"בני הקטן" – שופט?
על הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך" כתוב במדרש, משל "למלך שהיו לו בנים הרבה והי' אוהב את הקטן יותר מכולן . . אמר המלך נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו . . לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני, כך אמר הקב"ה, מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו. . נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים" (מדרש רבה פ"ה, ז).
והנה, מלשון המדרש משמע שנתינת ה"שופטים" לישראל היא מצד היותם "בני הקטן" ו"נער ישראל". ולכאורה תמוה, הרי ענין המשפט קשור עם גדלות בשכל וחכמה, וא"כ איך שייך לומר שמצד היותם "נער ישראל" ו"קטן" נתנה להם ענין ה"שופטים"?
ויש לומר הביאור בזה ע"פ מה שמצינו שתפקיד ה"שופטים" אצל ישראל אינו רק לברר את ההלכה בפועל כדי שידעו ישראל את המעשה אשר יעשון, אלא השופטים והסנהדרין הם "עיקר תורה שבעל פה" (ל' הרמב"ם ריש הל' ממרים), ו"החכמים הם עצם התורה" (נתיבות עולם (למהר"ל) נתיב התורה פי"א). והיינו, שאינם רק מבררים את ההלכה כ"א יש בכחם גם לחדש בתורה, וכמו שיש להם "בעלות" כביכול על התורה.
ועפ"ז יובן מה שהמשיל המדרש חביבותם של ישראל ל"בני הקטן", כי באם ענין השופטים הי' רק לברר את ההלכה, הרי לזה דרוש בעיקר גדלות בשכל וחכמה, משא"כ בנדון דידן, הרי ענין ה"שופטים" הוא הרבה יותר מזה, דכנ"ל, יש בכוחם לחדש בתורה, וכאילו שיש להם "בעלות" עלי', וענין זה לא ניתן לישראל מצד מעלתם בחכמה, כ"א מפני ש"ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד", שישראל הם חד ממש עם הקב"ה נותן התורה.
ולזה מתאים משל "בני הקטן", דכמו שאהבת האב לבנו הקטן אינו מצד מעלות הבן, שהרי קטן הוא ואין מעלותיו גלויות וניכרות, אלא החביבות היא מפני שהאב והבן הם דבר אחד, ולכן "אוהבהו", כן הוא אצל ישראל, שחביבותם אצל הקב"ה אינה רק מצד היותם "עם חכם ונבון" אלא "ישראל וקוב"ה כולא חד", וקשורים הם בעצם, ומצד חביבות זו דווקא ניתן להם ענין ה"שופטים".
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 95 ואילך)
לזכות
הילד בנימין עזריאל שי'
בן הרה"ת מנחם מענדל וזוגתו מרת חי' מלקה שיחיו
זרחי
לרגל תספורתו בשעטו"מ
