בצוותא עם הקדוש-ברוך-הוא

פרשת תצווה פותחת במילים: "ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". בתורת החסידות מוסבר, כי המילה תצווה היא מלשון צוותא, ופירוש הפסוק הוא (גם) כך: 'ואתה' – משה רבינו, 'תצווה את בני ישראל' – תחבר אותם אל הקדוש-ברוך-הוא, על-ידי שתעורר אותם להיות 'כתית למאור' – להיות מוכנים 'להיכתש', להפיק מעצמם את המיטב – 'שמן זית זך' – כדי ששמו של הקדוש-ברוך-הוא יאיר בעולם. פעולה זו נעשית ע"י נשיא הדור שהוא משה רבינו שבכל דור ובדורנו אנו – הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח. על-ידי 'הפקת השמן' מהנפש נזכה במהרה למשיחה בשמן של משיח בן דוד, וכמו שנאמר: "מצאתי (בן) דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו". (תורת מנחם תשנ"ב חלק שני עמוד 309)

להמשך קריאה

דברי תורה קצרים לפרשת תצווה

ב"ה ממתק לשבת לפרשת תצווה עשיר גדול יצא פעם לטיול רגלי, בדרך נקרעה לו סוליית הנעל, ראה צריף עלוב ובו מעין סנדלרייה, ונכנס פנימה. הסנדלר לקח את הנעל, חתך, הדביק ותפר. כשעמד העשיר לנעול את הנעל הבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער. "מה קורה לך? זאת עבודה של בעל מקצוע? אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר. "אנא, סלח לי," פנה אליו הסנדלר, "אני עני ובקושי מתפרנס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות - שיהיו בריאים - הבת הגדולה הגיעה לפרקה, ואין לי כסף לחתן אותה. ראשי מלא דאגות ואינני מסוגל להתרכז בעבודה", לקח העשיר את הסנדלר לביתו, הכניס אותו, ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב. "בכל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדיך, פרוס לך פרוסת זהב." אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך…

להמשך קריאה

כלאים המותרים "לפני המלך" – פרשת תצווה

האבנט אשר חגרו הכהנים בעת עבודתם בבית המקדש, היו בין מרכיביו צמר ופשתים אשר יחד הם "שעטנז" ואסורים בלבישה על דרך הרגיל, אך במקדש הותר איסור זה. ויש לבאר הטעם מה שהתירה תורה לבישת שעטנז בבגדי הכהונה על דרך החסידות: בטעם איסור כלאיים על דרך הקבלה כתב רבינו בחיי (בפירושו לשמות יט, יט) שהצמר והפשתים רומזים על שני מיני כוחות עליונים, והמחברם יחד "מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן". וכפי שנתבאר גם בספרים (ראה זח"ג פ, ב. אור התורה פרשתנו עמ' א'תשטז. ועוד. וראה בארוכה בכ"ז - לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 125 ואילך, וש"נ) ש"צמר" רומז על "בחינת חסדים", ו"פשתים" הוא "בחינת גבורות", ועל כן נצטווינו שלא לארגם יחד בבגד אחד, כי בערבוב כוחות העליונים זה עם זה נמצאו שאינם ממלאים תפקידם כראוי,…

להמשך קריאה

אהבת ישראל – גם כשההבדלים נרגשים!

בפרשתנו תצווה נאמר בנוגע לאבני השוהם "ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם" (כח, י). והנה, בסדר חקיקת שמות השבטים על אבני השוהם "כתולדותם" מצינו להרמב"ם שיטה מיוחדת, שמפרש ש"כתולדותם" אינו כסדר לידתם אלא כסדר לידת אמותיהם, והיינו שתחילה מנויים בני לאה, אח"כ בני בלהה, ולאחר מכן בני זלפה, ולבסוף בני רחל (ראה קרית ספר להמבי"ט על הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ט ה"ט ועוד). ולכאורה יש לעיין בזה, הרי חקיקת שמות השבטים על אבני השוהם הוא כדי שעל ידי זה "יהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם" (לשון רש"י ד"ה לזכרון כח, יב), שדבר זה תלוי באחדותם ואהבתם של ישראל זה לזה (ראה תניא פל"ב), ולכן היה מתאים לכאורה שיהיו השבטים חקוקים באופן המדגיש את…

להמשך קריאה

מסירת נפשו של משה – עבור מי?

כתב בבעל הטורים בתחילת פרשתנו תצווה "לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה, והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפילו על תנאי היא באה". ויש ללמוד הוראה נפלאה מזה שביקש משה "מחני נא": הרי משה רבינו כל מהותו וענינו היא התורה, וכדברי רז"ל "נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי" (מכילתא לבשלח טו, א. שמו"ר פ"ל, ד). ואם כן, השמטת שמו של משה מן התורה, אין משמעה שתחסר מעתה אחת ממעלותיו, או שתינטל ממנו קבלת שכר מסוימת, אלא נוגע ענין זה בעצם מהותו וענינו של משה, שמאוחד הוא עם התורה, ואי הזכרת שמו בה נוגעת לו עצמו. ומה מפליא הדבר, אשר בקשה…

להמשך קריאה

וידאו 5 דקות על פרשת תצוה באור החסידות

https://www.youtube.com/watch?v=QJntdR1cves&feature=youtu.be פרשת תצוה עם הרב שרגא זמנוב לגימת חסידות 2 המיוחד שפרשה שמשה למרות ששמו של משה לא מוזכר בפרשה, משה רבינו כן שם. הקב"ה אומר למשה... "אתה תצוה".. ללמוד עוד על פרשת תצוה, בקרו באתר מרכז ניו יורק https://heb.centernyc.com/category/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%AA%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94/ פרשת תצוה עם הרב שרגא זמנוב לגימת חסידות 2

להמשך קריאה

משה רבינו – 'מפרנס' האמונה ו'מחבר' ישראל

בתחילת פרשתנו נאמר (כז, כ): "ואתה תצווה את בני ישראל". ויש לבאר פסוק זה ע"פ פנימיות: כתוב בזוהר הקדוש (ח"ג רכה, ב): "ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מני' על ידך [ע"י משה]". והיינו שמשה רבינו "זן ופרנס" את ישראל בעניין האמונה. ומבואר בזה, שזה שכל ישראל מאמינים בה' באמונה פשוטה, הוא מצד נשמתם שרואה (למעלה) אלקות. ויתירה מזו, שמכיוון שהנשמה היא "חלק אלקה ממעל" (ראה תניא פ"ב), אין היא זקוקה לראיות על מציאות השי"ת, באשר היא "חלק" ממנו ית'. ומצד אלו הסיבות, מאמינים בני ישראל בקב"ה בפשטות, גם בלי ראיות. וזהו שמשה רבנו "פִרנס" וחיזק את האמונה בבני ישראל. כי משה גילה והגביר אצל כל ישראל את כוח נשמותיהם, ועל ידי זה חיזק ממילא את אמונתם. והנה, בתניא (פרק לב) כתב כ"ק…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת תצווה תשע"ה

טור לפרשת תצוה קרה לכם פעם שהייתם בלחץ אדיר וגיליתם כוחות שלא הכרתם? חשתם סכנה ורצתם במהירות גבוהה ממה שידעתם שיש ביכולתכם? לפני שנתיים בארה"ב, ג'ף סמית עבד בשדה עם הטרקטור הכבד שלו, כשלפתע התהפך הטרקטור ומחץ את גופו תחתיו. הוא זעק לעזרה, ולמזלו בנותיו האנה בת ה-16 והיילי בת ה-14, ששהו באזור, הצליחו במאמץ רב להרים את המכונה הכבדה לגובה מספק ולחלץ אותו החוצה. "זה מדהים. אתה שומע על מקרים כאלו כל הזמן, על אנשים שהצליחו להרים מכוניות ומשאיות בשעת חירום. רק כשאתה רואה את זה בעצמך אתה מאמין", אמר האב הגאה. "אני מודה לבנות שלי שהצליחו לעשות את זה ולהציל את חיי". *** פרשתנו מתחילה במילים "ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר…

להמשך קריאה
משה רבינו – 'מפרנס' האמונה ו'מחבר' ישראל
יהודים פשוטים בעלי אמונה טהורה, האומרים מזמורי תהילים, משתתפים בהתועדויות ומצטיינים באהבת ישראל הם השעשועים של גן עדן.

משה רבינו – 'מפרנס' האמונה ו'מחבר' ישראל

בתחילת פרשתנו נאמר (כז, כ): "ואתה תצווה את בני ישראל". ויש לבאר פסוק זה ע"פ פנימיות: כתוב בזוהר הקדוש (ח"ג רכה, ב): "ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מני' על ידך [ע"י משה]". והיינו שמשה רבינו "זן ופרנס" את ישראל בעניין האמונה. ומבואר בזה, שזה שכל ישראל מאמינים בה' באמונה פשוטה, הוא מצד נשמתם שרואה (למעלה) אלקות. ויתירה מזו, שמכיוון שהנשמה היא "חלק אלקה ממעל" (ראה תניא פ"ב), אין היא זקוקה לראיות על מציאות השי"ת, באשר היא "חלק" ממנו ית'. ומצד אלו הסיבות, מאמינים בני ישראל בקב"ה בפשטות, גם בלי ראיות. וזהו שמשה רבנו "פִרנס" וחיזק את האמונה בבני ישראל. כי משה גילה והגביר אצל כל ישראל את כוח נשמותיהם, ועל ידי זה חיזק ממילא את אמונתם. והנה, בתניא (פרק לב) כתב כ"ק…

להמשך קריאה

שיהי' פנימיות האדם לה' לבדו

בנוגע למזבח הקטורת כתוב בפרשתנו (ל, ט): "לא תעלו עליו גו' עולה ומנחה". ויש ללמוד מזה בעבודת האדם לקונו: ידוע מה שכתוב בספרים (ראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו. של"ה ש' האותיות אות ל. ועוד) שעל כל אחד מישראל לעשות "משכן" בתוך לבו פנימה. שיעבוד עם עצמו עד שיהי' לבו משכן ומכון לשבתו יתברך. ועל פי זה, גם העבודות שהיו במשכן, ישנן גם כן בעבודת השי"ת. ומבואר בתורת החסידות (ראה תורת חיים לאדמו"ר האמצעי נ"ע שמות תמג, א ואילך. ועוד) שעבודת הקרבנות בכל אחד היא ההתעסקות עם עניני עולם הזה בכוונה לשם שמים, שעל ידי זה מעלים גם ענינים אלו לקדושתו יתברך. וכמו עבודת הקרבנות בבית המקדש, שע"י עבודת הקרבנות עשו מבהמה גשמית "ריח ניחוח לה'". עבודת הקטורת – מלשון "קטר" וקשר"…

להמשך קריאה
"מחני נא מספרך" – מזון רוחני
אשה מתפללת לבורא עולם

"מחני נא מספרך" – מזון רוחני

בפרשת השבוע, תצוה. הקב"ה מצווה את משה ציוויים רבים בענין המשכן וכליו. למרבה הפלא שמו של משה לא מוזכר בכל הפרשה. ואכן מאז לידתו של משה ועד סוף התורה, זו הפרשה היחידה שבה שמו של משה לא מופיע כלל אפילו לא פעם אחת. לפי המפרשים אחת הסיבות היא קיום דברי משה לקב"ה לאחר חטא העגל: "אם תשא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) – מחני נא מספרך אשר כתבת". ודברי צדיק, אפילו אם נאמרים על- התנאי, מותירים רושם. לכן על אף שמחל ה' לעם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה. נקל לשאר כי התורה הייתה כל מציאותו של משה, עד כדי כך שנקראת על שמו, "זכרו תורת משה", אך על מנת לעורר רחמי שמים היה מוכן למסור…

להמשך קריאה
ה"אבנט" בעבודת האדם
בגדי הכהן הגדול

ה"אבנט" בעבודת האדם

בפרשתנו (כט, ט): "וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו". ועל צורת חגירת האבנט כתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ח הי"ט): "האבנט . . אורכו ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך". ויש לבאר את התוכן הפנימי בעניין זה: האבנט חלוק משאר בבגדי כהונה, שכן כל בגדי הכהונה שמשו לכל לראש לכסות את גופם של הכהנים, כשימושם הרגיל של בגדים. אלא שבהיותם בגדי קודש לעבודת הכהונה, נעשו באופן מיוחד, "לכבוד ולתפארת". האבנט לעומתם, לא היה בו שימוש כשאר אבנטים, שכן למכנסים היו "שנצים" כדי לאזור אותם ולא נזקקו לחגירת האבנט. אלא עיקר ענינו ותפקידו של האבנט היה "הכון לקראת אלקיך ישראל" (עמוס ד, יב. וראה שבת י, רע"א. טושו"ע או"ח סצ"א). כלומר, לבישתו הורתה על גמר לבישת הבגדים, ועל כך שמוכנים לעבודה. וכן…

להמשך קריאה
ריקנין כרמונים או תפוחי זהב
לכל יהודי מגיע שכר גדול על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג).

ריקנין כרמונים או תפוחי זהב

בפרשתנו (כח, לג): "ועשית על שוליו רמוני תכלת גו' על שוליו סביב ופעמוני זהב בתוכם סביב". ופירש רש"י "ביניהם סביב – בין שני רִמונים פעמון אחד דבוק". והקשה עליו הרמב"ן: "אם כן, לא היו הרמונים משמשין כלום. ואם לנוי, למה היו עשויים כרימונים חלולים? יעשם כמין תפוחי זהב". ולכן מפרש הוא עצמו: "והפעמונים טמונין בהם [ברמונים]". ונמצא שנחלקו רש"י והרמב"ן בצורת רִמונים הנעשים לנוי ויופי. שלדעת רש"י גם רִמונים העשויים לנוי, נעשים חלולים. אך לשיטת הרמב"ן – באם היו נעשים לנוי היו צריכים לעשותם כ"תפוחי זהב". ונראה לבאר בזה בדרך הדרש: הכהן הגדול הי' שלוחם של כלל ישראל, ובבגדיו נרמזו כל הבחינות בבני ישראל, וב'שולי המעיל' נרמזה מעלת ו"נוי" הבחינה הכי נמוכה בבני ישראל – ה"ריקנין שבך". רש"י – "פשוטו של מקרא"…

להמשך קריאה

איפה בטלה "רוח הטומאה"?

בשאגת ארי' (סי' ל. וכן בעוד ספרים) שקלו וטרו באריכות בביאור פסק הראב"ד שכלאים הותרו בבגדי כהונה כאשר נמצאים במקדש, גם שלא בשעת העבודה (ראה השגות הראב"ד הל' כלי המקדש פ"ח הי"א, והשגתו בסוף הל' כלאים), משא"כ גבי ציצית שהותרו רק בשעת קיום המצווה. וכמו שכתב (בהשגות להל' ציצית פ"ג ה"ט) דזה שנשים שרצו להתעטף בציצית, מתעטפות ללא ברכה – היינו "דוקא בציצית שאין בה כלאים". שהרי אינן מצוות, וכאמור, לשיטתו לא הותרו כלאים בציצית אלא במקום מצווה. ויש לבאר את החילוק בין בגדי כהונה וציצית בפנימיות הדברים: בטעם איסור כלאים מבאר ה"בחיי" (קדושים יט, יט) ע"פ קבלה, שהוא משום שאין לנו לערב כוחות שונים, טוב ורע, ו"על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות", כי עלינו "להתרחק מרוח הטומאה…

להמשך קריאה
הכהן הגדול כשלוחם של הבעלי-תשובה
הדמיה של בית המקדש, ע"פ ציורו של מכון המקדש

הכהן הגדול כשלוחם של הבעלי-תשובה

בפרשתנו (כח, לה): "ונשמע קולו בבואו אל הקודש גו' ולא ימות". והיינו, שזה ש"נשמע קול" הכה"ג גרם ש"לא ימות". ואם לאו, הרי הוא מתחייב מיתה ר"ל. ויש לבאר את גודל ההכרח ב"ונשמע קולו", עד שאם חסר דבר זה מתחייב מיתה: מבואר בדרושי חסידות (ראה סה"מ תרצ"ט עמ' 2 ואילך, ובכ"מ) שבקדושה העבודה היא בדרך כלל ב"קול דממה דקה" (מ"א יט, יב) ו"לא ברעש ה'" (שם, יא). אולם לעתים, יש גם בקדושה עבודה ב"רעש", והיא עבודת הבעלי-תשובה. שמכיוון שבעבודתם בורחים הם ממקום המוות והטומאה, הרי עבודתם זו היא ב"רעש", כדוגמת הבורח ממוות ר"ל, שבורח בצעקות ובקול רעש גדול. והנה, הכהן גדול הוא שלוחם של כלל ישראל, ובכניסתו אל הקודש, עליו "להכניס" עמו את כל אחד ואחד מישראל, ולפעול בשליחותם, ללא יוצא מן הכלל.…

להמשך קריאה

וידיאו 8דק פרשת תצוה לעזור לשלהבת

https://www.youtube.com/watch?v=fzXam5uhFUA פרשת השבוע פרשת תצווה מתחילה באיך להדליק את המנורה בבית המקדש, מה זה קשור אלינו? תורה מלשון הוראה-תורה זה המשל הקדמוני. כל דבר בתורה יכול להקרין לטובה על חיינו. רק שנידע איך לקרוא אותה בצורה נכונה ב"ה וכמובן שנעשה סקירה קצרה על הפרשה

להמשך קריאה

וידיאו 10דק פרשת תצוה בראי החסידות אהבת ישראל

https://www.youtube.com/watch?v=Ggwh4yRmgrk מה הקשר בין אהבת ישראל לבקשת משה "מחה ני נא מספרך"? הרעיון בגדול: לימוד תורה זה אחת המצוות הגדולות בתורה משמע לשבת על הספרים וללמוד אבל משה רבינו מלמד אותנו בפרשת תצווה שכדאי להציל יהודים (רוחני או גשמי) אפשר להפסיק את הלימוד ואפילו למחוק את הספר כדאי להציל יהודי 1 השיעור הינו חלק ממערך השיעורים בבית חב"ד קווינס ניו יורק לגימת חסידות עם הרב שרגא זלמנוב על פרשיות השבוע מידי יום שני בערב הפעם זכינו לשמוע על פרשת תצווה בראי החסידות וומשקפי אהבת ישראל

להמשך קריאה

הרואה שמן זית בחלום

חלום טוב-חלום שלום הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, שנאמר (שמות כז,כ) "שמן זית זך כתית למאור". זית הוא סמל להסתפקות במועט, כדברי הגמרא: "יהיו מזונותיי מרורין כזית". "הרואה שמן זית בחלום" - מי שחולם על חיים של הסתפקות במועט, יכול לקוות שיזכה למאור תורה כי "כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל" (אבות ו,ד). -מגנזנו העתיק

להמשך קריאה

יגיע ועמל על דברי תורה

בכוח היגיעה במה זכה שמן זית שידליקו בו את מנורת המקדש מידי יום ביומו? לפי שאין שמן זית יוצא אלא על ידי כתישה. מכאן מוסר-השכל לכל אדם, שאי-אפשר לעמוד על דברי תורה ולנחול חיי עולם הבא אלא על ידי יגיעה ועמל. -פרפראות לתורה

להמשך קריאה

לא מתערבבים – מדרש רבה

למה נמשלה כנסת ישראל לזית? שנאמר "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך" אלא כל המשקים מתערבים זה בזה, אך השמן אינו מתערב בשאר משקים, אלא צף מלמעלה. כך ישראל אינם יכולים להתערבב עם שאר אומות העולם. ובזמן שהם עושים רצונו של מקום, עומדים הם למעלה מכל העולם. מדרש רבה-

להמשך קריאה

טור לפרשת תצווה: נרות נשמה

ב"ה טור לפרשת תצווה כותרת: נרות נשמה "כמה יפה יכלו להיות חיי היהודים בלי הבדלי קהילות וזרמים", כך חושבים לעצמם רבים. הם מתקשים לקבל את הבדלי המנהגים בין הספרדים והאשכנזים, מוחים על ריבוי הזרמים ביהדות, ומייחלים ליום שבו יחיו כל היהודים באופן אחיד, ללא הבדלי עדות, זרמים ומנהגים. לעומתם יש הנוקטים בגישה הפלורליסטית, וטוענים כי אין אמת מוחלטת וכל אחד יכול לחיות עם האמת שלו. לדידם, נכון ויפה להאמין ובאותה מידה זה בסדר גם שלא להאמין. כל אחד יחיה לפי אמונתו, ינהג כפי ראות עיניו ושלום על ישראל. מה עמדת היהדות בנידון? השבוע אנו קוראים על מנורת המקדש, אחד הסמלים העתיקים ביותר בעם ישראל, עוד לפני המגן דוד. צורתה של המנורה תענה על השאלה בצורה מלאה. התורה מצווה לבנות מנורה מגוש זהב…

להמשך קריאה