ממתק לשבת פרשת תזריע מצורע תשע"ח
מעשה במלך גדול שמינה שר יהודי למשנה למלך, והשר ההוא היה אהוב מאוד על המלך והגדיל והרחיב את בית המלוכה ואת עושרה. יום אחד, יצא המלך ביחד עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשערי השוק עמד אדם והתחיל לסלסל בקולו שירים בגנות השר היהודי. כעס המלך מאוד, ציוה על השר היהודי "אתה בפקודת המלך, תדאג לחתוך את הלשון של האיש הזה". עברו חודשים ושוב המלך יצא עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשוק שוב שמעו את אותו אדם מסלסל בקולו, כעס המלך על השר ואמר לו: מדוע לא חתכת את לשונו?! אמר השר למלך: שמע מלכי מה הוא שר הפעם, שירת הלל ותשבחות, במקום לחתוך את לשונו, החלפתי את לשונו, לימדתי אותו להשתמש בלשונו בצורה טובה.
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על דיני הצרעת כשאדם היה מגלה בביתו, בבגדיו או בגופו נגע צרעת היו צריכים לזהות האם זו באמת צרעת ולפי זה להחליט האם טהור או טמא, אם האדם היה טמא היה יוצא מחוץ למחנה למשך שבעה ימים.
מי הוא זה שמחליט האם זהו נגע טהור או טמא אומרת לנו התורה שרק הכהן יכול להחליט, גם אם יש רופא מומחה יותר מהכהן עדיין צריכים לקרוא לכהן שיתן את הפסיקה ורק אז מוחלט אם הוא טמא.
מדוע דווקא הכהן הוא זה שמחליט?
חז"ל אומרים לנו שהצרעת מגיעה על האדם כתגובה ללשון הרע, כשאדם היה מדבר לשון הרע היה מקבל צרעת בביתו, אם לא היה מפסיק היתה הצרעת מתקרב אליו ומגיעה בבגדיו ואם גם זה לא הספיק היתה הצרעת פושטת על גופו,
מטרת הצרעת היא לא להעניש אלא לחנך ולתת לאדם להבין את חומרת האיסור של לשון הרע, האדם מקבל שבוע של TIME OUT זמן למחשבה על החיים ועל הדרך להשתפר. כאן באה התורה ללמד אותנו שיעור בחינוך, כשרוצים לחנך מישהו ולהוכיח אותו על משהו לא טוב זה חייב להיות מתוך אהבה, כשרוצים להחליט שמישהו צריך להיות מורחק מהמחנה למשך שבוע זה חייב להיעשות בצורה שהאדם יבין שמחפשים את טובתו, דווקא הכהן שתפקידו לברך את עם ישראל ונקרא איש החסד וכל תפקידו לדאוג לרווחתם של עם ישראל הוא זה שיוכל לתת לאדם הרגשה טובה גם עם ההחלטה הקשה ולכן הוא היחיד שיכול להחליט.
*
המסר אלינו ברור מאוד גם אם כהורים, כמורים וכחברים אנחנו צריכים לבקר, עלינו לזכור שרק מי שעסוק במסירות בדאגה לזולת יכול למתוח ביקורת וגם אז חובתנו לעשות את זה בצורה שהאדם ירגיש את האהבה שלנו ואת הרצון שלנו בטובתו.
יהי רצון שבזכות האהבה והדאגה שלנו אחד לשני נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון השבוע – פרשת תזריע-מצורע
כשהטוויטר מצייץ
בדיוק בשבוע שהטוויטר של טראמפ צייץ והבהיל את העולם, אנו קוראים בפרשת השבוע על… טוויטר.
הפרשה עוסקת באדם שלקה ב'צרעת'. עם רפואתו, הוא צריך להביא לבית המקדש שני ציפורים. ומדוע ציפורים?
כי בתור בני אדם, אנו אמורים "לדבר", להעביר מסרים מתוך מחשבה מה תהיה התועלת של המילה. אבל המצורע הוא אדם שדיבר לשון הרע. במקום לדבר, הוא נהג כמו ציפור המצייצת מתוך אינסטינקט בלי שום ריסון עצמי.
וואצאפ רוצה "מסרים מידיים", ואפילו האופציה למחוק מסרון היא לעיתים מאוחרת מדאי.
טוויטר רוצה שנצייץ כמו ציפור.
והתורה מלמדת אותנו לדבר כמו בני אדם.
השבת פרשת תזריע מצורע
שמה של כל פרשה בתורה, אף שהוא לקוח מהמילים הפותחות אותה, נושא את תוכנה של הפרשה כולה. אולם בפרשת תזריע נראה, לכאורה, שתוכן הפרשה מנוגד לחלוטין לשמה:
הפרשה כולה עוסקת בנגעי צרעת לסוגיהם, שהם מן הטומאות החמורות ביותר, עד שנאמר: "מצורע חשוב כמת", והנטמא בצרעת חייב לשבת בדד, מחוץ למחנה ישראל. לעומת זאת, המילה 'תזריע' מבטאת את ההפך הגמור – זריעה, שגורמת לצמיחה, להולדת דבר חדש.
בכך רומזת התורה על המשמעות הפנימית של הנגעים ושל עונשי התורה בכלל: הקב"ה הוא תכלית הטוב והחסד. הוא אינו חפץ להעניש לשם עונש. כל רצונו לזכך את האדם, להסיר ממנו את קליפת עוונותיו, כדי לטהרו ולהכשירו למצב נעלה וטוב יותר.
אף העונשים החמורים ביותר, כמו דין מוות, נועדו בסופו של דבר לגרום טובה לחוטא, ואף אם יש צורך להוציאו מן העולם הזה, כדאי הדבר גם לו עצמו, כדי שיזכה לחיים נצחיים בעולם הבא.
זו גם המשמעות הפנימית של נגעי הצרעת. הרמב"ם כותב, שהיו אלה נגעים ניסיים, שבאו מחמת חטא לשון-הרע. בתחילה היו "משתנות קירות ביתו. אם חזר בו – ייטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו… אם עמד ברשעו עד שיישרפו – משתנים הבגדים שעליו", ורק אם לא שב בתשובה עד אז – עבר הנגע גם לגופו.
בדרך זו הזהירו נגעי הצרעת את האדם לשוב בתשובה, ורק אם לא הועיל דבר, נעשה צרוע בגופו. אם כבר הגיע למצב כזה, נדרש לשבת בדד מחוץ למחנה – כדי שיתרחק מחברת רשעים ובעלי לשון-הרע – בתקווה שיחזור בתשובה, יזדכך ויוכל לחזור אל הקודש. נמצא אפוא, שכל מטרת הנגעים היא להצמיח באדם הוויה חדשה ולעשותו ברייה טהורה ומזוככת.
לכן דווקא פרשה זו נקראת תזריע, ללמדנו את מהותם הפנימית של כל הנגעים שעליהם מדובר בהמשך הפרשה. המטרה היא – להזריע ולהוליד מציאות חדשה באדם, יהודי טהור וטוב יותר.
זו גם המשמעות הפנימית של הגלות. בגלות אנו זורעים מצוות ומעשים טובים, בתוך מציאות קשה, רוויית ייסורים וצרות. ולשם-מה? כדי שהללו יצמחו בביאת המשיח.
השכר שיינתן בזמן הגאולה אינו דבר נפרד מעבודתנו הנוכחית. להפך: השכר אינו אלא הצמיחה והאור של המצוות שזרענו בזמן הגלות. ובקרוב ממש נראה כל זאת בעינינו, בביאת משיח-צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.
(על-פי לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 70)
שבת שלום!!!
לזכות הת׳ מנחם מענדל בן נחמה דינה
תגובה אחת
דבר תורה קצר לפרשת מצורע: צרעת – נורת אזהרה רוחנית
פרשת מצורע עוסקת רבות בדיני הצרעת והמצורע. אך חכמינו מלמדים אותנו שאין מדובר במחלת עור רגילה כפי שאנו מכירים היום. הצרעת בתורה היא ביטוי חיצוני, גשמי, לפגם פנימי ורוחני עמוק. היא משמשת כמעין נורת אזהרה המהבהבת ומאותתת לאדם ולסביבתו שמשהו מהותי ביסודות ההתנהגות והנפש דורש תיקון דחוף.
הפגם המרכזי שחז"ל קושרים לצרעת הוא חטא לשון הרע. הדיבור הוא הכוח הייחודי והנשגב ביותר שניתן לאדם, המבדיל אותו מכל יתר הברואים – "רוח ממללא", כפי שמתרגם אונקלוס. כשאדם משתמש בכוח עצום זה בצורה מעוותת, כדי לפגוע, להשמיץ, ולזרוע מחלוקת, הוא פוגם במהות האנושית והאלוקית שבו.
האדם המוציא דיבה רעה, המספר לשון הרע, פועל ככוח הרסני בחברה. הוא מפרק קשרים בין איש לרעהו, בין איש לאשתו, בין חברים וקהילות. הוא זורע פירוד וחורבן במרקם החברתי העדין. לכן, עונשו הוא מידה כנגד מידה: "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מו). כפי שהוא, בדיבורו הפוגעני, הוציא את עצמו מכלל החברה הערכית והפריד אחרים זה מזה, כך הוא מוצא את עצמו מבודד ומורחק פיזית מהמחנה, מהקהילה.
הוגים גדולים כרמב"ם וכבעל ספר הכוזרי מדגישים את עומק הפגם שבדיבור שלילי. לשיטתם, אין זה רק עניין של נזק חברתי; שימוש לרעה בכוח הדיבור פוגע בעצם מהותו של האדם, ב"צלם אלוקים" שבו, ובכך מוריד אותו מדרגתו הרוחנית ומקרבו אל הבהמיות.
המסר העולה מהדברים מהדהד וברור: לדיבור שלנו יש כוח עצום – כוח לבנות ולהרוס, לחבר ולאחד או להפריד ולפלג. על כן, עלינו להתייחס אליו בקדושה ובזהירות מרבית, לשקול כל מילה ולשמור על פינו ולשוננו.
הרבי מליובאוויטש מביא בספר "היום יום" את דברי הבעל שם טוב הקדוש, המפרש את מאמר חז"ל "לשון הרע הורגת שלושה": "לשון הרע הורג את כל השלושה: את הממציא (מקור השמועה), את המדבר (המספר) ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, [והריגה רוחנית זו] קשה מרציחה גשמית." כלומר, הנזק הרוחני הנגרם על ידי לשון הרע עמוק וחמור אף יותר מנזק פיזי.
כיצד נישמר?
הימנעות מאזכור שמות: הדרך הפשוטה והיעילה ביותר להימנע מלשון הרע היא לדבר באופן כללי, מבלי לנקוב בשמות ספציפיים של אנשים.
זהירות גם ב"מחמאות": חשוב לדעת שלשון הרע יכול להתקיים גם במסווה של הערות חיוביות לכאורה. הכוונה היא הקובעת. הגמרא (ערכין טו:) מביאה דוגמה לאדם המספר שתמיד יש אש (בישולים) בביתו של פלוני.
זהירות בשבח מופרז או בפני שונאים: כפי שמלמד ה"חפץ חיים" (כלל ט', סעיף א'), גם שבח מוגזם של אדם, או שבח הנאמר בפני מי שידוע כשונאו, נחשב ל"אבק לשון הרע". זאת, משום שפעולה כזו עלולה בקלות לעורר את השומעים לדבר בגנותו של המשובח ("אה, הוא לא כזה מושלם כמו שאתה אומר…").
איסור גם על עצמך: חשוב לזכור שאסור לספר לשון הרע אפילו על עצמך.
פרשתנו קוראת לנו להתבונן בכוח הדיבור שלנו ולהשתמש בו לבניין, לחיבור ולטובה, ובכך לרומם את עצמנו ואת העולם סביבנו. שנזכה כולנו לשמור על לשוננו ולהרבות אהבה ואחווה בישראל.
שבת שלום!