פרשת שופטים – הכנסו ללמוד על פרשת השבוע. דברי תורה קצרים חסידים ומרוממים.
ב"ה ממתק לשבת פרשת שופטים תש"פ 2020
הרב יואל כהאן הוא יהודי מאוד מיוחד שקוראים לו "החויזר" של הרבי, הוא היה שומע את ההתוועדות של הרבי במשך שעות וחוזר על זה במוצאי שבת מילה במילה וכך יכלו להעלות על הכתב את דברי הרבי משבתות וחגים.
הוא סיפר שפעם היה בחור שהשתתף בשיעור תניא שהוא מסר, היה נראה שהבחור באמת עם ראש טוב אבל אף פעם הוא לא דיבר איתו, מיד אחרי השיעור הוא היה נעלם, יום אחד הבחור ביקש מהרב יואל שיסדר לו שיחה ביחידות עם הרבי כי יש לו עניין להתייעץ ואכן ר' יואל סידר לו פגישה, הוא יצא מהפגישה מאוד כועס ואמר לר' יואל אני לא רוצה יותר ללמוד חסידות ולא רוצה לדעת מכל זה.
עברו 15 שנה ויום אחד ניגש לר' יואל יהודי ואומר לו אתה זוכר אותי? אני אותו בחור שהבאת ליחידות אצל הרבי, אני רוצה לספר לך מה קרה אז, ואיזה גלגולים עברתי מאז, נכנסתי לרבי והרבי דיבר איתי על כך שצריכים ללמוד חסידות כי תורת החסידות גורמת ליהודי ללמוד באמת בחיבור לקב"ה וזה כמו לחבק את הקב"ה ולא בשביל לחפש את הגדולה האישית שלי. אני ממש לא התחברתי למילים האלו ויצאתי בטריקת דלת כמו שאתה יודע, המשכתי בישיבה והתחלתי למסור שיעורים אבל קרה כמה פעמים שהכנתי שיעור בהרבה עמל והבחורים הפריכו לי את כל הבניין שבניתי, בשלב מסויים הרגשתי שלא מספיק מעריכים אותי ועזבתי את הישיבה, התחתנתי ואני שומר מצוות אבל תורה אני כמעט לא לומד ורק כיום אני מבין שהרבי התכוון לזה שאם אלמד חסידות אדבק במקור ואשאר עם לימוד התורה בדביקות אמיתית.
היהודי הזה החל להגיע להתוועדיות של הרבי ויום אחד ר' יואל שואל אותו "תגיד אתה מבין מה הרבי מדבר" והוא אומר, לא אני לא מבין כל כך אידיש אבל אני מגיע להתוועדויות כי כשאני רואה את הרבי מדבר אני מקבל חיות, כשאני שומע את הרבי מדבר על הקב"ה בכזו חיות כשהוא מדבר על המצוות בכזו התלהבות זה גורם לי להתחבר למקור בצורה הרבה יותר פנימית ואמיתית.
בפרשת השבוע שופטים כתוב הפסוק "כי האדם עץ השדה" הפסוק הזה קצת תמוה אנחנו יודעים שיש בבריאה 4 סוגים, דומם צומח חי ומדבר, האדם הוא הכי גבוה בבריאה ולמה מדמים אותו לעץ? חובה לומר שאם מדמים אותו לעץ זה בגלל שלעץ יש תכונה שאין לאדם ועל האדם ללמוד מהעץ.
הדבר המייחד את העץ זה הדבקות התמידית במקור חיותו, העץ לא יכול להתנתק מהמקור שלו וברגע שיתנתק יאבד את חיותו, זה כך בכל מין הצומח אבל במיוחד בעץ ששורד את כל עונות השנה וקיים במשך שנים רבות ובכל זאת לא יעזוב את מקורו אפילו לרגע, זה מלמד את האדם שגם הוא בחייו צריך להיות עץ השדה במובן של אי ההתנתקות מהמקור.
המקור של יהודי זה התורה כפי שכתוב "כי הם חיינו" ויהודי צריך לזכור לא להתנתק מהתורה, למרות שאדם צריך לצאת לפרנסתו ולעיסוקיו עדיין מחובתו לקבוע עתים לתורה לפחות פרק שחרית ופרק ערבית, כך יישאר דבוק למקורו וישאר כמו העץ רענן ומלא בחיות פנימית.
בימים אלו של תחילת חודש אלול בהם המלך נמצא בשדה יהי רצון שנזכה להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור ובזכות זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

גבול לפניך / החלק היומי, פרשת שופטים / סיון רהב-מאיר:
האם בחיים אנחנו אמורים רק לזרום, או גם לצמוח? לעשות רק מה שמתחשק, או לשים לעצמנו גבולות? פרשת השבוע נפתחת בדרישה הבאה: "שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". פרשנינו מסבירים כי הכוונה אינה רק למינוי שופטים ושוטרים, אלא גם לפיקוח עצמי של האדם. על האדם לשים שופטים ושוטרים בכל "שערי" גופו – פה, עיניים ואוזניים. כלומר, לשים לב היטב למה שהוא אומר, שומע ורואה. לא לתת לכל מה שקורה בחוץ להיכנס לתוך התודעה שלו דרך העיניים והאוזניים, ולא לתת לכל מילה אפשרית לצאת מפיו. זוהי קריאה לחיות חיים שבהם לא עושים מה שבא, אלא שמים גבולות של איפוק וריסון.
הרב אברהם וינברג, מייסד חסידות סלונים, אמר על כך לתלמידיו משפט נוקב:
"יום שבו אדם לא עשה דבר כנגד רצונו – אינו נחשב כיום בחיים".




ממתק לשבת פרשת שופטים תשע"ח 2018
היה פעם בחור צעיר שעבד בעבודה פשוטה והרגיש שאף אחד לא באמת מתעניין בו או חושב עליו, יום אחד נכנס הבחור לחנות כובעים, מדד כובע וכשהסתכל במראה ראה את עצמו ומאוד מצא חן בעיניו איך שנראה, באותו רגע פנה אליו אחד האנשים שהיה בחנות ואמר לו "אתה נראה ממש טוב" הוא ניגש לשלם והמוכר גם אמר לו שהוא נראה טוב, וכך יצא מהחנות שמח ומאושר ובדרך כמה אנשים שפגשו אותו חזרו ואמרו לו שהוא נראה מאוד טוב היום, כשהגיע הביתה אמא שלו הסתכלה עליו ואמרה לו איזה יופי הוא נראה היום, הוא אמר לה "כן זה בזכות הכובע" והאמא שואלת אותו "איזה כובע?" הוא שם את היד על הראש ומגלה שהכובע לא עליו, מסתבר שהוא שכח את הכובע בחנות… ההרגשה הטובה שלו גרמה לו להיראות טוב בעיני כולם.
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק ״כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך״, מפרש רש"י בעיניך הוא עם רב אבל בעיני הוא כמו סוס אחד.
מוסבר על כך בתורת החסידות שהפסוק אומר "עם רב ממך" הכוונה היא הסיבה להרגשה שהאויב הוא עם רב היא "ממך" אתה זה שגורם לו להיות עם רב ומגדיל את כוחו בגלל שאתה מסתכל עליו חזק ממך, אם תדע את מקומך הנכון ושיש לך את הכוחות לנצח אותו הרי שתגלה שהוא סוס ורכב שהם בסך הכל מעט מאוד וניתן לנצח אותם בקלות.
לכל אחד מאיתנו יש מלחמות פנימיות והדרך שלנו לנצח היא לצאת מלכתחילה בידיעה שיש לי את הכוחות ואני הרבה יותר חזק מהאויב שבתוכי בזכות העזרה של הקב"ה.
יהי רצון שנצליח לנצח בכל המלחמות הן מלחמות שלנו כעם והן במלחמות הרוחניות האישיות שלנו ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
ב"ה ממתק לשבת פרשת שופטים תשע״ז 2017
בזמנו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה יהודי עשיר מאוד שהיה מוכר גם כקמצן גדול, אנשים זלזלו בו ומאוד לא אהבו אותו, לאחר פטירתו חשבו כולם שבקושי ימצאו מניין ללוויה אבל לפתע הרבי לוי יצחק הודיע שהוא יוצא ללוויה ומי רואה את הרבי יוצא ואינו יוצא? יצאו כל אנשי העיר ללוות את העשיר בדרכו האחרונה וכולם ניסו להבין מה ראה הרבי לתת לעשיר הקמצן כבוד כה גדול? עם סיום הלוויה התיישב הרבי בבית המדרש ואמר אני יודע שכולכם מתפלאים על הכבוד שחלקתי לנפטר, אספר לכם, יהודי זה הגיע אלי 3 פעמים לדין תורה ובכולם זכה ולכן נתתי לו את הכבוד הגדול.
מקרה ראשון היה כאשר העשיר שלנו הלך ברחוב וראה יהודי בוכה שאיבד סכום כסף גדול ניגש אליו העשיר ואמר לו אני מצאתי את הכסף ונתן לו את מלוא הסכום, לאחר כשעה הגיע לבית העשיר יהודי ואמר לו אני היחיד שיודע ששיקרת ולא באמת מצאת את הכסף מכיוון שאני זה שמצאתי את הכסף ועכשיו תן לי להחזיר לך את הכסף והעשיר אומר לו מה פתאום אני לא מוכן, קיימתי מצווה ולא אוותר עליה, באו אלי לדין תורה ופסקתי לטובתו של העשיר.
מקרה שני היה כשיהודי אחד מהעיירה רצה לנסוע לחפש פרנסה בעיר רחוקה אבל אשתו לא נתנה לו לנסוע עד שיארגן להם פרנסה בזמן היעדרו, יום אחד הגיע היהודי הביתה ואמר לאשתו קיבלתי עבודה בחו"ל אצל היהודי העשיר שלנו והוא אמר שכל שבוע תבואי ביום חמישי לקבל את שכרך, האשה שמחה מאוד ונתנה לבעלה את ברכת הדרך, ביום חמישי כשהגיעה אמר לה מנהל החשבונות אני לא יודע על מה את מדברת, אבל אז יצא העשיר ואמר לו "כן שכחתי להגיד לך שתתן לה כל שבוע סכום כפי שאמר בעלה שהבטחנו" עברה שנה והבעל שהצליח מאוד בעסקיו חזר הביתה ובא להתנצל בפני אשתו על ששיקר ל, להפתעתו האשה מספרת שקיבלה כל שבוע את הכסף, הבעל רץ לעשיר, הודה לו מאוד על העזרה וביקש להחזיר לו את מה שנתן והעשיר אומר לו אני לא יודע על מה אתה מדבר אני עזרתי ליהודיה ואני לא מתכנן למכור את זה, באו אלי לדין תורה ופסקתי שוב לטובתו של העשיר
מקרה שלישי היה כשהגיע יהודי מהעיירה לבקש מהעשיר הלוואה, שאל העשיר מי יהיה הערב והיהודי ענה הקב"ה, אמר העשיר בסדר גמור, עבר חודש הלווה עדיין לא הצליח להשיג את כל הכסף, רק באיחור של יומיים, הלך במהירות לבית העשיר לבקש את סליחתו על העיכוב ולשלם אבל העשיר אומר לו כבר קיבלתי את כספי מהערב, ניסה היהודי לדבר על ליבו שייקח בכל זאת ולא הסכים, הגיעו אלי לבוררות ושוב פסקתי לטובת העשיר,
שלושת הסיפורים האלו מבטאים הרבה מאוד מי היה העשיר שלנו ועכשיו תבינו למה טרחתי לצאת ללוותו בדרכו האחרונה…
*
פרשתנו מתחילה במילים "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" מוסבר בחסידות שהכוונה לכל שעריו של האדם שזה העיניים האזניים הפה וכו׳, השערים האלו של האדם יש בהם כוח עצום, אבל לפעמים משתמש בהם האדם בצורה לא נכונה, אנחנו רואים דברים לא טובים שומעים דברים שאיננו צריכים לשמוע ומדברים דיבורים לא ראויים ועל כך מצווה עלינו התורה לשים שופטים ושוטרים דהיינו לעצור להתבוננות לפני כל מחשבה דיבור ומעשה ולא למהר לשפוט לפי מראה עיניים אלא לפי המעשים האמיתיים שלא תמיד אני אכן יכול לדעת אותם ולכן עדיף פשוט לא לשפוט לחובה אף פעם אלא "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
בימים אלו נכנסנו לחודש אלול שמכין אותנו לימי הדין של ר"ה ויום כיפור בהם דנים את האדם וכשאדם דן את חבריו לזכות גורם שגם משמים ידונהו לזכות,
יהי רצון שנזכה שמשמים ידונו את כולנו לזכות ונזכה ביחד עם כל עם ישראל להיכתב ולהיחתם לשנה של גאולה וישועה ולביאת משיח בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון השבוע – פרשת שופטים – כי האדם עץ השדה
עם מי עדיף להתחתן: עם מישהו שמצטיין בחכמה יותר מתכונות אופי; או עם מישהו שמצטיין באופי יותר מחכמה? פרשת השבוע אומרת את הביטוי המפורסם "כי האדם עץ השדה". לפי תורת הסוד, בנפש האדם יש שני רכיבים – חי וצומח:
? לבעלי חיים יש יכולת תנועה. בנפש האדם זה השכל, שאף הוא דינמי, שהרי דעותיו של אדם משתנות.
? צמחים גדלים אך אינם זזים ממקומם. בנפש האדם זה האופי, שאינו משתנה עם השנים אלא רק גדל.
כשהתורה אומרת "כי האדם עץ השדה", היא רומזת שהרכיב המרכזי באדם הוא האופי ולא השכל. זה רלוונטי לא רק בחיפוש בן זוג, אלא גם בחינוך הילדים. עיקר החינוך אמור לעסוק בפיתוח ועידון תכונות האופי, יותר מאשר צבירת ידע. "חינוך" יותר מ"הוראה".
שבת שלום ושנת לימודים מוצלחת לכל ילדי ישראל, ונחת לכל ההורים!
הרב חיים הבר
ארטבן מלך פרס, שלח מתנה לידידו היהודי, רבי יהודה הנשיא, מרגלית יפה ויקרה. החזיר לו רבי יהודה כמתנה, קלף מזוזה. השתומם המלך: אני שלחתי לך דבר כה יקר, ואילו אתה החזרת לי פיסת קלף – מזוזה שאפשר לקנותה בדמים מועטים?!
השיב לו רבי יהודה: אתה שלחת לי דבר ששוויו ניתן להערכה, ואילו אני שלחתי מזוזה, אשר כל הון שבעולם לא ישווה כנגדה. אתה שלחת לי מתנה שאמור אני לשמרה ולהשגיח עליה מפני הגנבים והמזיקים, ואלו מתנתי שלי תשמור עליך…
לימים חלתה בתו היחידה של ארטבן מלך פרס ולא נמצא כל מזור לרפואתה, נזכר המלך במזוזה ששלח לו רבי יהודה וקבעה בפתח חדר בתו, ולמרבה הפלא בת המלך התאוששה והבריאה. (מקור הסיפור בתלמוד ירושלמי)
מעבר לכך שקביעת המזוזה בפתחי הבית היא מצווה המזכירה לנו תדיר את הקשר עם אלוקים, התורה גם מועידה אותה כסגולה לשמירה על הבית ויושביו, בבית ואף מחוצה לו.
חודש אלול הוא הזמן המתאים בשנה לבדיקת כשרות התפילין והמזוזות. לשירות נגיש ומהיר המוענק על ידי חב"ד כפר סבא, ניתן לפנות בהודעה חוזרת. בהידור במצווה זו נזכה לברכת השם, לשנה טובה ומתוקה ולגאולה קרובה.
מחשבה של ילד❣
מעשה בילד בן 9
שנכנס לבית קפה
והתיישב ליד שולחן ריק.
המלצרית ניגשה אליו
והוא שאל אותה:
"בבקשה, כמה עולה
גלידה רגילה עם תוספת
סירופ שוקולד ואגוזים??"
"עשרה שקלים"
השיבה המלצרית.
הילד הוציא את כספו
מהכיס, ספר את
המטבעות ושאל:
"כמה בבקשה עולה
גלידה רגילה ללא
סירופ שוקולד ואגוזים"??
המלצרית השיבה
ברגזנות ובחוסר סבלנות:
"חמישה שקלים…״
הילד הביט במטבעות
שבידו ואמר:
"אז אקח גלידה רגילה
בבקשה.."
המלצרית הביאה לו
בחוסר חשק את הזמנתו,
זרקה בברוטליות את
החשבון על שולחנו והלכה.
הילד אכל את הגלידה
באטיות והביט
מבעד לחלון.
כשהגלידה נגמרה,
שילם הילד את
החשבון והלך.
לאחר זמן מה,
הגיעה המלצרית
לנקות את שולחנו
ודמעות חנקו את
גרונה והיו בעיניה,
כאשר היא ראתה
10 שקל על השולחן.
חמישה מהן היו
מיועדות לתשלום
הגלידה והחמישה
האחרים לטיפ
בשבילה
כמה פעמים אנחנו
קופצים למסקנות לגבי
אדם כלשהו, כאשר אנו
לא יודעים את הסיבה
האמיתית למעשיו.
תדונו תמיד כל אדם לכף זכות??
מה מברכים על אבטיח?"
???
שאלה זו נשאל אדם חוזר בתשובה בערב שערך בביתו, בצפון ת"א, לחבריו שאינם שומרי מצוות.
התפתח במקום דיון סוער. חלקם צידדו בברכת בורא פרי העץ, וחלקם אמרו, שהאבטיח, למרות היותו פרי מרשים, ברכתו בורא פרי האדמה. לבסוף הכריע המארח: על אבטיח מברכים – בורא פרי האדמה.
בשלב זה, קם קיבוצניק ואמר למארח באופן נחרץ: "על אבטיח מברכים שהכל נהיה בדברו!" למראה פליאתם של הנוכחים, הוסיף ואמר: "אל תדאגו – 'שהכל' עובד טוב גם על אבטיחים".
אז הוא סיפר את סיפורו האישי. במלחמת יום הכיפורים הייתי שריונאי בסיני. הטנקים של הפלוגה נכנסו למארב מצרי, והחלו קרבות שב"ש (שריון בשריון). הרגשנו שהגיהנום נפער תחתינו.
בשלב זה, המפקד צעק בקשר – מי יודע, איך הדתיים מתפללים?
היה שקט – למרבה הבושה, לא ידענו להתפלל…
ואז נזכרתי שסבא שלי, בכל פעם שהייתי בא לבקרו, היה נותן לי כוס מיץ תפוזים, ואומר לי לברך – "שהכל נהיה בדברו".
לקחתי את הקשר, ואמרתי למפקד – התפילה של הדתיים קצרה וקליטה – "שהכל נהיה בדברו"…
המפקד, נתן פקודה לטעון פגז – ברכנו עליו בכוונה "שהכל נהיה בדברו" – והפגז שוגר… הפלא הוא, שבפעם הראשונה הצלחנו לפגוע בטנק מצרי! ומאז כל פגז שברכנו עליו "שהכל" – פגע פגיעה ישירה בטנקים המצרים. עם עלות השחר, הבסנו אותם.
כעת סיים הקיבוצניק את דבריו: "אם שהכל נהיה בדברו עובד על טנק מצרי – אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם על אבטיח".
יום טוב ושמח??
כבר בדקת את המזוזות? חודש אלול
בתקופה זו לפני 42 שנה, בקיץ תשל"ו (1976), הגיעה לביקור אצל הרבי קבוצה של נכי צה"ל, במהלך טיול מאורגן בניו יורק. באותו ביקור טבע הרבי את המושג מצוייני צה"ל, באומרו לאנשי הקבוצה כי בוודאי ניתנו להם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיהם ולהתעלות מעל להישגיהם של אנשים אחרים.
לקראת תום הביקור ביקש מהם הרבי, בהמשך למאורעות ביטחוניים שאירעו באותה תקופה, כמו החטיפה באוגנדה, להגביר את הבטחון הגשמי גם בעזרת אמצעי הבטחון הרוחניים ובראשם מצוות המזוזה המצוינת כסגולה לשמירה אלוקית על כל יהודי בכל מקום היותו.
הרבי ביקש מהם באופן אישי להשאיר אצלו את כתובותיהם ובשובם ארצה יבואו אליהם שלוחיו לבדוק את המזוזות בביתם ולקבוע מזוזות חדשות היכן שצריך.
באין ספור מקרים, בהם נזקקו אנשים לברכה בבריאות, בפרנסה וכדומה, הורה להם הרבי לכל לראש לבדוק את מצב כשרותן של התפילין והמזוזות.
הזמן המתאים ביותר במשך השנה לבדיקת התפילין והמזוזות הוא בחודש אלול.
שופטים, שוטרים ושוערים
לקראת הבחירות שבשער, נשמעים קולות הנפץ בתוך הנגמ"שים, בניסיון לחדד את ההבדלים הדקים בין ימין לימינה, בין מרכז-שמאל לשמאלה, בין מי שיקח את הציבור הדתי כגלגל ימני, למי שישתמש בו כגלגל חמישי, ומי שידרוך עליו בכל הכוח, בניסיון לגנוב סוסים מהכרכרה השכנה. ממש מלאכת הרקבה…
?
הפעם השופטים הם אנחנו, הציבור. וכאן מעניקה לנו פרשת השבוע מסר מהדהד, שלא נתבלבל מרעשי הרקע הציניים, ונזכור שאחים אנחנו.
הציווי הפותח את פרשתנו "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", פונה בלשון יחיד לכל אחד ואחת מאיתנו, ומעביר לנו מסר נוסף, מעבר לחובה להקים מערכת משפט ואכיפה כללית.
השערים שלנו הם נקבי האוזניים, העיניים, האף והפה, המהווים שער וגשר בינינו לבין העולם שסביבנו, לקליטת מסרים, מראות, ריחות וטעמים, ולדיבור על מה שאנו חשים ומרגישים.
עלינו להיות השוער בפתח ולסנן היטב את כל אלה, וכפי שהוכיח פעם אחד הרבנים את תלמידיו, הזוכרים להקפיד על מה שמכניסים לפה שיהיה בכשרות מהודרת, אך עליהם להקפיד גם על מה שהם מוציאים מהפה… על הדיבור ביחס לזולת, שיהיה נקי וזך.
☕
כשהיה רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) ילד בן 4, הוא שאל את אביו, מדוע יש לנו אף אחד ופה אחד, אך שתי עיניים?
השיב לו אביו: ב'עין ימין' עליך להביט על הדברים החשובים באמת, ואילו על הדברים הפחות חשובים תביט ב'עין שמאל'. מכאן ולהבא, סיפר לימים הרבי הריי"צ, קבלתי על עצמי להביט על כל יהודי – ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא – בעין ימין.
זה פשוט עניין של בחירה…
ב"ה ממתק לשבת פרשת שופטים תשע"ט 2019
היה פעם אי קטן ושמו: “אי זקופי הקומה”. באי הזה, מקור הפרנסה היה מתעשייה של קטיף פירות מעצים גבוהים.
תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה, כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר. וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים, אלו שגבהו על פי הממוצע – קיבלו ציון ממוצע. אלו שגבהו מעל לממוצע – קיבלו ציון לשבח. אלו שלא גבהו מספיק – ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו מונעים למטרה.
כשיצאו התלמידים לקטיף – אלו שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות הכתומים. אלו שלא הצליחו להגיע, התחילו להפריע (גם בגלל הדימוי העצמי שלהם שנפגע קשות), וכמובן לא הצליחו לקטוף מספיק פירות.
תושבי האי המודאגים החליטו לשאול בעצתו של האיש החכם של האי. הציע החכם:
- אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים.
- אפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה.
שאלו אותו אנשי העיר: ואיך ניתן ציונים? האם ניתן אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?”
אמר האיש החכם:
"אהה! זו שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעונינים? בפירות או בציונים?”
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "כי האדם עץ השדה" במה בא לידי ביטוי הדמיון בין האדם לעץ?
בעץ ישנם שלושה חלקים, השורשים, גוף העץ, והפירות,
השורשים הם הבסיס של העץ דרכם הוא מחובר לאדמה ויונק ממנה את מה שצריך לצורך קיומו והם גם שומרים עליו שהרוחות הנושבות לא יעקרו אותו.
אצל האדם השורשים זה האמונה שמקשרת בין האדם לקב"ה והיא זו ששומרת עליו מכל הרוחות הרעות הקיימות בעולם שעלולות לסכן את חייו הרוחניים.
גוף העץ זה החלק הכי גדול בעץ והתכונה המיוחדת שלו היא שהוא צומח ללא הפסקה במשך כל חייו ולכן גם אפשר לראות לפי הגזע בן כמה העץ.
אצל האדם הגוף זה המעשים הטובים, לימוד התורה וקיום המצוות, שזה צריך להיות הרוב המכריע של חייו ובזה צריך האדם כל הזמן לגדול ולצמוח ולא להישאר במקום.
הפירות הם עיקר המטרה של העץ ועבורם הוא חי, וגם לאחר שהעץ נעקר, הפירות ממשיכים את חייו באמצעות זריעת הגרעינים של הפירות ונטיעת עוד עצים.
וגם אצל האדם הפירות זו ההשפעה שלו על חבריו וסביבתו, באמצעות זה שהוא משפיע גם עליהם והם עצמם הופכים להיות פירות שממשכים הלאה הוא ממלא את ייעודו בעולם.
יהי רצון שנזכה להתמקד בפירות, לראות פירות טובים בעמלינו ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך! חודש סליחות מבורך!




כשאלוקים ברא את הבעלים, הוא הבטיח לנשים שהבעל האידאלי יהיה מצוי בכל פינה בעולם! אז… הוא עשה את העולם עגול!!!
3 תגובות
החיזוק היומי שלי ✍️
בפרשת השבוע מלמדת אותנו התורה לשים עלינו רב או משפיע שידריך אותנו בדרך הנכונה
אדם אחד חלה במחלה של צחוק, ומכל דבר צחק והתבדח.
הלך לרב וזה יעץ לו ללכת להלוויה.
בשעת ההספד ראה את כובעו של המספיד עקום ופרץ בצחוק עד שהעיפו אותו.
הלך ללוח מודעות ראה מודעת אבל, השם של האיש הצחיק אותו…
הלך לבית הקברות ראה מצבה עקומה והתגלגל מצחוק.
הלך לרב ואמר: לא נרפאתי.
הרב אמר לו: בא איתי. נגשו לבית של גוסס, כל המשפחה בוכה, הרופא מיואש ומתאנח.
גחן האיש ולחש לחכם: על המשפחה אני לא מתפלא- איש יקר אבד להם, אך פעם ראשונה שאני רואה רופא בוכה. הייתכן?! הרי זו לא הפעם הראשונה שהוא עם גוסס?
שמע הרופא ואמר לו: זה מקרה מיוחד, שכן החולה אילם וחירש ומשותק. אז מה? הקשה המבקר.
השיב הרופא: הלא תבין, מחלתו איננה קשה, אך מתוך שאינו אומר מה הבעיה אינני יודע איך וכיצד לרפא אותו. הרי אילם ומשותק הוא, נאנח ונאנק הוא ואין תרופה להציע…
רק אז התגלגלה דמעה מאותו מצחקק…
כן הוא הנמשל:
אנחנו מייחלים לאושר. אם לא נדע להצביע על הנקודה הבעייתית לא נגיע אליו לעולם…
לכן דרוש שופט שיכוון וידריך…
שבת שלום
זיגדון נועם
ב"ה
ממתק לשבת פרשת שופטים תשפ"ב
לרבי השלישי של חב"ד הצמח צדק היה חסיד בשם ר' יוסף ריבלין, יום אחד לעת זקנתו חלה במחלה קשה והרופאים אמרו שנותרו לו חודשים ספורים לחיות, הוא פנה לרבי לבקש ברכה, הרבי אמר לו למכור מיד את ביתו ולעלות לארץ ישראל, הוא עשה כפי שהרבי הורה לו, עלה לארץ וחי עוד עשרים שנה, הצמח צדק הסביר שהמחלה ממנה סבל הרב ריבלין תלויה במחלוקת בין הרמ"א לבית יוסף, הם חולקים האם בהמה שחלתה באותה מחלה של ר' יוסף יש לה סיכוי לחיות או לא, הרמ"א סובר שזו מחלה סופנית ולכן הבהמה טריפה ואילו הבית יוסף סובר שאפשר לחיות איתה עוד הרבה זמן ולכן הבהמה כשרה, הסביר הרבי, כאן בחוץ לארץ המרא דאתרא הוא הרמ"א וההכרעה בשמיים היא כפי שהוא פוסק ולכן החסיד לא היה יכול לחיות עוד הרבה זמן אבל בארץ ישראל הפוסק העליון הוא הבית יוסף ושם ההחלטה בשמיים היא כדבריו שאפשר לחיות עם מחלה כזו הרבה שנים ולכן הצעתי לו לעבור לארץ ושם יוכל להאריך ימים.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" על הפסוק הזה כותב הספרי "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל" גם אז צריכים לנהוג כפי שבית הדין הורה, רש"י לעומת זאת כותב "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" אנחנו רואים שרש"י משמיט את המילים "מראים בעיניך" מה ההבדל? כשכתוב מראים בעיניך זה אומר שיש מקום לשני הצדדים, בעיני האדם נראה שבית הדין טועים ובכל זאת מצווה התורה על האדם לשמוע לבית הדין, לפי הפירוש של רש"י משמע שגם אם האדם יודע בוודאות שבית הדין טועים, עדיין הוא צריך לקבל את ההוראה של הדיינים ולקיים את דבריהם, לכאורה זה דבר תמוה, איך יכול להיות שהתורה שהיא תורת אמת תצווה על האדם לפעול בדרך שהתורה עצמה מכירה שהיא דרך מוטעית, הרי אומרים "אומר לך על ימין שהוא שמאל"?
מסביר הרבי מליובאוויטש שהתורה מלמדת אותנו שבכוח פסיקת הדיינים המציאות עצמה משתנה, כאשר החכמים פוסקים על שמאל שהיא ימין, השמאל משתנה באמת והופכת להיות ימין ולכן זה הדבר הנכון לעשות על פי התורה, זה מלמד אותנו על הכוח שהקב"ה נותן לעם ישראל באמצעות התורה, שבכוחה של התורה לשנות את המציאות של העולם.
יהי רצון שנזכה להשתמש בכוחות המיוחדים שהקב"ה נותן לנו, לשנות את העולם להיות עולם הרבה יותר טוב, עולם שראוי לקבל את פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
השבת פרשת שופטים
(תפקידם של השוטרים)
הפרשה מתחילה בציווי למנות שופטים ושוטרים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". רש"י מסביר כי השופטים הם "דיינים הפוסקים את הדין", ואילו השוטרים נועדו לכפות את בעלי-הדין לקבל עליהם את דין השופט.
אין זו הפעם הראשונה שבה מוזכרים השוטרים בתורה. כבר בפרשת דברים מציין משה רבנו כי מינה "שוטרים לשבטיכם". אולם שם מייעד רש"י תפקיד אחר לשוטרים – "אלו הכופתים והמכים ברצועה על-פי הדיינים".
לפנינו אפוא שני סוגים של שוטרים: סוג אחד, מי שמוציאים לפועל את העונשים שקבעו השופטים. אם השופט קבע שדינו של אדם לקבל מלקות, יבצעו השוטרים את העונש. סוג שני של שוטרים הוא מי שתפקידם לכפות את מרותו של השופט ולאלץ את בעלי-הדין לקיים את החלטתו. למשל, אם קבע השופט שאדם צריך לשלם כסף לחברו, והוא מסרב לעשות זאת, יכריחוהו השוטרים לקיים את פסק-הדין.
על-פי הבחנה זו יובן מדוע משה רבנו מינה רק את השוטרים מהסוג הראשון. בימי משה לא היה צורך בשוטרים מהסוג השני, מכיוון שבני-ישראל היו יראים מהשופטים ולא עלה על דעתם להמרות את פיהם. היה צורך רק בשוטרים שמבצעים את העונשים, אבל לא בשוטרים שכופים את העם לקיים את החלטות השופטים. אולם כשמשה רבנו מצווה את הדורות הבאים, כשיכולים להיות מצבים של ערעור על סמכות השופטים, הוא מצווה למנות שוטרים שיכפו על העם את מרות השופטים.
בכך תוסבר שאלה ששואלים על מוני המצוות, מדוע כללו את הציוויים למנות שופטים ושוטרים במצווה אחת, בשעה שיש כאן לכאורה שני מינויים נבדלים – מינוי שופטים ומינוי שוטרים.
הדבר יובן לאור המוסבר לעיל. לשוטרים האלה אין תפקיד העומד בפני עצמו. כל עניינם הוא סיוע לשופט, שאם אין בכוחו לכפות את מרותו על בעלי-הדין, הוא נעזר בשוטרים שמאלצים את בעלי-הדין לקיים את ההחלטה. לכן אין מינוי השוטרים יכול להיחשב מצווה לעצמה.
ידוע שהציווי "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" קיים גם בעבודתו הרוחנית של האדם. ה'שערים' הם שערי הגוף – העיניים, האוזניים, הפה וכיוצא באלה. אומרת התורה שיש למנות 'שופטים' ו'שוטרים' בפתח ה'שערים' הללו, כדי שתהיה לאדם בקרה מלאה על הדברים שהוא רואה, שומע, אוכל, מדבר וכדומה.
את ה'שופטים' מעמיד האדם על-ידי שהוא לומד את ההלכות ויודע את המותר והאסור, ומקיים זאת בפועל. אולם לפעמים יצרו מתגבר עליו ומסרב לציית לדברי ה'שופטים'. במצב כזה עליו להפעיל את ה'שוטרים' – להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע, לבטש את היצר ולהכניעו, ועל-ידי כך מתבטלת שליטת היצר והאדם מציית להוראות התורה.
(לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 98)
שבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה