קטגוריה: וירא

לומדים פרשת וירא, אשל אברהם מלקוטי שיחות הרבי מליובאוויטש י״ז מרחשון, תשי"ט – איך להכניס אורחים ועוד רעיונות חסידים השיחה מבפנים: " כ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר, שמפרשת השבוע יש ללמוד הוראה בחיים. ומובן שכן הוא:

פרשת וירא, דברי תורה קצרים ומרוממים, סטטוסים, וידיואים, ציטוטים בדיחות ועוד על פרשת השבוע סכנה, חסד בלי גבולות / החלק היומי, פרשת וירא / סיון רהב-מאיר: את הרעיון הבא שלחה אליי שירה כהן, נערה מנוף הגליל:

מעלת הנימול לשמונה ימים על הנימול לי"ג שנים יצחק אבינו נימול לשמונה ימים, כמסופר בפרשתנו "וירא": "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" (כא, ד), ואילו ישמעאל "בן שלוש עשרה שנה בהימולו את בשר ערלתו"

ב"ה ממתק לשבת פרשת וירא תשע"ו הרבי מליובאוויטש סיפר שפעם נכנס לחדרו של חמיו הרבי הקודם, זה היה שעה קלה לפני שהי' עליו לצאת מביתו לתחנת הרכבת בדרכו לעיר הבירה, מוסקבה. בכל פעם כשהיה הרבי יוצא

בפרשתנו וירא כתוב: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (כא, לג). ובנוגע לזה מובא בגמרא "מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד לאחד שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי

מדוע לא הי' "הוצאת הדשן" בעקידת יצחק? אמרו חז"ל "אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח" (ירושלמי תענית פ"ה ה"א, ובכ"מ). ולכאורה אינו מובן, הרי מקום הדשן בכל קרבן אינו על גבי המזבח, כי צ"ל

איך דיבר "אברהם אוהבי" – "קשות"? בפרשתנו וירא כתוב "ויגש אברהם ויאמר האף תספה" (יח, כג) ופירש רש"י "נכנס אברהם לדבר קשות". והנה, ידוע שמדתו של אברהם אבינו היתה – "אברהם אוהבי" (ישעי' מא, ח), ובטבעו

ממתק לשבת פרשת וירא תשע"ה לפני כמה שנים ישב אצלנו בעונג שבת בבנגקוק מפקד כיבוי האש באחת הערים בארץ וסיפר סיפור יפה שקרה לו שבועיים קודם, "טסתי לאוסטרליה לכנס של כבאים מכל העולם, הגעתי לעיר שבה

בספר הזוהר מוסבר שהגילוי ד"וירא אליו ה'" לאחרי וע"י מצוות מילה הוא באופן נעלה יותר לגבי הגילוי ד"וירא ה' אל אברם" (בפרשת לך לך) לפני המילה – ובשתים: א) דרגת האלוקות – בפ' 'וירא' נעלית יותר.

נס היהודי  כאשר הקב"ה מבשר לאברהם שעתיד להיוולד לו גם יצחק, אומר אברהם: "לו ישמעאל יחיה לפניך". כלומר, אברהם הסתפק בכך שישמעאל ילך בדרכיו. הקב"ה לא קיבל זאת ואמר "ביצחק (דווקא) יקרא לך זרע". המדרש מתאר

מצינו, שעסק אברהם אבינו בפרסום דבר ה' לבריות במשך כל שנותיו, ואף בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום השלישי למילתו, ישב על פתח האוהל לראות אולי יעבור עוד אדם אחד שיוכל להאכילו ולהשקותו ולפעול עליו לברך

פרשת השבוע שלמדנו בשבוע שעבר מסתיימת בציווי ובקיום ברית המילה שעשה אברהם אבינו לעצמו, ולברית שנכרתת בין הקב"ה לאברהם אבינו ולזרעו (אנחנו) עד עולם לגבי ארץ ישראל. פרשת השבוע פותחת מיד לאחר קיום ברית המילה בהתגלות

מעשה שהיה: באחת משכונות העיר באר שבע, נפתח לו מרכז רוחני. יחד עם הפצת יהדות, החליט מנהל המקום לעסוק גם בסיוע לנזקקים. במסגרת זו, היה מעניק לעוברים ושבים ארוחה מלאה, חינם אין-כסף. מיודענו, מנהל המרכז, ניצל

כותרת: למה ברית מילה? "מזל טוב!", "מזל טוב!", נשמעת הקריאה. התזמורת פוצחת במנגינה וכל המוזמנים מצטרפים לשמחה. אך רק חתן השמחה בכבודו ובעצמו בוכה וצורח. התינוק שנימול היה רוצה לשאול: אבא, אמא, למה? ברית מילה היא

בתחילת פרשתנו כתוב "וירא אליו ה'", וכתב רש"י "יום שלישי למילתו הי', ובא הקב"ה ושאל בשלומו". והקשו המפרשים (ראה רא"ם כאן ועוד), מדוע נשתהה הקב"ה מלבקר את אברהם עד ליום השלישי למילתו, ולא בא לבקרו קודם?