שאלה

האם ניתן לכרות עץ פרי אגוזים שגדל פרא:

1 נמצא בין 2 חצרות ומפריע לבנות גדר

2 מביא מלא עכברים וחולדות שגורמים נזקים

3 נשורת שגורמת לסתימת מי הניקוז מהגגות

4 מפריע לשמש להיכנס

תשובה

בס"ד

שלום וברכה

אפשר למכור את העץ לגוי ושהוא יעקור אותו ויקח אותו לצרכו.

החל מנובמבר 2008, כל עץ בוגר בישראל הוא אילן מוגן על פי חוק. על אדם המעוניין לכרות עץ בוגר או להעתיקו למקום אחר – לקבל אישור מהגורם המוסמך שהוא פקיד היערות האחראי על האזור בו צומח העץ, פקיד היערות של קק"ל, של העירייה, של המועצה האזורית או המועצה המקומית

שאלה

אני גר באמריקה, יש לי 2 עצים אותם אני רוצה לכרות.

סבתא שלי מתנדבת בגן הבוטני, היא אמרה שזה עץ תפוחים ושהוא חולה וזקן ולכן אינו מניב פירות אכילים, (הוא מניב דברים קטנים בגודל של אוכמניות), והוא לעולם לא יניב יותר פירות הראויים לאכילה.

האם מותר לי לכרות אותם?

תשובה

כן, מותר לך לכרות אותם, וזה היה מותר גם אילו זכית לגור בארץ ישראל, משום שהאיסור של "לא תשחית את עצה" (דברים כ, יט) נאמר בכל מקום, אלא שעל מקרה כשלך נפסק ברמב"ם (פ"ו מהלכות מלכים ה"ט) שאילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו.

ומכל מקום אם אפשר עדיף לכרות ע"י גוי משום חשש סכנה (החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סימן כג).

קב היא מדת נפח של 1.4 ליטר – 2.4 ליטר. רובע ממנו הוא 0.35-0.6ליטר.

אם יש יבול זל 1/4 קב זיתים או 1 קב תמרים העץ הוא חשוב ואין לקוצצו כיוון שאיננו עץ סרק.

שאילן סרק מותר לקוץ אותו

שאלה

יש לשכנינו עץ תפוזים המביא את פירותיו בחצירינו. האם מותר לנו לקטוף או לעשות בתפוזים שימוש מסחרי? אגב, השכן מסכים.

מה הדין אם השכן מסכים ומה הדין אם אינו מסכים?

תודה

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

אם השכנים לא מרשים לקטוף מהפירות, הרי הפירות שלהם ואין לך רשות לקטוף. אם הם נתנו רשות לקטוף לצורך עצמי אין לקטוף לצורך מסחרי, ואם נתנו רשות לסחור בהם מותר.

אך אם אתה רואה שכל שנה השכנים אינם קוטפים מהפירות מותר לך לקטוף בלא לשאול רשות ולעשות בהם כרצונך.

מה שכתבנו שבאופן עקרוני הפירות של השכנים, כך נפסק בשולחן ערוך חושן משפט (קסז סעיף ב) ברמ"א: אילן ה"עומד בשדה של אחד מהן ונוטה לשדה אחר, הולכין אחר העיקר והכל שלו".

האם מותר לי לחתוך ענפים של עץ שנכנסים לחצרי ללא רשותו של בעל העץ? גם העלים של העץ מלכלכים לי את הגינה, לכן אני מעוניין לחתוך את הענפים, האם זה אפשרי מבחינה הלכתית?

תשובה:

עצים הנטועים בשטח של שמעון וענפיהם פולשים לשטח חצרו של שכנו ראובן ומפריעים לו, רשאי ראובן לכרות את הענפים הפולשים ואינו זקוק לקבל רשות משמעון בעל העצים על כך, אך אינו רשאי לכרות את הענפים שעדיין לא נכנסו לשטח חצרו[1].

עלים הנושרים מעצי שמעון ועפים ע"י הרוח לשטח חצרו של ראובן ומלכלכים אותה, אין חובה על שמעון לדאוג למניעת התופעה או לניקוי החצר, אלא אם ירצה ראובן בעל החצר ידאג הוא בעצמו למניעת התופעה ע"י בניית גדר מפרידה וכדומה או שינקה בעצמו את חצרו[2].

הַשָּׁכֵן הניזק שהענפים נכנסים לרשותו – הוא זה שיממן את חיתוך הענפים ולא בעל העץ.

 ניתן לחתוך ענפים שמפריעים ברשות הרבים. כאשר הענפים מפריעים לרבים – בעל העץ יממן את חיתוך הענפים ולא הרבים הניזוקים. (שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן י בס"ק ד). אומנם יש מהראשונים שחולקים וסבורים שגם בהיזק לרבים – הרבים יחתכו את הענפים ולא בעל העץ. (הר"ן במסכת בבא בתרא דף כו עמוד א).

ו. מותר להוציא ענפים לרשות הרבים, אם תוצאה מכך יש תועלת לרבים בכך שיש להם צל. היתר זה שייך רק בשני תנאים: א)- הענפים אכן מועילים לרבים. ב)- לא מחו כנגדו שיחתוך את הענפים. אך אם הענפים לא מועילים, או אם מחו כנגדו שיחתוך את הענפים – עליו לחותכם. (מאירי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב).

ז. נזק ממשי וקבוע – אם הענפים גורמים לנזק ממשי וקבוע, (כגון עץ עבה שגורם להאפלה הדומה להאפלה שנוצרת מבנייה) – ניתן לחייב את בעל העץ המזיק לממן את חיתוך הענפים. (פתחי תשובה בסימן קנד ס"ק יא, בשם שו"ת שבות יעקב חלק א סימן קנט).

ח. נטע עץ ללא אישור – הנוטע עץ בגינה של בניין משותף (ללא אישור מוועד הבית), או אדם שנוטע עץ בשטח ציבורי (ללא אישור מהמועצה או העירייה) – עליו להרחיק את הנזק ולממן את חיתוך הענפים. (שו"ת חלקת יעקב שם).

ט. נזק שקיים מרגע הנטיעה – אם כבר מרגע הנטיעה נגרם נזק לשכנים (כגון בנטיעת עץ גדול) – ניתן לבקש מבעל העץ לממן את סידור העץ, כי הנזק הוא מידי. (שולחן ערוך בסימן קנה סעיף לב).

י. נציין, שלפי החוק (חוק המקרקעין סעיף 51), שָׁכֵן לא יכול לחתוך ענפים של עץ שמפריעים לו, אא"כ הם מזיקים או מפריעים בצורה לא סבירה.

איסור כלאים

איסור כִּלְאַיִם הוא איסור לערב יחדיו מינים שונים (מסוימים) מן הצומח בזריעה או טוויה, או מן החי ברתימה או הרבעה.

איסור זה כולל שש מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות. ארבעה איסורים בתחום הצומח והחי: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות (כלאי אילן), זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות (כלאי בהמה).

שני איסורים נוספים הם: איסור עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (לא תחרוש בשור ובחמור יחדו), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משילוב של צמר ופשתן (שעטנז). העונש על כל אחת מעבירות אלו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה. כלאיים

א. המקור בתורה לאיסור כלאים:

בשני מקומות בתורה נצטוינו על איסור כלאים מגידולי קרקע:

“שָדְך לֹא תִזְרַע כִּלְאָים” (ויקרא יט, יט)

“לֹא תִזְרַע כַּרמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּיקְדַש הֲמְלֵאָה הַזֶרַע אֲשֶר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם” (דברים כב, ט)

שני פסוקים אלו הם המקור בתורה לשלושת סוגי הכלאים מן הצומח:

כלאי זרעים:

והוא איסור על זריעת שני מיני תבואה, או זרעים, או קטניות או ירקות יחד, ללא הרחקה כראוי על פי ההלכה.

כלאי הכרם:

והוא איסור זריעה סמוך לכרם או לגפן (בודדת), ללא הרחקה כראוי על פי ההלכה.

כלאי הרכבה:

איסור הרכבת שני סוגי אילנות זה בזה.

הפסוק: “שדך לא תזרע כלאים” – הוא המקור בתורה לאיסור “כלאי זרעים” ולאיסור “כלאי הרכבה” בעצים. והפסוק: “לא תזרע כרמך כלאים” – הוא המקור בתורה לאיסור “כלאי הכרם”.

הרכבת אילנות:

הגדרה: חיבור של ענף (“רוֹכֵב”) מעץ מסוים אל גזע (“כַּנָּה”) מעץ אחר, על מנת שלצמח המורכב יהיו מתכונות שני הצמחים גם יחד – נקרא: הַרְכָּבָה .

א. אסור מן התורה (מדאורייתא) להרכיב אילן באילן שאינו מינו (וכגון: להרכיב יחור של אגס בכנת חבוש), וכן ירק באילן, או אילן בירק.

איסור זה חל בכל מקום, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ.

שאלה

1. שתלתי באדנית הנמצאת במרפסת צמחי תבלין כגון: פטרוזיליה, כוסברה, נענע, בזיליקום, קורנית ורוזמרין. (בזרעים). מהו המרחק לענייני כלאיים (אם יש בכלל) בין סוג צמחים למשנהו?

2. אם כבר שתלתי חלק מהם, האם מותר להשתמש בהם כי אולי קרובים מידי? האם אפשר לחצוץ בין האדמה ע"י מחיצה בתוך האדנית או שמא צריך להזיז את הצמח (התבלינים בני חודשיים)?

תשובה

1. בצמחים הנ"ל יש להרחיק 15 ס"מ.
2. אפשר להשתמש אולם צריך להרחיק את עקרי הצמחים.

שאלה

כתוב בפרשת כי תצא שאסור לערבב בין כלאים (פירות) ואסור ללבוש שעטנז (לערבב בין צמר ופשתים). האם אני לא שותף לעברה כשאני אוכל כלאים למרות שזה אסור מדאורייתא? ואם התירו לפי ההלכה – מה הסיבה להתר? ואיך יכול להיות ששעטנז אסור וכלאים מותר למרות ששניהם מצווה מדאוריתא?

תשובה

הגמ' דורשת זאת מפסוקי התורה, שהאיסור בכלאים הוא הזריעה עצמה "שדך לא תזרע כלאים" אבל לא נאמר שאסור לאכול כלאי זרעים, מלבד כלאי הכרם שבהם התורה ריבתה "פן תוקדש – פן תוקד אש". ובשעטנז התורה אמרה שהבגד לא יעלה עליך משמע שזה איסורי לבישה. כל הדברים הללו נלמדים מהתורה, ואין אנו יודעים טעמי המצוות.

בברכת התורה והארץ

הרב יהודה הלוי עמיחי

שאלה

האם אפשר להרכיב תפוז צרפתי וגם סוג לימון הנקרא ליים על עץ לימון ביחד?

ומתי יהיה אפשר לאכול את פירותיהם שהרי רק הלימון אינו ערלה?

תשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

אסור לישראל להרכיב הרכבה של תפוז ולימון. (לימון ליים – אינני יודע להכריע, אפשר להרכיב בצורה מסוימת או לקנות שתיל שכבר מורכב).

"

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט)

הרב שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א, מהספר: "טל חרמון-מועדים

ישנם שני סוגי צמחים: "צמחים עלים" – כגון חסה, ויש "צמחי שורש" – כגון תפוח אדמה וגזר.

סוגי ה"צמחים עלים" מתפתחים בשמש ובאוויר, בתנאים טובים. ואילו סוגי "צמחי שורש" גדלים בתוך האדמה, בחושך, ועמלים קשה כדי לחתור להם מקום מחיה, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב), וכיון שהם גדלים בתנאים קשים, הם חזקים ועמידים.

גם באדם קיימות אותן תכונות. יש אנשים מסוג "עלה", הם זקוקים לתנאים טובים להתפתחותם, הם צריכים להיות בחברה ובסביבה שמתאימה להם, ואז הם פורחים, אך כאשר יש קושי בדרכם, הם נשברים, כי אין להם כוח עמידה.

ויש אנשים מסוג "שורש", שדווקא בתנאים נוחים הם מתבטלים ומתנוונים, ואילו כאשר ניצב מולם קושי ואתגר הם יוצאים לקרב, לוחמים ומתגברים – וכך הם נבנים מתוך המאבק. כמו העץ, שבאין גשם הוא מעמיק שורשים כדי להגיע אל מקור המים העמוקים, ומתוך כך אף הרוחות החזקות אינן מצליחות לעקרו ממקומו.

רוב העצים, בהגיע עונת הסתיו, מנשירים את עליהם ויופיים זמנית נעלם. כל חקלאי יודע כי באותו הזמן כשהעץ נותר ערום מעליו ופירותיו הוא משקיע את כוחו לחזק את השורשים והגזע כדי להגיע רענן לעונת הבשלת הפרי הבאה. כך גם אצלנו – על כל אדם עוברים במהלך החיים עליות וירידות, שמחה ועצב, חושך ואור.

כמו אצל העצים, כך גם בנפש האדם, צריך לדעת – אחרי הירידה באה עלייה. פעם אנחנו למעלה ופעם למטה ואי אפשר להגיע עם הנדנדה למעלה, אלא אם כן נמצאים קודם גם למטה. אנחנו צריכים לזכור בזמנים של צמצום וקושי את העלייה שמחכה לנו, את ההתחדשות והטוב שממתינים, ומתוך כך לדבוק בשמחה בכל עת ובכל ניסיון.

כמובן שחלוקה זו בין בני אדם היא סכמתית, ובכל אדם יש תרכובת של שתי התכונות. מכל מקום, ה"תכונה הצמחית" של האדם מורכבת משני כוחות אלו, "הכח המתרחב והכח הדוחק" (הראי"ה קוק זצ"ל, עולת ראיה ב עמ' רסב): כח ההתפשטות, הנבנה על ידי תנאים סביבתיים טובים, וכח המאבק הלוחם בתנאים קשים, ומתוך כך נבנית אישיות בעלת עוצמה.

ט"ו בשבט מסמל את שיא החורף. החל מתקופה זו הגשמים מתמעטים, הימים מתארכים ולאט לאט מתחילים להתגלות הפרות. דווקא כשהכול קר וריק – יש תקווה.

הרב שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א, מהספר: "טל חרמון-מועדים"