מלך עליון על כל הארץ
ראש השנה הוא אחד הימים החשובים והמשמעותיים ביותר בלוח השנה היהודי. הוא לא רק פותח שנה חדשה, אלא מהווה את יום הדין בו נקבע גורלו של כל אדם לכל השנה הבאה. אך מעל לכל, כפי שמבארת תורת החסידות, זהו היום שבו עם ישראל מכתיר מחדש את הקדוש ברוך הוא למלך על העולם כולו.
רקע והיסטוריה: יום הכתרת המלך
ראש השנה חל בימים א' וב' בתשרי, והוא היום השישי לבריאת העולם, היום שבו נברא האדם הראשון. כפי שמצוין בסיכומים ששלחת, ביום זה הכיר האדם הראשון בגדולת הבורא והמליך אותו עליו ועל כל הבריאה כולה. בכך, הפך יום זה ל"יום הדין", שכן אין מלך ללא עם שמקבל את מלכותו. בכל שנה ושנה, אנו מצטרפים לאדם הראשון ומחדשים את המלכתו של ה'. זוהי מהות החג, וכפי שביאר הרבי:
"מטרת השופר היא, כמאמר רז"ל, 'אמר הקב"ה: אמרו לפני בראש השנה מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר'". ה'יום' הזה הוא ה'ראש' לכל השנה כולה. כשם שראש האדם מפעיל את כל הגוף, כך בראש השנה נקבעות החיות והאנרגיה לכל ימי השנה הבאה. זהו יום של התבוננות עמוקה, שבו כל יהודי מתבקש לבחון את דרכיו ולשוב אל אביו שבשמיים. על פי הקבלה, כפי שמצוין בסיכומים, עבודת החג העיקרית היא "בניין המלכות" – המשכת רצון חדש מהקב"ה לספירת המלכות, המעניקה את החיים לעולם. הדבר מתבטא בקבלת "עול מלכות שמיים" עלינו, מתוך הכנעה מוחלטת וביטול הרצון האישי.
המצוות והמנהגים המרכזיים של ראש השנה
תקיעת שופר: קול פנימי מעומק הלב
מצוות תקיעת שופר היא מצוות עשה מהתורה. התורה מכנה את היום "יום תרועה" ו"זיכרון תרועה", וחז"ל למדו מכך שיש חובה לשמוע קול שופר. בכל יום תוקעים 100 קולות, הכוללים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה". מצוות השופר היא לא רק מצווה הלכתית, אלא גם ביטוי רוחני עמוק. כפי שמבארת החסידות, השופר הוא קול פשוט, נטול גוונים, הבוקע מפנימיות הלב של כל יהודי. זהו קול הבן המתחנן לאביו: "אבא, הצילני".
הבעל שם טוב המשיל זאת במשל מרגש: בן מלך ששלח אותו אביו למדינה רחוקה, אך הוא שכח את זהותו ואת שפת אביו. כשיום אחד הוא שומע שאביו המלך עומד לעבור בכפר, הוא מנסה לדבר אליו אך לא מצליח. בסופו של דבר, הוא מבין שאת קולו הפנימי לא שכח, והוא צועק זעקה פשוטה מעומק ליבו. אביו מזהה את קולו, ומקבל אותו בחזרה. זוהי תקיעת שופר – לא דברים מליציים, אלא צעקה פנימית וכנה של הנשמה.
תפילות ראש השנה: מלכויות, זיכרונות ושופרות
תפילות ראש השנה הן ארוכות ומיוחדות. הן משובצות בפיוטים מרגשים ובקטעי תפילה מיוחדים. תפילת מוסף, שהיא ליבת התפילות, מחולקת לשלוש ברכות עיקריות:
- מלכויות – פסוקים המבטאים את מלכות ה' על העולם כולו.
- זיכרונות – פסוקים המזכירים את בריאת העולם, את מעמד הר סיני, את עקדת יצחק ואת כל הניסים והנפלאות שעשה ה' לישראל.
- שופרות – פסוקים המזכירים את קול השופר בבריאת העולם, במעמד הר סיני ובתקיעת השופר שתביא את הגאולה העתידה. בתוך התפילות הללו, אנו מכתירים את ה' מחדש למלך.
מנהגי עדות ומסורות
כל עדה הוסיפה מנהגים משלה, אך כולם מתאחדים סביב הרעיון של בקשת שנה טובה ומתוקה.
מנהגי סעודה: סימנים לשנה טובה
בלילה הראשון של ראש השנה, לאחר הקידוש, נוהגים לאכול מאכלים המסמלים את תקוותנו לשנה טובה.
- תפוח בדבש: המאכל המרכזי. טובלים את התפוח בדבש ואומרים: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה."
- מאכלים נוספים: אוכלים גם תמרים (שיתמו אויבנו), רימון (שירבו זכויותינו כרימון), וראש של דג או איל (שנהיה לראש ולא לזנב).
- הימנעות: יהודים רבים נמנעים מאכילת מאכלים חמוצים, חריפים או מלוחים, כדי לסמל את רצוננו לשנה מתוקה בלבד.
"תשליך" – השלכת החטאים
לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של החג (או ביום השני אם הראשון חל בשבת), נוהגים ללכת למקור מים (נהר, ים או מעיין) ולומר את תפילת "תשליך". מנהג זה מבוסס על הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם", ובו אנו מבקשים מהקב"ה שישליך את חטאינו למעמקים ויסלח לנו.
פרי חדש ביום השני
בלילה השני של החג, נוהגים לאכול פרי עונתי חדש שטרם אכלנו ממנו באותה עונה, זאת כדי לכוון עליו בברכת "שהחיינו" שבקידוש. מנהג זה מבטא את תחושת החידוש וההתרגשות שאנו חווים גם ביום השני של החג.
עוד נקודות חשובות מעולם ההלכות לראש השנה
הלכות ומנהגי ערב ראש השנה🍎
📌התרת נדרים-🖐🏻 נוהגים לעשות התרת נדרים בבית הכנסת בערב ראש השנה,כדי להנצל מעונש נדרים שנדר בכל ימות השנה.
📌תספורת-💇🏻♂ מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה לכבוד החג.
📌בגדים לחג-👔 לובשים בגדים יפים ומכובסים ומגוהצים לכבוד יום טוב,להראות שאנחנו בטוחים בחסדי ה' יתברך שיוציא אותנו במשפט בראש השנה לחיים טובים ולשלום.
📌מקווה-🤽♂ הגברים נוהגים לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה,וזה מנהג יפה.
📌האם אומרים הלל בראש השנה❓ לא אומרים "הלל" בראש השנה מפני שספרי חיים ומתים פתוחים בימים אלו לפני הקב"ה,וזה לא נכון לומר שירה בזמן זה,ולמרות שאנחנו בטוחים שנצא זכאים בדין,בכל זאת אנחנו צריכים להיות יראים וחרדים מאימת הדין.
📌סימנא טבא(סימן טוב)-👌🏻 חז"ל הנהיגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני מאכלים שיש בהם רמז לסימן טוב לכל השנה והם:
▪רוביא(לוביה),▪קרא(דלעת),▪כרתי(קרישה/), ▪סלקא(עלי תרד),▪תמרים, ▪רימונים,▪תפוח בדבש ▪ראש של דג/כבש
📌דגים-🐟 יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לסימן טוב שנפרה ונרבה כדגים,ושירבו זכויותינו כדגים שהם פרים ורבים.
📌מתי אוכלים את הסימנים?🤔 הזמן הנכון לאכול את הסימנים הוא לאחר שברך "המוציא" ואכל כזית לחם.(27 גרם)
📌לטבול את הלחם במלח או בסוכר❓🥖 נוהגים בראש השנה כשמברכים 'המוציא' לטבול את הלחם לא רק במלח כמו שנוהגים בכל ימי השנה אלא גם בסוכר לסימן טוב. חבדניקים טובלים בדבש בלבד
📌האם מברכים על הסימנים❓🤔 כשאוכלים מ הירקות (לוביא דלעת וכיוצא בזה) אחרי ברכת "המוציא",לא מברך עליהם ברכת 'בורא פרי האדמה' כיוון שברכת "המוציא" פוטרת אותם.
אבל כשאוכלים פירות כגון:תפוח,תמר וכדומה,כן לברך עליהם "בורא פרי העץ",מפני שאין דרך לאכול אותם עם הלחם,אלא לקינוח,לכן לא נפטרים בברכת המוציא.
📌על איזה פרי מברכים ראשון❓🧏🏻♂ תמר הוא המובחר שבשבעת המינים,לכן הוא קודם בברכה לרימונים ולתפוח ולשאר הפירות.
📌ברכת בורא פרי העץ פוטרת את כל הפירות-🍎🫐 כשמברך 'בורא פרי העץ' על התמר יכוון לפטור את כל פירות העץ שעל השולחן,וכשיאכל מהרימונים והתפוח,יאמר עליהם רק את הנוסח "יהי רצון".
📌קודם לברך את ה'-🙌🏻 יש להקדים לברך על הפרי,ולטעום קצת,ורק אז יאמר את נוסח "יהי רצון וכו…" ואז יאכל עוד מן הפרי.
📌אחד מברך לכולם❓🤨ה נכון שאחד יברך,ויכוון לפטור את כולם,משום 'ברוב עם הדרת מלך'
📌כעס-🤬 יזהר מאוד לא לכעוס בראש השנה,שמלבד האיסור לכעוס בכל השנה, סימן לא טוב לאדם להיות בכעס בימים אלו.
📌מותר לישון בראש השנה❓😴 טוב שלא לישון ביום ראש השנה בצהריים של היום הראשון,שלא נאה לישון בזמן שהקב"ה דן את האדם על המעשים שלו,ואמרו חז"ל שהישן ביום ראש השנה גורם שמזלו ישן,כי אם הוא ער ולומד תורה או תהילים,הוא מעורר עליו למעלה מליצי יושר.
אבל אם עייף מאוד,ישן מעט אחרי חצות היום,כדי שיתחזק לעבודת השם יתברך.
📌ברכת שהחיינו- 🙌🏻 בקידוש ליל שני של ראש השנה,יש מחלוקת אם צריך לברך "שהחיינו" לכן ישתדל להביא פרי חדש,(נוהגים להביא תמר צהוב)או בגד חדש, וכשיברך "שהחיינו" בקידוש יכוון לפטור את הפרי או הבגד החדש,ואם אין לו,בכל זאת יברך "שהחיינו" בקידוש.
תובנות חסידיות ומנהגי חב"ד
ראש השנה הוא הזדמנות לעבודה רוחנית עמוקה, ובחסידות חב"ד שמים על כך דגש מיוחד.
מיעוט בדיבור ועול מלכות שמיים
נשיאי חב"ד נהגו להמעיט מאוד בדיבורי חולין בשני ימי ראש השנה. כפי שצויין, יום זה הוא יום של עבודת "קבלת עול מלכות שמיים" כללית, שורשית ומוחלטת. אין זמן לשיחות בטלות, אלא כל רגע צריך להיות מנוצל לתורה, תפילה ואמירת תהלים. הדיבור הראשון במוצאי החג צריך להיות בדברי תורה ועבודת ה'.
כפי שמסופר בסיכומים, הרבי הריי"צ הורה לתלמידים לומר תהלים במשך כל ימי החג, ואף ביקש לערוך משמרות כדי שבכל שעה יהיו אומרי תהלים.
קבלת "הידור חדש"
מנהג חשוב בחב"ד הוא לקבל על עצמנו "הידור חדש" בכל ראש השנה. זהו מנהג להתחזק במצווה מסוימת, בין אם בזהירות יתירה במצוות עשה, בזהירות יתירה במצוות לא תעשה, או בהנהגה טובה. לדוגמה, הרש"ב קיבל על עצמו שלא לשתות תה אלא מקומקום חשמלי מיוחד שהיה לו. הרבי הורה שקבלת ההחלטה הטובה צריכה להיות ללא נדר, כדי שנוכל לעמוד בה לאורך זמן.
הלכות החג וחיבור ליום-יום
ראש השנה הוא יום טוב, ועל כן יש בו איסור מלאכה, בדומה לשבת. עם זאת, ישנן מלאכות המותרות לצורך החג, כמו "מלאכת אוכל נפש" (בישול ואפייה) והדלקת אש קיימת. בסיכומים ששלחת, מוזכרת גם הדלקה מאש קיימת, הימנעות מכיבוי ועוד.
משפטים מחזקים לקראת ראש השנה – ציטוטי חז"לאמרות וציטוטים חכמים ראש השנה
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירההכנות לחג
- התרת נדרים: בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים בפני שלושה אנשים או עדיף עשרה, כדי להיכנס לחג כשאנו נקיים מנדרים.
- טבילה במקווה: רבים נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה, כסימן לטהרה לקראת יום הדין.
- הכנה מיום טוב ליום טוב: אסור להכין מיום טוב אחד ליום טוב השני (לדוגמה, לבשל ביום הראשון עבור היום השני). יש לשים לב לכך ביום החג.
חג שמח! 🍎🍯
ראש השנה הוא יום של דין, אך בעיקר יום של תקווה, התחדשות ושמחה. שמחה בטוחה, הנובעת מהאמונה הטהורה שבורא העולם יזכה אותנו בדין. כפי שביקשת, יש להימנע מכעס ביום זה, ולהרבות בשמחה, שכן "הבוכה או כועס ביום זה, ינהג כן כל השנה". על ידי קבלת עול מלכות ה' וההתחזקות בנקודה אחת לטובה, אנו פועלים את חידוש החיות האלוקית ומבטיחים לעצמנו ולכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה, שבה נזכה להתגלות המשיח בבניין בית המקדש.
גמר חתימה טובה!
הנה 5 פוסטים לפירסום והפצה או לחזרה על שולחן החג, קצרים וקולעים, עם תובנות עמוקות.
. תחנון ושופר: למה בערב ראש השנה חסרים דברים חשובים? 🎺
לפעמים בחיים, הדברים הכי חשובים לא נמצאים דווקא ברגעים שהכי מצפים להם. כך בערב ראש השנה – לא אומרים תחנון, ולא תוקעים בשופר. לכאורה, זה מוזר. הרי תחנון הוא ביטוי של הכנעה וביטול, ותקיעת שופר היא המלכת ה' למלך. אלו בדיוק ההכנות שצריכות להיות לפני יום הדין! אז איך זה יכול להיות? התשובה של הרבי מליובאוויטש מפתיעה: זה לא שהדברים חסרים, אלא שהם פועלים מעצמם. זה כמו שכשראש השנה חל בשבת, לא תוקעים בשופר בגלל שכל העניינים שהשופר פועל, נעשים באופן מושלם מצד קדושת השבת עצמה. כוחה של השבת כה גדול, עד שאין צורך בפעולה חיצונית כדי לפעול את מה שצריך. אותו רעיון מתקיים גם בערב ראש השנה: העדר התחנון והשופר מסמל שהמעשים הללו כבר נפעלו באופן אוטומטי. קדושת החג מתחילה לבעבע כבר בערב, ומכוחה, ה' יתברך מקבל עלינו את מלכותו באופן שלם, עוד לפני שאמרנו או עשינו משהו. תובנה לחיים: לפעמים בחיים יש דברים שמרגישים חסרים, או שהם "פשוט לא עובדים". התובנה החסידית הזו מלמדת אותנו שאולי הם לא חסרים, אלא כבר נמצאים במקום עמוק יותר, בפנימיות. האמונה שלנו והשבת שומרות עלינו ומפעילות את הישועה גם כשאנחנו לא רואים אותה. שאלה למחשבה והנעה לפעולה: איזה "היעדר" בחייך אתה יכול לראות כהוכחה לכך שהדברים פועלים מעצמם? נסה להתפלל על הדברים שאתה הכי רוצה, מתוך ביטחון שגם אם זה נראה חסר, ה' כבר פועל בשבילך.
מקור: משיחת כ"ק אדמו"ר .
2. תפילת חנה: כוחה של מרירות? 😥
בהפטרת ראש השנה אנו קוראים על חנה, אשת אלקנה, שזעקת ליבה לפני ה' הביאה לה את שמואל הנביא. חז"ל לומדים מתפילתה עקרונות תפילה חשובים, כמו הצורך להתפלל מתוך "כובד ראש" (הכנעה ורצינות). אך הגמרא תוהה: הרי חנה התפללה מתוך מרירות אישית – הכאב שלה על שלא היו לה ילדים. האם זה אומר שגם אנחנו צריכים להיות מרירים בתפילה? התשובה של הרבי, על פי דברי האדמו"ר הזקן, מחדדת נקודה מהותית: מרירותה של חנה הייתה אמצעי, לא מטרה. כשהיא הרגישה מרירות, היא למעשה ביטאה את עומק הייאוש שלה מהטבע והבנה שמקור הישועה חייב להיות מעל לכל. היא רצתה "זרע אנשים", לא רק ילד גשמי, אלא בן צדיק שיהיה כולו למען ה'. בזעקה שלה, היא הפכה את המרירות האישית שלה לכלי עוצמתי ליצירת רצון חדש אצל הקב"ה, שמסוגל לשנות את סדרי הטבע. תובנה לחיים: לכל אחד מאיתנו יש רגעים של מרירות או תחושת "חסר". במקום לברוח מהרגשות האלה, אפשר לנתב אותם לכיוון חיובי. להשתמש בהם ככלי לזעוק מתוך הלב, מעומק הנשמה, אל ה'. מרירות יכולה להיות מקפצה לתפילה עוצמתית, המלמדת אותנו שלא להתייאש אלא לבקש את מה שאנחנו צריכים באופן הכי כנה שיש. שאלה למחשבה והנעה לפעולה: בפעם הבאה שאתה מרגיש רגשות של מרירות או ייאוש, נסה להפנות אותם לתפילה. איך אתה יכול להשתמש בהם כדי לבקש מה' את מה שאתה באמת זקוק לו, לא רק עבורך, אלא למען הכלל?
מקור: מעובד מליקוטי שיחות
אתם ניצבים היום: עומדים לפני ה' 👑
התורה אומרת בפרשת ניצבים, הנקראת לפני ראש השנה: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". הרבי מבאר שה"היום" הזה הוא ראש השנה. כל נשמות ישראל עומדות יחד, מאוחדות, "כאחד", לפני ה'. למה? כי בראש השנה אנחנו מתעלים אל שורשנו העליון, למקום שבו אין הבדלים, ושם כולם אחד. "לפני ה' אלוקיכם" יכול להיות מובן כשני פירושים:
- לפנימיות: אנחנו ניצבים בפנימיות ה' אלוקיכם.
- מעל: אנחנו ניצבים למעלה מבחינת ה' אלוקיכם. החסידות אומרת שהכוח של עם ישראל כה עצום, עד שאנחנו לא רק עומדים לפני ה', אלא גם למעלה מבחינתו. זה נשמע מוזר, אבל התובנה פשוטה: הקב"ה ברא אותנו עם יכולת להמליך אותו. מעצם העובדה שאנחנו יכולים להמליך אותו, אנחנו למעשה מעוררים בו רצון עליון, רצון שהיה נסתר גם מעצמו. תובנה לחיים: לעיתים אנחנו מרגישים קטנים וחסרי חשיבות. התובנה הזו מזכירה לנו שיש בנו כוח אדיר, המגיע מעצם הנשמה שלנו. כשאנחנו מתאחדים, אנחנו יכולים לעשות דברים שנראים בלתי אפשריים. הכוח הזה לא תלוי בהישגים שלנו, אלא בעצם מהותנו כיהודים. שאלה למחשבה והנעה לפעולה: איך אתה יכול בראש השנה הזה להתחבר לכוח הזה? נסה להתפלל, לא רק עבור עצמך, אלא עבור כל עם ישראל. הקבלה שלך את עול מלכות ה', ביחד עם כל עם ישראל, היא מעשה שיש בכוחו להביא את הגאולה האמיתית והשלימה!
מקור: מעובד מלקוטי שיחות
"ראש מתוק" – איך להפוך את ראש השנה לראש השנה של כל השנה? 🍯
"אי ריש חמימא, כולה שתא חמימא" – אם הראש חם, כל השנה תהיה חמה. הפתגם הזה, המובא בשם רבי מרדכי מלכוביץ', טומן בחובו סוד עמוק של ראש השנה. ראש השנה הוא לא רק יום דין, הוא ה"ראש" של השנה כולה. בדיוק כמו שהראש מנווט ומנהל את הגוף, כך ההתנהלות שלנו בראש השנה מכוונת את כל 364 הימים שאחריו. כאשר יהודי מתפלל בראש השנה עם לב חם ומלא התלהבות של קודש, כל השנה כולה מקבלת אנרגיה של חום, התלהבות, ושמחה. הסיפור על החזן ששאל את הרבי מנדבורנא במה עליו לעיין לפני ראש השנה, והרבי ענה לו "המחזור עומד בעינו כדאשתקד. מוטב שתעיין במעשיך ותסדר את עצמך", מחזק את הרעיון. לא מספיק רק לקרוא מהמחזור, צריך להזרים חום והתלהבות מהלב אל המילים. תובנה לחיים: העבודה הרוחנית שלנו בראש השנה לא מסתיימת בבית הכנסת. הראש של השנה שלנו נקבע על פי הלך הרוח הפנימי שלנו – כמה אנחנו מתחברים למצוות, לתפילה, ולנשמה שלנו. תוספת קטנה של כוונה והתלהבות בראש השנה יכולה להפוך שנה שלמה ל"שנה חמה" של קדושה. שאלה למחשבה והנעה לפעולה: איזה הידור במצווה או קבלה טובה קטנה אתה יכול לקבל על עצמך בראש השנה, שיהפוך את כל השנה ל"חמה" ומוארת?
מקור: סיפורים ופתגמים מפי הרבי מנדבורנא ורבי מרדכי מלכוביץ', מובא בתוועדויות הרבי הריי"צ, שנת תשי"ב.
5. כשהדברים הגשמיים פועלים לטובת הרוחניות 🏡
ראש השנה הוא יום הדין על כל צרכינו, רוחניים וגשמיים. אנו מתפללים ומבקשים מה' על בריאות, פרנסה, ילדים, וכל טוב. אך במקביל, זהו גם יום הכתרת ה' למלך, עניין המחייב ביטול מוחלט של האדם מכל רצון אישי. אז איך הדברים משתלבים? איך אפשר להתבטל לגמרי וגם לבקש על צרכים אישיים? הרבי מליובאוויטש מסביר על בסיס דברי הבעל שם טוב, כי ה"רעב" וה"צמא" שלנו לצרכים גשמיים, כמו אוכל, בריאות ופרנסה, הם לא באמת רצונות אישיים של הגוף, אלא ביטוי של רצון הנשמה. בפנימיות, נשמתנו רוצה לברר ולזכך את ניצוצות הקדושה שמוטמעים בדברים הגשמיים של העולם. כל יהודי מקבל מה' חלק בעולם הזה כדי להפוך אותו ל"דירה לו יתברך". לכן, כשאנחנו מבקשים על צרכינו, אנחנו למעשה מתפללים שה' יתן לנו את הכלים להגשים את המטרה הרוחנית של בריאת העולם. תובנה לחיים: אנחנו לא צריכים להתבייש או להרגיש אנוכיים כשאנחנו מבקשים על צרכים גשמיים. להפך, בקשות כאלו, כשהן באות מתוך הבנה שהן נועדו למען ה', הופכות להיות חלק מהעבודה הרוחנית העליונה ביותר. כל בקשה גשמית היא למעשה צעד בדרך להפיכת העולם הזה למקום קדוש. שאלה למחשבה והנעה לפעולה: חשוב על אחד מהצרכים הגשמיים שאתה הכי רוצה שיקרו השנה. איך אתה יכול לראות בבקשה הזו הזדמנות לעבודת ה'?
מקור: מעובד מליקוטי שיחות
שאלות ותשובות על ראש השנה
- שאלה: על פי המקורות, מהי המצווה המרכזית של ראש השנה? תשובה: תקיעת שופר, הנחשבת לליבת החג ולמצוות עשה מהתורה.
- שאלה: מדוע, על פי המקורות, נוהגים שלא לתקוע בשופר בערב ראש השנה? תשובה: מפני שהעניין הרוחני של תקיעת השופר כבר נפעל מעצמו בזכות קדושת היום.
- שאלה: מה מסמלת תקיעת השופר על פי החסידות? תשובה: קול פשוט ופנימי של היהודי הפונה לאביו שבשמיים, מבלי מילים, בצעקה של 'אבא, הצילני'.
- שאלה: מהו הפירוש הנסתר ל'רעב' של האדם לצרכים גשמיים, על פי תורת הבעל שם טוב? תשובה: רעב של הנשמה, השואפת לברר ולזכך את ניצוצות הקדושה שבמאכלים ובדברים הגשמיים.
- שאלה: מהו 'בניין המלכות' של ראש השנה על פי הקבלה? תשובה: עבודה רוחנית של חידוש והמשכה של הרצון האלוקי לעולם, על ידי קבלת עול מלכות שמיים של האדם.
- שאלה: מדוע, על פי המקורות, חל ראש השנה במשך יומיים? תשובה: מנהג שהתבסס על ספק בעבר אם ראש החודש נראה, וכיום הוא נשמר כ'מנהג אבותינו'.
- שאלה: מהי הסיבה העיקרית לכך שאין אומרים תחנון בערב ראש השנה? תשובה: מכיוון שהעניינים הרוחניים הנפעלים על ידי תחנון כבר מתקיימים מעצמם בזכות קדושת היום.
- שאלה: על פי המקורות, מהו ה'דין' שנדון בו כל אדם בראש השנה? תשובה: גורלו של האדם ושל כל העולם, וכל מה שיקרה לו במשך השנה הבאה.
- שאלה: מדוע נוהגים לאכול 'סימנים' שונים בסעודת החג? תשובה: כדי לבטא תפילות ובקשות סמליות לשנה טובה, מתוקה ושופעת.
- שאלה: מהו ה'הידור החדש' שנוהגים לקבל על עצמם בחב"ד בראש השנה? תשובה: קבלה של תוספת במצוות עשה, זהירות במצוות לא תעשה והנהגה טובה לשנה הבאה.
- שאלה: מדוע נוהגים לאכול 'פרי חדש' ביום השני של ראש השנה? תשובה: כדי לכוון עליו בברכת 'שהחיינו' שנאמרת בקידוש, ולצאת ידי ספק הלכתי.
- שאלה: מה הסיבה לכך שכל היהודים, מראשי השבטים ועד חוטבי העצים, עומדים באחדות בראש השנה? תשובה: משום שביום זה כל הנשמות מתעלות לשורשן העליון, שם כולם חד ממש.
- שאלה: מדוע מנהג חב"ד הוא לומר 'תשליך' ביום השני של החג כאשר הוא חל בשבת? תשובה: כדי למנוע חשש של טלטול הסידורים ועשיית 'מלאכת הוצאה' בשבת.
- שאלה: מהו המסר העיקרי של תפילת חנה, על פי המקורות, בנוגע לתפילה? תשובה: כוחה של תפילה הנאמרת מתוך מרירות וייאוש, שמשמשות ככלי לעורר רצון עליון ולפתוח את שערי הנס.
- שאלה: מהו הדין המרכזי הדומה בין ראש השנה לשבת? תשובה: איסור מלאכה, למעט 'מלאכת אוכל נפש' המותרת בראש השנה.
- שאלה: על פי המקורות, מדוע לא אומרים את המזמור 'לכו נרננה' בקבלת שבת של ראש השנה שחל בשבת? תשובה: מפני שעניינו של המזמור כבר נפעל באופן מושלם על ידי קדושת החג והשבת עצמה.
- שאלה: מדוע בראש השנה ובשבת אין מעשנים בחוץ? תשובה: בראש השנה מכיוון ש'ראוי הדבר שבני תורה יזהרו בזה', ובשבת אסור להבעיר אש חדשה.
- שאלה: איזה מנהג מציין שהדיבור הראשון לאחר ראש השנה צריך להיות בתורה? תשובה: מנהג נשיאי חב"ד להתוועד בין יום החג למוצאי החג, ובכך לחבר את הקדושה של ראש השנה עם השנה כולה.
חידון לראש השנה: יום הכתרת המלך
לא רק יום דין: ראש השנה – יום ההכתרה המפואר של כולנו! 👑
חברים יקרים במרכז ניו יורק וברחבי העולם,
פנה אליי לאחרונה ידיד יקר, וביקש שאכתוב משהו על ראש השנה. לא סתם סיכום הלכות יבש, אלא משהו שידבר אל הלב. משהו ברוח 'המורה-רב-חב"די' הכיפי, שירגש ויחבר את כולנו לרגעים הקדושים של החג שמתקרב ובא. אז הנה, התיישבתי לכתוב.
כולנו מכירים את ראש השנה כ"יום הדין". היום שבו דינו של כל אחד ואחת נידון, מי יחיה ומי ינוח. זהו אכן יום של יראת כבוד, אבל על פי התורה והחסידות, יש לראש השנה תפקיד עמוק ומרגש בהרבה: זהו יום ההכתרה!
הראש של השנה
בדיוק כמו שהראש מנהיג ומפעיל את כל הגוף, כך בראש השנה נידון כל מה שיקרה לנו במשך השנה כולה. זהו היום שבו נברא האדם הראשון, והוא היה הראשון שהכיר במלך מלכי המלכים והמליך אותו עליו ועל כל הבריאה כולה. בכל שנה, ביום הזה, אנחנו הופכים להיות "אתם נצבים היום כולכם" – לא רק עומדים לפני ה', אלא בדרגה גבוהה כל כך, שבה כולנו מתאחדים לנקודה אחת, ושם, מתוך האחדות המוחלטת, אנחנו מחדשים את ההכתרה הזו וממליכים את הקב"ה מחדש.
ההכתרה הזו באה לידי ביטוי במצווה המרכזית של החג – תקיעת השופר. לא מדובר רק בצליל עמוק ומרטיט, אלא בקול שמגיע ממקום שמעבר למילים. כפי שמסביר הבעל שם טוב, השופר הוא כמו קולו הפשוט והכנה של בן יחיד, שבמקום לבקש בקשות מנוסחות, הוא פשוט זועק לאביו: "אבא, הצילני!" זהו קול פנימי של הנשמה, שבוקע ממעמקי הלב ומתעלה מעל כל המגבלות.
מנהגים עם משמעות עמוקה
במהלך החג, אנחנו מקיימים מנהגים רבים, שכל אחד מהם הוא לא רק טקס, אלא כלי עוצמתי לתיקון.
- סימני החג: כשאנחנו אוכלים תפוח בדבש ואומרים "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", אנחנו לא רק מייחלים לשנה מתוקה – אנחנו פועלים באופן אקטיבי להפוך את הדין למתוק. לכל מאכל יש סמליות: הרימון מסמל שפע, התמר מסמל סוף לשונאים, וראש הדג מזכיר לנו שצריך להיות לראש ולא לזנב. כל סימן הוא הזדמנות עבורנו לכוון את ליבנו לרצון האלוקי.
- תשליך: לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של החג, אנו ניגשים למקור מים ואומרים את תפילת ה"תשליך", כסימן ל'ותשליך במצולות ים כל חטאתם'. זוהי תפילה של חשבון נפש, של התנקות ושל השלכת העבר המכביד, כדי להתחיל את השנה בלב קל ונקי. (ברוב עדות החסידים ובפרט בחב"ד, נוהגים לדחות את ה"תשליך" ליום השני של ראש השנה אם היום הראשון חל בשבת, כדי למנוע חלילה טלטול של סידורים בשבת).
- מיעוט בדיבור: נשיאי חב"ד נהגו להמעיט בדיבורי חולין במהלך החג. לא כי אסור, אלא כי העת יקרה עד מאוד. ראש השנה הוא יום של עבודת "קבלת עול מלכות שמיים" באופן כללי, ללא הגבלה. במקום לדבר על ענייני חול, כל רגע מוקדש לתפילה, ללימוד תורה, ולאמירת תהלים.
מרירות שהופכת לברכה
בהפטרת ראש השנה אנו קוראים על חנה, שהתפללה לה' מתוך מרירות על שלא היו לה ילדים. המרירות שלה הייתה כה גדולה, עד שעלי הכהן חשב שהיא שיכורה. אך חנה השיבה לו: "לא אדוני… ואשפוך את נפשי לפני ה'". חז"ל לומדים מתפילה זו, כיצד אפשר להפוך כאב ומרירות לכלי עוצמתי של תפילה. המרירות הייתה המקפצה שלה ליצור רצון חדש אצל הקב"ה, רצון שהתעלה מעל סדרי הטבע, ופעלה עבורה ישועה. התובנה הזו היא כלי לכל אחד ואחת מאיתנו: גם אם יש בנו מרירות או תחושת "חסר", אנחנו יכולים לנתב את האנרגיה הזו לתפילה כנה ואמיתית, המגיעה מעומק הלב ופועלת ניסים.
ראש חם, שנה חמה
במקורותינו מוסבר: "אי ריש חמימא, כולה שתא חמימא" – אם הראש 'חם', כל השנה 'חמה'. ה'חום' הזה הוא ההתלהבות, הכוונה, והמסירות שאנו מכניסים לעבודת ה' בראש השנה. לא מדובר ב"דחיקת הקץ" – שהרי כבר 'כלו כל הקיצין'. כשהלב שלנו בוער בתפילה ובהתחברות, הוא פותח צינור של שפע ואור לכל ימי השנה הבאה. זהו כוחה של ה'התוועדות' החסידית, שבה מחברים את שעות הקודש של ראש השנה עם מציאות העולם.
