בקשר לפסוק "צו את אהרן" (ו, ב) ישנם שני פירושים הקשורים בתיבת "מצוה":
א. מלשון ציווי. ב. מלשון "צוותא וחיבור" (לקו"ת בחוקותי מה, ג. ועוד)שקיום המצוות מחבר ומקשר את ישראל להקב"ה.
ויש לומר ששני פירושים אלו מבארים אחד את השני:
הנה יהודי יכול לקיים מצוות משני טעמים: א. כי מבין בשכלו היוקר והמעלה בקיום המצוות. ב. כי כך צוה הקב"ה ולכן מקיים מצוותיו בקבלת עול, ולא מצד שמבין בשכלו המעלה שבזה.
ועל זה אומרים שעיקר ה"צוותא וחיבור" להקב"ה שעל ידי קיום המצוות הוא כשמבטל את עצמו להקב"ה ומקיים מצוותיו לא מצד שמבין כך בשכלו אלא רק מפני ה"ציווי", שכך צוה הקב"ה.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ז עמ' 30)
