מדריך מקוצר ומעשי לראש השנה הבא עלינו לטובה:
ערב ראש-השנה:
קמים מוקדם בבוקר לומר סליחות.
–לאחר התפילה נוהגים לערוך "התרת נדרים" בפני שלושה או עשרה מהמתפללים,
–נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים
ליל ראש השנה
–מתפילת ערבית של ר"ה במשך עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות לכל תפילות העמידה.
–בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תכתב ותחתם".
–בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן אחדים מהם: בכל ימות השנה נוהגים לאחר ברכת "המוציא" לטבול את פרוסת החלה במלח. בר"ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול בדבש ולאחר ברכת "בורא פרי העץ" מאחלים : "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". יש האוכלים ראש דג או כבש, לסמל שנהיה לראש ולא לזנב. מנהג אחר הוא לאכול מפרי הרימון בתקוה שכמו גרגיריו הרבים כן ירבו זכויותינו. בסעודת הלילה השני של ראש-השנה נוהגים להניח על השולחן פרי חדש ובשעת ברכת שהחיינו בהדלקת הנהות ובקידוש מכוונים גם עליו,כדי לצאת ידי אותן דעות שסוברות ששני ימי ראש-השנה הם יום אחד ארוך ומספיק לברך פעם אחת "שהחיינו". לקרוא עוד על סימני ראש השנה: http://www.aish.co.il/h/hh/rh/48847347.html
תפילת שחרית – תקיעת השופר
–תפילת שחרית דומה במתכונתה לתפילת השבת. השוני העיקרי הוא בחזרת הש"ץ (שליח הציבור – החזן), בה מתווספים פיוטים רבים, חלקם נאמרים בישיבה וחלקם בעמידה ובעת שארון-הקודש פתוח, הכל כמנהג הקהילה.
–לאחר קריאת-התורה מתחילים לתקוע בשופר, חכמים הפליגו רבות במעלתה וחשיבותה של מצות תקיעת השופר ומשום בך יש לדאוג שכל יהודי ויהודי יזכה לקיימה. זמן המצוה הוא מהנץ החמה עד לשקיעת החמה.
תשליך
לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של ראש-השנה יוצאים לעריכת "תשליך" על שפת הנהר, ליד הים, מעיין מים או בור מים. בתפילת "התשליך" אנו מבקשים מהקב"ה שימחול לנו על כל עוונותינו ויקיים את הבטחתו שנאמרה ע"י נביאיו להשליך את חטאינו במצולות ים לבל יוכרו עוד. בסיומה נוהגים לנער את שולי הבגדים (הטלית-קטן),סמל לניעור העוונות שדבקו בנו בשנה שחלפה.
בימי ראש-השנה אין מרבים במסיבות רעים וכיוצא בזה כדי שלא להסיח את הדעת מיום הדין. מנצלים כל רגע פנוי לתפילה ומרבים באמירת פרקי תהילים וכמו-כן ממעטים בשינה ובבטלה ובכל רגע פנוי משתדלים לומר תהילים.
שנה טובה ומתוקה לפחות פי 1000 שתהיה לך.
תגובה אחת
הלכות ראש השנה שחל בשבת בקצרה
ערב ראש-השנה:
לא לחגוג לבד. ראוי לזכור את מי שמתקשים לעמוד בהוצאות החג, נהוג לתרום לנזקקים לקראת החג ל ברוח הפסוק, שנאמר בהקשר של ראש השנה: "אַכְלוּ מִשְׁמַנִים וּשְׁתּוּ מַמְתַּקִים, ושלחוּ מָנוֹת לאין נכון לו"
קמים מוקדם בבוקר לומר סליחות.
–לאחר התפילה נוהגים לערוך "התרת נדרים" בפני שלושה או עשרה מהמתפללים,
–נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים.
.
ליל ראש השנה
–מתפילת ערבית של ר"ה במשך עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות לכל תפילות העמידה.
–בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תכתב ותחתם".
–בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן אחדים מהם: בכל ימות השנה נוהגים לאחר ברכת "המוציא" לטבול את פרוסת החלה במלח. בר"ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול בדבש ולאחר ברכת "בורא פרי העץ" מאחלים : "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". יש האוכלים ראש דג או כבש, לסמל שנהיה לראש ולא לזנב. מנהג אחר הוא לאכול מפרי הרימון בתקוה שכמו גרגיריו הרבים כן ירבו זכויותינו. בסעודת הלילה השני של ראש-השנה נוהגים להניח על השולחן פרי חדש ובשעת ברכת שהחיינו בהדלקת הנהות ובקידוש מכוונים גם עליו,כדי לצאת ידי אותן דעות שסוברות ששני ימי ראש-השנה הם יום אחד ארוך ומספיק לברך פעם אחת "שהחיינו".
.
תפילת שחרית – תקיעת השופר- ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע בו, שמא יוציא השופר מרשות היחיד לרשות הרבים. וביום השני של ראש השנה תוקעים בשופר ומברכים לשמוע קול שופר וברכת שהחיינו. ואם יש מקומות שנהגו לתקוע בשופר ביחידות בראש השנה שחל בשבת, יש לבטל מנהגם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד מח. יחוה דעת חלק א' עמוד רסז].
.
–תפילת שחרית דומה במתכונתה לתפילת השבת. השוני העיקרי הוא בחזרת הש"ץ (שליח הציבור – החזן), בה מתווספים פיוטים רבים, חלקם נאמרים בישיבה וחלקם בעמידה ובעת שארון-הקודש פתוח, הכל כמנהג הקהילה.
.
צדקתך
אומרים 'צדקתך' במנחה, שכיון שהוא יום דין, אומרים בו צידוק הדין. ומנהג בני אשכנז שלא לאומרו.
.
תשליך
מנהג חב"ד לא עושים תשליך בשבת אלא ביום ראשון ועושים בנהר
לפי ילקוט יוסף גם בשבת אומרים את סדר התשליך- . ובמקום שאין עירוב, יאמרו את שלושת הפסוקים בלבד [מי אל כמוך וכו'] ולא יוציאו את המחזורים. אולם אם יש חשש שיוציאום לרשות הרבים, יאמרו את התשליך ביום השני של ראש השנה. (קפז)
זמן ההכנות לליל שני – מוצאי שבת
כבר בארנו כי טוב לבשל את כל המאכלים של ליל החג השני ביום שישי, ובליל החג – מוצאי שבת, רק יחממו אותם. וידליקו את הגז מאש הדלוקה מערב שבת. ולא יתחילו בסידור השולחן ושאר ההכנות אלא אחר צאת השבת, שהרי אסור להכין משבת ליום טוב. וקודם ההכנות יאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", ומכל מקום אם בני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להתחיל בסידור השולחן מיד לאחר השקיעה, אבל את שאר המלאכות כהדלקת אש אפילו מאש לאש, לא יתחילו בשום אופן אלא לאחר צאת השבת. (חזו"ע פסח רסח)
הדלקת נרות
הדלקת הנרות לכבוד יום טוב שני, תֵעשה אך ורק לאחר צאת השבת, ועל ידי הבערה מאש שהיתה דלוקה מלפני שבת, כמו 'נר נשמה'. ואשה המוציאה את השבת לפי זמן רבנו תם, ברור שלא תדליק את הנרות אלא לאחר זמן זה, וכנ"ל.