פרשת ויצא, משפטים מחזקים, ציטוטים, סטטוסים, סיפורים, וידאוים ועוד על פרשת השבוע

סיפור ומשל לפרשת ויצא כל שתבקשו, לו יהי

אליעזר היה "בן טובים" ירושלמי. משבר גיל הטיפש-עשרה גרם לו להידרדרות והוא מצא עצמו נוסע לחו"ל וגונב מהמארחים שלו, בהם בתי חב"ד ברחבי ארצות הברית.
בכל אותה העת שלח למשפחתו מכתבים אודות ההצלחה העסקית המסחררת שלו בחו"ל…
בסופו של תהליך, מצא עצמו זרוק ברחוב ומכור לשתייה ולסם.

היה זה לפני כשמונה שנים, אליעזר הבין סופסוף שהמשחק נגמר ועליו לחזור הביתה. הוא הצליח להשיג כסף לכרטיס טיסה ובדרכו לשדה התעופה jfk החליט לבקש מנהג המונית לעצור ליד ציונו של הרבי מליובאוויטש, שם קיווה למצוא משהו לאכול טרם הטיסה.
בהגיעו לשם, הבחין באנשים היושבים וכותבים בפתק את משאלותיהם, אותו נהוג להניח על ציונו של הרבי.
זה תפס אותו והוא החל לשבת ולכתוב בפרוטרוט את כל מה שעבר שעליו.
אך אז החל מצפונו לייסר אותו ואליעזר מיודענו החליט שלא להכנס אל תוך הציון, מתוך בושה.
הוא תחב את הפתק לכיסו ויצא לשדה התעופה.
מספר ימים לאחר מכן מחייגת אליו אחותו, עובדת סוציאלית, ומבקשת לפוגשו בדחיפות. בפגישה היא הטיחה בפניו את כל האמת ואמרה לו שהמשפחה עומדת לצידו לעזור לו להיגמל ולהיחלץ ממצב הביש אליו הידרדר.

מאין זאת לכם?! תמה אליעזר, ואחותו סיפרה על הפתק שאמא מצאה…
אליעזר עבר הליך שיקום, הקים משפחה והפך בעצמו לעובד סוציאלי שמסייע לאחרים להיגמל. את סיפורו האישי המטלטל הוא שיתף ב'שיחת השבוע' במטרה לסייע לזקוקים לעזרה ומתוך הודאה לאלוקים שמצא את הדרך לענות על משאלותיו במכתב שלכאורה כלל לא הונח על ציונו של הרבי.

בפרשות האחרונות מסופר של ארבע האמהות, ששלוש מהן לא זכו בתחילה להיפקד בפרי בטן, וחז"ל מפרשים שאלוקים התאווה והמתין לבקשתן ולתפילותיהן.
לפעמים עלינו רק לבקש, תפילה אחת קטנה, אלוקים כבר ימצא את הדרך לענות…

החיזוק היומי שלי ✍️

בפרשתנו יעקב אבינו ראה בחלומו "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
מכאן לומדים בעניינים הנוגעים לשמים צריך אדם להסתכל מי למעלה ממנו וזהו בשמים ממעל
ואילו בעניינים הנוגעים לעולם הזה שהם בחינת ארץ ועל הארץ מתחת שאדם יסתכל למטה לפחותים לסובלים ולנזקקים ואין להפוך את היוצרות.

מסופר על עשיר אחד שהיה לו עלית גג בחצרו וסולם מוצב לעלות ולרדת בו.
האנשים באו לכלל סכנה
קרא העשיר למשרתו ואמר לו:
"בבקשה ממך תוריד את הסולם הזה
לבלתי יהיה מכשול".
המשרת, התחיל שובר את השלב הראשון, עולה על השלב השלישי ושובר את מה שתחתיו וכך על זה הדרך שובר את התחתון ועולה למעלה ממנו עד שהגיע לראש הגג ואינו יכול לרדת כי כל שלבי הסולם נעקרו ממקומן ומיד הוא התחיל לצעוק.
אמר לו בעל הבית: שוטה שכמותך היית צריך לעלות תחילה לראש הסולם ומשם להתחיל לשבור את השלבים וכך לרדת עד הרצפה ואז הכל היה מתנהל נכון.
לימים קרא בעה"ב לאותו משרת ואמר הבט וראה ישנו בור בחצר שיש לו מדרגות מסוכנות שיכולות לסכן חיי אדם לך ושוברם.
מיד נזכר אותו משרת במה שאמר לו בעה"ב שצריך לעלות למעלה ובדרך זו לשבור את הסולם וכן עשה. ירד מדרגה ושבר שלב וכן על זה הדרך עד שהגיע לקרקעית הבור ואינו יכול לעלות.
התחיל צועק על מצבו.
אמר לו בעל הבית גם הפעם הפכת את היוצרות ויצאת נפסד. צריך האדם להיזהר לבלתי הפוך את הדברים ויהיה בבחינה של אותו משרת שיצא קרח מכאן ומכאן.

שבת שלום
זיגדון נועם 💞 לקבלת חיזוק יומי שלחי הודעת וואצאפ ל- 052-8930233 נועם

הצטרפו לזריקת חסידות בווצאפ https://chat.whatsapp.com/FDILd1fiGKSF9T6brhnIOL קבוצה שקטה, פרסום פעם ביום.

זריקת חסידות בפייסבוק https://www.facebook.com/chacisik

משל על פרשת השבוע

פעם הגיע האפיפיור לארצות הברית.
ביציאה משדה התעופה חיכתה לו לימוזינה אשר הנהג בה היה יהודי.
במהלך הנסיעה אמר האפיפיור לנהג :
שמע כל חיי אני נוסע בלימוזינה אך אף פעם לא יצא לי לנהוג בה אולי כאן באמריקה החופשית אוכל סוף סוף להגשים את חלומי. האם תסכים להתחלף איתי ?
בוודאי הסכים הנהג היהודי.
האפיפיור עבר למושב הנהג לחץ על הדוושה והתחיל לנהוג.
עם האוכל בא התיאבון והאפיפיור לוחץ על הדוושה ועולה ל-90 קמ"ש ואחרי זה ל-120 ומשם ל-150. כשהגיע ל-200 קמ"ש עצר אותו שוטר.
כאשר ראה השוטר מי הנהג ביקש ממנו להמתין והוא התקשר למפקדו שלו:
תקשיב אני לא יודע מה לעשות עצרתי מישהו ממש ממש חשוב…
ענה המפקד: מה אתה מתכוון חשוב ? חשוב כמו מפקד משטרת ניו יורק ? לא.
אז אולי חשוב כמו ראש העיר ? לא.
מי ? הנשיא טראמפ ?? לא, ענה השוטר.
אני לא ממש יודע מי האיש הזה אבל הנהג שלו זה האפיפיור…
יהודי מתבקש להאמין בשני דברים: להאמין בבורא העולם ולהאמין בעצמו.
יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל לחרן ודווקא משם מצליח לחנך את ילדיו בדרך הישרה.

מה עושים כשהכול משתנה? / החלק היומי, פרשת ויצא / סיון רהב-מאיר:

לא תמיד חייו של האדם מתנהלים כפי שתכנן. פיטורים, פרידה, משבר כלכלי ועוד אילוצים יכולים להוציא אותנו מהמקום המוכר לנו, אל עבר עתיד לא ידוע. במובן מסוים זה קרה לכולנו בשנה האחרונה, שנת הקורונה.

זה קורה גם בפרשת השבוע, פרשת ויצא: יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים. פתאום הוא נאלץ לעזוב את ביתו, אחיו עשיו רודף אחריו, והוא בורח לחרן. ניתן לשער שהוא מרגיש מפוחד וחסר ביטחון. אבל פרשנינו מסבירים שפרט קטן אחד משנה את העלילה. לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו, מברך אותו, ומטיל עליו שליחות: הגיע זמנך להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, תמצא אישה ותקים משפחה. יעקב הופך מפליט נמלט – לאדם שבונה את העתיד שלו ושל העם כולו. הוא כבר לא "בורח מ-", אלא "הולך אל". יש משמעות גדולה למעשים שלו. חמוש בתודעה הזו, יעקב יצא לדרך מלא בנחישות ואחריות.

החיים מאלצים אותנו לעתים לצאת מאזור הנוחות. אם מחפשים את השליחות שיש בכל טלטלה כזו, אפשר למצוא בכל משבר הזדמנות להתחדשות ולצמיחה.

ממתק לשבת פרשת ויצא תשע"ח 2017

היה יהודי שהיה גר בשכנות לביתו של הרבי מליובאוויטש, כל פעם שהרבי היה יוצא מביתו והיה רואה את אותו יהודי היה מניד ראשו לשלום, יום אחד ראה את הדוור עובר ליד הרבי והרבי הרים את ידו ונופף לו לשלום, שאל היהודי את הרבי למה לי הרבי רק מניד את הראש ולדוור הגוי הרבי מרים יד לשלום? ענה לו הרבי "מעולם לא הרכנתי את ראשי בפני מי שאינו יהודי".

בפרשת השבוע ויצא אנחנו קוראים על יעקב שיוצא מבאר שבע והולך לחרן, בדרך הוא עוצר לנוח, לוקח מאבני המקום ושם מסביב לראשו, מסביר רש"י "שהיה ירא מפני חיות רעות" ולכן שמר על ראשו, קצת מוזר שהוא פוחד מחיות רעות ושומר רק על הראש, האם החיות לא יכולות לפגוע בחלק אחר בגופו?

מוסבר בתורת החסידות, שגדר האבנים שיעקב שם מסביב לראש היתה בעצם הגדרת מטרות לקראת הדרך אליה הוא יוצא, יעקב יודע שחרן היא מקום נמוך מאוד מבחינה רוחנית, החיים הולכים להיות שונים לגמרי ממה שהיה רגיל בחממה של בית אביו יצחק, כהכנה לכך יעקב שם את הגדר מסביב לראשו, כדי להדגיש שגם כאשר יצטרך להתעסק ברעיית צאן ובעבודה עם לבן הארמי, הראש יישאר נקי לעבודת השם וכך ישפיע גם על כל הגוף שההתעסקות בענייני העולם תהיה בהשפעת הראש שמחובר לקב"ה.

מטרת החיים שלנו כיהודים בעולם היא לא לברוח מהעולם, אנחנו נמצאים בחרן ושם צריכים להתעסק בענייני העולם, אבל עלינו לזכור את הפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" הידיים הם אלו שמתעסקות בעניינים הגשמיים והראש נשאר נקי לעבודת השם, כשנזכור לעבוד בצורה כזו נזכה להמשך הפסוק "אשריך וטוב לך"

יהי רצון שנזכה להרחבה גדולה בגשמיות, אבל נזכור שכל הגשמיות היא רק כלי לעבודת השם ולרוחניות.
בזכות העבודה בדרך זו נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

***

החיזוק היומי שלי ✍ סיפור לפרשת ויצא

חסיד אחד היה לו לאבני נזר שלא נפקד בזרע של קיימא. והיה חסיד זה מתדפק בתדירות על דלת רבו, ומתחנן לפניו שיברכו שיזכה להיפקד.
הגאון מסיבות השמורות עמו, נמנע מלהעניק לו את ברכתו.
חיפש אותו חסיד שעת כושר שבה יוכל לתפוס את רבו בעת שמחה, ואכן הגיע הרגע. שעה שכזו הזדמנה לפניו בשמחת תורה, כאשר האבני נזר היה בשיאה של השמחה בבית מדרשו, ופניו להטו מרוב דבקות.
ניגש אליו החסיד והודיע שלא יעזוב את המקום עד שהרבי יברכו.
משראה האבני נזר כך אמר לו :האם אתה רוצה שאברך אותך שיוולד לך בן שיהיה כומר…?
שמע החסיד את דברי רבו ופניו חוורו כסיד. הוא הבין שרבו צופה ברוח קודשו את העתיד ולא המשיך יותר לשטוח את בקשתו לזרע של קיימא.
כעבור תקופה מסוימת נפטר האבני נזר, ובנו הוכתר בכתר המלוכה. ידע אותו גאון מצערו של החסיד ההוא, ביודעו שזה שנים רבות שאין לו ילדים. ופעם בעת שמחת תורה, בעת התלהטות השמחה בבית המדרש, ניגש הרב מעצמו אל החסיד ואמר לו : ‘אני מברך אותך שהשנה תיוושע ותיפקד בזרע של קיימא!’
והנה, לא די שהחסיד לא ענה אמן על ברכתו של הרבי אלא שפניו חוורו
ראה זאת הרבי והבין שיש דברים בגו. לא הסתיר ממנו האיש את כל מה שעבר עליו עם אביו ואמר שלאחר שהאבא הגדול רמז לו שבנו העתיד להיוולד יהיה כומר לא רצה יותר לבקש שיברכו אותו.
הרב שומע את הדברים ואחר כך פונה אל החסיד ואמר לו : ואף על פי כן רוצה אני לברכך ועכשיו תענה אמן ! ובירכו שיזכה להיוושע והחסיד ענה אמן בפחד.
חמישה ילדים נולדו לאותו חסיד. ארבעה מהם נהרגו בתקופת השואה ועלו על מזבח ה’ וקידשו שם שמים. הבן החמישי, שהיה הבכור מביניהם הצליח לשרוד את השואה ולצאת ממנה בשלום על ידי שהתחפש ל … כומר!
צדיק בכוחו הגדול מסוגל להמתיק הדינים ! על הבן ההוא נגזר שיהיה כומר, ובכוח ברכתו הצליח הצדיק להמיר את הגזירה ולגרום לכך שהבן יצא ידי חובה ב’תחפושת’ בלבד … ובכך ינצלו חייו !

אומרים חז"ל ישראל הם מעל המזל שתשובה תפילה צדקה וגם כמו שרואים בסיפור על ידי ברכת צדיקים אדם יכול לשנות את גורלו לטובה

שבוע טוב
זיגדון נועם

לקבלת חיזוק יומי שלח/י הודעת וואצאפ 052-8930233 נועם

***

אבא עשיר קצרצר לפרשת השבוע ויצא 

?
מהו סוד ההצלחה הכלכלית הפנומנלית של יעקב אבינו? כיצד העלם שהגיע לחרן כשרק מקל בידו (אחר שכל הממון שהביא עמו נשדד על ידי אחיינו, אליפז בן עשו), חוזר ארצה כעבור שני עשורים, עתיר בממון ובצאן ועומד בראש פירמה משפחתית מכובדת?

☕
אשר נוסבוים, איש עסקים מאנטוורפן הבלגית, שמע על עסקת ענק של סחורה המוצעת למכירה במכרז פומבי בשווייץ.
זו היתה בשבילו הזדמנות לגדול ולהצליח, אבל גם הסיכון היה משמעותי. מחירה של הסחורה עלול היה לצנוח, ובתרחיש כזה היה מאבד את כל רכושו.

הוא לא היה חסיד חבד,
אך החליט לשתף את הרבי מליובאוויטש בהתלבטותו.
הרבי השיב לי בערך כך, הוא מספר: "שמור בצד עשרים אחוזים מסך כל הרווח הצפוי לך בעסקה, ותכוון לתת את הסכום לצדקה, אחר כך גש למכרז וקנה את הסחורה".

נסעתי לשווייץ, השתתפתי במכרז וזכיתי. התוכנית שלי היתה להמתין פרק זמן מסוים עד שערך הסחורה יעלה ואז אמכור אותה ברווח נאה. בינתיים נסעתי לחופשה.
כשחזרתי, הופתעתי לראות שהמחיר של הסחורה לא עלה אלא עמד במקום. המשכתי להמתין, ואז המסכים נצבעו באדום. המחיר התחיל לרדת בגרף חד. חמישה אחוזים, ועוד שלושה אחוזים… כבר לא חשבתי על רווח אלא רק למנוע הפסד כבד.
ישבתי וכתבתי לרבי מכתב חריף ובו הצגתי את התלונה שלי כלפיו…
הקדשתי המון כסף לצדקה על חשבון הרווח הצפוי מהעסקה – והנה מתברר שההשקעה יורדת לטמיון.
חלפו כמה ימים וקיבלתי מכתב תשובה נחרץ מהרבי: התורה מבטיחה שמי שנותן מכספו לצדקה מרוויח, ולכן אל תתרגש מירידת הערך של הסחורה. התאזר בסבלנות…

כעבור תקופה קצרה המחיר חזר והתאזן ואני חשבתי למכור מיד כדי לחתוך הפסדים. אך כששאלתי את הרבי, הוא הפתיע שוב: "שמור על הסחורה".
ואכן, הזמן עבר והמחיר עלה פי כמה, ואני הרווחתי הרבה יותר ממה שציפיתי בתחילה.

"הנס כאן הוא לא העלייה של הסחורה", מסיים נוסבוים את סיפורו, "כך דרכו של השוק, פעם עולה ופעם יורד. מה שהפתיע אותי היו הביטחון של הרבי שמצדקה לא מפסידים, והנחרצות שלו שצדקה היא השקעה בטוחה".

וכך, יעקב, כבר בדרכו לחרן מסמן את המטרה ונודר נדר , "וכל אשר תיתן לי, אשר אעשרנו לך".
עשר בשביל שתתעשר…

מסרון השבוע – פרשת ויצא – הדמעות והשמחה

דמעות זלגו מעיניי כששמעתי את הסיפור הזה ביום ראשון האחרון בשיאו של כינוס השלוחים העולמי, מפי של הרב יונתן אברמס, שליח חב"ד בקליפורניה:

לפני 21 שנים, בחג שמחת תורה, ילד בן תשע אמר לאביו: "אבא, אני רוצה שגם אמא תשתתף בשמחת התורה". אביו ענה: "לא, המקום של ספר התורה הוא בבית הכנסת, לא בבית".

הילד פרץ בבכי… אמא שלו היתה חולה במחלה ממארת, והילד רצה מאוד שגם אמא תוכל לשמוח…

למחרת, כשאמא ישבה בבית, שמעה קול שירה שהולך ומתחזק. אל הבית הגיעו כל חברי הקהילה בשירה וריקודים, כדי לשמח את האמא והילד.

שלושה חודשים אחר כך האמא נפטרה.

הקהילה הזו היתה קהילת חב"ד בעיר ס. דיאגו, השליח היה הרב יונה פרדקין, האשה היתה הגברת חנה אברמס, "והילד הוא אני" הכריז השליח, כשהקהל כולו מנגב את דמעותיו.

מיד אחרי הבר מצוה של יונתן, שליח צעיר בשם הרב יצחק הורביץ הקים בית חב"ד לא רחוק מביתם בטמיקלה קליפורניה. יונתן הצעיר נקשר מאוד לזוג השלוחים ונהיה כמו בן בית. הוא היה מבלה אצלם כל שבת במשך שנה שלמה.

לפני ארבע שנים, הרב הורביץ חלה במחלה קשה – ALS. הוא ביקש מיונתן ואשתו לבוא להצטרף אליו לצוות בית חב"ד כדי להמשיך את הפעילות.

הרב יונתן הוסיף וסיפר שהרב הורביץ שמרותק למיטתו צופה כעת בכינוס בשידור חי. באופן ספונטני, 6,000 איש קמו על רגליהם והריעו ממושכות לשליח החולה הצופה בהם.

ואני למדתי מהסיפור שתפקידנו הוא לא להשאיר את היהדות בבית הכנסת, אלא להביא את השמחה של התורה מבית הכנסת אל הבית.

אם תרצו, זה המסר של פרשת השבוע: "ויצא יעקב מבאר שבע (ממקום רוחני קדוש) וילך חרנה" (למקום גשמי רחוק).

שבת שלום!
הרב חיים הבר,
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

****

פרשת ויצא והשליחות

לפני כ-14 שנה, במהלך לימודיי בישיבת חב"ד ב-770 שבברוקלין, נשלחתי לערוך את ליל הסדר בגאנה שבאפריקה. כשהסבנו שם סביב שולחן הסדר עם כמה עשרות ישראלים, לא חלמתי שיבוא יום ולמקום נידח שכזה תצא משפחה חב"דית לשליחות קבע.

כיום, איני יודע אם קוקה קולה כבר הגיעה לשם, אבל בית חבד קבוע נפתח שם גם נפתח.

ביום ראשון האחרון, במעמד הסיום החגיגי של כינוס השלוחים העולמי, עלה אל דוכן הנואמים בחור עם קוקו ארוך וכיפה מגוהצת לראשו וסיפר על המפגש שלו עם בית חבד בגאנה, אחר שהגיע להתנדב שם במסגרת 'חיל השלום'.

דווקא שם בגאנה הוא גילה לראשונה את משמעותה של יהדותו, חגג בר-מצווה (באיחור של 15-20 שנה), הניח תפילין ועלה לתורה לראשונה בחייו.

אמש, סיפר אנדי לקול תרועת אלפי הנוכחים, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, שמרתי את השבת בפעם הראשונה בחיי…

בפרשת ויצא, יוצא יעקב אבינו בשליחותה של רבקה אמו מארץ ישראל לחרן ודווקא שם הוא מקים את 12 השבטים ואת הבסיס לקיומו של עם ישראל, לא לפני שהוא מתברך מאלוקים "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
אם תרצו אין זו אגדה, זה קורה כאן ועכשיו, בכל מקום בעולם. זו השליחות של כולנו, עד לגאולה השלימה.

***

 

***

השבת פרשת ויצא
(סוד הצלחתו של יהודי)

כאשר עמד יעקב אבינו לצאת לחרן פנה קודם-לכן אל בית עבר והשקיע את עצמו ארבע-עשרה שנים בלימוד התורה. אחר-כך, כשהגיע להר-המורייה ושכב לישון שם, אומרת התורה: "וישכב במקום ההוא". המדרש מפרש: "כאן שכב, אבל כל ארבע-עשרה שנה שהיה טמון בבית עבר – לא שכב".

גם כששהה בביתו של לבן לא ישן בלילות, כמו שנאמר: "ותידד שנתי מעיניי". אף על זה אומר המדרש: "כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן – לא שכב". מה עשה בלילות הללו? שאלה זו שואל המדרש: "ומה היה אומר?" (בלילות), ומשיב: "ט"ו שיר המעלות שבספר תהילים".

לכאורה מהי שאלת המדרש "מה עשה בלילות", הלוא יעקב היה עסוק בשמירת צאנו של לבן? אלא ברור שיעקב אבינו לא מסר את נפשו עשרים שנים כדי לשמור על צאן לבן. הייתה לו כוונה פנימית ועמוקה לאין-ערוך – הוא עסק בבירור ניצוצות הקדושה הטמונים אצל לבן.

שאלתו של המדרש היא אפוא, באיזה כוח היה יעקב יכול לבצע את עבודת הבירורים הזאת? השהייה בביתו של לבן הייתה כרוכה בניסיונות רוחניים רבים, והייתה סכנה שהדבר יגרום ליעקב ירידה. ובפועל לא ירד ממדרגתו, ולא זו בלבד אלא אף בירר את ניצוצות הקדושה שהיו אצל לבן וחזר לארץ-ישראל ברכוש גדול. באיזה כוח עשה זאת?

משיב המדרש, שיעקב שאב את כוחותיו מ"שיר המעלות… מאין יבוא עזרי". מזמור זה מבטא את תחושת ההתבטלות הגמורה של האדם, שמרגיש כי בכוחות עצמו אין לו שום אפשרות לפעול, וכל כוחותיו באים מהקב"ה. תחושת ה'אין' הזאת, שהאדם חש כי הוא אין ואפס, היא המביאה אותו לשים את מבטחו בקב"ה לבדו – "עזרי מעם ה'".

הפסוק מוסיף ואומר: "עושה שמים וארץ". כלומר, הקב"ה הוא בעל-הבית ונותן הכוחות בין לענייני 'שמים', עניינים נעלים (התורה שלמד בבית עבר), ובין לענייני 'ארץ', העניינים הנחותים (ההתעסקות עם לבן בחרן, "חרון-אף של מקום בעולם"). הכרה זו, שהקב"ה הוא בעל-הבית ומקור הכוחות – היא המסייעת לאדם בעבודתו.

פרטי הסיפור של יעקב אבינו טומנים בחובם הוראה לחייו של כל יהודי: כדי להצליח בעבודת הבירורים בעולם, יש להתחיל את היום בשעה שבה שרויים לגמרי בעולמה של תורה ותפילה.

גם ההתעסקות שבאה לאחר מכן, בענייני העולם, צריכה להיות באופן של "יגיע כפיך" (ולא יגיע ראשך) – רק את ה'כפיים', הכוחות החיצוניים, יש להשקיע בענייני העולם, אבל על ה'ראש' יש לשמור. גם כשיהודי עוסק בעסקיו צריך הראש להיות עסוק בפרק משניות, בפרק תניא, באמירת תהילים וכיוצא בזה. דרך זו מבטיחה ליהודי את ברכת ה' להצלחה גם בגשמיות, ככתוב אצל יעקב: "ויפרוץ האיש מאוד-מאוד".

(על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 791)

שבת שלום!!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

***

****

פתגם חסידי  לפרשת ויצא

כשיהודי אחד מדבר עם יהודי שני בענייני עבודת ה׳ והם לומדים יחד-יש כאן שתי נפשות אלוקיות מול נפש בהמית אחת
(אדמו״ר האמצעי מליובאוויטש )
שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל
פרשת השבוע ויצא 
שהייה לכולנו שבת שלום ומבורכת
שבת רגועה שקטה מהנה שמחה ורוחנית Shabbat Shalom

***

בדיחות נקיות לשבת 

גבר אחד נפטר ובשעת הקבורה החל מישהו להספיד אותו: "הוא היה בעל למופת, אדם הגון, אב לדוגמא…" האלמנה התכופפה לעבר בנה ואמרה לו בלחש: "לך תסתכל בקבר שלא התבלבלנו עם הלוויה של מישהו אחר"

🙂

זוג מטייל בעיר שעה שחלפו על פני חנות תכשיטים שאלה האשה את בעלה: "אהובי, בא לך לקנות לי שרשרת?" "מדוע, נמאס לך להסתובב חופשייה?"

🙂

מצלצלים בדלת "שלום אדוני, תרצה אולי לתרום משהו לבית האבות?" הזקן צועק: "יונה, שימי עלייך את המעיל ותכיני את המזוודה"

🙂

הבעל חוזר הביתה אחרי יום עבודה מעייף, וכשהוא נכנס הוא רואה שני נרות על השולחן. “מעניין איזו הפתעה אישתי מכינה לי”, הוא חושב לעצמו. הוא הולך בעקבות הנרות לסלון. הוא ניגש אליה עם חיוך רחב על פניו ושואל אותה, “יקירתי איזו הפתעה הכנת לי היום?” “איזו הפתעה?!”, היא שואלת אותו, “לך תשלם את החשמל!!!”

🙂

“מותק”, פונה הבעל לאשתו, “מה הכנת לאכול היום?” “כלום”, היא משיבה. הבעל המאוכזב מנסה לעקוץ, “אבל זה גם מה שהכנת אתמול!” היא מסתכלת עליו ואומרת – “זה היה ליומיים…”

🙂

אישה אחת כועסת על בעלה: “למה אתה מספר לכולם שאני מנהלת חיים כפולים?!” הבעל: “כי זה נכון! את החיים שלך ואת החיים שלי…”

🙂

הילדים גדלו ויצאו מהבית. שני ההורים נשארו לבד בודדים וחיפשו תעסוקה. האישה תמיד חלמה ללמוד לנגן בפסנתר, אז בעלה קנה לה במתנה פסנתר ליום ההולדת. כעבור זמן מה, כשהילדים באו לביקור, הם שאלו את האב איך היא מתקדמת עם הפסנתר. “החזרנו את הפסנתר”, הוא סיפר להם, “שכנעתי אותה לעבור לחליל.” “למה?”, הופתעו הילדים. “לחליל יש יתרון אחד”, הוא אמר, “כשהיא מנגנת היא לא יכולה לשיר…”

🙂

מעגל הפחד בטבע:

מקק מפחד מעכבר.

עכבר מפחד מחתול.

חתול מפחד מכלב.

כלב מפחד מאדם.

אדם מפחד מאישה.

אישה מפחדת ממקק.

🙂

ב"ה ממתק לשבת פרשת ויצא תש"פ 2019

שאלו פעם את מזכירו של הרבי מליובאוויטש, הרב בנימין קליין, כמה שעות ישן הרבי מדי לילה? למען האמת, אינני יודע את התשובה המדוייקת. אמר המזכיר, אך לאחר שהרבי סבל מהתקף לב בשנת תשל"ח (1977), הפך משרדו למעין מרכז רפואי קטן בו הוא התגורר במשך למעלה מחודש. אנחנו המזכירים נכחנו במשרד עשרים וארבע שעות ביממה, באותו זמן הבחנו שהרבי מעולם לא ישן מספר שעות רצופות. אני נזכר כיצד באחד הלילות הלך הרבי לישון בשעה 10 בלילה, ובשעה 11:30 הוא כבר היה ער וישב ליד השולחן כשהוא משיב על שאלות ועוסק במשימות אחרות. מאוחר יותר הרבי ישן כשעה נוספת.

לפני שהלך לישון, היה הרבי מתכונן לקראת הפעולות שיבצע כשיתעורר, בין אם היה זה ספר תורני בו ביקש לעיין או שאלות עליהן התעתד להשיב.

שמעתי שחמיו של הרבי, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל – האדמו"ר השישי מליובאוויטש, התבטא פעם על חתנו הרבי ואמר: "בשעה 4 בבוקר הוא מעולם לא ישן. או שהוא עדיין לא הלך לישון, או שהוא כבר התעורר."

בפרשתנו אנחנו קוראים על כך שכשיעקב הגיע ל"בית א-ל" הוא התפלל לה' ושכב לישון "וישכב במקום ההוא" אומר המדרש "כאן שכב אבל כל עשרים שנה שעמד בבית לבן לא שכב" ולכאורה זה לא מובן הרי בבית לבן יעקב היה בעיקר עסוק בעיסוקים גשמיים ואם כן למה לא לעצור מפעם לפעם לשינה, כשנמצא בעבודה רוחנית אני יכול להבין שהוא לא רוצה לפספס רגע אבל למה בבית לבן אינו יכול לישון?

מוסבר על כך בחסידות שיעקב הגיע לבית לבן כדי לקדש את החיים הגשמיים ולהנחיל לבניו ומשפחתו את הדרך הנכונה וההפוכה מדרכו של לבן, לבן אמר "הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני" שתי תחומים רצה לבן לנכס לעצמו, את החינוך של הדור הצעיר ואת עולם העסקים, לבן טען אני מבין אתכם המבוגרים שרוצים להתעסק ברוחניות כי אתם מהדור הישן וזה בסדר אבל שחררו את הצעירים מהבית הישן הזה, תנו להם להתקדם ולא להקפיד על התורה הזו, וכן גם בעסקים אומר לבן ליעקב אם ננהל עסקים כפי שהתורה דורשת מאיתנו ללא רמיה וללא תככים לא נעשה כסף, לכן יעקב לא יכל להרשות לעצמו לישון כי הוא היה חייב להשגיח על חינוך הילדים בדרכו שלו ולניהול העסקים בדרך התורה, וכפי שיעקב אומר ללבן "ותידד שנתי מעיניי".

את הכוח הזה הוריש יעקב לבניו אחריו שגם כאשר לבן שבכל דור מנסה להפיל אותנו נתאמץ לתת לילדים חינוך על טהרת הקודש וננהל את עסקינו בדרך התורה וכך נזכה לראות את הברכה שיעקב זכה בה כשפרץ והתעשר מאוד.

יהי רצון שנשכיל ללכת בדרכו של יעקב ה יוביל להצלחה בחיינו הן בגשמיות והן ברוחניות וכך נזכה להכין את העולם לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

שמיים וארץ / החלק היומי, פרשת ויצא / סיון רהב-מאיר:

איזו תנועה נפשית מתאימה לנו? מתי לעוף על עצמנו, ומתי להתמלא בענווה? נפגשנו בניו יורק עם האדמו"ר מסקוור, הרב דוד טברסקי. הנה רעיון קצר מתוך השיחה הזאת, על חלומו של יעקב אבינו בפרשה:
"צריך איזון עדין בחיים. הרי כתוב: *סולָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה*. כשהאדם מתגאה יותר מדיי, כשהוא חושב שראשו מגיע השמימה – צריך להזכיר לו שהוא סולם מוצב ארצה, שסופו להיקבר באדמה, שהוא מוגבל. ומנגד, כשהאדם מדוכא ועצוב, כשהוא מגיע עד עפר, ארצה, צריך להזכיר לו: נבראת בצלם אלוקים, אתה מיוחד ונעלה, תרים את הראש, אתה מגיע השמימה. אדם צריך לדעת להשתמש בשני הכוחות, בזמן המתאים"

🙂 בדיחות נקיות לפרשת ויצא – מילתא דבדיחותא :()

איש אחד נכנס לפאב בפאניקה וצועק של מי הרוטווילר הזה, הפודל שלי הורג אותו!! בעל הרוטווילר
אומר לו: "אתה רוצה להגיד לי שהפודל הקטן שלך הורג את הרוווילר שלי???". "כן, כן" עונה האיש, "הוא נתקע לו בגרון!".

קניבל ואמא שלו הולכים בג'ונגל פתאום הם רואים דתי מתפלל. האם: "תלמד בני, זה אוכל כשר".

מיליארדר גוי אמריקאי היה צריך תרומת דם מסוג נדיר ?
לאחר חיפושים קדחתניים, ושליחים שהסתובבו בכל העולם, נמצא תימני גוי שהתאים בדיוק!
פנו לתימני ושאלו אותו אם הוא מוכן לתרום דם למיליארדר בתמורה למיליון דולר.
מיד כשהתימני שמע את זה עלה חיוך על פניו, אך הוא התעקש לקבל את הכסף מראש.
המיליארדר, אשר היה מופתע מהדרישה הגיע לתימני ושאל אותו "ממה אתה כל כך מודאג? אתה יכול לסמוך עלי שאת הכסף תקבל!"
התימני השיב מיד ובלי להתבלבל "אני דואג שאם דם תימני יזרום לך בגוף, שקל אני לא אראה ממך"

ילד פרסי גוי אומר לאבא שלו: "אבא אני רוצה להתחפש לשוטר".
לאחר יומיים האבא חוזר לילד שלו ומביא לו רק אקדח.
הילד: מה זה, למה רק אקדח?
האבא: שוטר סמוי.