*סיכום* *סיכום* *סיכום*
ניו-יורק אהובתי!
אי אפשר לסכם אותה באמת בכמה פסקאות, אבל מכיוון שלא נראה לי שהספר העתידי שלי "הייתי בניו יורק – אלוקים, מתי אני נוסעת שוב???" יראה אור, נצטרך להסתפק בגרסת הבלוג.
זה עומד להיות ארוך, סליחה מראש. אז…. קחו שלוק אוויר – מתחילים:
דבר ראשון אציין שהקצאת המשאבים הכספיים / רגשיים / מוטוריים שלי היו לפי הסדר הבא:
1. סיורים ואטרקציות
2. אוכל
3. קניות (לילדים. בחיי, לעצמי לא קניתי אפילו חולצה)
מי שמוצא את עצמו לפי הסדר הזה מוזמן להמשיך לקרוא. גם מי שלא ?
הגעתי למנהטן לבדי ב-15/12 לשבוע ימים. טסתי עם חברת ALITALIA, קונקשיין ברומא של 4 שעות וטיסת המשך עם חברת דלתא. סך הכול חווית הטיסה הייתה חיובית, המזוודות עברו ישר לניו יורק, המטוסים נעימים, אוכל נחמד ושירות אדיב מאוד. הזמנתי כרטיסים כמה חודשים מראש במחיר של 672$ – מחיר טוב והוגן. למעט חוויה חוץ גופית אחת שבעקבות כיסי אוויר הייתי בטוחה ב-100% שאנחנו בדרך לשחייה באוקיינוס – הטיסה הייתה אחלה לגמרי.
איך מתמודדים עם הלבד (1)? עוד לפני הטיסה, ומכיוון שטסתי בידיעה ובכוונה להיות לבד בשבוע הזה, ידעתי שהקושי העיקרי שלי יהיה שאין לי עם מי לחלוק את החוויות בזמן אמת. לכן, הקדמתי תרופה למכה ופתחתי קבוצה עם חברים ומשפחה (אלוקים ישמור, בחיים לא ראיתם כזאת קבוצה חופרת!). במהלך כל השבוע שלחתי בקבוצה סרטונים ותמונות, התייעצתי ושיתפתי אותם בחוויות שחוויתי. זה היה רעיון מעולה כי מצד אחד הייתי לבד כמו שרציתי, ומצד שני הרגשתי שיש את מי לשתף – מומלץ מאוד!
איך מתמודדים עם הלבד (2) או: לחרוש את מנהטן עד שנופלים מהרגליים: למי שעוד לא מכיר: FTBT (free tour by foot) – החברה הזאת עשתה לי את הטיול. בכמה מילים: מדובר בחברה עולמית שמגייסת מדריכים מוסמכים (רובם עובדים כמדריכים במקומות נוספים). האג'נדה של המדריכים מאוד ברורה: תיירות במחיר שווה לכל כיס. המשמעות הפרקטית היא שהם עושים סיורים מצוינים, איכותיים ומגוונים מאוד, וכל אחד מחליט כמה הוא משלם על הסיור, בהתאם ליכולת הכלכלית ובהתאם להנאה מהסיור. אני שילמתי לכל סיור 20$ , למעט אחד שהיה מעבר למדהים ופרגנתי ב-30$ (בחיי שהגיע לה).
החשש מה"לבד" (שאגב, התברר כחשש מיותר לחלוטין, אין.לבד.בניו-יורק.) ולאור החיבה הקצת אובססיבית שלי לסיורים מודרכים, החלטתי להתחתן עם החברה הזאת לשבוע ודרכה להכיר את מנהטן. בכל יום לקחתי בין 2-1 סיורים ולמרות העובדה שזה גרם לי לצאת כל בוקר מהמלון בשעה 08:00 ולחזור בשעה 21:00 כשאני מדדה למיטה מכאבי רגליים – זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי בטיול. ממליצה לכל מי שחובב סיורים מודרכים לקחת איתם סיור או שניים, המדריכים באמת מצוינים ורציניים, מעבירים את המידע (באנגלית) בצורה ברורה ומעניינת.
אז נמשיך.
חוץ מהסיורים, שאפשרו לי לראות המון המון מקומות ודברים וגם לקבל עליהם מידע, דבר שבעיניי נותן ערך מוסף רציני לכל העניין, ביקרתי גם ב:
• רוקפלר סנטר – עץ כריסמס ענק ומרשים, רחבת החלקה על הקרח (ב-60$, לא תודה ) ו-7684728347 איש שמוכנים לשלם מחיר של פי 90472847 על כל דבר. המקום מהמם ומרשים מאוד אבל תכלס היה כל כך צפוף שבקושי היה מה לעשות שם.
* טיימס סקוור, אלוקיי הטיימסקוור – ביום הראשון שלי במנהטן הייתי בבראיינט פארק ומשם ניסיתי למצוא את דרכי חזרה למלון. בתוך מאמצי הניווט פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, מצאתי את עצמי עומדת בשוק, ספוגת מים ב-2 מעלות באמצע הטיימסקוור. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שפעם ראשונה שאני פוגשת את המפלצת הזאת זה יהיה כשאני בדמעות ורק רוצה הביתה, ולכן, עשיתי תיקון וכל ערב מאותו רגע קינחתי בטיימסקוור, כסוג של דרך מנהטנית לסגירת היום. אי אפשר לתאר את הדבר ההזוי הזה במילים. האורות, האנשים, התנועה, המסעדות – חוויה שגורמת ללב להחסיר פעימה.
• תצפית: השאלה הנצחית: מאיפה לעזאזל הכי כדאי לתצפת על העיר המשוגעת הזאת?!
אז אחרי שעשיתי סקר שוק בעניין, להלן ההמלצה שלי: גם וגם ?
גם Top of the rock וגם One world. גם בבוקר, וגם בלילה. גם וגם. כל כרטיס עולה 34$ – בעיניי שווה כל שקל.
לתצפית בטופ עליתי בלילה, קומה 69, מעליי השמיים בלבד, מנהטן מוארת על רקע שמים שחורים – מראה עיניים שלא ישכח ממני בחיים. הלב שלי דפק על 200 – מהפחד ומהיופי.
לתצפית של One עליתי ביום, קומה 102, עד שמגיעים לגג יש עוד כל מיני חוויות נחמדות בדרך, לא אעשה ספויילר, אבל הדרך שבה נחשפים לנוף היא מגניבה ומפעימה במיוחד. לעמוד על הבניין ה-6 הגבוה ביותר בעולם ולהתסכל למטה על כל הבניינים הגבוהים בעיר זאת חוויה חד פעמית. לא לוותר!
• פסל החירות: החלטתי שאין לי עניין לרדת בפסל עצמו ובטח שלא לעלות מיליון מדרגות עד לכתר (לגביע אגב, כבר לא עולים). במקום, לקחתי את המעבורת החינמית לסטאטן איילנד והצלחתי לראות דיי מרחוק את הפסל. חוויה חביבה, לא יותר. הייתי באזור בגלל סיור אז עשיתי את זה, אבל לא חושבת שכדאי לבוא במיוחד.
אנקדוטה משעשעת: ברוב טמטומי לא הבנתי שהמעבורת מורידה בסטאטן איילנד, הייתי בטוחה שהיא חוזרת מיד למנהטן. לא הבנתי למה אני כמעט היחידה שרצה באמוק במעלה המעבורת בניסיון להשיג מקום טוב על הסיפון, לא הבנתי למה אנשים עלו על המעבורת ובכלל לא יוצאים לדק לראות את פסל החירות. ירדתי ממנה וחיפשתי את היציאה. לא מצאתי. שמתי גוגל מאפס והוא מכוון אותי לקחת מעבורת כדי להגיע חזרה לבאטרי פארק.
ובכן, עדיין לא ירד האסימון. ניגשת לשוטר:
אני: "שלום, איך אני יוצאת מפה?"
שוטר: "לאן את רוצה להגיע?"
אני: "לפארק".
שוטר: "איזה פארק?"
אני: "לבאטרי פארק…..?"
שוטר: "זה במנהטן!"
אני: "…………. אז איפה אני????"
ובכן, אתם מבינים את ההמשך. בקיצור, תדעו – המעבורת עוצרת בסטאטן איילנד. אתם בטח יודעים.
וחוץ מזה, הנה כמה טיפים למטיילים במנהטן:
• מזג אוויר: הייתי בדצמבר – קר, לפעמים קר מאוד, אבל לא משהו שלא ניתן לפתור בעזרת לבוש טוב. צעיף, כפפות, חולצה טרמית ומעיל טוב. לא צריך מיליון שכבות, רק שהבגדים המחממים יהיו באיכות טובה. אהה, ומטרייה חזקה! כשיש גשם בדרך כלל גם יש רוח ואז המטרייה שמוכרים ברחוב ליטרלי תצחק עליכם עוד לפני שתפתחו אותה. תעשו לעצמכם טובה, תשקיעו במטרייה, או שתתעטפו בניילון לגשם.
• שופינג: יקר, יקר יקר. מראש זה לא היה הקטע שלי, ולמעט מתנות לילדים (שבשבילם הייתי צריכה למכור כליה, אבל כנראה כשמביאים ילדים לעולם צריך לקחת בחשבון שבשלב כזה או אחר צריך למכור בשבילם כליה) – לא קניתי כלום. סתומה? יכול להיות. התיעדוף התקציבי שלי היה שונה.
• שינוע והתמצאות: אלוקים אדירים איזו המצאה גאונית זה ה-SUBWAY!!!!!!!! אני לא יכולה להתגבר על זה. גאוני, גאוני, גאוני! 2 עצות יש לי בשבילכם להתנהלות במנהטן: גוגל מאפס מחובר באינפוזיה וכדור הרגעה ליום הראשון. עד עכשיו לא הבנתי לגמרי את מפת ה-SUBWAY ונמנעתי מלשבור את הראש ולכן כל הזמן העדפתי לקחת את האופציה של רכבת 1 שחוצה את העיר. לוקח כמה נסיעות להבין את הפואנטה אבל אחרי זה זה זורם בכיף. תקנו כרטיס שבועי בסכום של 32$ – זה הכי משתלם.
• אשפה: אני לא יודעת מה הקטע של העיר הזאת, אבל אין בה כמעט פחי אשפה. כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי מסתובבת עם אשפה ביד במשך רחובות שלמים עד שמצאתי איזה פחון. עצה שלי – שימו לכם בתיק שקית לזבל, כי פחים הם כנראה מילה גסה בעיר!
• שירותים: עוד אלמנט בסיסי שנעדר מהעיר! כנראה בגלל שרוצים להדיר מהם את ההומלסים, מצאו פתרון יצירתי – פשוט נבטל את כל הרעיון של שירותים! בארץ אנחנו רגילים להיכנס לשירותים בכל מסעדה / מקום ציבורי – במנהטן אין. פשוט אין. על שירותים ציבוריים בכלל אין מה לדבר, וגם במקומות מסודרים, שהייתם מצפים למצוא אסלה, תצטרכו שירותי ביון. בקיצור, תעשו במלון או שלפני בן גוריון תעצרו להצטייד במחלקה הגריאטרית בבית החולים הקרוב לביתכם.
• תקשורת: עניין לא פתור בשבילי עד כה. לא יודעת מה להמליץ, אם לקנות סים בניו יורק או חבילה מהארץ. אני בחרתי לעשות חבילה מהארץ, חבילה של G2. תכלס לא הספיק לי, אבל זוכרים את הקבוצה שסיפרתי עליה אי שם בתחילת הפוסט? אז שליחת הסרטונים כנראה שאבה לי את כל החבילה…
• אל.תלבשו.ג'ינס – למרות שהזהירו ואמרו לא ללבוש ג'ינס, ראיתי בנות אמיצות שהתהלכו שם במכנס הנכסף בלי בעיה ואמרתי לעצמי שמה שטוב להן טוב גם לי. ובכן, טעיתי. אל.תלבשו.ג'ינס. מה כן? טרנינג ומתחת (בימים קרים) גרביונים / גטקס / קצף בניין.
יכולתי כמובן לכתוב עוד מיליון מילים על החוויה שלי בניו יורק, אבל חייבת להפסיק איפשהו! בתוך כל הארגון המופרע שעשיתי לי מראש, ובתוך הלו"ז הצפוף שסידרתי לעצמי יש עוד מיליון ואחד דברים שרציתי לעשות ולא הספקתי. בשביל ניו יורק צריך יותר מ-24 שעות ביממה.
אין לי ספק שאגיע שוב. ושוב.. ושוב..
נכתב ע"י שרון זוארץ הועתק מקבוצת הפייסבוק ניו יורק למטיילים
עוד כתבות מעניינות במרכז ניו יורק
קרן טיילה שבועיים בניו יורק התאכסנה בהוסטלים סולו
8 הטעויות הנפוצות של תייר בניו יורק
