שאלו פעם את הרבי מלובביץ׳
מדוע הוא מקפיד לברך את אלפי האנשים
שעוברים על פניו בערב ראש השנה בברכה
' שנה טובה ומתוקה ' ולא מסתפק בלברך ' שנה טובה '
הרבי חייך וענה: (עיבוד לשוני חופשי)
למעשה הברכה שנה טובה היא מיותרת.
הרי ברור שתהיה שנה טובה. לא יכול להיות אחרת.
אין רע יורד מלמעלה.
כל מה שקורה לאדם זה לטובה. תמיד.
גם אם לא מבינים את זה.
רק מה, לא תמיד הטוב הזה גלוי ומורגש.
לפעמים הוא מובן רק אחרי שנים רבות.
מנהג ישראל לברך איש את רעהו
בברכת שנה טובה ומתוקה
כדי שהשנה לא תהיה רק טובה (היא במילא תהיה טובה)
אלא כדי שהיא תהיה גם מתוקה!
מתיקות זה משהו שחווים בחושים.
אני מקפיד לאחל לאנשים שגם יחוו את הטוב הזה, אמר הרבי.
שירגישו שהכל טוב ומתוק.
שלא יצטרכו רק להאמין שהכל לטובה,
אלא שממש ירגישו זאת בחושים,
בדיוק כמו שטועמים משהו מתוק ומרגישים זאת מייד.
תקיעת השופר בראש השנה היא זאת
שפותחת את הפתח ומורידה כל שנה אור חדש לעולם,
את השפע לכל אחד ואחד מאיתנו ואנחנו מתפללים ומברכים איש את רעהו
שהשפע הזה ירד כטוב גלוי ומורגש בחושים.
(לכן בראש השנה מקפידים שגם נשים וילדים
ילכו לבית הכנסת כדי לשמוע את תקיעת השופר
שבעצם מכריזה על אור חדש שירד לעולם)
תגובה אחת
סיפור חסידי לפני השינה ?
ידוע שהרבי מלך המשיח פותח בעצמו כל מכתב ששולחים לו. פעם הציעו המזכירים לקנות מכשיר מיוחד שיקל על פתיחת המכתבים, והשיב (תוכן): "יהודי חותם את מכתבו בזיעה ובדמעות ואני אפתח עם מכשיר?!"
א גוטע נאכט חוסיד!