מאמרי חסידות, וידיואים, תמונות, טורים וקצרים על פרשת השבוע, כנסו ללמוד זוויות חדשות על פרשיות השבוע באור החסידות, ובכלל, מרכז ניו יורק על פרשת השבוע

יד’ טבת – קצרצרים | בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף

להזדרז ו'לטרוף' לפני מותו של יעקב הוא ברך את כל אחד מבניו. הברכה לבנימין היא "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט, כז). ברכה זו מהווה מסר לכל אחד מאיתנו, בפרט בתקופה בה אנו מצויים כיום, בסיום הגלות. עלינו לנצל כראוי את רגעי הגלות האחרונים, ו"לטרוף" ולחטוף כמה שיותר מצוות ומעשים טובים, כדי למהר ולזרז את הגאולה בקרוב ממש. (ע"פ לקוטי שיחות כרך כה עמ' 482)

להמשך קריאה

יג’ טבת – קצרצרים | "יעקב אבינו לא מת" | סדום והמשיח

להתחבר לנשיא הכוונה ב"יעקב אבינו לא מת" היא לחיים נצחיים גם בגשמיות. כדברי רש"י שרק "נדמה להם שמת, אבל חי היה". וכפי שאומר ה"אור החיים" שיעקב אינו נחשב כמת אלא רק כנרדם וישן. כשם ש"יעקב אבינו לא מת", כן הדבר לגבי נשיא דורנו, שהוא ממשיך בחיים נצחיים ללא שום שינוי. שהרי המילה נשיא היא ראשי תיבות של המילים: "ניצוץ של יעקב אבינו". וכפי שהודגש כמה פעמים שבדורנו במיוחד עוברים לחיים הנצחיים של הגאולה ללא הפסק בינתיים. אצל נשיא הדור הדברים מתקיימים בפשטות. וכאשר אנשי הדור מתקשרים ומתבטלים אליו, נפעל הדבר גם אצלם,   וכולנו מגיעים מיד לחיים הנצחיים גם בפשטות בגאולה השלמה. (ע"פ דבר מלכות ש"פ ויחי תשנ"ב סעיף י"ב) סדום והמשיח על הפסוק בתהילים "מצאתי דויד עבדי", נאמר במדרש: "היכן מצאתי אותו…

להמשך קריאה

יב’ טבת – קצרצרים | "יעקב אבינו לא מת" | כיצד ייבנה הגוף בתחיית המתים

זרעו בחיים בפרשת השבוע, פרשת "ויחי", מתוארת פטירתו של יעקב אבינו. אך חז"ל אמרו ש"יעקב אבינו לא מת". הם מוכיחים זאת ממה שהפסוק משווה את יעקב לזרעו, ו"מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". הכוונה בזה היא שחייו של יעקב משתקפים בזרעו – כשרואים את צאצאיו של יעקב ממשיכים בחיים של תורה ומצוות ללא הפסק, זו הוכחה מוחלטת שהוא עצמו חי. כי אילולא היה יעקב עצמו חי, לא היו צאצאיו יכולים לחיות חיים אמיתיים. כלומר, התנהגותם כראוי של "זרעו" מגלה את הנצחיות של חיי יעקב. ולכן היא מביאה את החיים הנצחיים  לכולנו בגאולה השלמה. זו גם הסיבה שהמילה "זרעו" היא גם מלשון זריעה – אנו "זורעים" מעשים טובים ומקיימים את מצוות ה', ובכך מביאים   ל"צמיחה" של החיים הנצחיים בגאולה הקרובה. (ע"פ דבר מלכות…

להמשך קריאה

יא' טבת – קצרצרים

ה"ברזל" בשרות בית המקדש בנבואת יחזקאל מהווה ה"ברזל" את סימן פתיחת המצור על ירושלים אשר הביא לחורבן בית המקדש. הברזל הינו גם כלי משחית אשר שימש למטרות מלחמה בה קוצרים חייהם של בני אדם. לפיכך לא השתמשו בברזל בבית המקדש הראשון והשני . החידוש יהיה בבית המקדש השלישי והנצחי בו כן ישתמשו בברזל וזאת משום שיתבטל הרוע הכללי בעולם אשר משמש לקצר חיים של אדם. בברזל טמון ע"פ הקבלה טוב מיוחד שיתגלה בגאולה הקרובה. (משיחת שבת פרשת ויחי תנש"ב) צער עמוק כשירד יעקב למצרים אומר לו הקדוש ברוך הוא "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, ג). דברים נועדו להרגיע את יעקב, שהצטער על כך שנאלץ לרדת לגלות מצרים. אם בזמנו של יעקב, כאשר הגלות רק החלה, היה יעקב מצטער כל כך -…

להמשך קריאה

ו' טבת – קצרצרים

תוקף בלתי מוגבל מפגש טעון במיוחד בין שני האחים יהודה ויוסף, מתואר בפרשת השבוע, פרשת "ויגש". יהודה, שלא הייתה לו כל עמדה שלטונית, עמד בתוקף רב מול יוסף (שלא ידע כי הוא אחיו), שהיה המשנה למלך מצרים וכל הסמכויות בידו. תוקף זה של יהודה הוא גדול אף מתוקפו של יוסף. תוקפו של יוסף היה רק במסגרת הטבע - הוא נבע מהמינוי שקיבל מפרעה להיות המשנה למלך. ואילו תוקפו של יהודה שלא להתחשב במגבלות הטבע, נובע מהקשר העצמותי שלו עם הקדוש ברוך הוא, שלמעלה מכל גדרי הטבע. תוקף זה של יהודה, נתן את הכוח לישראל להחזיק מעמד בגלות מצרים. ובתוקף זה נבוא לגאולה השלמה, בה יהיה "דוד עבדי (משבט יהודה) נשיא להם לעולם". התוקף שלנו בקיום התורה והמצוות צריך להיות כמו התוקף של…

להמשך קריאה

ב טבת – קצרצרים

קץ הימים, קץ המורדים כאשר יהודי שומע את שמה של פרשת השבוע – מקץ – עולה מיד בראשו הביטוי 'קץ הימים' שפירושו, קץ וסוף הגלות והתחלת הגאולה השלמה. גם נרות החנוכה קשורים לקץ ימי הגלות, כי בכוח אורם לכלות את כוחות הטומאה והחושך שבעולם. כך מסבירה תורת החסידות את לשון חז"ל, כי יש להדליק את נרות החנוכה "עד דְכַּלְיָא רַגְלָא דְתַרְמוּדָאִי" – עד שתכלה רגלם של המורדים בקדוש-ברוך-הוא – בגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד. (על פי שיחת שבת פרשת מקץ תשנ"ב) מוסיפים באור האמונה והתשוקה בחנוכה מוסיפים מדי יום נר. המסר מכך הוא להוסיף מיום ליום באור האמונה ולהתחזק בתשוקה לביאת המשיח. צריכה לבעור בנו תשוקה ברמה כזו, שנרגיש כי כל עוד לא בא המשיח – חסר העיקר בחיינו. וכמו שמסבירה תורת…

להמשך קריאה

בצוותא עם הקדוש-ברוך-הוא

פרשת תצווה פותחת במילים: "ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". בתורת החסידות מוסבר, כי המילה תצווה היא מלשון צוותא, ופירוש הפסוק הוא (גם) כך: 'ואתה' – משה רבינו, 'תצווה את בני ישראל' – תחבר אותם אל הקדוש-ברוך-הוא, על-ידי שתעורר אותם להיות 'כתית למאור' – להיות מוכנים 'להיכתש', להפיק מעצמם את המיטב – 'שמן זית זך' – כדי ששמו של הקדוש-ברוך-הוא יאיר בעולם. פעולה זו נעשית ע"י נשיא הדור שהוא משה רבינו שבכל דור ובדורנו אנו – הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח. על-ידי 'הפקת השמן' מהנפש נזכה במהרה למשיחה בשמן של משיח בן דוד, וכמו שנאמר: "מצאתי (בן) דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו". (תורת מנחם תשנ"ב חלק שני עמוד 309)

להמשך קריאה
הגיגים קצרים לפרשת משפטים לאור החסידות
תכלית הבריאה ושלימותה ימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו (תניא פרק לו)

הגיגים קצרים לפרשת משפטים לאור החסידות

מי קובע לשכל כיצד להתנהג? פרשתנו "משפטים" פותחת במילים "ואלה המשפטים" ה'ואו' במילה "ואלה" לכאורה מיותרת. מספיק היה לומר "אלה" המשפטים? אלא שחכמינו מסבירים שכמו שבפרשת יתרו הסמוכה למשפטים קבלנו את הדברים בגלל נתינתם ב'סיני' ללא עוררין, כך אפילו דינים "משפטים" הנוהגים בין אדם לחברו גם אותם צריך לעשות בגלל צווי הקב"ה בסיני ולא רק מצד השכל. מוסיף ומחדש הרבי שליט"א שגם הסיבה לכך שאנו מבינים את המשפטים בשכלנו הפשוט הוא בגלל נתינתם ב'סיני'. מאחר והתורה היא התוכנה לבריאת העולם (כמו השרטוט אצל האדריכל והמנהדס) נעשים הדינים האלו מחוייבים ומובנים גם בשכל האדם ואפילו בשכלם של הגויים. בשכל הפשוט מובן שלא כדאי להלחם ובכל אופן המשיכו להלחם הרבה שנים. ואם כן מה המניע שלפתע החליטו מנהיגי המעצמות הגדולות (רוסיה וארה"ב, ה'תשנ"ב) לצמצם…

להמשך קריאה

ביאת המשיח תלויה בנו

מוכן ומזומן יעקב אבינו ניבא: "לא יסור שבט מיהודה". השבט - עטרתו של מלך - לא סר; הוא מוכן ומזומן בכל שעה. וכמאמר חז"ל, שביום שחרב בית-המקדש נולד הגואל והוא מוכן לבוא בכל יום. המניעה היא רק בנו, ובמעשינו תלוי הדבר. -שבט מוסר

להמשך קריאה

כמה חשוב שמחת הנפש

לא להתעצב יוסף אמר לאחיו "ועתה אל תיעצבו", כי כל הרוצה להיות קשור עם הקב"ה, עליו נאמר "עוז וחדווה במקומו", אסור לו להיות שרוי בעצבות. מי שאין לו שמחת הנפש, סימן שאינו במחיצת השכינה. -רבי ישראל מרוז'ין

להמשך קריאה

הגיגים ודברי תורה לשולחן שבת פרשת וישלח באור חסידות חב"ד

פרשת וישלח ויהי בבוקר והנה היא לאה השבוע נסגר מעגל שנפתח בשבוע שעבר. יעקב רצה להתחתן עם רחל, ועבד למענה שבע שנים. השקיע בה עשרות אלפי שעות עבודה בשווי כמיליון ש"ח. ואז, בחסות החשיכה, התרחשה אחת הקומבינות הגדולות בהיסטוריה שלנו... כשהתחיל להאיר, התבררה התרמית, "ויהי בבוקר והנה היא לאה". יעקב לא נכנס לדיכאון ולא אמר ללאה לעזוב את הבית. הוא הבין שהעולם מתנהל בהשגחה העליונה, ולא תמיד התוכניות שלנו הם הדבר הנכון. ומה קרה בסוף? בפרשת השבוע אנו קוראים שרחל נפטרה בדרך. יעקב חי איתה רק 14 שנה, והיא ילדה שני ילדים בלבד. דווקא לאה, זו שלא הייתה מתוכננת כביכול, חיה איתו רוב ימיו, ממנה באו שישה ילדים, והיא זו שנקברה עמו במערת המכפלה. אומרים שזה קורה לכל אחד. הוא מתכנן להתחתן עם רחל,…

להמשך קריאה

מסרוני השבוע לפרשת תולדות | לקט דיברי תורה קצרים וחסידיים

מסרון השבוע - פרשת תולדות הבאר של סאות' דקוטה ביום ראשון האחרון שמעתי לראשונה על מדינה ושמה סאות' דקוטה. באירוע הענק של כינוס השלוחים העולמי, הודיעו שסוף סוף ייצא זוג שלוחים למדינה האחרונה בארה"ב שעד היום היה בה קוקה קולה אך לא חב"ד, לסאות' דקוטה. מדובר ב'חור'. אין שם יהדות, בקושי יש יהודים, ואלו שישנם הם מתבוללים. מה יש לעשות שם? השליח החדש הסביר הכל בנאומו באותו אירוע. בפרשת השבוע רואים כי יצחק עסק בחפירת בארות. בעיניו, זו לא חכמה למצוא מים במקום שיש בו מים כמו נחל, אלא החכמה למצוא מים במקום יבש וצחיח. להאמין שמסתתרים מים עמוק באדמה, להתאמץ ולחפור באר עד שהמים יפרצו החוצה. לכן יצחק אהב את עשיו. זו לא חכמה לראות את הטוב ביעקב. החכמה להאמין שגם…

להמשך קריאה

האם מערת המכפלה שייכת לישמעלים

טענה ותשובתה למי שייכת מערת המכפלה? בני ישמעאל טוענים שמערת המכפלה שייכת להם, כי הם צאצאיו של אברהם אבינו כמה תשובות בדבר: 1. לישמעאל לא הייתה כלל זכות ירושה, כי הוא בן השפחה, ואין בן השפחה יורש. 2. לישמעאל לא היה כל קשר לשרה, וממילא אין לו קשר למערת המכפלה שנקנתה בעבור קבורת שרה. 3. רוב בני אומות העולם הגרים בארץ-ישראל אינם צאצאי ישמעאל כלל אלא רק קצתם מצאצאיו, כדברי האבן-עזרא בפרשתנו. מקור לקוטי שיחות

להמשך קריאה

מתוך הזוהר הקדשו | חיבור היסודות | חברון

גופו של אדם מורכב מארבעת היסודות אש רוח מים ועפר. כל עוד האדם חי, ארבעת היסודות הללו מחוברים יחדיו מצב שעליו רומזת התורה במילה "חברון" - מלשון חיבור ואילו כשהאדם מת נפרדים היסודות הללו מהגוף ונעשים ל"קריית ארבע". זוהר

להמשך קריאה

יהודים מאירים את העולם

למרות שהיהודים מהווים רק 0.2 אחוזים מאוכלוסיית העולם, הם 22% מזוכי הנובל, הם מככבים ברשימות העשירים והם גאוני שח-מט, לכן לא מפתיע שברשימה שהרכבנו מופיעות המון דמויות שמשפיעות על העולם כולו: החל ממקימי גוגל, דרך מייסד פייסבוק ועד למנהיגים, המדענים, הבנקאים, האמנים והעיתונאים המובילים. מ-1 ועד 100: מי היהודי הכי משפיע בעולם? לקרוא את הרשימה באתר מעריב לחצו כאן לקרוא את הרשימה באתר וואלה לחצו כאן מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, הוא היהודי המשפיע ביותר בעולם – כך סבורים בעיתון "מעריב". העיתון מפרסם את רשימת 100 היהודים המשפיעים ביותר בעולם, ובראש הרשימה ניצב האיש שהמציא את הרשת החברתית מחדש והפך אתר אנונימי להצלחה מסחרית ששווה מיליארדים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניצב במקום השני, ואחריו הנשיא שמעון פרס. בהמשך הרשימה: מייסדי גוגל לארי פייג'…

להמשך קריאה

למה ישראל נמשלו ככוכבים עפ"י הרבי מצאנז

הקב"ה אמר לאברהם אבינו: "הבט-נא השמימה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך" רק מלמטה נראים הכוכבים קטנים, אבל למעלה הם גדולים מאוד כך ישראל, בארץ הם לפעמים קטנים ושפלים, אבל למעלה בשמים, הם חשובים וגדולים מאוד. רבי חיים מצאנז

להמשך קריאה

פרשת בראשית | עבודה קטנה שעושה הבדל גדול

מי הפועל שלא יהי' "העולם חסר"? על הפסוק בפרשתנו בראשית "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (ב, ב) כתב רש"י "מה הי' העולם חסר, מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: ידוע שששת ימי בראשית רומזים ל"שית אלפי שנין דהוי עלמא" (ראה רמב"ן עה"ת בראשית ב, ג). וא"כ, הזמן שבו אנו נמצאים עכשיו, בסיום אלף הששי, נרמז בזמן של סיום יום הששי של מעשה בראשית. ועפ"ז יש לומר שמדברי רש"י אלו, שדווקא ברגעים האחרונים, "כלתה ונגמרה המלאכה", ועד אז "הי' העולם חסר", יש ללמוד הוראה חשובה: עלול אדם לחשוב, שאחרי עבודתם הנעלית של כל הדורות שקדמונו, הצדיקים גדולים עם נשמות קדושות ביותר, כמו האבות ומשה רבינו, הנביאים, התנאים והאמורים, עד לדור האחרון, הרי הם…

להמשך קריאה

לנצל כל רגע לפני שבת | פנינה יומית על פרשת בראשית

חשיבות רגע אחד! על הפסוק בפרשתנו  בראשית "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (ב, ב) כתב רש"י "ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה, ונראה כאילו כלה בו ביום". ולכאורה צריך ביאור, למה עשה הקב"ה מלאכתו באופן ש"נראה כאילו כלה ביום ביום", הרי למרות "שיודע עתיו ורגעיו" ולא הי' בזה מלאכה האסורה בשבת, מ"מ הרי הי' יכול לעשות מלאכה זו קודם, ומדוע כילה מלאכתו דווקא בזמן זה? אלא שמזה למדים אנו הוראה חשובה בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב). כל דבר ודבר, וכל רגע ורגע, שברא הקב"ה, גם אם זה דבר קטן או זמן מועט ביותר,…

להמשך קריאה

למה הלוויתן זקוק לבן זוג | פרשת בראשית פנינה יומית

קנה לך חבר על הפסוק בפרשתנו בראשית "ויברא אלקים את התנינם הגדולים וגו'" (א, כא) כתב רש"י "הוא לויתן ובן זוגו". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: בנוגע ל"לויתן" מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע (לקוטי תורה שמיני יח, ב) שהוא מורה על מדריגה נעלית ביותר ברוחניות, כי "לויתן" הוא מלשון חיבור, כמו "הפעם ילוה אישי אלי" (לשון הכתוב – ויצא כט, לד), והיינו שהוא תמיד בהתאחדות והתחברות עם הקב"ה. והנה, אדם הנמצא במדריגה של "לויתן", הנה מחמת מדריגתו הנעלית, יכול הוא לחשוב שאין לו צורך בבן-זוג, היינו "חבר" שיהיה בעזרו בעבודת ה' ויחד יישמרו מעצות היצר וכו', שהרי כבר התעלה בקודש ואין לו עוד ממה לחשוש. ועל זה מלמדנו רש"י שאינו כן, כי גם מי שבמדריגה נעלית זו של "לויתן" צריך הוא…

להמשך קריאה

בין "עמו אנכי" ל"השכינה שרוי'" | פנינה יומית לפרשת נצבים

נאמר בפרשתנו ניצבים "ושב ה' אלקיך את שבותך" (ל, ג). ומפרש רש"י "הי' לו לכתוב והשיב את שבותך. רבותינו למדו מכאן, כביכול שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם". ולכאורה תמוה, הרי בפרשת שמות כבר פירש רש"י שמה שהקב"ה התגלה למשה "מתוך הסנה" (ג, ב) הוא "משום 'עמו אנכי בצרה'". ואם כן, מדוע כתב רש"י ש"רבותינו למדו מכאן" – "שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם" – הרי דבר זה ידוע כבר מפ' שמות! ויתירה מזו: "עמו אנכי בצרה" הוא הרי פסוק מפורש (תהלים צא, טו) – ואם כן, למה צריך ללמוד תוכן זה מדיוק הכתוב כאן, כאשר יש לזה פסוק מפורש?! ויש לומר הביאור בזה: הפסוק "עמו אנכי בצרה" מלמדנו שמצד גודל החיבה של הקב"ה לישראל, הרי כאשר ישראל נמצאים בצרה רח"ל ומתייסרים…

להמשך קריאה

הפטרת פרשת כי תבוא באור החסידות | הגוים חרוב יחרבו – מדוע?

בהפטרת פרשתנו כי תבוא מתאר הנביא את גאולת ישראל ש"בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה", וגם אומות העולם יימשכו לישראל – "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך", ונוסף לזה הם יעבדו וישרתו את בני ישראל – "ובנו בני נכר חומותייך ומלכים ישרתונך". וממשיך: "הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, והגויים חרוב יחרבו". ולכאורה הדבר תמוה ביותר: הרי אין מדובר כאן שלא שמרו על שבע מצוות שלהם, אלא רק שלא שירתו את ישראל, ומדוע מגיע על כך עונש כה חמור? והביאור בזה קשור במטרת ותכלית בריאת העולם. שהרי אמרו חז"ל (הובא ברש"י לבראשית א, א) שבתיבת "בראשית" נרמז שהעולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", ונמצא שישראל הם מטרת בריאת העולם, ושאר הבריאה, ובכללה אומות העולם, כל תכלית בריאתם והיותם עלי אדמות היא…

להמשך קריאה

חסד וברית – להראוי דווקא? | פרשת עקב | פנינה יומית

בתחילת פרשתנו עקב כתוב "והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". והקשה הכלי יקר "הלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים וכי בעבור זה לא יקיים ה' את השבועה", ועל דרך זה יש להקשות בנוגע ל"ברית" ו"חסד", שהרי "חסד" מורה על השפעה לכל, גם לאלו שאינם ראויים, ואם כן, איך מתנה הכתוב את שמירת ה"חסד" בשמירת המשפטים. וכן בנוגע ל"ברית" יש להקשות, איך שייך להתנות שמירת "ברית" במשהו, הרי כל עיקר "כריתת ברית" הוא שלעולם תישמר הברית ושום סיבה בעולם אינו יכול לבטלה? ויש לומר הביאור בזה: כאשר נותנים לאדם מתנת חינם, שהאדם לא עמל להיות ראוי לקבלו, הרי זה נקרא "נהמא דכסופא" - "לחם…

להמשך קריאה

להשוות "ראש" ו"עקב" בקיום המצוות |פרשת עקב | פנינה יומית

בתחילת פרשתנו עקב נאמר "והיה עקב תשמעון" (ריש פרשתנו), ודרשו על כך רז"ל (תנחומא כאן) שבתיבת "עקב" מרומז שישראל שומעים ל"מצוות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא משליכין אותן תחת עקביהן". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: ב"משליכין אותן תחת עקביהן" אין הכוונה לאלו שאינו מקיימים המצוות הקלות ח"ו, אלא באלו שמסכימים לקיום המצות הקלות, רק ש"משליכים" את זמן קיומן ללאחר זמן עד לאחר ה"עקב". טוענים הם שעבודת השי"ת חייבת להיעשות בסדר מסודר, ועל כן בתחילת העבודה יש לדאוג ולהבטיח קיומן של "מצוות חמורות" שהם ראשית ו"ראש" בעלייתו הרוחנית של האדם, ורק לאחר שעומד איתן במצוות אלו, יכול להשתדל גם בקיום מצוות שאינן חמורות ביותר אך סמוכות ל"ראש", ובוודאי שבשלב זה אינו חושב עדיין על מצוות "קלות" ועד למצוות שנחשבות ל"עקב"…

להמשך קריאה

מתי לחשוב על חינוך הילדים? – תמיד! | פרשת עקב | פנינה יומית

בפרשתנו עקב  כתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (יא, יט). ובדרך כלל לומדים שסיום הכתוב בנוגע ל"בשכבך ובקומך" מוסב על מצות קריאת שמע ומצות תלמוד תורה. אך אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ש"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" מוסב על "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", והיינו שעל האדם להיות שקוע בחינוך ילדיו בכל עת ושעה. ומכאן, שאל יאמר האדם שדי לו במה שזמן מסויים ביום חושב הוא אודות חינוך ילדיו או ילדי ישראל שהשפעתו עליהם, אלא המחשבה אודות חינוך הילדים צריכה להיות כל הזמן החל מ"בשבתך בביתך", ואפילו כאשר הולך בדרך ועוסק בעניניו שלו ‑ "בלכתך בדרך" אסור לו לשכוח מ"ולמדתם אותם את בניכם". וגם כאשר עייף מעבודתו במשך היום והולך לנוח, הנה כאשר…

להמשך קריאה

לעבוד את הקב"ה כהודאה | פרשת ראה |פנינה יומית

לבטל את הדם או להתעלות למעלה? בפרשתנו ראה כתוב "רק חזק לבלתי אכול הדם" (יב, כג). ומפרש רש"י "שהיו שטופין בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק. דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות, אם הדם שהוא קל להשמר ממנו כו' הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות". ויש לבאר שני פירושים אלו בעבודת האדם לקונו: "יהודה" הוא מלשון "הפעם אודה את ה'" (ויצא כט, לה), וזה מורה על אדם שעבודתו את ה' היא בבחינת הודאה, שאין לו הבנה או רגש בקיומו את המצוות, אלא "מודה" ומבטל שכלו ותענוגיו האישיים לשם קיום רצון ה'. ונמצא, שאדם כזה יש לו תענוגים שאינם קדושים ועליו לבטל תענוגים אלו, ולעבוד את ה'. וזהו…

להמשך קריאה

מה יעשה אדם שלא ימסרו חובותיו לבית דין של מעלה? פרשת ראה

בפרשתנו ראה נאמר "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו גו'" (טו, ב). ויש לבאר ענין שמיטת החובות בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל בנוגע לחובות האדם כלפי הבורא: "החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה" (אבות פ"ג, מט"ז). והיינו, שהקב"ה נותן לאדם בני חיי ומזוני רוויחי, אך השפעה זו בתורת הלוואה היא, שהקב"ה "מלווה" לאדם את ההשפעה על מנת שישיב את אשר לווה, כאשר יקיים עם ההשפעה מלמעלה המצוות שמחוייב לקיימם. ועל פי זה, שנת השמיטה היא מצב שבו הקב"ה "משמט" חוב זה, וגם אם האדם לא "פרע" חובותיו הרוחניים משפיע לו הקב"ה את הנצרך לו. והנה, "המוסר שטרותיו לבית דין", שנותן לידי בית דין את שטרי הלוואותיו ואומר להם "אתם גבו לי חובי", אין…

להמשך קריאה

כוחם ועוצם ידם פרשת עקב

מוזרים הם בני-האדם: יראת שמים, שהיא בידיהם, הם עומדים ומתפללים עליה ומבקשים אותה מאת הקב"ה, ולעומת זאת פרנסה, שכל-כולה בידי שמים, אנשים מדמים בנפשם שהיא באה על- ידי כוחם ועוצם ידם. רבי חנוך מאלכסנדר

להמשך קריאה
איך ידעו שהקול יהי' "קיים לעולם"? | פרשת ואתחנן פנינה יומית
Listen. Businessman holds his hand near his ear and listening

איך ידעו שהקול יהי' "קיים לעולם"? | פרשת ואתחנן פנינה יומית

בפרשתנו ואתחנן נאמר בנוגע לקול של מתן תורה "את הדברים האלה דבר ה' גו' קול גדול ולא יסף" (ה, יט). ומפרש רש"י "ולא יסף – מתרגמינן ולא פסק, כי קולו חזק וקיים לעולם". והנה, בפשטות כוונת הכתוב אינה שבני ישראל האמינו שזהו קול שיהי' קיים לעולם, אלא שראו והרגישו בקול זה שהוא קול כזה ש"קיים לעולם". ולכאורה אינו מובן, הרי הן אמת שעברו ריבוי שנים לאחרי מתן תורה, ועדיין הקול הוא בתקפו – אבל עדיין אין זה מוכיח שגם לאחרי זמן לא יפסק הקול, ובוודאי שברגע דמתן תורה לא יכלו לדעת מה יהי' מצב הקול לאחרי כן, ואם כן, כיצד קראו לקול זה בזמן מתן תורה "קול גדול ולא יסף"? אלא, שפירוש קול ש"לא פסק" אינו רק שהקול אינו נפסק, ונמשך לאחרי…

להמשך קריאה
"כי הם חיינו ואורך ימינו" | פרשת ואתחנן פנינה יומית
JERUSALEM, ISRAEL - OCT 08, 2014: An jewish man is reading in the torah near the wailing wall in Jerusalem

"כי הם חיינו ואורך ימינו" | פרשת ואתחנן פנינה יומית

בפרשתנו ואתחנן נאמר "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (ד, ט). ובמסכת אבות למדו מכתוב זה ש"כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (אבות פ"ג מ"ח). ולכאורה תמוה, וכי שכחת דבר אחד מדברי תורה חמורה כל כך עד שיתחייב בנפשו?! ויש לומר הביאור בזה: הטעם ששכחת דברי תורה הוא ענין של איסור, כדברי הגמ' (מנחות צט, רע"ב) "כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו", הוא מפני שדברי תורה "הם חיינו ואורך ימינו", והרי הם לאדם דוגמת מקום חיות הדגים לדגים (ברכות סא, ב). ולכן, כאשר האדם שוכח ומסלק דבר אחד ממשנתו הרי הוא מסלק "חייו" מעצמו, ולכן…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות