מי צריך להתעסק עם ה"נופלים"?
בפרשתנו שופטים מובא ענין עגלה ערופה. ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו:
"כי ימצא גו' נופל בשדה" – כאשר מוצאים איש אשר ר"ל "נופל" במעמד ומצב ירוד בעבודת ה', והוא נמצא "בשדה" – מקום "עשו . . איש שדה", ולא בסביבה של תורה ומצוה, שהוא מקום "ישוב" – מקום בו יושב ושוכן "אדם העליון", הי' מקום לחשוב שאין זה תפקידנו להתעסק אתו, שהרי זהו אשמת ה"נופל", כי עליו הי' להימצא בסביבה של תורה ויראת שמים, ואזי לא הי' "נופל".
וע"ז באה ההוראה מעגלה ערופה, שההתעסקות עם ה"נופל" אינו רק מתפקידי "תושבי העיר" אלא גם ל"זקני העיר", ועד ל"סנהדרי גדולה", כמו שהביא רש"י על הכתוב "ויצאו זקניך ושופטיך" (כא, ב) ופירש "מיוחדים שבזקניך אלו סנהדרין גדולה". דלמרות שה"נופל" לא נמצא בסמיכות לירושלים, אלא במקום רחוק בארץ ישראל, מ"מ הוי זה תפקידם של "סנהדרי גדולה" להתעסק בזה.
ועליהם מוטל החיוב והאחריות לוודאות ש"ידינו לא שפכו את הדם הזה", שפירושו "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוי'" (פרשתנו כא, ז. רש"י). והיינו, שאחריות ה"זקנים" לתת לעם אשר בשדה "מזון", שהוא התורה – "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ, ט), שיגן עליהם וילווה אותם ב"שדה עשו".
ונמצא, שעל כל אחד ואחד מישראל, ועד לזקני העדה, להתעסק עם אלו שנמצאים ב"שדה" במקום שאינו סביבה של תורה ומצוות, ולעזור להם, לעוררם ולקרבם.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 129 ואילך)
לזכות
הילד בנימין עזריאל שי'
בן הרה"ת מנחם מענדל וזוגתו מרת חי' מלקה שיחיו
זרחי
לרגל תספורתו בשעטו"מ
לזכות
הילד עזריאל דוד דוב הלוי שי'
בן הרה"ת ישראל הלוי וזוגתו מרת נחמה שיחיו
ראזענצווייג
לרגל הולדתו בשעטו"מ ביום י"ד מנחם אב ה’תשע”ה
יה"ר שיזכו הוריו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
מתוך בריאות, נחת והרחבה
*
נדפס ע"י זקניו
הרה"ת שלמהזלמן הלוי וזוגתו מרת מרים שיחיו
ראזענצווייג
לעילוי נשמת
הרה"ת פייגא ב"ר שמואל ע"ה
סלאוף
תנצב"ה
