כתב בבעל הטורים בתחילת פרשתנו תצווה "לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה, והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפילו על תנאי היא באה".
ויש ללמוד הוראה נפלאה מזה שביקש משה "מחני נא":
הרי משה רבינו כל מהותו וענינו היא התורה, וכדברי רז"ל "נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי" (מכילתא לבשלח טו, א. שמו"ר פ"ל, ד). ואם כן, השמטת שמו של משה מן התורה, אין משמעה שתחסר מעתה אחת ממעלותיו, או שתינטל ממנו קבלת שכר מסוימת, אלא נוגע ענין זה בעצם מהותו וענינו של משה, שמאוחד הוא עם התורה, ואי הזכרת שמו בה נוגעת לו עצמו.
ומה מפליא הדבר, אשר בקשה זו של "מחני נא" לא ביקש משה עבור כשרים שבדורו, אלא לכפר על אותו חלק בעם ישראל שחטאו בעגל, וניתקו עצמם מן התורה לגמרי!
והרי זה אהבה ומסירות לישראל חזקה יותר מ"ואהבת לרעך כמוך", כי פירוש "ואהבת גו'" הוא שיש לאהוב את השני "כמוך", אך כאן רואים שהאהבה הייתה הרבה יותר מזה, שהרי ה"כמוך" של משה הי' התורה, ומכל מקום הי' משה מוכן לוותר גם על זה עבור הקשר שלו לישראל, גם עם אלו שניתקו עצמם מהתורה!
ומזה הוראה אלינו:
לא די באהבת ישראל בלבד, וגם לא בזה שאהבה זו קיימת לכל אחד מישראל מבלי הבט על מצבו הגשמי או הרוחני, ואפילו לא בזה שאהבה זו היא "כמוך" – אלא צריך להיות גם מסירת נפש עבור כל אחד מישראל, לוותר גם על הענינים הכי עצמיים ופנימיים ולמסור את הנפש עבור כל יהודי באשר הוא.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"א עמ' 173 ואילך)
