פרשת תרומה וורטים, תמונות ווידיואים לפרשת השבוע

ב"ה ממתק לשבת פרשת תרומה תשפ"ב 2022

בעיירה קטנה ברוסיה היה יהודי עשיר מאוד שהיה מאוד קמצן, כל מי שביקש ממנו צדקה קיבל מטבע נחושת חלודה וכולם זרקו לו את המטבע בחזרה, יום אחד עמדה להיערך בעיירה חתונה של יתום ויתומה אבל ביום החתונה הגיע שוטר עם צו ולקח את החתן לגייסו לצבא, לא עזרו כל התחנונים והבחור נלקח.

רבי שניאור זלמן בעל התניא שהיה בדיוק בעיירה, הלך מיד לביתו של מפקד המשטרה וביקש ממנו לשחרר את הבחור, המפקד אמר שתמורת אלף רובל ישחרר אותו מיד, הרבי אמר לו "עד שקיעת החמה נביא לך את הכסף", העסקנים שהיו עם הרבי לא האמינו למה שהם שומעים, הם פנו לרבי ושאלו "מאיפה נביא כזה סכום?"
אך הרבי הרגיע אותם ואמר "הקב"ה אבי יתומים והוא ידאג שיהיה לנו את הכסף".

הרבי נפגש מיד עם הרב המקומי וביחד הכינו רשימה של בני הקהילה וכמה ייתנו. כשסיימו, הסתכל רבי שניאור זלמן ברשימה. ושאל "מדוע לא כללת ברשימה את שמו של עשיר העיירה?" "מה כבר יעזור מטבע הנחושת החלוד שלו?" ענה הרב בפנים חמוצות. "בכל זאת, עלינו לתת לו הזדמנות להיות שותף במצוות פדיון שבויים" השיב רבי שניאור זלמן. "תוסיף את שמו בראש הרשימה וניגש אליו לפני כולם."

כשפתח העשיר את הדלת וראה את רבי שניאור זלמן והרב המקומי הזמינם להכנס לביתו ומיד התחיל הרבי לספר לו על החתן היתום ומפקד המשטרה החמדן. "עלינו להשיג אלף רובלים עד שקיעת החמה" סיפר לו.

העשיר הקשיב, הושיט את ידו לכיסו, שלף את מטבע הנחושת החלוד ונתן לרבי. רב העיירה פתח את פיו כדי לומר משהו אך רבי שניאור זלמן הקדימו: "אני מאוד מודה לך על תרומתך" אמר תוך שהוא לוקח את המטבע, "תזכה למצוות" הוא קם והתחיל ללכת לעבר הדלת.
"רק רגע" אמר העשיר, "נדמה לי שתרומתי הייתה קטנה מדי… אתן לכם רובל שלם." רבי שניאור זלמן לקח את המטבע, בירכו בידידות והחל לפסוע לעבר הדלת כשהעשיר קורא אחריו שוב: "רגע, רגע… גם הפעם תרומתי הייתה קטנה מדי" והוא שלף מכיסו שטר בן עשרה רובלים.

הדבר חזר על עצמו כמה פעמים. בכל פעם העשיר מוציא מכיסו סכום גדול יותר, הרבי מברכו בחום וניגש אל הדלת כשהעשיר קורא ולו ומגדיל את סכום תרומתו.

פתאום פרץ העשיר בבכי, ביקש מהם לשבת והחל לספר, מאז שהייתי ילד היה לי קושי לתת לאחרים, כשהתחלתי להתעשר הקושי התגבר, לפני כמה שנים הגיע אלי קבצן וביקש עזרה, נתתי לו מטבע נחושת והוא זרק אותה בפניי. כעסתי והחלטתי שאתן את המטבע הזו לכל מי שיבקש ממני נדבה.

"כך חלף זמן אבל המטבע נשארה אצלי. כולם זרקו אותה בפניי בתוספת קללות ונאצות, שמי נודע בכל הסביבה כקמצן מושבע ואנשים התחילו להתרחק ממני בסלידה. רק אתה, רבי, קיבלת את המטבע ואף בירכת אותי על תרומתי. בזכותך הפכתי היום להיות לאיש אחר. הרגשתי לראשונה את הטעם המתוק של הנתינה.
"כעת" סיים, "אתן לכם את כל הסכום הדרוש כדי שנוכל ללכת מיד למפקד המשטרה ולשחרר את החתן המסכן."

פרשת השבוע מספרת לנו על בניית המשכן אבל הפרשה לא נקראת פרשת המשכן אלא פרשת תרומה וגם כל ההתחלה של הפרשה מדברת בעיקר על לקיחת התרומה מעם ישראל ומונה את כל אפשרויות התרומה, "זהב וכסף ונחושת, תכלת וארגמן…" רק בהמשך הפרשה התורה מספרת על בניית המשכן ומסבירה שהתרומות הם לצורך "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הסדר הנכון היה צריך להיות קודם לספר לנו שהולכים לבנות משכן ורק אז להתחיל בגיוס התרומות ומתוך הדברים נראה כאילו התרומה היא העיקר?

מוסבר בתורת החסידות שאכן כל מהותו של המשכן הא בשביל לקיחת התרומות מעם ישראל, התפקיד של המשכן הוא השראת השכינה בעם ישראל, אבל הרי השכינה כבר שרתה על עם ישראל במתן תורה ולמה צריכים את המשכן? אלא שהשראת השכינה במתן תורה היתה זמנית ובמשכן השכינה שורה בדרך קבע, הסיבה לזה היא שבמתן תורה זה הגיע מלמעלה ללא שעם ישראל התכונן לכך, וכשזה הגיע מלמעלה זה רק בצורה מקיפה ולא חדר באמת לעולם ולכן גם לא השפיע על העולם בפנימיותו.

הקמת המשכן שמגיעה על ידי התרומות של עם ישראל כשהם לוקחים כל אחד חלק מהגשמיות שלו בשביל לבנות בית להשם, התרומה הזו מרוממת את העולם וגורמת לו להיות כלי להשראת השכינה בדרך קבע.

לכן התורה מתחילה בציווי על התרומות כי המטרה היא בתרומות עצמם שמשנות את מהותם של עם ישראל וכך הם נהיים כלים להשראת השכינה בתוכם, ובזכותם שורה השכינה בדרך קבע במשכן.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות שותפים להשראת השכינה בעולם, שהקב"ה יתן לכולנו הרבה גשמיות ונזכה להשתמש בה לעשיית רוחניות ובקרוב ממש נהיה שותפים לבניית בית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך

ב"ה ממתק לשבת פרשת תרומה תשפ"א

במרוקו חי יהודי שהיה עני ואביון. היה בידו כלי חרס עתיק ויפה ראה שכנו העשיר את הכלי שביד העני, לגלג עליו ואמר: "הכלי שבידך יפה הוא, ועתיק כל כך, אולי תיתן אותו מתנה למלך פרס? בטוח אני כי המתנה תמצא חן בעיניו והוא יעשיר אותך עושר רב".
האמין העני התמים לדברי שכנו, קם והלך דרך ארוכה, עד פרס, והביא את הכלי מתנה למלך. ראה המלך את המתנה וחשב בלבו: אם טרח האיש והביא את הכלי הזה ממרוקו הרחוקה עד כאן, נראה שכלי יקר ועתיק הוא. ציווה המלך על עבדיו לתת ליהודי שק מטבעות זהב ושילח אותו בכבוד לביתו. חזר היהודי מפרס למרוקו. בבואו לביתו שאל אותו שכנו העשיר מה היה בפרס.
סיפר לו היהודי את כל שקרה לו. אמר העשיר בלבו: אם שכני נתן למלך מתנה זולה כל כך והתעשר, אכבד אני את המלך במתנה יקרה ואתעשר שבעתיים.

מכר העשיר את כל רכושו ובכסף שקיבל עשה כיסא מזהב משובץ באבנים יקרות. כעבור שנה נסע גם הוא אל מלך פרס, לתת לו את הכיסא במתנה. קיבל המלך את הכיסא היפה. אמר המלך בלבו: מה אתן ליהודי הזה תמורת מתנתו? ודאי שאין הוא צריך לכסף ולזהב, שהרי הביא לי כיסא שכולו זהב. עדיף שאכבד אותו במתנה יקרה אחרת. לקח המלך את כלי החרס שקיבל במתנה מן היהודי העני ומסר אותו ליהודי העשיר ושלחו בכבוד לביתו. 🙂

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על התרומות שעם ישראל תורמים לבית המקדש והתורה מונה סוגים רבים של דברים שאנשים תרמו ומהם נעשה המקדש, מתחיל מזהב וכסף ונחושת ונשאלת השאלה מדוע לא נבנה המשכן רק מזהב שזוהי המתכת היקרה ביותר ולכאורה הכי ראויה לבנות את בית השם.
מסביר על כך הרבי מליובאוויטש שכל אחד מהחומרים שאיתם נבנה המשכן מסמל סוג מסויים של יהודים, ישנם יהודים שהם נמשלים לזהב שהוא המתכת היקרה ביותר, הם אנשים שלכאורה החיים שלהם חלקים וקלים, הם עשירים וחיים חיי רווחה בגשמיות או ברוחניות.
ישנם אנשים שנמשלו לכסף שהוא עובר לסוחר אפילו יותר מהזהב אלו אנשים שיש להם את כל מה שצריך כדי לחיות בסדר, אולי הם לא עשירים אבל מסתדרים, וגם ברוחניות אלו אנשים שלא מתקשים יותר מדי אולי הם לא צדיקים אבל הם חיים ועושים את מה שצריך ללא יותר מדי התמודדויות, אבל רובנו נמשלנו לנחושת שהיא מתכת פחות יקרה ויותר מצוייה ומסמלת את האדם הפשוט שעובר קשיים בגשמיות ועובר התמודדויות ברוחניות וחייו מאתגרים, כאשר באים לבנות בית להשם הקב"ה נותן לנו את המסר שהוא רוצה שהבית שלו יכלול את כל הסוגים, זה לא בית של העשירים ושל הצדיקים זהו בית של עם ישראל שכולל בתוכו את כולם ולפעמים דווקא מתנתו של העני שווה זהב למרות היותה נחושת.

מבניית המשכן אנחנו למדים שכשאנו רוצים את השראת השכינה עלינו לכלול את כל הסוגים שבעם ישראל, על העשיר לדעת שללא תרומתו של העני הבית לא מושלם ועל העני לדעת שלא להגיד לעצמו מי צריך אותי אלא דווקא ביחד איתו יקום יהיה המשכן.
יהי רצון שנזכה לתת כל אחד את המקסימום שיש לו בדרגתו הוא ונשכיל להכיר בכוח המיוחד של עם ישראל בהיותו מאוחד ובזכות זאת נזכה להשראת השכינה בבית המקדש השלישי שייבנה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך !

לתת את הנשמה ואת הלב סיפור קצר לפרשת תרומה

☕
איש העסקים אשר נוסבוים מאנטוורפן, מספר:

לפני עשרות שנים נודע לי על עסקת ענק של סחורה שמוצעת למכירה במכרז פומבי בשווייץ. זו הייתה הזדמנות בשבילי לגדול ולהצליח, אך גם הסיכון היה משמעותי. מחירה של הסחורה עלול היה לצנוח, ובתרחיש כזה הייתי מאבד את כל רכושי.
למרות שאיני חסיד חב"ד, כתבתי לרבי מכתב והצגתי את ההתלבטות שלי. הרבי השיב: שמור בצד עשרים אחוזים מסך כל הרווח הצפוי לך בעסקה, ותכוון לתת את הסכום לצדקה, ואחר כך גש למכרז וקנה את הסחורה.

נסעתי לשווייץ, השתתפתי במכרז וזכיתי. התוכנית שלי הייתה להמתין פרק זמן מסוים עד שערך הסחורה יעלה ואז למכור אותה ברווח נאה. בינתיים נסעתי לחופשה. כשחזרתי, הופתעתי לראות שהמחיר של הסחורה לא עלה אלא עמד במקום. המשכתי להמתין, ואז המסכים נצבעו באדום. המחיר התחיל לרדת בגרף חד. חמישה אחוזים, ועוד שלושה אחוזים… כבר לא חשבתי להרוויח אלא רק למנוע הפסד כבד. ישבתי וכתבתי לרבי מכתב חריף ובו הצגתי את התלונה שלי: הקדשתי המון כסף לצדקה על חשבון הרווח הצפוי מהעסקה – והנה מתברר שההשקעה יורדת לטמיון…
כעבור מספר ימים קיבלתי תשובה נחרצת מהרבי: התורה מבטיחה שמי שנותן מכספו לצדקה מרוויח, ולכן אל תתרגש מירידת הערך של הסחורה. התאזר בסבלנות…
אחר תקופה קצרה המחיר חזר והתאזן ואני חשבתי למכור מיד כדי לחתוך הפסדים. אך כששאלתי את הרבי, הוא הפתיע שוב: שמור על הסחורה… ואכן, הזמן עבר והמחיר עלה פי כמה ואני הרווחתי הרבה יותר ממה שציפיתי בתחילה.
הנס כאן הוא לא העלייה של הסחורה, מסיים נוסבוים את סיפורו, כך דרכו של השוק, פעם עולה ופעם יורד. מה שהפתיע אותי היה הביטחון של הרבי שמצדקה לא מפסידים, והנחרצות שלו שצדקה היא השקעה בטוחה.

📖
שם פרשת השבוע "תרומה", העוסקת בנדבת המשכן, מורה לנו כי מעבר לגרימת הטוב לזולת, התרומה מרוממת את הנותן עצמו, ולא רק ברמה הרוחנית ובתחושת הסיפוק הפנימית, אלא כראשי התיבות של סוג התרומה הראשון למשכן, זהב, זה הנותן בריא!

ממתק לשבת פרשת תרומה תשע"ח

יוסף היה יהודי פשוט שבקושי השתכר למחייתו וכשבתו הגיעה לפרקה ועמדה להתחתן, לא היו בידו האמצעים להוצאות החתונה, בצר לו פנה אל הרבי וביקש את עצתו, פתח הרבי את מגירת שולחנו, הוציא שטר של רובל אחד ואמר לו "צא לדרכך ותעשה את העסקה הראשונה שתבוא לידך", יצא יוסף לדרכו, בדרך עצר באכסניה, בלובי של האכסניה ישבו קבוצת סוחרים, הצטרף יוסף אליהם, פנה אחד מהם ושאל את יוסף מה אתה, קונה או מוכר, אמר יוסף אני קונה, שאל הסוחר מה תקנה ויוסף ענה מה שתמכור, שאל הסוחר כמה כסף יש לך, רובל אחד ענה יוסף, החלו כולם לצחוק והסוחר אמר לו "ברובל אחד אני מוכן למכור לך את חלקי לעולם הבא", אמר יוסף "בסדר אני מוכן אבל כמו בעסק רציני נעשה חוזה עם עדים" ואכן כך עשו, כתבו חוזה וחתמו כשכולם צוחקים מהיהודי התמים..
כשחזר הסוחר לחדרו וסיפר לאשתו על הבדיחה המצחיקה, זה לא כל כך הצחיק אותה, היא אמרה לו "אני לא מוכנה לחיות עם מישהו שאין לו חלק לעולם הבא" כמה שהסביר לה שזה היה בצחוק היא לא קיבלה ואמרה "לך תחזיר את הכסף ותקבל את החוזה ורק אז אסכים לחיות איתך", בלית ברירה חזר הסוחר ואמר ליוסף "סתם צחקתי תחזיר לי את השטר ואחזיר לך את הרובל" אך להפתעתו יוסף אמר לו "זו ממש לא הייתה בדיחה, זו העסקה הכי טובה שעשיתי אי פעם", הסוחר התחיל להציע לו 5 רובל, 10 רובל, אבל הוא לא מסכים, כשהגיע למאה רובל ועדיין יוסף לא הסכים, שאל אותו "כמה אתה רוצה עבור זה?" אמר לו יוסף "1000 רובל אני צריך כדי לחתן את הבת שלי ופחות מזה לא אסכים", בלית ברירה שילם את הכסף וקיבל את השטר. כששמעה אשתו של הסוחר כמה בעלה שילם ומשהבינה שהרבי אמר ליהודי לעשות את העסקה הראשונה שתבוא לידו, הלכה אל הרבי ואמרה לו "רבי יש לי רק שאלה אחת האם חלקו של בעלי בעוה"ב אכן שווה אלף רובל", ענה לה הרבי "כשמכר את חלקו זה לא היה שווה אפילו רובל אחד אבל עכשיו כשבכסף הזה יהודי יוכל לחתן את בתו זה שווה הרבה יותר מאלף רובל…"

*

בפרשתינו אנחנו קוראים על התרומות של עם ישראל לבנין המשכן, עם ישראל מתנדב בהמוניו לתרום למגבית הגדולה והתורה מתארת לנו לפרטים איך בדיוק לבנות כל חלק מהמשכן וכליו.
חז"ל מספרים לנו שמשה רבנו התקשה בעשיית המנורה עד שהקב"ה הראה לו מנורה של אש וכך למד משה.
בתורת החסידות מוסבר מה בדיוק היה הקושי של משה בעשיית המנורה, הרי במשכן היו כלים יותר מסובכים ולא ראינו שמשה מתקשה בעשייתם, למה דווקא במנורה התקשה אלא שהקושי של משה היה במהותה הפנימית של המנורה, הרי תפקידה של המנורה הוא להאיר באור רוחני שהרי אור גשמי לא היה חסר בבית המקדש והתקשה משה איך זהב גשמי יכול להאיר באור רוחני?
בשביל זה הראה לו הקדוש ברוך הוא מנורה של אש והסביר לו שכאשר הזהב ניתן עם "אש" עם להבת הנתינה אז האור של המנורה הוא אור רוחני וזו אכן היתה הנתינה של עם ישראל למלאכת המשכן שנתנו עם כל הלב וההתלהבות שבנתינה וכפי שאכן רואים שנתנו כל כך הרבה שהיו צריכים להגיד להם לעצור בנתינה.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות מהנותנים מכל הלב ובעמדנו בראש חודש אדר, "משנכנס אדר מרבים בשמחה" שהשם יתן לנו את כל הסיבות להיות בשמחה ועד לשמחה של הגאולה האמתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך! ראש חודש שמח! וחודש אדר מלא שמחה פנימית ואמיתי!

מסרון השבוע – פרשת תרומה
כשמיליארדר מבקש תרומות

רק יצאה שבת ואשה עניה נכנסה לבית הכנסת של הבעל שם טוב, מספרת שהיא זקוקה בדחיפות ל-300 מטבעות. אמר הצדיק לתלמידיו: תנו לה את הכסף שיש לכם בכיסים. הם הוציאו הכול, והנה בדיוק 300 מטבעות.
אמר הראשון: איזה נס שיצאו בדיוק 300 מטבעות!
הגיב השני: איזה נס שפתאום נהיה כסף בכיסים, למרות שבשבת אנו לא מחזיקים כסף.
והשלישי אמר: אם הצדיק יכול ליצור כסף בכיסים, היה יכול להוציא את כל הכסף מהכיס שלו. הנס הוא שהצדיק החליט לשתף אותנו במצוה!

בפרשת תרומה, המיליארדר מספר 1 בעולם, דהיינו אלוקים, מבקש "ויקחו לי תרומה". כי כשאני תורם, אני שותף, ואלוקים נותן לי את הזכות להיות שותף.

כשמבקשים מאיתנו תרומה, נותנים לנו הזדמנות להיות שותפים.

שבת שלום וחודש טוב, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה!

אב ובנו מגיעים לרב. בביתם הדל מעיל אחד בלבד וכעת הגיע החורף. הבן טוען שעליו לקחת עמו את המעיל בצאתו לעבודה לבל יקפא בכפור העז השורר בחוץ, ואילו האב הקשיש טוען שדווקא הוא זקוק למעיל, שכן הוא יושב לבדו כל היום בבית הקר. שומע הרב את טענותיהם ומבקשם לשוב בעוד שלושה ימים.

והנה, למחרת בבוקר מתייצבים השניים שוב בחדרו של הרב. אך הפעם הטענות בפיהם שונות. הבן טוען שדווקא האב צריך לקבל את המעיל, שכן הוא צעיר ויכול לסבול קור. לעומתו טוען האב שעליו לדאוג לבנו והוא מעוניין שדווקא הבן יקבל את המעיל.

מבקש מהם הרב להמתין רגע וחוזר כשמעיל בידיו.

התפלאו השניים ושאלו, אם יש לך פתרון כה מוצלח, היכן היית אתמול…

השיב הרב: אמש כל אחד מכם חשב על עצמו, אז גם אני חשבתי רק על עצמי. אך היום, כשכל אחד מהם דאג לרעהו, גם בי התעורר הרצון לעזור לכם ולהעניק לכם את מעילי…

בפרשת השבוע, תרומה,
כמו גם בחודש אדר בראשו אנו עומדים היום,
אנו עוסקים בנדבת הלב, ובתרומת הזהב, עליה דרשו את ראשי התיבות:
" ז ה ה נותן ב ריא".

שנזכה לסייע איש לרעהו מתוך שמחה, בריאות וברכה עד בלי די.

השקעת הזהב שלך

השבוע חזרו הילדים הביתה עם תעודות המחצית, וכמו תמיד, פרשת השבוע שבה ומזכירה לנו על ההשקעה העומדת מעל הכל.

☕
הרב זלמן גוראריה היה חסיד נאמן של הרבי ואיש עסקים עשיר. בעקבות מאמץ שעשה בעניין מסוים, הובטח לו כי בפעם הבאה בה ייכנס לחדרו של הרבי הוא יוכל לבקש מה שרק ירצה…

כשנכנס אל הרבי התחיל החסיד לבקש ברכה מיוחדת עבור משלוח גדול של סחורה התקוע בלב ים וגורם לו הפסד אדיר בכל יום שאינו משתחרר.

השיב לו הרבי: "ניתנה לך הזדמנות נדירה לבקש כל שתחפוץ, יכולת לבקש ברכה להצלחה בחינוך הילדים, ותמורת זאת הנך מדבר על כסף?!…".

?
בפרשת השבוע מופיע הציווי על בניית הארון בו יונחו לוחות הברית, והוא ימוקם בקודש הקודשים.
מעל הארון יעמדו זוג "כרובים" ופניהם פני תינוק (לפי פירוש רש"י), והם יסוככו בכנפיהם על הארון.
ללמדנו כי מעל הכל, בראש הפירמידה, ניצבים הילדים, והם הערבים להמשכיות התורה, מדור לדור.
הזהב הטהור ממנו עשויים אותם כרובים, מלמד אותנו כי את מיטב הכוחות עלינו להשקיע דווקא שם, בחינוך הילדים.
אל דאגה, ההשקעה, בעזרתו יתברך, עוד תחזיר את עצמה, פלוס פלוס.

ב"ה
ממתק לשבת פרשת תרומה תשע"ט 2019

יהודי עני הגיע פעם לקבץ נדבות בעיירה פשיסחה, נקש על דלת ביתו של הצדיק ר' שמחה בונים וביקש נדבה, הצדיק הכניסו לביתו כיבד אותו לשתות ונתן לו נדבה הגונה, העני המשיך להסתובב בעיר ולקבץ נדבות, כשעמד לעזוב את העיר רדף אחריו הרבי ונתן לו שוב תרומה יפה, תמה העני ושאל "רבי הרי כבר נתת לי תרומה מכובדת ולמה הנך נותן לי שוב"? השיב לו הרבי "בפעם הראשונה נתתי לך כי יש לי לב יהודי והתעוררו רחמיי כששמעתי את מצבך, אבל במקום מסויים נתתי לך בשביל ההרגשה הטובה שלי, כי כאב לי לראות אותך, הפעם באתי לקיים את מצוות צדקה שהקב"ה ציווה עלי ולכן אני נותן לך שוב.
**
בפרשתנו כתוב "ויקחו לי תרומה" אומר רש"י ״לי – לשמי״ שנתינת התרומה צריכה להינתן בכוונה ומתוך מחשבה שזה להשם,
השאלה היא למה דווקא מצווה זו צריכה להיעשות מתוך כוונה, ובמיוחד כשדווקא מצוות הצדקה היא אחת המצוות שהבעש"ט מביא כדוגמא למצווה שמה שחשוב זה עצם העשייה, כי לעני באמת לא משנה מה חשבת כשנתת לו העיקר שתתן לו כסף שיהיה לו מה לאכול, אם כן למה דווקא כאן מדגישה התורה שצריכים כוונה?
בתורת החסידות מוסבר על כך שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וחז"ל מסבירים שכתוב בתוכם ולא בתוכו כי הכוונה היא למשכן הפרטי של כל אחד מאיתנו, המקדש שאנחנו עושים בכך שמקדשים את חיי היום יום שלנו, אוכלים כמו יהודים, עושים מסחר כפי שנדרש מיהודי ובעצם "בכל דרכיך דעהו" בכל דבר אנחנו משרים את השכינה בתוכנו, אם כן בשונה ממצוות הצדקה לעני ששם באמת לא משנה לו מה אני מכוון, התרומה להקמת המשכן חייבת כוונה כי כל מטרתה היא לחבר את היהודי עם הקב"ה וכשאני עושה כדי להתחבר, כמובן שמטרת העשייה שלי חשובה מאוד כדי ליצור את החיבור.
ולפי זה נבין גם למה כתוב " ויקחו לי תרומה" במקום ויתנו לי, כי בהסתכלות זו שהנתינה היא על מנת ליצור חיבור הרי שגם המקבל שלוקח את התרומה יש לו תפקיד חשוב לזכור שהקב"ה הביא אותו למצב של מקבל כדי להוסיף חסד ונתינה בעולם ואת זה הוא צריך לכוון בשעת קבלת התרומה.
יהי רצון שנזכה להתחבר לקב"ה באמצעות נתינה אבל גם אם חלילה נגזר עלינו להיות בצד המקבל נזכור שגם זו שליחות ונעשה אותה בשמחה. בזכות השמחה בחיבור לה' נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

שווה לשמוח ?? דבר תורה קצרצר לפרשת תרומה

כעבור תקופת התנסות בשליחות בליון שבצרפת, באמצע שנות השבעים, חזרו הרב שמואל גורביץ ' ואשתו לניו יורק אל הרבי , והביעו את הלבטים והדכדוך שלהם מחוסר ההצלחה הראשונית. בתגובה שאל אותם הרבי: האם אתם מוכנים לנסוע שוב מתוך שמחה? זוג השלוחים התעשתו והגיבו: כן, ניסע בשמחה!
אמר להם הרבי: דעו כי העצבות היא עצת היצר, ובנוסף, הצרפתי אינו אוהב פנים זועפות…
כעבור תקופה החליט השליח להקים גן עבור ילדי הקהילה היהודית. לצורך התאמת המקום, הוא נפגש עם הממונה על החינוך בעירייה, והזדהה בפניו כחסיד של הרבי מליובאוויטש.
הממונה, שלא היה יהודי, הבטיח לחזור אליו, ואכן שב ובפיו הצעה להקצות עבור הקהילה מבנה גדול ומרשים יותר, שיתאים הן לגן ילדים והן לבית ספר.
לימים שאל השליח את ידידו החדש, מה הביא אותך לסייע לי בנדיבות כזו, והלה השיב:
כשהצגת את עצמך כחסיד בדקתי במילון מהו חסיד, והבנתי כי החסידים הם אנשים שמחים ומאירי פנים. אני אדם שמח מטבעי, ואיני יכול לסבול אנשים עצובים וזעופים. כשראיתי את פניך מלאות השמחה, הבנתי שמן הראוי לסייע לך…

השבוע, אחר כארבע שנים מאז שיקומו של בית כנסת ותיקים והנצחתו על שם החייל יובל (יובי) דגן הי"ד, שנפל בצוק איתן, ולקראת יום הולדתו, זוכים בני המשפחה להכניס לזכרו ספר תורה חדש לבית הכנסת, ברוח פרשת תרומה "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".

ממתק לשבת פרשת תרומה תש"פ 2020

מסופר במדרש על כמה מחכמי ישראל שיצאו לאסוף צדקה בעיר אנטוכיה, באותו איזור גר אדם בשם אבא יודן שהיה עשיר גדול ונתן צדקה ביד רחבה, אך מצבו הכלכלי התדרדר והוא נהיה עני. כשראה אבא יודן את הרבנים באים, הוא התחבא בביתו מרוב צער ולא יצא החוצה במשך יומיים.
שאלה אותו אשתו: "מדוע אינך יוצא מהבית?" השיב לה אבא יודן: "רבותינו הגיעו לכאן כדי לאסוף צדקה, אבל אין לי כסף לתת להם ואני מתבייש לראות את פניהם!" אשתו, שהייתה צדקנית גדולה ממנו, אמרה: "הלא נותרה ברשותנו שדה אחת. מכור חצי מן השדה ותן את הכסף לרבנים." שמע אבא יודן לדבריה, מכר חצי שדה בחמישה זהובים ומיהר לתת אותם לרבנים שהתפללו עליו ואיחלו לו שבורא העולם ימלא את חסרונו. הרבנים עזבו את העיר ואבא יודן הלך לחרוש את חצי השדה שנותרה לו. רגלה של פרתו החורשת נתקעה במשהו ונשברה, וכשהוא הלך לעזור לה הוא מצא אוצר גדול. "לטובתי נשברה רגל פרתי!" קרא בהתרגשות. האוצר שמצא הפך אותו לעשיר גדול יותר ממה שהיה קודם לכן.
בפעם הבאה שבאו החכמים לאיזור הם ביקשו לפגוש שוב את אבא יודן. "מי יכול בכלל להיפגש עמו? הלא הוא עשיר ומכובד כל כך!" השיבו האנשים. "אם איננו יכולים לפגוש אותו, לפחות הודיעו לו שהיינו כאן ושאלנו בשלומו" ביקשו מהם החכמים. נודע הדבר לאבא יודן מיהר אליהם ואמר בהתרגשות "תפילתכם נענתה" ונתן להם אלף זהובים לצדקה. אמרו לו החכמים "זכית לכך בזכות מעשיך הטובים, בפעם הקודמת שביקרנו אצלך ונתת לנו סכום קטן, כתבנו את שמך בראש הרשימה כי ראינו שנתת מכל הלב ולשם שמיים.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "ויקחו לי תרומה" רש"י מסביר שהמילה לי באה ללמד אותנו שנתינת התרומה צריכה להיות "לי" לשמו של הקב"ה שהאדם יתן לא בשביל מטרות אישיות אלא בשביל כבוד שמיים אבל המילה "לי" קצת מוזרה שהרי היה מתאים לכתוב ויתנו לי תרומה, , מסביר הרבי מליובאוויטש שלעשיר בדרך כלל יותר קל לעשות זאת לשם שמיים כי עצם זה שהוא מוכן להיפרד מכספו שעבד עליו מראה שהוא מבין שיש משמעות לנתינה ונותן לשם שמיים לעומת זאת המקבל העני הרבה יותר קשה לו לעשות את זה לשם שמיים הוא בדרך כלל חושב על הצורך שלו עצמו לכן כתוב "ויקחו לי" כדי ללמדנו שגם המקבל צריך לקבל לשם שמיים ולהבין שהכסף שניתן לו הוא בעצם שלו אלא שהקב"ה רצה לזכות את העשיר בנתינה ולכן הקבלה שלו היא כדי לקיים את רצון השם.
יהי רצון שנזכה לראות את ברכת השם בכל מעשינו שיהיו לשם שמיים ובע"ה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו.

שבת שלום ומבורך!

לתת ולהתחבר / החלק היומי, פרשת תרומה / סיון רהב-מאיר:

איך נוצרת אהבה? איך גורמים למעורבות ולמחויבות? פרשת השבוע, פרשת תרומה, מגלה לנו סוד חינוכי גדול: רק לפני כמה פרשות אלוקים הביא עשר מכות על מצרים, קרע לנו את הים ונתן לנו את התורה, ופתאום הוא מבקש את התרומה שלנו ואת הפעילות שלנו כדי לבנות משכן. מה הטעם בכל הוראות הבנייה הטכניות האלה? למה צריך שהעם יתנדב ויביא קרשים ובדים ועוד חומרים?

פרשנים רבים מסבירים שאלוקים לא צריך מאיתנו כסף וזהב – הוא רוצה את הלב, את השותפות. עד עכשיו בני ישראל היו פסיביים ונהנו משלל חסדים וניסים, ועכשיו הם הופכים לאקטיביים ולוקחים אחריות. הם חלק מכתיבת הסיפור, וככל שמשקיעים יותר – אוהבים יותר. זה נכון לא רק בבניין המשכן אלא בזוגיות (ככל שמשקיעים יותר – קשורים יותר), בהורות (הטרחה הרבה סביב הילדים מחברת אותנו אליהם), בחינוך (ילדים צריכים לא רק זכויות אלא גם חובות, כדי להרגיש אחריות) ובלימוד התורה עצמה (ככל שמשקיעים יותר, מרגישים יותר שייכות).

הרב אליהו דסלר ניסח זאת במשפט נוקב: *"יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה – האהבה באה בעקבות הנתינה".*