ברכות הנהנין

בהלכה, בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין הן ברכות שחובה לאמרן לפני או אחרי הנאות חושיות שונות (ובמקרים מסוימים, הן לפניהן והן לאחריהן).

רבות מברכות הנהנין קשורות באכילה או בשתייה, והן נאמרות לפני ואחרי אכילה של כל מאכל (למעט מאכלים ומשקאות שאינם ראויים למאכל אדם). ברכות הנהנין נאמרות גם בהזדמנויות שונות הקשורות לחושים אחרים: לפני הרחת מקור ריח נעים, למראה עצי פרי מלבלבים בתקופת ניסן ועוד.

ככלל, ההלכה דורשת מהאדם לדייק בברכתו ולומר את הברכה הנכונה לכל הנאה, אך במקרים של ספק, ברכת "שהכל נהיה בדברו" (למאכלים) וברכת "בורא מיני בשמים" (למקורות ריח) הן (לרוב) ברכות מספיקות.

גמרא במסכת ברכות קובעת:

אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה – מָעַל (…) כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל להקב"ה וכנסת ישראל

אסור לאדם לאכול ללא ברכה, מלבד דברים שאינו אוכל כדי לקיים את גופו, ליהנות מטעמם או לשבוע (למשל, על תרופות לא מברכים). על אכילה צריך לברך פעמיים: ברכה לפני האכילה שנקראת ברכה ראשונה, וברכה לאחר האכילה שנקראת ברכה אחרונה.

קיימות שש ברכות ראשונות וכל ברכה שייכת לסוג אחר של מזון, שש הברכות מתחילות במילים "ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם …" ולכל סוג של מזון יש סיומת אחרת. כללים הלכתיים מגדירים איזו ברכה מברכים על כל מאכל.

"המוציא לחם מן הארץ"   לחם העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמת ושיבולת-שועל)

"בורא מיני מזונות"          מוצרי מזון העשויים מחמשת מיני דגן או מאורז[2] אך אם אוכלים דגנים אלו ללא עיבוד כלשהו, לדוגמה אדם הכוסס חיטה, מברכים "בורא פרי האדמה"

"בורא פרי הגפן" יין

"בורא פרי העץ"  פירות-העץ

"בורא פרי האדמה"         ירקות שלא גדלים על העץ, זרעים

"שהכל נהיה בדברו"        כל יתר המאכלים והמשקאות, בין היתר בשר, דגים, גבינה, פטריות, מים ומיצים.

המגע אש

במקרה שאדם אוכל כמה מאכלים שצריך לברך עליהם – הוא מצווה לברך קודם על המאכל החשוב. בתלמוד ובספרות ההלכה דנו בסדר המאכלים. במקרים מסוימים מסדרים את הברכות על פי הברכה עצמה, כגון: ברכת המוציא קודמת לברכת מזונות, שקודמת לברכת הגפן, שקודמת לברכת העץ, שקודמת לחלק מהשיטות לברכת האדמה, שקודמת לברכת שהכל. בראשי תיבות "המגע אש".[3]

אם אדם רוצה לאכול שני מאכלים עליהם מברכים את אותה ברכה, לדוגמה, תפוח ואגס (שעל שניהם מברכים "בורא פרי העץ") כאשר מברך על הראשון מביניהם הוא פוטר גם את השני, ואם אכל קודם את התפוח אינו צריך לברך על האגס. כלל זה מתקיים רק כאשר ידע בזמן הברכה שהוא עתיד לאכול את שניהם, אבל אם בירך על תפוח כשהוא מתכוון לאכול אותו בלבד, ולאחר שכבר בירך על התפוח החליט שבכוונתו לאכול גם את האגס – הברכה שבירך על התפוח לא פטרה את האגס והוא צריך לחזור ולברך גם על האגס.