מאמרי חסידות, וידיואים, תמונות, טורים וקצרים על פרשת השבוע, כנסו ללמוד זוויות חדשות על פרשיות השבוע באור החסידות, ובכלל, מרכז ניו יורק על פרשת השבוע

ממתק לשבת 2016 לפרשת תזריע ועל חינוך ילדים

ממתק לשבת פרשת תזריע תשע"ו בכפר קטן בפרברי לונדון, חי אדם שהיה כייס מומחה, הוא הצליח לגנוב מכל אדם ואף פעם לא נתפס, אט אט הכפר הקטן כבר לא הספיק לו, והוא החליט לעבור ללונדון העיר הגדולה, כשהגיעה הרכבת ללונדון, הוא ירד אל הרציף וסקר את סביבתו בהתרגשות, לפתע הוא קולט שכייסו ממנו את הארנק, הוא החל להסתכל מסביב בעיני הכייס הרגישות שלו, ומיד עלה על איזו אשה שמכייסת מאנשים, הוא הלך וכייס בחזרה ממנה את הארנק שלו.. ואז פנה אליה ואמר לה "הסתכלתי עלייך וראיתי שאת כייסת מאוד טובה, גם אני כייס טוב, אבל שנינו רק למדנו את ״מקצוע הכייסות״ בואי נתחתן ונביא ילד לעולם שיגדל על ברכי הכייסות, ואז הוא יהיה יותר טוב משנינו" הסכימה הכייסת והם התחתנו, שנה אחר…

להמשך קריאה

הצרעת – כאשר ייסר איש את בנו: פרשת תזריע פנינה יומית

בנוגע לדיני נגעים כתוב בפרשתנו תזריע "וביום הראות בו" (יג, יד), ומזה למדו חז"ל ש"יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו" (מו"ק ז, ב), וכפסק המשנה (נגעים פ"ג מ"ב): "חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל", אשר יש ודוחים את ראיית הנגע לזמן מסוים ובינתיים נשאר המצורע בטהרתו. ויש לבאר מה שדווקא בדיני צרעת מצינו שהטומאה מתעכבת איזה זמן מסיבות שונות: כתב הרמב"ם (סוף הל' טומאת צרעת) שהצרעת אינה ענין טבעי ו"אינו ממנהגו של עולם", אלא "אות ופלא היה בישראל", ומטרתו "להזהירן מלשון הרע". וכך הייתה השתלשלות הדברים: "המספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו . . אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו",…

להמשך קריאה

ביאור חסידי על פרשת תזריע והלכות מצורע – פנינה יומית

מי מורשה להסגיר איש מישראל? בקשר לנאמר בפרשתנו: תזריע: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת גו', והובא אל אהרן הכהן" (יג, ב), כתב הרמב"ם (הל' טומאת צרעת פ"ט ה"ב) "אף על פי שהכל כשירין לראות נגעים, הטומאה והטהרה תלויה בכהן. כיצד, כהן שאינו יודע לראות, החכם רואהו, ואומר לו, אמור טמא, והכהן אומר טמא כו'. ואפילו היה הכהן קטן או שוטה, החכם אומר לו, והוא מחליט וכו'". ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, מדוע קבעה תורה שטומאת המצורע תלויה בקביעת הכהן דווקא, ואפילו אם הכהן "קטן או שוטה", אין המצורע נטמא, עד שיאמר הכהן טמא? ויש לבאר זאת על דרך הדרש: טומאת צרעת היא מהטומאות החמורות ביותר, עד ש"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (פרשתנו יג, מו), מחוץ לג' מחנות. וזהו שאמרה תורה, שכדי…

להמשך קריאה

ביאור אור החיים הקדוש על פרשת תזריע עפ"י החסידות

מי שבבחינת "אשה" צריך להזריע בארץ בהתחלת פרשתנו תזריע נאמר "אשה כי תזריע וילדה זכר", ומפרש באור החיים הקדוש "ירמוז הכתוב על כנסת ישראל אשר מצינו שנקראת אשה . . ועליה אומר הכתוב: אשה כי תזריע – פירוש, הזרעת מצוות ומעשים טובים .. וילדה זכר – פירוש, תהיה הולדתה זכר . . תהיה הגאולה בבחינת זכר ועמדה לנצח". ויש לבאר בעומק הענין: בטעם השם "אשה" נאמר (בראשית ב, כג): "כי מאיש לוקחה זאת". ולכן גם כנסת ישראל נקראת בשם "אשה" – כי הקב"ה נקרא בשם "איש" ("ה' איש מלחמה" - בשלח טו, ג. ואמרו חז"ל (סוטה מב, ב): "אין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה"), וכנסת ישראל השייכת אליו נקראת בשם "אשה". ומעתה מובן, ששם "אשה" מרמז על מדרגה נעלית, יהודי…

להמשך קריאה

ש"תזריע" ענינו חיים חדשים

נגעים כזריעה לחיים חדשים יש לדקדק בזה שהסדרה כולה נקראת במנהג ישראל בשם "תזריע", כי לכאורה הרי רוב הסדרה הוא בעניני נגעים, והרי המצורע חשוב כמת (נדרים סד, ב) – ואיך מתאים כאן השם "תזריע" שתוכנו הוא התחלת הלידה של חיים חדשים ("אשה כי תזריע וילדה")?! ויש לומר בזה, על פי דברי הרמב"ם (סוף הל' טומאת צרעת) בנוגע לענין הצרעת "וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע. שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו; אם חזר בו יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנים כלי העור שבביתו . . ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד…

להמשך קריאה

למה נגעים באים – פרשת תזריע מצורע

למה נגעים באים אמר רב שמואל בר-נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים על: 1 לשון הרע 2 ועל שפיכות דמים, 3 ועל שבועת-שווא, 4 ועל גילוי עריות, 5 ועל גסות- הרוח, 6 ועל הגזל, 7 ועל צרות-העין

להמשך קריאה

פרשת שמיני קודם כל להאמין בעצמך

ממתק לשבת פרשת שמיני תשע"ו בלילות שבת אצלנו בבית חב״ד בבנגקוק, יושבים עד מאוחר ביחד, ותמיד יש סיפורים מעניינים ותובנות מיוחדות שאפשר לשמוע רק ממטיילים במזרח, לפני כמה שנים הייתה אצלנו מטיילת בשם רעות, ששיתפה אותנו בסיפורה "מאז שהייתי קטנה" מספרת רעות "ידעתי תמיד שיש לי פחד גבהים, כל טיול משפחתי היה צריך להיות מתוכנן היטב כדי לוודא שאין במסלול מקום גבוה מדי, ובכל פעם שהיינו מתקרבים למקום מעט גבוה, כל המשפחה הייתה נלחצת מהמחשבה איך לעזור לי לעבור את זה בשלום, וכל אחד בדרכו היה מייעץ לי איך להתמודד. *** כשטסתי למזרח לבדי, תכננתי כמובן את הטיול במקומות לא גבוהים מדי, באחד הימים יצאתי לטיול, ובאמצע המסלול הגעתי לגשר גבוה מאוד שלא ידעתי עליו, ברגע הראשון נלחצתי ולא ידעתי מה אעשה,…

להמשך קריאה

פרשת שמיני על דגים ותלמידי חכמים

המחדש בתורה בלי יראת שמים, למה הוא דומה? אודות סימני כשרות הדגים כתוב בפרשתנו שמיני  "את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים . . כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם" (יא, ט–יב). ונאמר בגמרא (נדה נא, ב) "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". ויש לבאר זאת בעבודת האדם לקונו: דגים הנמצאים תמיד במקום חיותם ‑ מים, רומזים לאלו הנמצאים תמיד במקום חיותם של בני ישראל – היא התורה שנמשלה למים, והיינו היושבי אהל העוסקים תמיד בתורה. וכמו שבדג, הקשקשים והסנפירים אינם עיקר הדג, אלא טפלים הם ומשמשים לגוף הדג, כן בלומד התורה הקשקשים והסנפירים רומזים לענינים שבתורה שאינם חלק מעצם הלימוד, אך נצרכים הם. קשקשים, שהם…

להמשך קריאה

האם נדב ואביהוא השתכרו? פרשת שמיני עפ"י החסידות

שתויים מיינה של תורה בפרשתנו שמיני  נאמר לגבי נדב ואביהוא "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" (י, ב). ומפרש רש"י "שתויי יין נכנסו למקדש" (וכ"ה בויק"ר פי"ב, א). וידועה התמיהה: מפורש בכתוב (י, ג) שמשה אמר לאהרן "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש", ופירש רש"י "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", ואם כן כיצד יתכן שיהי' אצל נדב ואביהוא דבר בלתי רצוי עד כדי כך שיכנסו למקדש "שתויי יין"? ויש לבאר זה על פי מה שכתב באור החיים הקדוש, שנדב ואביהוא מתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם" (אוה"ח ר"פ אחרי). ובלשון הכתוב בתחילת פ' אחרי "בקרבתם לפני ה' וימותו", והיינו, שסיבת מיתתם היא "קרבתם…

להמשך קריאה
פרשת צו ופורים – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
האושר נמצא בראש ולא בארנק

פרשת צו ופורים – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"

ב"ה ממתק לחג הפורים ושבת פרשת צו תשע"ו משה היה גר בכפר סמוך לעיר קוז'ניץ. בכל שנה היה מגיע בפורים לקוז'ניץ כדי לשמוע את קריאת המגילה מפיו של הרבי ישראל מקוז'ניץ, פורים אחד שמע משה את קריאת המגילה מפיו של הרבי וחש עונג רוחני עצום. כשניגש לרבי לברכו בשלום, שאלו הרבי: "הרי אתה מתגורר קרוב אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?" ר' משה שתק. תמיד היה עני מאד, אך בזמן האחרון מצבו החמיר ובביתו אין לחם לתת לילדים, ומנין ישיג כסף למשלוח מנות? אמר לו הרבי: "בא עמי לביתי ונגיד לחיים ביחד, הן פורים היום". בביתו של הרבי הציעו לפניו מאכלים ומיני מגדנות וכן יין בשפע. הטיב שמעון את לבו ביין וקינח במיני מאפה, וכשסיים איחל לנוכחים "פורים שמח" ויצא את…

להמשך קריאה

שריפת החלב – עיקר שעתה ב"תורה אור" פרשת צו

בנוגע להקטר חלבים ואיברים של הקרבנות שנזכרת בפרשתנו "צו" כתוב בגמרא "בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין להן עד שתחשך" (מנחות עב, א). ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: 'חלב' מורה על תענוג האדם (ראה גיטין נו, ב), וענין "הקטר חלבים ואיברים" הוא שאת החלב והתענוג של האדם עליו להקטיר ולהקריב לה', וכח התענוג שלו צריך להיות לה' לבדו. והנה, 'יום' מורה על זמן בו האדם מואר ב"נר מצוה ותורה אור', אך 'לילה', בו שורר חושך, מורה על מצב בו האדם אינו עוסק ב"תורה אור" אלא בדברי הרשות. ובאו חז"ל ולימדונו שעיקר "שעתה" של "הקטר חלבים" הוא ביום - "עד שתחשך". כי, זה שהאדם צריך להקטיר "חלבו" ותענוגו בעת עיסוקו בדברי הרשות,…

להמשך קריאה

מאיפה מדליקים את אש התורה?

על הפסוק בפרשתנו צו  "אש תמיד תוקד על המזבח" (ו, ז) מפרש רש"י "אש תמיד – אש שנאמר בה תמיד הוא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלות נר תמיד, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם עם קונו: נרות המנורה רומזות על ענין התורה, כמו שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור". וכמו שבמנורה העלו "נר תמיד", כן גם חיוב לימוד התורה הוא תמידי. והאדם הלומד תורה באופן של "תורתו אומנתו"- מקושר הוא עם הקב"ה באופן תמידי. המזבח החיצון, שבו הקריבו קרבנות כל בני ישראל, מרמז על עבודת האדם גם עם אלו שנמצאים מחוץ לתחום הקדושה, שעל האדם לעסוק איתם ולקרבם לתורה ועבודת ה'. עלול האדם שהוא בבחינת "נר תמיד" ו"תורתו אומנתו" לחשוב, הרי הנר שלי כבר דלוק…

להמשך קריאה

מוח שליט על הלב פרשת ויקרא – פנינה יומית

על הפסוק בפרשתנו ויקרא  "אשר נשיא יחטא" (ד, כב) מפרש רש"י "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: כתוב במדרש תנחומא (פקודי, ג) שהעולם נקרא "גוף גדול" והאדם "עולם קטן", ועל פי זה, כשם שב"גוף גדול" יש נשיא ומלך כמו כן ב"עולם גדול" ישנו ה"מלך" שבו, שהוא הראש והמוח השולט על כל הגוף. וזהו הרמז בדברי חז"ל: אם רוצים שה"דור" (האדם) לא יכשל ח"ו בחטא ועון, עד שהנהגתו תהי' בבחינת "אשרי" – הרי זה כ"שהנשיא שלו נותן לב", שה"מוח" (נשיא) שולט על הלב, כמו שנתבאר בספר התניא (פי"ב) ש"כל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו שלא למלאות תאוות לבו במעשה דבור ומחשבה כו'". ולאידך, באם חלילה נכשל בחטא,…

להמשך קריאה

על קורבנות התמדה ופרשת ויקרא, ממתק לשבת

ב״ה ממתק לשבת פרשת ויקרא תשע״ו התנא הגדול רבי עקיבא, היה בתחילת דרכו רועה צאן, איש פשוט שאפילו לא ידע קרוא וכתוב, הוא התחתן עם בתו של אחד מעשירי ירושלים, לאחר חתונתו הפצירה בו אשתו רחל, שהאמינה ביכולותיו, שילך ללמוד תורה, עקיבא היה מאד סקפטי, ״בגיל 40 את רוצה שאתחיל ללמוד לקרוא?״ שאל בפליאה, אך רחל לא ויתרה והוא יצא לדרכו בחששות גדולים, באמצע הדרך ראה עקיבא סלע גדול שבמרכזו נפער חור עגול, שאל שם עקיבא את אחד האנשים, מי הצליח לעשות חור כזה גדול בסלע?, אמרו לו שים לב יש מים שמטפטפים כאן וכך נוצר החור, חשב עקיבא שהם צוחקים עליו, עמד אחד האנשים והסביר לו ״אמנם המים רכים אבל טיפה ועוד טיפה שמטפטפות בהתמדה מצליחות לחדור אפילו אבן קשה״ אמר…

להמשך קריאה

בני ישראל "אני" כפרתן פרשת ויקרא

בנוגע לפר העלם דבר של ציבור כתוב בפרשתנו "והזה שבע פעמים גו' את פני הפרוכת" (ד, יז), ופירש רש"י "ולמעלה [בפר העלם דבר של כהן משיח] הוא אומר את פני פרוכת הקודש? משל למלך שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת, ואם כולה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת". ובהמשך הפרשה כתוב "ואת כל חלבו ירים" (שם, יט), ופירש רש"י "ואף על פי שלא פירש כאן יותרת ושתי כליות, למדין הם מועשה לפר כאשר עשה וגו'. ומפני מה לא נתפרשו בו, תנא דבי רבי ישמעאל משל למלך שזעם על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חיבתו". ולכאורה דברי רש"י ש"מיעט בסרחונו מפני חיבתו" צריכים ביאור, שהרי אף שמובן הדבר שמצד חיבתו ימעט המלך ב"סרחון" אוהבו, מכל מקום הרי זה שייך לכאורה רק בחטאים…

להמשך קריאה

קרבן – בדברים "רכים" או "קשים כגידים"? פרשת ויקרא

בנוגע לקרבנות חטאת ואשם המוזכרים בפרשתנו ויקרא אומרת המשנה "אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה" (זבחים עא, ב). ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: אדם כי יחטא ומביא קרבן לכפר עוונו, הנה פשוט אשר חלק עיקרי מהקרבת הקרבן היא העבודה בנפשו פנימה לשוב אל ה' בכל לבו, ועבודה זו היא הפועלת שיכפר הקרבן על חטאו. ובביאור עבודה זו מצינו שני אופנים עיקריים: הרמב"ן ביאר "שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה" (פרשתנו א, ט). ונמצא, שבטעם זה מודגש שהאדם צריך לבטל ולייסר את עצמו בדברים קשים, עד כדי שיחשוב ש"ראוי לו שישפך דמו וישרף", ועל ידי זה מתכפר…

להמשך קריאה

פרשת ויקרא – פנינה יומית – עצים – קרבן הם?

על הפסוק בפרשתנו ויקרא "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (ב, א) כתוב בתורת כהנים "קרבן - מלמד שהיחיד מתנדב עצים". ולכאורה תמוה, הרי "עצים" אינם חלק מהקרבנות, כי אם כמו "הכשר מצוה", שכדי שהקרבנות יוכלו להישרף צריכים גם "עצים", ואם כן, כיצד אפשר לרבות מ"קרבן" שאפשר להתנדב עצים, והאיך אפשר לקרוא "עצים" בשם "קרבן"? ויש לומר הביאור בזה: ענין הקרבנות ברוחניות הוא שיקריב האדם וימסור את עצמו להקב"ה. ובקרבנות ישנם כמה וכמה סוגים שבכל אחד מהם מקריבים חלקים אחרים מן הקרבן לה', כי גם בעבודה הרוחנית - בכל סוג קרבן צריך האדם להקריב חלקים ופרטים מסויימים מעצמו ולמסרם לה'. אמנם, למרות שישנם סוגים שונים בקרבנות, מ"מ התחלת ויסוד כל הקרבנות הם שצריך האדם להיות מוכן למסור את כל מהותו אל השי"ת, ולא רק חלקים…

להמשך קריאה

בין "א" של "ויקרא" ל"א" של "דברי הימים"

בתחילת פרשתנו ויקרא כתוב "ויקרא אל משה", והאל"ף של "ויקרא" היא א' זעירא, וכנגדה מצינו בתחילת ספר "דברי הימים" שהאל"ף של תיבת "אדם" היא גדולה, בא' רבתי. ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: כאשר מתקשרים להקב"ה, וכמו שהוא בפסוק "ויקרא אל משה" שהמדובר הוא בהקב"ה – צריך יהודי לידע שפלות ערכו ובמילא להיות בביטול, באופן של קטנות, א' זעירא; אמנם, כאשר פועלים בעניני העולם למטה, וכמו שהוא בספר "דברי הימים" המספר אודות ימות עולם, הימים כמו שהם בעולם הזה הגשמי – כאן צריך לנהוג ברחבות, בבחינת "א' רבתי". יהודי צריך להרגיש שהוא 'בעל הבית' על העולם כולו, וכמאמר  רז"ל (סנהדרין לז, א) "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"! (ע"פ שיחות קודש תשמ"א ח"ב עמ' 501) לעילוי נשמת הוו"ח אי"א נו"נ הרה"ח הרה"ת…

להמשך קריאה

ממתק לשבת – מצוות השמחה בחודש אדר – פקודי 2016

ב"ה ממתק לשבת פרשת פקודי תשע"ו מלך אחד החליט פעם לבדוק אם יש מי מאזרחיו ששמח בשמחה אמיתית, לבש בגדים אזרחיים והחל לשוטט בין העיירות והכפרים בממלכתו, והטה אוזן למתרחש, בכל מקום הוא שמע אנשים שמתלוננים על צרותיהם וקשייהם, עד שהגיע לבית אחד קטן ומט ליפול, שבו ישב יהודי ליד שולחן ערוך עם סעודה צנועה, כינור בידו הוא מנגן להנאתו ונראה מאושר, שאל אותו המלך "למה אתה שמח?" אמר היהודי "ב"ה לא חסר לי כלום" "ממה אתה מתפרנס" שאל המלך, ״אני עובר מדי יום בין הבתים ומתקן מה שצריך, ומזה אני מקבל כמה זהובים שמספיקים לי לסעודה הקטנה שלי״, למחרת הוציא המלך כרוז שאסור לתת לזר לתקן דברים, מי שנשבר לו משהו יתקן בעצמו, *** היהודי שלנו מסתובב כרגיל בין הבתים ואנשים…

להמשך קריאה

פרשת פקודי – מתי הקב"ה נמצא בשכל האדם? -חסידות מבוארת

על הפסוק בפרשתנו "ויקח ויתן את העדות אל הארון" (מ, כ)מפרש רש"י "העדות ‑ הלוחות". והנה מובא במדרש (שמו"ר פ"נ, ב) "בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל. אמר לו: מהו המשכן הזה? אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה? אמר לו . . הארון". ומשמע מדברי המדרש שעיקר ענין הארון הוא שהוא המקום שבו "התורה נתונה". ועל פי זה יש לבאר מה שמצינו דווקא לגבי הארון ש""מקום ארון אינו מן המדה" (יומא כא, א. ועוד), שהי' שם גילוי אלקות ונסים גלויים יותר מבשאר המשכן. ולכאורה, הרי בכל המשכן שורה הקב"ה, ומדוע ענין זה הי' רק בארון? אך לפי האמור שעיקר ענינו של הארון הוא שבו "התורה נתונה", הדבר מובן. כי, באופן…

להמשך קריאה

תכלית בריאת העולם – מסעות! פרשת פקודי

הפסוקים בסיום פרשתנו עוסקים בסדר מסעי בני ישראל "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל . . כי ענן ה' על המשכן יומם . . לעיני כל ישראל לכל מסעיהם" (מ, לז-לט). ולכאורה תמוה ביותר, הרי בפסוקים הקודמים מדובר אודות הקמת המשכן והשראת השכינה בו, ומדוע נכתב כאן דווקא אודות סדר מסעי בני ישראל? ויש לומר הביאור בזה: אמרו חז"ל שתכלית בריאת העולם הוא ד"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (ע"פ תנחומא נשא טז. ראה בארוכה תניא פל"ו), והיינו, שהכוונה שלשמה ברא הקב"ה את העולם הוא שעל ידי שבני ישראל יקיימו את התורה יעשו מן העולם התחתון דירה לו יתברך (וראה בארוכה הביאור בזה בתניא שם). והנה, בספר שמות מדובר על יציאת מצרים, מתן תורה והשראת השכינה בתוך בני ישראל על ידי…

להמשך קריאה

פרשת פקודי – פנינה יומית – חסידות מבוארת

עשי' שיש בה "משקל" בלבד בתחילת פרשתנו פקודי כתוב "אלה פקודי המשכן גו' אשר פוקד על פי משה" ומפרש רש"י "בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן". והיינו, שנמנו הנדבות לפי משקלם, ולא לפי השוויות שלהם. ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: המשקל מורה על חומר הדבר וכמותו, מה שאין כן השווי של הדבר מורה על חשיבותו, איכותו וצורתו. ובעבודת השי"ת, שהאדם חייב לקיים מצוות ולבנות על ידיהן משכן רוחני לשכינה, מורה המשקל על עצם עשיית המצוה, והשווי, על השוויות של העשי', כוונת המצוה, תוכנה וצורתה. עלול האדם לחשוב, שאם "נדב" להקב"ה עשי' גשמית - במשקל לבד – בלי שום "צורה" ו"כוונה" – איך יתכן שבזה ייבנה משכן לו ית'? ועל זה נאמר בכתוב "אלה פקודי המשכן גו' אשר פוקד על פי…

להמשך קריאה

עשיית המשכן "למחרת" לימוד התורה – פרשת ויקהל

על הפסוק בתחילת פרשתנו "ויקהל משה" פירש רש"י "למחרת יום הכיפורים, כשירד מן ההר". ולכאורה יש לשאול, מדוע המתין משה לצוות את בני ישראל על עשיית המשכן ל"מחרת יום הכיפורים" ולא ציווה אותם על זה מיד ברדתו מן ההר, ביום הכיפורים עצמו? אלא, שכאשר ירד משה עם הלוחות השניות והתורה, היו ישראל שקועים לגמרי בתוכן הלוחות ובלימוד התורה שקבל משה בהר, ולא הי' מקום לצוות אז על עניני עשי' ובני' כאשר היו עסוקים לגמרי בלימוד! ורק למחרת רדתו מן ההר, הי' יכול לצוותם על עשיית המשכן. ומזה הוראה בעבודת האדם לקונו, שגם אנשים שעוסקים בעניני העולם כדי לעשות מהם משכן ודירה לו יתברך, עליהם לדעת שלמרות גודל ונחיצות עבודה זו, אין זה מחליף את לימוד התורה. ולכן, בעת הלימוד צריכים להיות מסורים…

להמשך קריאה
ממתק לשבת פרשת ויקהל תשע״ו – הדיוק שבשבת
שבורא עולם יוריק עליכם עם אור נרות שבת שפע רוחני יהודי איכותי ותתענגו בטעם השבת האמיתית

ממתק לשבת פרשת ויקהל תשע״ו – הדיוק שבשבת

ב״ה ממתק לשבת פרשת ויקהל תשע״ו השבוע כמידי חודש קיימנו סדנת מודעות למטיילים צעירים, במהלך הסדנה ניגשה אליי אחת המשתתפות ושאלה אותי, האם באמת הפרטים הקטנים כל כך חשובים לאלוקים? האם באמת משנה לו אם אדליק את האור בשבת? או אחכה דווקא שש שעות אחרי אכילת בשר? *** סיפרתי לה על הרב אהרון מוס מאוסטרליה, שיש לו אתר לשאלות ותשובות ביהדות, מישהו מהגולשים שאל אותו את השאלה הזו, והוא לא ענה, כשעברו כמה ימים, כתב לו אותו גולש ״בדרך כלל אתה עונה מיד, האם עלי להסיק שהפעם אין לך תשובה?״ תשובתו של הרב לא איחרה לבוא ״האמת היא שמיד כשהגיעה השאלה ישבתי לכתוב תשובה, אבל כשהקלדתי את כתובת המייל שלך, בטעות כתבתי ״gmailcom״ ושכחתי את הנקודה באמצע, וכמובן שהמייל לא הגיע ליעדו,…

להמשך קריאה

פרשת ויקהל – ששת ימים – שבת, וביום השביעי – שבת שבתון!

ששת ימים – שבת, וביום השביעי – שבת שבתון! בתחילת פרשתנו ויקהל כתוב "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה'" (לה, ב). ויש לבאר זה על פי דרך החסידות: כתוב בתהלים (קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל". ופירושו, שכאשר עוסק האדם במלאכתו לפרנס עצמו ובני ביתו הרי זה צריך להיות רק עם "כפיך" – בכח המעשה, ולא להשקיע ראשו בזה, "יגיע ראשך" (ראה לקוטי תורה שלח מב, ד. ועוד). כי באמת אין מזונות האדם באים מהעסק והמסחר, כי אם הקב"ה הוא הזן ומפרנס את העולם כולו, והעסק אינו אלא "כלי" ו"אמצעי" שעל ידו משפיע הקב"ה פרנסתו. וכאשר יכיר האדם בזה שהפרנסה מגיעה מהקב"ה, אזי יבין שגם אם יתעסק במסחרו ביגיעה יתירה לא ירוויח יותר ממה שהקב"ה רוצה…

להמשך קריאה
פנינה יומית ויקהל שקלים
שתזכו לשבת נהדרת שתהא בכל אורה מעוטרת שבת שלום ומבורכת!

פנינה יומית ויקהל שקלים

לעסוק ב"ל"ט מלאכות" המשכן – מצוה! בתחילת פרשתנו ויקהל נאמר שהקהיל משה את כל ישראל ואמר להם "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם וגו' ששת ימים תעשה מלאכה" (לה, א-ב). וכתוב על זה בגמרא "אלה הדברים – אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה מסיני" (לה, א-ב. שבת ע, א). והיינו, שהמלאכות שעשו במשכן – הן המלאכות האסורות בשבת. והנה, כל לימוד בתורה אינו בדרך מקרה ח"ו, אלא הסיבה לכך שלומדים ענין אחד מהשני היא מפני שיש שייכות ביניהם. והיינו, שה"מלמד" וה"למד" בפנימיותם הם ענין אחד. וכן הוא בענייננו, מכיון שלמדים ל"ט מלאכות האסורות בשבת ממלאכת המשכן, הרי זה מפני של"ט המלאכות קשורות עם מלאכת המשכן. ויש לבאר הקשר ביניהם: כמו שמלאכות המשכן נעשו כדי לבנות משכן ודירה לשכינה, הנה כן צריך…

להמשך קריאה
כי תשא – הראהו קשר של תפילין
מניח תפילין בהודו

כי תשא – הראהו קשר של תפילין

מחלת השכחה על הפסוק בפרשתנו כי תשא  "וראית את אחורי" (לג, כג) פירש רש"י "הראהו קשר של תפילין". וכן מצינו שבעת שלימד הקב"ה למשה "סדר בקשת רחמים" וקריאת י"ג מדות, הראה לו הקב"ה את עצמו כאילו הוא "מעוטף" בטלית (רש"י שם, יט ד"ה ויאמר), ומעוטר בתפילין ‑ "הראהו קשר של תפילין". ויש לבאר השייכות בין טלית ותפילין לבקשת סליחה ומחילה וקריאת י"ג מדות: יש לתמוה איך שייך שהאדם יעבור על מצוותיו של הקב"ה, והרי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א), וברור שמאמין הוא באמונה שלימה שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ואם כן בידעו שברגע זה חייו תלויים בהקב"ה, הבורא אותו ומחדשו "בכל יום תמיד", איך שייך הוא באותו רגע לעבור על רצונו יתברך? אלא, שברגע ההוא שעובר…

להמשך קריאה

כי תשא – מחצית השקל – פנינה יומית

גם המחולקים והשונים צריכים להתאחד  במצות מחצית השקל שנצטווינו בה בפרשתנו כי תשא מצינו דבר מיוחד, שנתפרש בה באופן מיוחד שאין חילוק במצוה זו בין עני לעשיר, כמו שכתוב "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (ל, טו). מה שלא מצינו דוגמת ענין זה בכל המצוות כולם (היינו, אף שאין חילוק בין עני ועשיר בהרבה מצוות מ"מ לא מצינו שיתפרש הדבר בציווי מיוחד, כי אם במחצית השקל). וחידוש גדול יש בזה, שהרי כללות ענין הצדקה קשורה עם זה שיש חילוק בין עני ועשיר, וכמאמר רז"ל "אמר דוד לפני הקב"ה . . תיישר עולמך בשוה העניים והעשירים, אמר לו . . אם יהיו כולם עשירים או עניים מי יוכל לעשות חסד" (תנחומא משפטים ט). והיינו, שהטעם שהקב"ה ברא את העולם באופן כזה…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות