פרשת צו לפני פסח – השבת הגדול הגיגים ודברי תורה לאור החסידות

ממתק לשבת פרשת צו תשע"ז במרכז אמריקה חי יהודי בגיל העמידה שהיה אדם אמיד אך אף פעם לא התחתן והיה די בודד בחייו, יום אחד כשהגיע לביתו הוא רואה קופסא מרובעת שטוחה בתיבת הדואר, הוא מרים את הקופסא ורואה שכתוב עליה ברכה לחג הפסח מהשליח של חב"ד באזור ובקופסא 3 מצות שמורות, הוא מאוד התרגש ושמח, למחרת הוא שוב מוצא ליד הדלת קופסא של מצות והוא חושב לעצמו למה שלחו לי פעמיים? כשלמחרת שוב הגיעה אליו חבילת מצות הוא כבר קצת התחיל לכעוס על הפיזור של החבדניקים האלו שהמחשב שלהם פולט כל יום את אותם שמות, כשלהפתעתו הרבה ביום הרביעי הגיעה חבילה נוספת, הוא ממש התאמץ להבין מה מנסים לרמוז לו, אולי כנגד 4 כוסות או ארבעת הבנים... לאחר מחשבה החליט שהוא יעשה…

להמשך קריאה

פרשת צו ופורים – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"

ב"ה ממתק לחג הפורים ושבת פרשת צו תשע"ו משה היה גר בכפר סמוך לעיר קוז'ניץ. בכל שנה היה מגיע בפורים לקוז'ניץ כדי לשמוע את קריאת המגילה מפיו של הרבי ישראל מקוז'ניץ, פורים אחד שמע משה את קריאת המגילה מפיו של הרבי וחש עונג רוחני עצום. כשניגש לרבי לברכו בשלום, שאלו הרבי: "הרי אתה מתגורר קרוב אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?" ר' משה שתק. תמיד היה עני מאד, אך בזמן האחרון מצבו החמיר ובביתו אין לחם לתת לילדים, ומנין ישיג כסף למשלוח מנות? אמר לו הרבי: "בא עמי לביתי ונגיד לחיים ביחד, הן פורים היום". בביתו של הרבי הציעו לפניו מאכלים ומיני מגדנות וכן יין בשפע. הטיב שמעון את לבו ביין וקינח במיני מאפה, וכשסיים איחל לנוכחים "פורים שמח" ויצא את…

להמשך קריאה

שריפת החלב – עיקר שעתה ב"תורה אור" פרשת צו

בנוגע להקטר חלבים ואיברים של הקרבנות שנזכרת בפרשתנו "צו" כתוב בגמרא "בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין להן עד שתחשך" (מנחות עב, א). ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: 'חלב' מורה על תענוג האדם (ראה גיטין נו, ב), וענין "הקטר חלבים ואיברים" הוא שאת החלב והתענוג של האדם עליו להקטיר ולהקריב לה', וכח התענוג שלו צריך להיות לה' לבדו. והנה, 'יום' מורה על זמן בו האדם מואר ב"נר מצוה ותורה אור', אך 'לילה', בו שורר חושך, מורה על מצב בו האדם אינו עוסק ב"תורה אור" אלא בדברי הרשות. ובאו חז"ל ולימדונו שעיקר "שעתה" של "הקטר חלבים" הוא ביום - "עד שתחשך". כי, זה שהאדם צריך להקטיר "חלבו" ותענוגו בעת עיסוקו בדברי הרשות,…

להמשך קריאה

מאיפה מדליקים את אש התורה?

על הפסוק בפרשתנו צו  "אש תמיד תוקד על המזבח" (ו, ז) מפרש רש"י "אש תמיד – אש שנאמר בה תמיד הוא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלות נר תמיד, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם עם קונו: נרות המנורה רומזות על ענין התורה, כמו שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור". וכמו שבמנורה העלו "נר תמיד", כן גם חיוב לימוד התורה הוא תמידי. והאדם הלומד תורה באופן של "תורתו אומנתו"- מקושר הוא עם הקב"ה באופן תמידי. המזבח החיצון, שבו הקריבו קרבנות כל בני ישראל, מרמז על עבודת האדם גם עם אלו שנמצאים מחוץ לתחום הקדושה, שעל האדם לעסוק איתם ולקרבם לתורה ועבודת ה'. עלול האדם שהוא בבחינת "נר תמיד" ו"תורתו אומנתו" לחשוב, הרי הנר שלי כבר דלוק…

להמשך קריאה
להיות בהתלהבות תמיד!
כל ענייני התורה והמצוות ועבודת-ה' בתפילה, צריכים להיות מתוך חמימות ורשפי אש, והכוח לזה ניתן במתן תורה.

להיות בהתלהבות תמיד!

בקשר לפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" מובא בירושלמי "תמיד ‑ אפילו בשבת. תמיד ‑ אפילו בטומאה" (ו, ו. ירושלמי יומא פ"ד ה"ו). יש לפרש לימוד זה בדרכי עבודת האדם לקונו: ה'אש תמיד' היא התלהבות הלב, המתלהט ברגשי קודש להקב"ה. ועל האדם ליזהר שאש זו תוקד ותבעיר את לבו בכל עת, ולא תיכבה ח"ו. והנה בשבת שהיא יום המוקדש כולו לעבודת ה', עלול האדם לחשוב, שצריך הוא להשקיע כל כולו במחשבה עמוקה והתבוננות, שהיא עבודת המוח, ואין לו לעורר בעצמו את רגשי הלב. וזהו "תמיד ‑ אפילו בשבת", שאפילו בהיות האדם שקוע בהשגת הבורא, גם אז עליו לעורר בעצמו רגשי התשוקה להקב"ה. ומאידך, גם הרחוק ח"ו מעבודת הבורא, ו"טמא" הוא, אין לו לחשוב שכבר "אבוד" הוא, ואי אפשר לו להתקרב…

להמשך קריאה

מנחת חביתין – קרבן ציבור או קרבן יחיד?

הדין בחביתי כהן גדול הוא שצריך להקריב בכל יום מנחה "מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים". וכשמת הכהן גדול ולא מינו אחר תחתיו נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון (מנחות נא, ב) "משל מי הייתה קריבה". לדעת רבי שמעון קריבה משל ציבור, ואילו לדעתו של רבי יהודה קריבה משל יורשים. ויש לומר שיסוד פלוגתתם היא בטעם מנחת חביתין של הכהן הגדול: בנוגע למנחת חביתין מצינו שני טעמים. בספר החינוך ביאר הטעם "לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים . . ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קרבן מיוחד תמיד כמו תמידי הציבור", ולפי ביאור זה יוצא שמנחת חביתין היא כמו קרבן ציבור (אלא שהכהן הגדול הוא שליח הציבור). אך כמה ממפרשי טעמי המצוות ביארו שהמנחה קשורה לכהן הגדול עצמו (ולדוגמא האברבנאל על…

להמשך קריאה
ממתק לשבת פרשת צו תשע"ה
"בדורנו נוסף גם 'בן חמישי', שאינו יודע כלל מהו ליל הסדר." ~ על פי הרבי מלובביץ

ממתק לשבת פרשת צו תשע"ה

במרכז אמריקה חי יהודי בגיל העמידה שהיה אדם אמיד אך אף פעם לא התחתן והיה די בודד בחייו, יום אחד כשהגיע לביתו הוא רואה קופסא מרובעת שטוחה בתיבת הדואר, הוא מרים את הקופסא ורואה שכתוב עליה ברכה לחג הפסח מהשליח של חב"ד באזור ובקופסא 3 מצות שמורות, הוא מאוד התרגש ושמח, *** למחרת הוא שוב מוצא ליד הדלת קופסא של מצות והוא חושב לעצמו למה שלחו לי פעמיים? כשלמחרת שוב הגיעה אליו חבילת מצות הוא כבר קצת התחיל לכעוס על הפיזור של החבדניקים האלו שהמחשב שלהם פולט כל יום את אותם שמות, כשלהפתעתו הרבה ביום הרביעי הגיעה חבילה נוספת, הוא ממש התאמץ להבין מה מנסים לרמוז לו, אולי כנגד 4 כוסות או ארבעת הבנים... *** לאחר מחשבה החליט שהוא יעשה מה שהחבדניקים…

להמשך קריאה
להיות בהתלהבות תמיד!
כל ענייני התורה והמצוות ועבודת-ה' בתפילה, צריכים להיות מתוך חמימות ורשפי אש, והכוח לזה ניתן במתן תורה.

להיות בהתלהבות תמיד!

בקשר לפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" מובא בירושלמי "תמיד ‑ אפילו בשבת. תמיד ‑ אפילו בטומאה" (ו, ו. ירושלמי יומא פ"ד ה"ו). יש לפרש לימוד זה בדרכי עבודת האדם לקונו: ה'אש תמיד' היא התלהבות הלב, המתלהט ברגשי קודש להקב"ה. ועל האדם ליזהר שאש זו תוקד ותבעיר את לבו בכל עת, ולא תיכבה ח"ו. והנה בשבת שהיא יום המוקדש כולו לעבודת ה', עלול האדם לחשוב, שצריך הוא להשקיע כל כולו במחשבה עמוקה והתבוננות, שהיא עבודת המוח, ואין לו לעורר בעצמו את רגשי הלב. וזהו "תמיד ‑ אפילו בשבת", שאפילו בהיות האדם שקוע בהשגת הבורא, גם אז עליו לעורר בעצמו רגשי התשוקה להקב"ה. ומאידך, גם הרחוק ח"ו מעבודת הבורא, ו"טמא" הוא, אין לו לחשוב שכבר "אבוד" הוא, ואי אפשר לו להתקרב…

להמשך קריאה

"הוצאת הדשן" – כשמביאה תועלת בעבודת ה'

על המילים "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" (ו, ד)מפרש רש"י הדשן הצבור בתפוח, כשהוא רבה ואין מקום למערכה ‑ מוציאו משם". בספר התניא (אגרת הקודש סי' טו) מבואר שה"אפר" (דשן) הנשאר מ"עץ הנשרף" הוא יסוד "העפר שבו היורד למטה ואין האש שולטת בו". והיינו, שהאפר הוא הדבר הכי נחות שבדבר הנשרף, עד שאינו יכול להיכלל ולישרף באש שלמעלה ממנו. ויש לומר, שבעבודת האדם לקונו, מרמז ענין הדשן על העסק בדברים גשמיים, שאין בהם קדושה מצד עצמם, ואינם נשרפים ב"אש" שלמעלה. וזהו שמוציאים את הדשן "אל מחוץ למחנה", כי אין העסק בדברים גשמיים נכלל בתחום הקדושה ‑ "אצל המזבח" וכל שכן לא על המזבח, אלא עסק זה הוא "מחוץ למחנה" הקדושה. ועל זה כותב רש"י ש"הוצאת הדשן" ‑ "מחוץ למחנה" ‑ הוא…

להמשך קריאה

בישול קדירה או מזיגת הכוס? לא משנה!

על הפסוק "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן גו'" (ו, ד)מפרש רש"י "שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבשל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים, פחותים מהן". לכאורה צריך ביאור, הרי בד"כ "המבשל קדירה" ו"המוזג כוס" אינם רק בבגדים שונים, אלא עבודות אלו נעשות על ידי שני סוגי עבדים, ואם כן גם כאן, מדוע נעשית "הוצאת הדשן" רק בבגדים אחרים, ולא על ידי ב' כהנים שונים? ויש לבאר בזה על דרך הדרש: כלל זה, שמזיגת כוס ובישול קדירה נעשים על ידי שני סוגי אנשים הוא רק בעבודת עבד לרבו. שהמוזג כוס אין זה לפי כבודו להתעסק בבישול קדירה. אך בעבודת הבורא, אין חילוק כלל בין סוגי העבודה, וכל כהן…

להמשך קריאה

זירוז מיוחד בחסרון כיס ציבורי

על הפסוק "צו את אהרן"(ו, ב) מפרש רש"י "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חיסרון כיס". יש לעיין מדוע נאמר זירוז זה דווקא כאן בנוגע לאש המזבח ולא במצוות אחרות שיש בהן חסרון כיס? ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: במצוות אחרות שיש בהן חסרון כיס, כצדקה וכיו"ב, אין צריך לזירוז כל כך כי בהן בטוח האדם שהקב"ה ישלם לו בחזרה, ואפילו בלא זה סוף כל סוף הרי זה כסף שלו ובכסף שלו יכול הוא לעשות ככל העולה על רוחו. אבל כשמגיע לממון הקדש שהוא מכספי צבור, ובכספי צבור צריך להיזהר ביותר, ואם כן יכול האדם לטעון שלאו דוקא שעצים למערכה הם הדברים הכי נחוצים עכשיו, ואולי יש דברים הנחוצים יותר, ולכן צריכים להשתמש בכספי הצבור לדברים אחרים. ולכן דווקא…

להמשך קריאה

'צו' שמחבר

בקשר לפסוק "צו את אהרן" (ו, ב) ישנם שני פירושים הקשורים בתיבת "מצוה": א. מלשון ציווי. ב. מלשון "צוותא וחיבור" (לקו"ת בחוקותי מה, ג. ועוד)שקיום המצוות מחבר ומקשר את ישראל להקב"ה. ויש לומר ששני פירושים אלו מבארים אחד את השני: הנה יהודי יכול לקיים מצוות משני טעמים: א. כי מבין בשכלו היוקר והמעלה בקיום המצוות. ב. כי כך צוה הקב"ה ולכן מקיים מצוותיו בקבלת עול, ולא מצד שמבין בשכלו המעלה שבזה. ועל זה אומרים שעיקר ה"צוותא וחיבור" להקב"ה שעל ידי קיום המצוות הוא כשמבטל את עצמו להקב"ה ומקיים מצוותיו לא מצד שמבין כך בשכלו אלא רק מפני ה"ציווי", שכך צוה הקב"ה. (ע"פ לקוטי שיחות ח"ז עמ' 30)

להמשך קריאה

וידיאו 4 דקות על פרשת צו

https://www.youtube.com/watch?v=CDTQwCzGAwQ כותב הבעל שם טוב הקדוש שאמירת הפסוק אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה זאת סגולה לבקש את שריפת ההרהור שבלב. מה קשור המזבח אלינו ולהרהורי הלב? איך אנחנו יכולים ללבן את האש על המזבח? על שאלות אלו אנסה לענות בסרטון קצר (4 דקות ) זה על פרשת צו

להמשך קריאה

וידיאו 8 דקות על פרשת צו

https://www.youtube.com/watch?v=0D8aqJfmnqU 7 דקות על פרשת השבוע פרשת צו שמתחברת עם פרשת זכור הרעיון החסידי מה הפירוש צו? תמיד זה "דבר" או "אמור" אומר רש"י במקום-תעזור להתמודד עם בעיה שיש לו, ובעצם זה לא רק לו אלה אלינו, כי התורה והפרשה מדברת אלינו. על כל זה ועוד יענה הרב שרגא זלמנוב בעוד פרק של לגימת חסידות הפעם פרשת צו מחוברת לפרשת זכור

להמשך קריאה

תורה כחקיקה – פרשת צו

תורה כחקיקה נאמר "זאת חוקת התורה". "חוקת", מלשון חקיקה, מורה שיהודי צריך להתאחד עם התורה עד שיהיו מציאות אחת, בדוגמת אותיות החקוקות באבן, שנעשית דבר אחד ממש עם האבן, עד שאי-אפשר כלל להפריד ביניהם. -לקוטי תורה

להמשך קריאה

טור לפרשת צו כותרת: תודה רבה!

טור לפרשת צו כותרת: תודה רבה! זו המילה הראשונה שאנו אומרים על הבוקר; זו המילה שעל שמה אנו נקראים 'יהודים'; וזו המילה שעושה הכי טוב על הלב – ניחשתם נכון, זו המילה "תודה"! את הבוקר אנו פותחים במילים "מודה אני", המילה "יהודי" היא מלשון "הודאה" ("יהודי" הוא על שם המילה "יהודה", ויהודה נקרא כך על שם דבריה של לאה: "הפעם אודה את ה'"), והמילה הזו נותנת תחושה כי מעריכים את מאמצינו. היהדות מייחסת חשיבות עליונה להכרת הטוב ולאמירת תודה כלפי כל אחד. הכרת הטוב היא קודם כל כלפי ה', או כמו שאנו רגילים לומר "תודה לא-ל". פרשת השבוע מדברת על קורבן תודה, אותו היו מביאים כתודה על הצלה מסכנה. בזמננו, אנו מברכים את 'ברכת הגומל'. הכרת הטוב מוזכרת כלפי האדם, ואפילו כלפי…

להמשך קריאה

טור לפרשת צו כותרת: הניקיון מלכלך

ב"ה טור לפרשת צו כותרת: הניקיון מלכלך "יוסי, בבקשה, הורד את הפח", פונה אמא ליוסי בעיצומן של עבודות הניקיון. "לא רוצה", מתלונן הילד, "אני מעדיף לעשות דברים אחרים, ובלבד שלא לרדת למטה!". הויכוח הזה בודאי מוכר לכם מקדחת הניקיונות של ערב פסח. למעשה, לא רק בניקיון בבית עולה השאלה מי יעשה עבודה כזו או אחרת. גם במשכן, היו עבודות נעימות יותר ופחות. כך למשל, היה צורך בכל בוקר לפנות את האפר שהצטבר על המזבח משריפת הקרבנות ביום הקודם. את ה"דשן" (אפר הקרבנות) היו מוציאים אל "מחוץ למחנה". אומרת התורה בפרשתנו, כי לפני הוצאת הדשן, על הכוהן להחליף את בגדיו. מדוע? מסביר רש"י: "בגדים שבישל בהן קדרה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו". כלומר, יש הבדל בין הבגדים בהם משתמש מי שמגיש את…

להמשך קריאה