פרשת לך לך, ציטוטים משפטים מחזקים ודברי תורה קצרים ומרוממים על פרשת השבוע.

מה הדבר החשוב בחיים?

הילדים מסתכלים על ההורים ואומרים לעצמם, מספיק לנו להיות חצי מהם.
אם ההורים רוצים שהילדים יהיו מאה אחוז כמותם, עליהם להתאמץ ולעשות מאתיים אחוז…
בסגנון הזה השיב הרבי לזוג הורים שביקשו ברכה עבור חינוך ילדיהם.

אברהם אבינו, גיבור הפרשה, היה חלוץ ומהפכן. אך מה שנותר מכל תאריו הוא אבינו. מה שנשאר הלאה לדורות הבאים, הם הילדים שהולכים בדרך אבות ואמהות. וכפי שמעיד אלוקים על אברהם "כי ידעתיו אשר יצוה בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
וכך אמר הרב שטיינזלץ בראיון לפני פטירתו:
"מעולם לא התעניינתי מה יהיה כתוב על המצבה שלי, גם כל הספרים והמאמרים שכתבתי כחול הים אינם ממלאים אותי. מה שבאמת הייתי רוצה לעשות הוא להשאיר עץ קטן שיצמח הלאה גם אחרי"…

מוקדש לבנינו הבכור מענדי שי' לרגל חגיגת הנחת תפילין שלו הבוקר, במזל טוב!

ב"ה ממתק לשבת פרשת לך לך תשפ"א 2020

מסופר בזוהר שרבי אבא הכריז פעם, שמי שיבוא ללמוד תורה יזכה לעושר ואריכות ימים. הגיע אליו בחור צעיר ששמו יוסי, ושאל את רבי אבא ישירות "אם אלמד תורה אני אהיה עשיר"? ענה לו רב אבא "כן. אתה תהיה עשיר גדול"! וציווה לתלמידיו שיקראו לו "רבי יוסי בעל העושר והכבוד".
עבר זמן והוא לא התעשר. פנה יוסי לרבי אבא וטען כלפיו: "הרי למדתי הרבה תורה והיכן העושר שהבטחת לי"? הצטער רבי אבא על הדברים הללו וענה לרבי יוסי – "אם לאחר הלימוד שלמדת אתה עדיין מחפש עושר וכבוד ואינך מבין את המעלה הגדולה שבעצם לימוד התורה…" ורצה להעניש אותו!
אך לפתע שמע בת-קול משמים האומרת "אל תעניש את רבי יוסי, כי הוא אדם גדול ונכונות לו גדולות ונצורות בתורה"!
מיד עצר רבי אבא את תפילתו ושב אל רבי יוסי, פייסו ואמר לו " שב ותמשיך לעסוק בתורה ואני אסדר לך הרבה כסף שתהיה עשיר גדול כרצונך"!
ואכן כעבור זמן מה הגיע לישיבה יהודי עשיר גדול ובידו כלי פז יקר ערך, ואמר לרבי אבא שמכיוון שהוא עצמו מתקשה ללמוד תורה, הוא מבקש שרבי אבא ימצא לו תלמיד חכם כדי לעשות עמו חוזה שהוא יכלכל ויפרנס אותו, ובתמורה יזדקפו אליו זכויות התורה של אותו תלמיד.
מיד קישר רבי אבא את אותו עשיר עם רבי יוסי, והם ערכו ביניהם הסכם והעשיר נתן לרבי יוסי כלי פז יקר ונוצץ ורבי יוסי חתם שזכויות לימוד התורה שלו ינתנו לאותו עשיר!
רבי יוסי התעשר והמשיך להגות ולהתעלות בתורה עד שברבות הימים הבין את מעלותיה המופלאות של התורה הקדושה, ואז התחרט על טעותו שמכר את זכויותיה תמורת בצע כסף. לימים, שח את גודל צערו וכאבו לרבו ואמר: "רצוני ללמוד תורה לשם-שמים ולא לשם פרנסה ועושר גשמי, אבל החוזה שחתמתי עם אותו עשיר מונע זאת ממני"!
רבי אבא קרא לאותו עשיר וביקש ממנו שיבטל את החוזה ויטול ממנו בחזרה את גביע הפז, ותמורת זאת הציע לעשיר שאת כספו יחלק לעניים ויתומים, ובזכות זה חלק מזכויות לימוד התורה של רבי אבא עצמו – יזדקפו לזכותו. העשיר הסכים להצעתו של רבי אבא, והחוזה בינו לרבי יוסי בוטל ותמורתו נחתם החוזה עם רבי אבא.
על-שם וויתורו של רבי יוסי על כוס הפז והעושר הוא נקרא "רבי יוסי בן פזי", והוא עצמו המשיך והתעלה בתורה ואף זכה לדור ישרים מבורך, עוסקים בתורה הקדושה. הזוהר הקדוש מסיים את הסיפור במילים ברורות "אין לך שכר טוב בעולם כמי מי שעוסק בתורה"!

הסיפור הזה תמוה, ראשית למה רבי אבא כעס עליו? הרי הוא זה שהציע עושר תמורת לימוד התורה! ומצד שני למה משמים אמרו לו שזה בסדר הרי הוא באמת למד שלא לשם שמים?
מסביר הרבי מליובאוויטש שיש כמה דרגות בלימוד תורה שלא לשם שמים, אלא לשם קבלת שכר ותועלת וריווח אישי:
יש אדם שלומד תורה כדי שיהיה לו כוח לשלוט ולפגוע בזולת, שזה ממש לא טוב,
ויש מי שלומד תורה כדי שבני אדם יכבדו אותו והוא יהיה עשיר, שעליו נאמר "לעולם יעסוק אדם בתורה אף שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
יש הלומד כדי שמשמים יתברך בכסף ויוכל לקיים את מצוות ה' לפרנס את משפחתו ובני ביתו שזו מעלה יפה,
ויש הלומד תורה כדי שמשמים ייתנו לו עשירות, אבל לא מפני שהוא רוצה עושר כדי ליהנות ממנו, אלא כדי שיתרבה ויתגדל כבוד שמים, שכולם יראו צדיק וטוב לו.
כשרבי אבא הבטיח עושר בתמורה ללימוד תורה הוא לא התכוון לעושר סתמי, אלא לעושר ורווחה כלכלית שתגיע משמיים כדי שיוכל ללמוד ברוגע. לכן כעס על רבי יוסי כשהבין שמבחינתו העשירות היא מטרה בפני עצמה.
אבל משמים הראו לו שעתיד רבי יוסי להיות גדול בתורה ורב חשוב, ויהיה זה קידוש השם בעיני אנשי הדור אם הרב יהיה עשיר. ואם כך, אדרבה צריך שיתעשר כדי שירבה כבוד שמים.

על פי זה נבין בפרשתנו, כשהקב"ה אמר לאברהם "אל תירא אברהם שכרך גדול מאוד". רש"י מסביר שאברהם חשש שלא יהיה לו שכר כי כבר השתמש בקרדיט שלו בניצחון במלחמת המלכים.
לכאורה הרי אברהם עבד את השם באהבת אמת ולא בשביל לקבל שכר, ולמה הוא בכלל מתעניין בשכר? אלא שאברהם ידע שכל האנושות הם עובדי עבודה-זרה ויש רק אדם אחד מאמין בה' אלוקי האמת ועובד אותו, איזה חילול ה' יהיה אם דווקא אותו אדם יהיה עני מרוד! מכך חשש אברהם אבינו. ועל כך ענה לו ה' "אל תירא אברהם, שכרך הרבה מאוד"! כל בני האדם ייראו שהמאמין בה' זוכה לעושר והצלחה בכל מעשיו!

יהי רצון שנזכה לעבוד את השם באמת ובזכות זה יסייעו לנו משמים שנוכל לעשות את זה מתוך שמחה ומתוך עושר וכבוד, ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך

ב"ה ממתק לשבת פרשת לך לך תשע"ט 2018

מסופר על מלך שמינה יהודי להיות שר אוצר בממלכה, המלך מאוד אהב את חכמתו של היהודי והתייעץ איתו בכל דבר, אחד השרים האחרים בממלכה ממש לא יכל לסבול את הקרבה של היהודי למלך והחליט לעשות מעשה, הוא שיחד את המשרת של השר היהודי לקחת את מפתחו האוצר ולגנוב משם כמה מסמכים סודיים של המלך, המשרת התפתה, גנב את המסכמים והעביר לשר הרשע, באחת הישיבות עם המלך אמר אותו שר לפי תומו כמה דברים שכתובים במסמכים, המלך נדהם ושאל אותו מאיפה הוא יודע את זה? והשר אמר ששר האוצר היהודי סיפר לו ולכל השרים, המלך כעס מאוד והחליט להרוג את השר היהודי, הוא זימן אותו לארמון ואמר לו רק עליך אני סומך אני מפקיד בידך מכתב חשוב מאוד שתעביר בהקדם האפשרי למנהל בית הכבשן הגדול שנמצא בעיר הסמוכה, במכתב היה כתוב שהמלך מצווה להשליך את מוסר האיגרת לכבשן מיידית, גם אם יטען שזו טעות.
השר היהודי יצא לדרכו עם משרתו ומיד כשהגיע לעיר הסמוכה עצר אותו יהודי ואמר לו, משמיים שלחו אותך, היום הוא היום השמיני ללידת בני ואני מחפש מוהל, אתה הרי מוהל בוא ותמול את הבן שלי לפני שתשקע השמש.
השר התלבט מאוד מצד אחד המלך ציוה עליו להביא את המכתב בעצמו ומצד שני יש כאן מצווה שרק הוא יכול לקיים, הוא החליט שמצווה של הקב"ה קודמת, נתן את המכתב למשרת ואמר לו שיגיד למנהל הכבשן שהוא יגיע עוד כשעה, הוא מל את הילד ומיד יצא בעקבות המשרת, עם הגיעו לשם קיבלו מנהל הכבשן ואמר לו קיימתי את מה שהיה כתוב במכתב והשלכנו את המשרת לכבשן כבקשת המלך, ורק רציתי לספר לך שלפני שהשלכנו אותו אמר לנו המשרת שבאמת מגיע לו העונש בגלל שגנב את המסמכים של המלך בהוראת השר השונא, השר היהודי חזר אל המלך וסיפר לו את כל הסיפור, שלחו מיד חיילים ומצאו את המסמכים בבית השר הרשע וכמובן הוא בא על ענשו, והמלך אמר ליהודי עכשיו אני רואה כמה הקב"ה שומר עליכם בזכות קיום מצוותיו.

*

פרשת השבוע לך לך אנחנו קוראים על ברית המילה הראשונה שנעשתה על ידי אברהם אביו בהיותו בן 99 שנה, חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל המצוות עוד לפני שניתנה התורה ואם כן למה עם מצוות ברית המילה חיכה אברהם עד גיל 99 ולא קיימה מיד כשהכיר את השם?
התשובה היא שיש הבדל גדול בין המצוות שקיימו האבות למצוות שאנחנו מקיימים, המצוות שלנו משנות את העולם, אנחנו לוקחים חפץ גשמי כמו עור של בהמה ועושים ממנו תפילין או צמר ועושים ממנו ציצית ואז הצמר והעור עצמם הופכים להיות קדושים, לעומת האבות שהמצוות שלהם היו רק ברוחניות ולא שינו את החפצים הגשמיים.
יחד עם זאת היה יתרון גדול למצוות של האבות שהם סללו לנו את הדרך לקיום המצוות כנאמר "מעשה אבות סימן לבנים, וזה לא רק סימן זה גם נתינת כח לקיום שלנו, דווקא בגלל זה היה חשוב שתהיה לפחות מצווה אחת שהאבות יקיימו לא בכוחותיהם שלהם אלא בכוח ציווי של הקב"ה על מנת שנוכל לקבל את הנתינת כוח שלהם גם למצוות מהסוג שאנחנו מקיימים בצווי השם.
יהי רצון שנזכה להשתמש בכוחות שאנחנו מקבלים מאבותינו להוספה בעוד מצוות ובעוד מעשים טובים ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך,

 

 

השבת פרשת לך לך
(יהודי צריך ללכת תמיד)

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. אחד הגדולים שבהם היה הניסיון באור-כשדים, כאשר אברהם בחר להיות מושלך לכבשן-האש ולא להתכחש לאמונתו בקב"ה. אך הניסיון הזה מוזכר בתורה ברמז בלבד, ואילו הניסיון הראשון שעליו מספרת התורה בפירוט הוא בתחילת פרשתנו – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית-אביך". הסיבה לכך היא, משום שניסיון זה קיים בעבודתו של כל יהודי.
בראש ובראשונה נאמר הציווי הזה לנשמה, קודם ירידתה לגוף. הנשמה, מצד עצמה, אינה רוצה לרדת לעולם הזה, כמאמר חז"ל "על כורחך אתה חי", שכן היא רוצה להישאר במעמדה תחת כיסא הכבוד. אומר לה הקב"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית-אביך" – הוא מצווה עליה לרדת למטה, לעבור את השלבים השונים המרומזים בפרטי הציווי.

בראש ובראשונה צריכה הנשמה לצאת מ"ארצך". עליה לרדת מדרגת הרצון האלוקי ('ארץ' רומזת לרצון), שבו מושרשות נשמות ישראל. לא די בכך, אלא היא צריכה לעזוב גם את דרגת "מולדתך" ו"בית אביך", ספירות החכמה והבינה האלוקיות. הנשמה צריכה לעזוב את כל אלה וללכת – לעולם הזה הגשמי.
בפסוק זה גם מרומזת תכלית הירידה: "אל הארץ אשר אראך" – שהקב"ה עצמו מראה. כל הדרגות העליונות, שבהן עמדה הנשמה קודם ירידתה לעולם הזה, הן רק הארה מקדושתו של הקב"ה, אולם הקב"ה עצמו נמצא כאן, בעולם הזה. כאשר נשמה יורדת לעולם הזה ומתלבשת בגוף גשמי ומקיימת את התורה והמצוות, היא מתדבקת בקב"ה בכבודו ובעצמו.

לאחר שהנשמה כבר מגיעה לעולם הזה, ניתן לה מחדש הציווי "לך-לך". בראש ובראשונה צריך יהודי לצאת "מארצך" – מהרצונות והמאוויים הטבעיים של הנפש הבהמית. כמו-כן עליו לצאת "ממולדתך" – השכל האנושי הטבעי והמידות הטבעיות.
בכל אלה לא די, אלא יהודי נדרש לצאת גם "מבית אביך" – מכל ההרגלים השליליים והחינוך הבלתי-ראוי שאולי קיבל. עליו לצאת מכל אלה וללכת "אל הארץ אשר אראך" – לבית-הכנסת ולבית-המדרש.

גם לאחר שיהודי כבר הגיע למדרגה זו, והוא כבר השתחרר מרצונותיו הגשמים, מהשכל הטבעי וממידותיו הטבעיות ואף התנתק מההרגלים שרכש בנעוריו, עדיין לא תמה העבודה הרוחנית של "לך-לך".
הציווי "לך-לך" הוא נצחי והוא נאמר גם ליהודי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה. הוא נדרש לצאת גם מהרצונות, השכל והמידות של הנפש האלוקית ולהגיע לרמה גבוהה עוד יותר של דבקות בקב"ה עצמו. כי "לך-לך" הוא הציווי הראשון שנאמר ליהודי הראשון, והוא ציווי נצחי שנאמר לכל יהודי, בכל עת ובכל זמן ובכל דרגה שבה יעמוד.

(על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 15)

שבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

 

ד"ש מאלוקים

☕

ערב פסח בבומביי. השליח הרב גבי הולצברג הי"ד (שבקרוב יצויין עשור שנים לטבח בו נעקד על קידוש השם יחד עם זוגתו ויהודים נוספים, בתוך הבית חב"ד שניהל), יוצא לסבב אחרון בין המלונות והגסטהאוסים בעיר, לאתר עוד כמה יהודים ולהזמינם להשתתף בליל הסדר המפואר שערך. החג מתקרב והוא מחליט להיכנס לאכסנייה האחרונה, שמא ימצא שם עוד יהודי. הוא מעיין ברשימת האורחים אצל הפקידה ומגלה שם בעל צליל ישראלי.

הוא נוקש מספר פעמים על דלת החדר, וכשכבר בא לסוב על עקביו נפתחת הדלת.

בחור שנראה היה כמי שהתעורר משינה הביט בו במבט מופתע ושאל בעברית: איך הגעת אלי?

אלוקים שלח אותי, ענה הרב בטבעיות. דמעה בצבצה בעינו של האיש ההמום, הוא ביקש מהרב להמתין לו רגע עד שיתארגן ויצטרף אליו ללילה הסדר.

בדרך מספר לו הבחור שגנבו לו את התיק עם הארנק והדרכון. זוג יהודים שפגש בתחנת הרכבת חמלו עליו והעניקו לו מעט כסף על מנת שיוכל להתאכסן במקום זול עד אחרי החג, אז תפתח הקונסוליה הישראלית והוא יוכל לחדש את הדרכון.

שכרתי חדר, שכבתי על המיטה, מספר הבחור, והתחלתי לנהל שיחה עם אלוקים… הערב זה ליל הסדר, אם אתה שומע אותי בבקשה שלח לי סימן!

ואז שמעתי דפיקות בדלת, כשפתחתי לך את הדלת ושאלתי מי שלח אותך? ענית: אלוקים…

?

המדרש על פרשת לך-לך מתאר את אברהם כמי שסוקר את ההיסטוריה האנושית על כל המורכבות שלה, ותוהה האם יש יד מכוונת לעולם ותכלית בכל המתרחש.

בטרם מקבל אברהם את השליחות הראשונה, התגלה אליו אלוקים ואומר לו "אני כאן", יש מנהיג לבירה…

כשקל יותר, אך גם כשקל פחות, האמונה והידיעה שאלוקים עמנו מסייעת לכל אחד ואחת מאיתנו לעשות את עבודתו ושליחותו ולהביא גאולה לעולם.

 

 

מסרון פרשת לך לך
למדת מנוח לשחות נגד הזרם? השבוע תלמד מאברהם אבינו לשנות את מסלול הזרם. בתוך עולם אלילי, אברהם החל להפיץ את האמונה בה', עד שכיום רוב האנושות מאמינה בא-ל אחד.
שאל את עצמך: מה אני עושה כדי להפיץ אמונה ולהפוך את העולם לטוב יותר?

 

אברהם אבינו לא ספר לייקים??

פייסבוק סגרה לו את הדף, התקשורת העולמית רדפה אותו, כינו אותו "העברי", כל העולם מעבר אחד והוא בודד מהעבר השני, לא ממש פופולרי בדעת הקהל…

סטודנט צעיר מקיימברידג' בשם יונתן זקס, מי שלימים הפך לרבה של בריטניה, פרופסור ומרצה מבוקש, ומחברם של ספרים רבים בנושאי אמונה, פילוסופיה, זוגיות ועוד, נכנס לחדרו של הרבי.

בנאום שנשא באחת השנים האחרונות בכינוס השלוחים העולמי, הוא תיאר בפני אלפי השלוחים את הרגע בו נער צעיר ניצב בפני הרבי ומציג את תחושות הבדידות והקושי שלו כסטודנט יהודי שומר מצוות המוקף בסביבה שלא-תמיד אוהדת. אך לפתע הרבי הופך את הקערה על פיה ומתאגר אותו בשאלות כמו, כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? עד כמה הם מעורבים בחיים היהודיים? ומה אתה עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים?

"אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב מסוים", אמר לו הרבי. "הכנסת את עצמך למצב מסויים, ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר"…

הרגע הזה, תיאר הרב זקס, שינה את חיי. עמדתי שם, 'כלומניק' משום מקום, ומולי היה אחד מגדולי המנהיגים של העולם היהודי, שאיתגר אותי לא לקבל את המצב כמות שהוא אלא לשנות אותו. באותו הרגע הפך אותי הרבי למנהיג בעצמי…

גיבור הפרשה , אברהם, אבינו הראשון, העמיד על הרגליים עם של מנהיגים, כזה שאינו מתפעל מהסביבה ונסחף עם הזרם, אלא יוצר סביבה ומאיר את החושך עם נר האמונה, ועם כל מעשה טוב של תורה, מצוות ומעשים טובים.

 

אהבתם?! אל תעשו ?, שתפו!   

 

האומץ להיות במיעוט / החלק היומי, פרשת לך-לך / סיון רהב-מאיר:

האם יש לנו אומץ לשחות נגד הזרם, וגם נגד זרם הלייקים? להיות במיעוט? פרשת השבוע, פרשת "לך לך", מציגה בפנינו את אבי האומה, אברהם אבינו, שמתחיל לסלול דרך חדשה ומלמד אותנו לא להתרגש מכך שאנחנו לא מאמצים את כל התרבות הסובבת. כך מסביר הרב שמשון רפאל הירש את ה-DNA היהודי שאברהם הוריש לנו לדורות: "הבדידות שהוטלה על אברהם העמידה אותו בניגוד גמור לתקופתו. הערכים שלו סתרו את הערכים המקובלים. אין איש רשאי לומר: 'אני צדיק וישר, בהתאם לאופנה'. כל אדם אחראי על עצמו כלפי ה'. בזמננו אומרים: 'יהדות על פי רוח הזמן'. המחאה החריפה ביותר כלפי כך היא המצווה הראשונה שנאמרה לאברהם: 'לך לך!'. האם הופעתו הראשונה של אברהם בהיסטוריה התאימה ל'רוח הדור' בתוך בבל, אשור, צידון, מצרים? מאברהם, ומאיתנו כיום, נדרשים אומץ לב ואמונה שלמה באמת הפנימית. איך יכולנו להתקיים, ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט?".

 

השבת פרשת לך לך
(מהותו של יהודי)

חז"ל מספרים על אברהם אבינו, שכבר בגיל שלוש "הכיר את בוראו". אחר-כך התמסר להפצת האמונה בבורא העולם. הוא גם הושלך לכבשן האש בשל אמונתו זו. ואולם, כשהתורה מספרת על אברהם אבינו, היא מדלגת על כל הפרק הנכבד הזה בחייו ומתחילה לספר על הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ציווי שנאמר לאברהם בהיותו בן שבעים וחמש שנים.
לא זו בלבד שהתורה אינה רואה לנכון לתאר את דמותו קודם הציווי הזה – ולו במילים אחדות, כפי שנאמר אצל נח שהיה "איש צדיק תמים" – אלא בסוף הפרשה הקודמת, כשמונה התורה את בני משפחת תרח, היא מזכירה את אברהם כאחד מבני המשפחה, מבלי לייחדו כלל!

למעשה מבקשת כאן התורה לבטא רעיון מרכזי במהותו של העם היהודי. בהתעלמותה המכוונת של התורה מקורות חייו של אברהם עד פרשת לך-לך היא מלמדת אותנו, כי דווקא בנקודה זו מתחילה ההיווצרות של המהות היהודית ומכאן מתחיל קיומו של עם-ישראל.
עד אז היה אברהם אבינו ככל האדם, אלא שבכוח שכלו והבנתו הצליח להגיע להכרת הבורא. זו אמנם דרגה גבוהה ביותר, ומבחינה זו היה אברהם אבינו אחד ומיוחד, אבל עדיין אין בכך כדי לרומם את אברהם אבינו מכל האדם.
קשר כזה עם הקב"ה, ככל שיהיה נעלה, הוא קשר מוגבל, שכן הוא תלוי במידת ההבנה וההכרה האנושית. גם אם ההתקשרות שלו לקב"ה חזקה עד כדי מסירות-נפש ממש, עדיין זו מסירות-נפש הנובעת מתוך שיקולים שכליים, אנושיים, שמעצם מהותם הם מוגבלים.

הקשר של יהודי עם הקב"ה אינו מבוסס על הכרה שכלית-אנושית. זהו קשר הטבוע בעצם המהות. הקשר בין יהודי לקב"ה כמוהו כקשר בין בן לאביו, קשר הנובע מהעובדה שהבן הוא חלק מן האב.
זה קשר עמוק ונפלא שהאדם, בכוחותיו ובמאמציו העצמיים, לעולם אינו יכול להגיע אליו. רק הקב"ה, שבחר בעם-ישראל ויצר את ההתקשרות העצומה הזאת, יכול ליצור קשר כזה בינו לבין נברא, ועל כך אכן נאמר "קירבנו המקום לעבודתו".
הדבר הזה התחולל בציווי 'לך-לך'. זו הייתה הנקודה שבה אמר הקב"ה לאברהם: עזוב כל מה שהיית עד עכשיו ולך אל מהות עליונה לחלוטין. בציווי זה הרים הקב"ה את אברהם אבינו ממעמד של אדם רגיל והפכו ליהודי – אדם שקשור בעצם מהותו עם הקב"ה, התקשרות שהיא למעלה מגדרי אנוש.

מכאן גם נגזרת הסתכלות מעמיקה בכל יהודי. הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל, שהחל ב'לך-לך', חל על כל יהודי. כל אחד ואחד מעם-ישראל, יהיה מי שיהיה, קשור עם הקב"ה בעצם מהותו – קשר שמעל השכל ומעל ההכרה העצמית.
כשפוגשים יהודי שעד עתה לא היה לו קשר גלוי לחיי היהדות, אין להמתין עד שילמד ויבין ויגיע להכרה בחשיבות התורה והמצוות. אפשר וראוי להתחיל מיד ב'לך-לך' – בקיום רצון ה' בפועל, שכן הוא כבר קשור עם הקב"ה בעצם נשמתו. אדרבה, מתוך קיומו של רצון ה', יגיע אחר-כך גם להכרה ולהבנה הנכונה.

(על-פי לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 47)

שבת שלום!!!
לזכות הת'מנחם מענדל בן נחמה דינה

🙂 בדיחות לפרשת לך לך – מילתא דבדיחותא בדיחות על ברית מילה 🙂

שאלה: "אין אומרים ברית מילה בעבירת יפה?" תשובה: "קיצורו של דבר…"

*********************

היה היה קיסר יפני חזק, שחיפש צ'יף חדש שיפקח על צבא הלוחמים שלו. הוא פירסם מודעה ברחבי הממלכה וקרא לסמוראים המוכשרים ביותר להיענות לאתגר. שנה חלפה ורק שלושה סמוראים הגישו מועמדות לתפקיד התובעני: סמוראי יפני, סמוראי סיני וסמוראי יהודי. שלושתם נקראו אל מבחן הקבלה מול הקיסר.

תחילה, ביקש הקיסר מהסמוראי היפני להוכיח לו מדוע עליו להיות הצ'יף הראשי. הסמוראי היפני פתח קופסת גפרורים, הוציא מתוכה דבורה, הניף את חרבו באוויר וב"ווש!" אחד חצה את הדבורה לשתיים.

הקיסר קרא בקול "זה מרשים מאוד!"

שני, הוא קרא לסמוראי הסיני וביקש גם ממנו להוכיח לו מדוע הוא זה שצריך להיבחר לתפקיד. הסמוראי הסיני פתח קופסת גפרורים והוציא מתוכה זבוב מזמזם. "ווש! ווש! ווש! ווש!" הניף הסמוראי את חרבו והזבוב נפל ומת, קצוץ לארבעה חלקים.

הקיסר קרא בקול "זה מרשים מאוד!"

אחרון הוא פנה לסמוראי היהודי וביקש ממנו להוכיח לו שהוא ראוי ומתאים לתפקיד. הסמוראי היהודי פתח קופסת גפרורים והוציא מתוכה יתוש. הוא הניף את החרב באוויר ועשה "ווש!" אחד, אך היתוש עדיין נותר בחיים…

הקיסר, כמובן מאוכזב, אמר לו "שאפתני מאוד, אבל למה היתוש
לא מת?"

ענה לו הסמוראי היהודי "ברית מילה לא נועדה להרוג"

******************

שני כמרים ורב שירתו כקציני דת צבאיים במוסד אמריקאי. הם נהגו להיפגש פעמיים-שלוש בשבוע לקפה ושיחה.

יום אחד העיר מישהו שהטפה דתית לאנשים אינה כה קשה. אתגר אמיתי יותר יהיה להטיף לדב. השיחה בנושא התגלגלה, עד לשלב בו הם החליטו לערוך ניסוי. הם יצאו ליער, ימצאו דב, יטיפו לו בנושאי דת, וינסו לגייר אותו לאמונתם.

שבוע מאוחר יותר, הם נפגשו שוב לדון בחוויות שעברו.

האב פלאנרי, שזרועו היתה מקובעת בסד, נשען על קביים, ונשא מספר תחבושות על גופו, פתח ראשון: "ובכן," הוא אמר, "נכנסתי ליער למצוא לי דב. לאחר שמצאתי אותו, התחלתי לקרוא לו מכתבי הקודש הנוצריים. מה אומר לכם, הדב הזה לא רצה כל קשר איתי, והתחיל להכות אותי. אז נטלתי במהירות את המים הקדושים שלי, התזתי עליו, ובחיי מריה הקדושה הוא הפך לעדין כמו טלה. הבישופ עצמו מגיע בשבוע הבא כדי להעבירו את הטקס הראשון בכנסיה."

הכומר בוב דיבר אחריו. הוא היה בכסא גלגלים, עם זרוע אחת ושתי הרגליים בגבס, ואינפוזיה מחוברת לזרועו האחרת. בנאום חוצב להבות הוא סיפר: "ובכן, גם אני מצאתי לי דב. ואז התחלתי להקריא לדב שלי את מילותיו הקדושות של אלוהים! אך הדב לא רצה כל קשר איתי. אז תפסתי אותו והתחלתי להיאבק איתו. נאבקנו במורד גבעה אחת, במעלה אחרת, ובמורד גבעה נוספת, עד שהגענו לנחל. אז קפצתי עליו מהר והטבלתי את נשמתו השעירה. ובדיוק כפי שאמרת, הוא הפך לעדין כמו טלה. בילינו את שארית אותו יום בשירי הלל לישו."

השניים הסתכלו ברבי, ששכב על מיטתו בבית החולים. גופו כולו היה בגבס, משקלות קשורות אליו, ואינפוזיות ומוניטורים שונים מחוברים לגופו. הוא היה באמת במצב גרוע. הרב הסתכל למעלה ואמר, "במחשבה שניה, ברית מילה לא היתה אולי הדרך הטובה ביותר להתחיל."

**************

גוי שואל את חברו היהודי האם הוא זוכר את הברית מילה שעשו לו. היהודי ענה: אני לא זוכר הייתי בן 8 ימים אבל מה שאני יודע ששנה אחרי זה לא הצלחתי ללכת 🙂

.

החיזוק היומי שלי ✍ ראשי תיבות חכם

בסוף מלחמת העולם השניה, כאשר האמריקאים נכנסו למחנות הריכוז ונתנו אוכל ליהודים שהיו שם. היה רבי אליעזר סילבר זצ”ל ממונה שם לשמש כרב צבאי מטעם הממשל האמריקאי, ומיד בבואו התחיל להחיות גם את היהדות בקרב הניצולים. והנה באחד המחנות פגש יהודי אחד אשר בשום פנים ואופן לא הסכים להשתתף במניין לתפילה.
הוא טען: שוב אינני רוצה לדעת מאומה מהיהדות. שאל אותו הרב סילבר מדוע, והוא סיפר שהיה במחנה יהודי אחד שהגניב לתוך המחנה סידור, וכל יהודי שביקש להתפלל מתוכו, הוצרך לתת לו חצי ממנת הלחם הזעומה שקיבל, תמורת עשר דקות שימוש בסידור.
בעל הסידור קיבל כל כך הרבה לחם, ומרוב שאכל הרבה נפח את נשמתו…
סיכם אותו יהודי מסכן: אם יהודי מסוגל להיות כל כך אכזרי, לקחת חצי מנת לחם תמורת סידור לעשר דקות, אינני רוצה שום שייכות לא עם סידור, לא עם תפילה, ולא עם יהדות בכלל.
הביט בו הרב סילבר בחמלה וענה לו תשובה נפלאה: מדוע הנך מסתכל דווקא על אותו יהודי אחד שהתאכזר לתת את הסידור עבור חצי מנת לחם, ולא על כל אותם יהודים קדושים שנתנו חצי מנת לחם עבור עשר דקות של השתמשות בסידור ?!
תלוי על מה אדם מסתכל.
חכם ! זה רשאי תיבות : חצי כוס מלאה
בחיים הכל ענין יחסי ומשתנה על מה אתה מתבונן, על מה שיש או על מה שאין ?