, הנה חלקו העליון של האדם הוא תוכנו ומהותו הרוחניים, וחלקו התחתון הוא גשמיותו. והנה, ההבדל בין עמידה וישיבה לשכיבה הוא, שבעת עמידה וישיבה ניכר בגלוי…

להמשך קריאה

פרשת ויצא – פנינה יומית – פרנסה

אל תכניס ראשך לפרנסה! על הפסוק  בפרשתינו  ויצא:  "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא)פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? ויש לבאר זה על דרך  הדרש: כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". פסוק זה מבאר האופן הרצוי בהתעסקות בפרנסה ‑ שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים ‑ צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה ‑ "אשריך וטוב…

להמשך קריאה

פירוש חסידי להפטרת תולדות

אם "אח עשו ליעקב" מדוע "אהבתי אתכם"? בהפטרת פרשתנו תולדות אומרים "אהבתי אתכם אמר ה' גו' הלוא אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". ויש לפרש כתוב זה בדרך החסידות: באהבת הקב"ה יש כמה מדריגות, ישנה האהבה לישראל הבאה כתוצאה מזה שהם מקיימים את תורה והמצוות. ומכיון שכל ישראל, אפילו פושעי ישראל "מלאים מצוות כרמון" (עירובין יט, א), לכן, אוהב הקב"ה את כל ישראל. אך ענין זה שייך לומר רק בבחינה כזאת אצל הקב"ה שבה יש למעשי הנבראים חשיבות וערך, שבזה אפשר לומר, שאהבתו תלוי' במעשה המצוות. אך האמת היא שיש בחינה גבוהה יותר שעלי' נאמר "כחשיכה כאורה" (תהלים קלט, יב), שבבחינה זו אין חילוק בין "חשיכה ואורה", בין קדושה וכחות הטומאה אלא הכל שווים לגביו יתברך. ולגבי בחינה…

להמשך קריאה

ממתק לשבת – תולדות: איך נזהה את יצר הרע

ב"ה ממתק לשבת פרשת תולדות תשע"ו רבי נחום מצ'רנובל היה עני מרוד. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, והעניק לו שלוש מאות רובל. בני משפחתו של הצדיק שמחו מאוד, והחלו לתכנן כיצד ישתמשו בכסף להחזר החובות הרבים שהיו להם. בסוף היום רצה הגבאי לקחת את הכסף ולהתחיל להחזיר חובות. להפתעתו גילה כי לא נותרה פרוטה במגרה. "רבי, מדוע לא השארת לעצמך דבר?" שאל הגבאי בתדהמה. השיב רבי נחום: "היום הגיע אליי חסיד וסיפר על מצוקתו – הוא חייב סכום כסף גדול ובתו אמורה להינשא – ולרש אין כול. שאלתי אותו לכמה כסף הוא זקוק, והשיב כי זקוק לשלוש מאות רובל. כששמעתי זאת, החלטתי לתת לו את הכסף שקיבלתי היום. הרגשתי כי מן השמים מסרו לידיי סכום זה כדי להציל משפחה ולזכות במצוות הכנסת…

להמשך קריאה

תולדות-וידיאו 8 דקות באור החסידות

https://youtu.be/F80Bh3wkqI4 נתחיל את השיעור הקצר 8 דקות על פרשת תולדת עם סיפור קצר על המגיד ממזריטש. סיפור שקשור "לגניבת הברכות" של יעקב. הרב שרגא זלמנוב ישאל ויענה על 3 שאלות 1. איך יצחק לא זיהה שיעקוב "עובד עליו" 2. למה יעקב מסכים שעל אימו רבקה תיפול קללה 3. למה יעקוב לקח את הברכה בעורמה?

להמשך קריאה

תולדות-איך להתיחס לזולת

להחמיר על עצמו ולהתחסד עם זולתו בפרשתנו מצינו שיצחק אבינו מברך את יעקב אבינו בכל טוב, וכלשון הפסוק "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" (כז, כח). והנה בהנהגתו של יצחק אבינו מצינו דבר והיפוכו: מצד אחד היתה מדתו מדת הגבורה והיראה, וכמ"ש "פחד יצחק". אך מצד שני כשבירך יצחק את יעקב אבינו ברכו בברכות נעלות מאוד ובהרחבה הכי גדולה. שברכו "יתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ", שיהי' לו כל טוב הן ברוחניות ‑ "שמים", והן בגשמיות ‑ "הארץ". ומזה לומדים הוראה נפלאה לכל אחד ואחד: אפילו מי שמחמיר על עצמו בכל דבר, והנהגתו היא בקו הגבורה והיראה, הרי זה שייך רק כשמדובר בנוגע לעצמו. אך בדברים הנוגעים לזולתו, אסור לו להתנהג בקו הגבורה, כי אם עליו להתנהג בקו החסד, ולתת…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות