ב"ה

ממתק לשבת פרשת ראה תשע״ח 2018

מסופר על נשמה שהגיעה לשמים לאחר המאה ועשרים ולאחר בדיקה הסתבר שהטוב והרע שלה בדיוק חצי חצי, נתנו לה בחירה ללכת לגן עדן או לגיהינום והנשמה החליטה ללכת לראות מה זה הגיהינום ואחר כך לעבור לגן עדן, היא נכנסת לגיהנום ורואה שולחנות ערוכים בכל טוב, מאכלים של טובי השפים על השולחן והנשמה מנסה להבין איך כל התענוגות האלו קשורים לגיהינום? בהינתן האות המלאכים עוברים ומחלקים לכל אחד מזלג ארוך וכולם מנסים לאכול אך המזלג ארוך מדי ולא יכולים להגיע איתו לפה, מבינה הנשמה שזה באמת גיהינום אמיתי לראות כזה אוכל בלי אפשרות לאכול,
היא עוברת לגן עדן ורואה שהתפריט אותו תפריט והכל נראה אותו דבר והיא מבינה שכאן כנראה יתנו להם מזלגות רגילים יוכלו ליהנות מהארוחה אבל להפתעתה שוב המלאכים מחלקים מזלגות ארוכים, אלא שכאן כל אחד לוקח את המזלג הארוך ומאכיל את חבירו ואז הבינה הנשמה שגן עדן וגיהינום תלויים במידת החסד והנתינה של האדם…

בפרשתנו פרשת ראה בה משה ממשיך לדבר אל בני ישראל טרם היפרדו מהם אנו רואים איך משה בונה תוכנית לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בליבו של האדם והוא מתחיל בהדרגה עם המצוות הקשורות בכך.
ראשית מעביר משה לעם ישראל את המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה ושניה, מעשר זה נאכל על ידי הבעלים ורק שחובתו לעלות לירושלים ולאוכלו שם מה שנותן לו להרגיש שגם הכסף שעבד עליו והשקיע בו אין לו עליו בעלות, אחר כך ממשיכה התורה במצוות מעשר עני בשנה השלישית חובה לתת עשר אחוז מהיבול לעני שזה כבר שלב נוסף וקשה יותר עלי לתת מפירות שעבדתי עליהם קשה לטובת אדם שלא עשה כלום למען קבלת דבר ואז באה מצווה שעוד יותר לא מתקבלת על הדעת והיא מצות השמיטה לגבי כספים, ההלכה היא שאדם שהלווה לחברו כסף כאשר מגיעה שנת השמיטה יש שמיטה לכספים ובמילים אחרות חנינה לבעלי חובות, פותחים דף חדש והתורה מצווה שגם סמוך לשנת השמיטה לא יאמר אדם אינני יכול להלוות מכיון שאני מסכן את כספי שמא לא יוחזר לי מחובתו להלוות אם יש ביכולתו.

ומכאן הדרך פתוחה לקפיצה הכי גבוהה למצוות הצדקה בכלל עליה אומרת התורה פתוח תפתח את ידך שבניגוד להלוואה שברוב המקרים חוזרת לבעליה הרי שבנתינה זו מחובתו לתת בידיעה ברורה שאינו מקבל שום החזר. לגבי נתינה זו אומרת התורה "פתוח תפתח את ידך ולא ירע לבבך.. ורעה עינך באחיך האביון נתון תתן לו" אנחנו רואים שהתורה מדברת על הלב היד והעין ומוסבר על כך שבעצם מדובר כאן על תירגול קבוע שיעצב את האדם, דבר ראשון היד נותנת ובאמצעות זה הלב יצטרף וירגיש רגשות חיוביים כלפי המקבל ואז להרגיל את העין להיות נדיבה ולתת בעין יפה וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק "נתון תתן" מובטח לו שברגע שיתן יחזור ויתן ויתרגל לנתינה.
יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה ונזכה תמיד להיות בצד הנותן ולא נצטרך לידי מתנת בשר ודם… כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

שבת שלום ומבורך!

ממתק לפרשת ראה תשע"ז 2017

יהודי עשיר נכנס פעם אל המגיד ממעזריטש, שאל אותו הרבי מה אתה נוהג לאכול כל יום? התפאר העשיר "אני נוהג להסתגף ולהתנזר מהעולם, אני אוכל בדיוק כמו העני, פת במלח ומים במשורה" אמר לו המגיד "זה לא בסדר עליך לאכול בשר טוב ולשתות מי דבש כדרך העשירים" תמהו התלמידים, מה רע במנהג של העשיר שלא להתפנק מדי בתענוגות העולם? הסביר להם הרבי "אם העשיר יאכל בשר וישתה מי דבש ייתן לעני לפחות פת במלח אך אם הוא יאכל פת במלח ייתן לעני לאכול אבנים…"

בפרשתנו פרשת ראה אנו רואים איך משה נותן לעם ישראל כלים לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בלבו של האדם, הוא מתחיל עם המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה והשניה שלאחר השמיטה, מעשר זה נאכל על ידי הבעלים אבל חובה להעלותו לירושלים ולאכלו שם מה שנותן הרגשה שאין לנו בעלות על הכסף שלנו,

מכאן ממשיכה התורה במצוות מעשר עני בשנה השלישית חובה לתת עשר אחוז מהיבול לעני שזה כבר שלב נוסף וקשה יותר, עלי לתת מפירות שעבדתי עליהם קשה, לאדם שלא עשה כלום למעני,

בהמשך באה מצווה שעוד יותר לא מתקבלת על הדעת והיא מצות שמיטת כספים, ההלכה היא שכאשר מגיעה שנת השמיטה יש שמיטה לכספים, אדם שהלווה לחברו כסף אינו גובה את חובו, ובמילים אחרות חנינה לבעלי חובות, התורה מצווה שגם סמוך לשנת השמיטה לא יאמר אדם אינני יכול להלוות מכיוון שאני מסכן את כספי שמא לא יוחזר לי ומחובתו להלוות אם יש ביכולתו.

*

במילים "פתוח תפתח את ידך" שבפרשתינו, התורה אומרת לנו שמי שמקבל הכי הרבה מהנתינה זה דווקא הנותן, אם תפתח פעם אחת תתאהב במצווה ותתרגל לתת וכך ידך תיפתח מעצמה ויהיה לך קל יותר לתת.

יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה, ולא נצטרך לידי מתנת בשר ודם… כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

שבת שלום ומבורך!

יהודי מצא ארנק כסף תפוח והשיב אותו לבעליו. הלה רצה לשלם או לפחות להעניק לו מתנה סמלית, אך המוצא ביקש בתמורה משהו אחר: "תעשה מעשה טוב עבור אדם אחר, זה יהיה בדיוק כמו ששילמת לי".
כעבור כמה ימים מתקשר המאבד אל המוצא, ואומר לו: "שינית לי את החיים. אני רגיל לצבור עוד ועוד כסף, וכעת נתת לי את ההזדמנות להרגיש את האושר של הנתינה. מאז שיחתנו אני עסוק לחפש מישהו הזקוק לחסד, וזאת הרגשה חדשה ומרוממת".

וכך בפרשת השבוע חורגת התורה מדרכה לקצר וכופלת בלשונה: " פתוח תפתח את ידך לאחיך. . נתון תיתן לו" – אם זכית להיות בצד העליון של הגלגל ופתחו ונתנו לך, הרי שעליך להמשיך את השרשרת ולפתוח ולתת הלאה.
כך גם נרמז בראשי התיבות של החודש:
א יש ל רעהו ו מתנות ל אביונים.

בחודש אלול העומד בפתח אנו מבקשים מאלוקים שיעשה גם הוא עמנו צדקה, מדה כנגד מדה, כתבנו וחתמנו לשנה טובה ומתוקה ולגאולה שלימה.

 

מסרון השבוע – פרשת ראה מעשה במרצדס ומערבל בטון

מעשה בנהג משאית בטון שחזר הביתה עייף ועצבני, והנה מרצדס חדשה חוסמת לו את החניה. הוא לא חשב פעמיים וברוב כעסו רוקן את הבטון על המכונית. כשעלה הביתה חיכתה לו מסיבת הפתעה, ואשתו הגישה את מפתח המרצדס שבחניה…

השבוע אנו קוראים על סימני כשרות של בעלי חיים. אחד מהם הוא: מעלה גרה. הבהמה מעלה את האוכל ולועסת אותו פעם נוספת.

זה גם סימן לחיים כשרים. לפני שאנו פועלים מתוך אינסטינקט, עלינו לחשוב פעם נוספת. להעלות שוב את הנושא לדיון לפני החלטה. בפרט כשאנו כועסים, עלינו לעצור את עצמנו ולחשוב לפני כל פעולה.

חכמים מספרים על אדם שאביו ציוה אותו לפני מותו להלין את כעסו, כלומר לישון לילה בשעת כעס לפני עשיית מעשה.

נסע האיש מביתו למקום רחוק וחזר בלילה אחרי שנים רבות. והנה הוא שומע גבר צוחק עם אשתו. כעס האיש ורצה לפגוע בשניהם במקום. ואז נזכר בצוואת אביו, והחליט לחכות לבוקר. בבוקר הסבירה אשתו שהגבר הזה הוא בנם שבינתיים גדל והיה לאיש. כך ניצול האב מפגיעה מיותרת באשתו ובבנו.

אז אם אתם לא רוצים להפסיד את המשפחה שלכם ואת מרצדס החלומות – תעלו גרה ותלינו את הכעס לשיקול דעת נוסף. הרווח כולו שלכם!

שבת שלום!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

בציווי על הצדקה בפרשתנו, חורגת התורה מדרכה לקצר וכופלת בלשונה: " פתוח תפתח את ידך לאחיך. . נתון תיתן לו". אם זכית להיות בצד העליון של הגלגל ופתחו ונתנו לך, הרי שעליך להמשיך את השרשרת ולפתוח ולתת הלאה. וכך נרמז בראשי התיבות של החודש: איש לרעהו ומתנות לאביונים.

בחודש אלול העומד בפתח אנו מבקשים מאלוקים שיעשה גם הוא עמנו צדקה, מדה כנגד מדה, כתבנו וחתמנו לשנה טובה ומתוקה וגאולה שלימה.

בכף ידו של אדם אין כל האצבעות שוות.
יש אחת מהן הגדולה וארוכה יותר, ואחת קצרה. 
כל זה ניכר דווקא כשהאדם פותח את כף ידו ולא קומץ אצבעותיו לאגרוף.
כי בשעת הקמיצה כל האצבעות נראות שוות מבחוץ ואין הבדל ניכר ביניהן.
זהו שמזהירה התורה:
"לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" ותחשוב לומר: כל העניים שווים כאותה יד קמוצה ולכן את מעשרותי ונדבתי אחלק לכולם בשווה ואין דיני קדימה לאחים או קרובי משפחה. 
אלא: "פתוח תפתח את ידך לו"
ולכל עני תן כפי הראוי לו

שנזכה להיות מהנותנים

אשה שיצאה עם בעלה בשליחות הרבי מליובאוויטש לפעול בחו"ל,
הביעה את דאגתה מכך שילדיה גדלים בסביבה מנוכרת, ודימתה זאת לקנקן מים חמים הנמצא בטמפרטורה נמוכה, כך שהמים ילכו ויתקררו…

כשהגיעו הדברים לרבי הוא ביקש למסור לה שהדברים נכונים כשהקומקום מנותק מהחשמל, אך אם הוא מחובר לזרם, המים יישארו חמים ואף יחממו את סביבתם…

לא משנה באיזה 'זרם' חינוכי יפתחו ילדיכם את השנה החדשה, דאגו תמיד להשאיר אותם מחוברים לזרם החשמלי, המחמם והמאיר של תורת ישראל, למען ימשיכו לצעוד בדרך ישראל סבא.

שנת לימודים פוריה ומוצלחת לכל ילדי ישראל!

ממתק לשבת פרשת ראה ר"ח אלול תשע״ט 2019

היה פעם עני שהיה עובד בשדה מבוקר ועד ערב והיה מרוויח בקושי כדי להביא מעט לחם הביתה. אבל אף פעם לא התלונן ותמיד היה שמח בחלקו.
יום אחד, הגיע אליו אדם שהיה נראה ערבי ובירכו לשלום. אתה אדם חרוץ שעובד קשה" הקב"ה החליט להעניק לך עושר שיספיק לשש שנים. מתי תרצה לקבל את העושר? עכשיו או מאוחר יותר?"
"אין לי זמן להלצות" אמר העני והמשיך בעבודתו.
למחרת שוב הופיע הערבי. "אתה עדיין עובד קשה! מחכה לך עושר גדול שיספיק לך ולמשפחתך לשש שנים. מתי תרצה לקבל את הכסף?
"אמרתי לך כבר אתמול אני עסוק ואין לי זמן לבדיחות. אנא עזוב אותי במנוחה" הגיב גם הפעם העני.
אך ביום השלישי שוב הופיע הערבי. הפעם העני ביקש ממנו לשוב למחרת כי ברצונו להתייעץ עם אשתו.
"איזה אדם מוזר הגיע אליי כבר שלושה ימים ומבשר לי שהשם רוצה לשלוח לנו אוצר שיספיק לנו לשש שנים. הוא רוצה לדעת מתי נרצה את העושר" סיפר האיש לאשתו בערב. "תגיד לו שאנחנו רוצים לקבל את העושר כעת, מבלי להמתין" ייעצה האישה לבעלה.
קיים האיש את עצת אשתו ולמחרת הוא העביר לערבי המוזר את החלטתו ,יפה עשית" הגיב האיש. "תחזור הביתה ותגלה שכבר התעשרתם בעושר גדול," אמר.
הוא נכנס אל הבית כשאת פניו מקבלות קריאות שמחה. "אבא, אימא, תראו מה מצאנו בחול" קראו הילדים בהתלהבות. הייתה זו תיבת עץ גדושה ביהלומים ובמטבעות זהב.
"הודו לה' כי טוב!" קראו כולם בהתרגשות. "מהיום ואילך לא נחווה עוד מחסור, נוכל לחיות כאנשים עשירים!"
"רגע, רגע" עצרה האם את פרץ ההתלהבות. "זהו כסף שקיבלנו משמיים, אך עלינו לחלק ממנו לצדקה, לתמוך בעניים ובנזקקים בעירנו." היא שלחה את בנה להביא פינקס ועט וציוותה עליו לרשום מדי יום את סכום הכסף שהם נתנו לצדקה באותו היום.
חלפו שש שנים ושוב הופיע הערבי. הפעם ידע האיש כי אין זה אלא אליהו הנביא שהתחפש לערבי. "שש שנים חלפו מאז שנפגשנו, הגיע הזמן שתשיב את הרכוש שקיבלת" אמר לאיש.
"כפי שהתייעצתי עם אשתי כאשר קיבלנו את הרכוש, כך ברצוני להתייעץ עמה שוב. אנא שוב מחר" ביקש האיש.
האישה העניקה לבעלה את הפינקס בו נרשמו כל מעשי הצדקה שלהם במשך ששת השנים שחלפו. "אנא הראה זאת לאליהו הנביא ואמור לו: אם הינך מכיר אנשים שיעשו שימוש טוב יותר בכסף, הענק להם אותו!"
הביט אליהו בפינקס ואמר: "אכן, השכלתם להשתמש בכסף כמו שצריך. רכשתם מזון לרעבים, חילקתם בגדים לעניים ופתחתם את ביתכם לאורחים. לא רק שהרכוש לא יינטל מכם, בורא העולם יוסיף לכם כהנה וכהנה."
וכך היה. האיש ואשתו הוסיפו לחיות בעושר והמשיכו לעזור לאחרים עד סוף ימיהם

פרשת ראה נקראת תמיד סמוך לראש חודש אלול או ממש בראש חודש כמו השנה, ידוע שיש קשר בין הפרשה ובין הזמן בו היא נקראת,
בפרשת ראה מצווה עלינו התורה על מצוות הצדקה "כי יהיה בך אביון… לא תאמץ את לבבך… פתוח תפתח את ידך".
ובאמת הרמב"ם כותב שבימי חודש אלול והימים הנוראים "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה" למה דווקא להרבות בצדקה בחודש אלול יש עוד הרבה מצוות?
חז"ל אומרים שכל העולם מקבלים את השפע מהקב"ה בצדקה ורק הצדיקים מקבלים בזכות עצמם כי כל העולם לא באמת ראוי לקבל כל כך הרבה טוב והקב"ה עושה איתנו צדקה ונותן לנו למרות שלא תמיד מגיע לנו, לעומת הצדיקים שהם אכן זכאים לשפע בזכות המעשים הטובים שלהם.
לכן כשאנחנו באים לבקש מהקב"ה שפע לשנה הבאה אנחנו צריכים להרבות בצדקה וזה מעורר את הקב"ה לנהוג בנו מידה כנגד מידה ולתת לנו גם צדקה בשפע.
ולכן אנחנו גם מרבים בתפילה בחודש אלול כי אנחנו יודעים שבמעשים בלבד לא בטוח שמגיע לנו כל מה שאנחנו מבקשים אבל כשנוסיף בצדקה ונתפלל להשם הוא אכן יעשה איתנו חסד ויכתוב אותנו לשנה טובה ומתוקה שנה של גאולה וישועה לכל עם ישראל.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך!

בדיחות לשבת פרשת ראה – מילתא דבדיחותא

שאלה: מה אמר סבא רבא קרוקודיל לסבתא רבא קרוקודיל? תשובה: "בואי, הולכים לבקר ת׳נינים…"

תלמיד אחד פרץ בהיסטריה לחדר המורים וצעק על המורה שלו: "למה?! למה הבאת לי ציון כל כךךךך נמוך?!" המורה: "אני מצטער, אני באמת מבין אותך… תאמין לי אם היה אפשר, הייתי משנה לך ת'ציון…" תלמיד: "נו אז למה אתה לא משנה?" המורה: "אני מצטער, יש חוק בבית הספר שאוסר לתת ציון מתחת ל-0."

בדיחה מהרב לסרי-

שוחחתי עם "מקובל" אחד… שאלתי אותו, למה אתה גובה כסף על ברכות… זה הגיוני? תראה את הכהנים- מברכים את עם ישראל, ולא לוקחים כלום.
"טוב", הוא ענה לי, "אתה רואה בעצמך שהם הולכים יחפים…".

כמה חברה עוברים ליד כורדי שעומד בגינה שלו ומניף את הידיים לכל הצדדים כאילו הוא מפזר משהו.
"מה אתה עושה?", הם שואלים אותו…
"אני שותל…", הוא עונה…
"מה הכוונה שותל?, אין לך כלום בידיים…" הם אומרים.
"אה…. זה אבטיח בלי גרעינים…", הוא מסביר.

זהירות, שפע! / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

פעם ביקשתי בדוכן ברחוב בניו-יורק מיץ תפוזים סחוט קטן. המוכר נתן לי כוס עצומה מלאה במיץ. "ביקשתי קטן", אמרתי כדי לתקן את הטעות, אבל הוא הצביע על עוד שתי כוסות יותר גדולות שעמדו שם: "מה שקיבלת זה קטן. הנה, יש גם מדיום, וזה – גדול!". הכוס שבישראל קוראים לה "גדול", היא "קטן" בארצות הברית.

האתגר האמיתי שספר דברים מזהיר מפניו הוא חיים בחברת שפע. חברה שבה יש הכול, ובגדול. פעם אחר פעם משה רבנו מתריע לא מפני מחסור אלא מפני עושר, לא מסכנת הרעב אלא מסכנת השובע.

בעצם, אחרי שנים של נדודים במדבר, ספר דברים מכין אותנו לאתגר האקטואלי של ימינו: חיים בחברה שיש בה, ולא בחברה שאין בה. אבות אבותינו התמודדו עם עבדות ורעב ורדיפות וגירושים, אבל מה עושים אחר כך, כשנכנסים לארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש? לא סתם התורה מדגישה שוב ושוב: זכור, אל תשכח, הישמר לך פן תאכל ושבעת, אל תשמין ותבעט במסורת שהתקדשה בדמעות ובדם. נכון, כל הדורות שמעלינו הפגינו מסירות נפש, דבקות והתלהבות בתנאים קשים. אבל אסור לנו לזלזל באתגר המורכב שלנו: זוהי מסירות נפש להצליח להמשיך את דרכם – גם בתנאים קלים ונוחים.