פרשת דברים, שבת חזון לקראת תשעה באב לקט דברי תורה חסידים מרוממים.
ב"ה ממתק לשבת פרשת דברים ערב תשעה באב תשפ"א 2021
לאחר פטירתו של החוזה מלובלין בתשעה באב תקע"ה חילקו יורשיו ביניהם את מעט החפצים שהיו ברשותו, בנו ר' יוסף קיבל בין היתר את שעון הקיר שהיה בביתו של החוזה, כשיצא לדרכו לחזור לביתו החל גשם חזק ונשאר ללון באכסניה בדרך, למחרת בבוקר כשעמד לצאת ביקש בעל האכסניה תשלום אך ר' יוסף אמר לו אין לי כסף לשלם לך לצערי אך יש בידי כמה חפצים שירשתי מאבי קח מה שתרצה, בעל האכסניה בחר בשעון ותלה אותו בחדרו.
עברו כמה שנים ויום אחד הגיע רבי דובער מראדושיץ לאכסניה הזו וביקש חדר שקט, בעל האכסניה נתן לו את החדר שלו, בלילה שומע בעל האכסניה שירה וריקודים שמחים מהחדר ומנסה להבין מה קורה אבל לא רצה להפריע לצדיק, בבוקר שאל את רבי דובער "הרי רצית חדר שקט ובסופו של דבר הרעשת כל הלילה?" אמר לו הרבי אמור נא לי מהיכן השעון שתלוי בחדרך? סיפר לו האכסנאי על היהודי שהשאיר לו את השעון במקום תשלום, אמר לו רבי דובער דע לך שהשעון הזה הוא שעון מיוחד מאוד שעונו של החוזה מלובלין בשונה מכל שעון שמזכיר לנו שעברה עוד שעה וסיום חיינו מתקרב השעון הזה מראה לנו שאנחנו מתקרבים בעוד שעה לגאולה ולכן רקדתי כל הלילה משמחה על הגאולה הקריבה ובאה.
השבת אנחנו מתחילים לקרוא את פרשת דברים במילים "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, ונשאלת השאלה, עבר הירדן זה כל השטח שבצד המזרחי של הירדן, עם ישראל היו במקום מוגדר שנקרא ערבות מואב ולמה התורה כותבת רק מיקום כללי? וגם המקום הזה יהיה עבר הירדן רק לאחר שעם ישראל יהיו מעברו השני לאחר כניסתם לארץ ולמה התורה קוראת לזה כבר עכשיו עבר הירדן?
השאלה מתחזקת כאשר אנחנו רואים בפסוק הקודם, הפסוק האחרון של ספר במדבר התורה אומרת "אלה המצוות והמשפטים אשר צווה השם ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו" שם התורה כן מדייקת את המיקום של עם ישראל ולמה כאן פסוק אחד אחרי התורה כותבת מיקום כללי יותר?
מסביר הרבי מליובאוויטש, ארבעת הספרים הראשונים מספרים לנו על המאורעות מאז בריאת העולם ועד השלב בו עם ישראל נמצאים עכשיו, ספר דברים לעומת זאת מכין את עם ישראל לעתיד לכניסתם לארץ, משה רבנו מדבר לדור שייכנסו לארץ. לכן כשמשה רבנו מדבר לעם ישראל שנכנסים לארץ הוא רוצה שכבר עכשיו יתייחסו למקום בו הם נמצאים עכשיו כעבר הירדן כמקום שמהעבר השני מארץ ישראל, כשכוונתו היא להחדיר בעם ישראל כבר עכשיו הרגשה של ארץ ישראל.
בימים אלו אנחנו נמצאים בתשעת הימים והשבת ממש ערב תשעה באב, מוסבר בחסידות שכשעם ישראל מתאבל על החורבן יכולים להיות שתי צורות של אבלות יש אבלות בצורה של התמקדות במה שהיה לנו וכבר אינו וכמה כואב לנו על מה שאיבדנו, ויש אבלות בהתמקדות קדימה על הגאולה שעתידה להיות, אנחנו בוכים על כך שהיא עדיין לא כאן אבל השעון מראה לנו שאנחנו מתקדמים לכיוונה.
זה מלמד אותנו גם לחיים כמו שברכב יש את הזכוכית הקדמית שהיא הגדולה ותופסת את כל המרחב ויש באמצע מראה קטנה שמראה לנו את מה שיש מאחורה, אסור לשכוח את העבר אבל עלינו להתמקד בעתיד גם כשחלילה עברה עלינו צרה עלינו לא לשכוח אותה אבל את עיקר המיקוד שלנו לשים בזכוכית הקדמית במבט אל העתיד.
יהי רצון שייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש
שבת שלום ומבורך ! צום קל ומועיל
השבת הקרובה מכונה בשם 'שבת חזון' על שם ההפטרה "חזון ישעיהו" המנבאת על החורבן והגלות, אך החזון לטווח הארוך הוא לראות כיצד החורבן עצמו הוביל לבניין ולצמיחה גדולה יותר. וכפי שהעיד פעם הרבי מליובאוויטש, שעוד בהיותו ילד רך לימים החל להתרקם במוחו חזון וציור הגאולה, בה הרע עצמו יהפוך לטוב, והחושך לאור.
בהתאם לכך, אמר רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבשבת זו טמון גם חזון הגאולה, ובית המקדש השלישי, שכן דווקא בעת החורבן מתחילה יצירה ולידה חדשה.
וכך, אצל יהודים, העם האופטימי הנצחי, מיד אחר שבירת הכוס תחת החופה, כזכר לחורבן ירושלים, מכריזים כולם מזל טוב, לבית החדש שקם בישראל…
ההווה היהודי תמיד כרוך בזכרונות ובהפקת לקחי העבר, יחד עם החזון והמבט קדימה, לעתיד מושלם וטוב יותר.
חזון שמימושו תלוי בעוד מעשה טוב קטן אחד, של כל אחד ואחת מאתנו, ובכוחו להפוך גולה ל גאולה.
יהיו הדברים לעילוי נשמת הגאון החסיד רבי יואל כהן ז"ל שנלקח מאתנו, מבלי שזכה לילדים. בזכרונו הפנומנלי היה ה"חוזר" של דברי תורתו של הרבי, והיה אחראי להנחלת תורת החסידות וחזונה לאלפים ולרבבות, וזכיתי במשך כחמש שנים להיות מתלמידיו הרבים, שהיו לו כבנים. יהי זכרו ברוך!
5 מחשבות לקראת השבת שלפני / החלק היומי / סיון רהב-מאיר
- השבת הנוכחית, השבת שלפני תשעה באב, נקראת "שבת חזון". קוראים בה בתורה את פרשת דברים, וההפטרה מתחילה במילים "חזון ישעיהו".
- אולי זו מילה שצריך לנער מעליה את האבק, "חזון". ביום יום לא עוסקים בה מספיק. תשעה באב הוא תזכורת שנתית לסיפור הגדול שלנו, שגדול הרבה יותר מאיתנו. בשנתיים האחרונות נראה היה שלעם היושב בציון יש שאיפה אחת גדולה – 61. שמישהו ישיג 61 מנדטים. אבל לא חזרנו לכאן רק כדי להקים ממשלת 61, אלא כדי לחזור לעצמנו אחרי אלפיים שנות גלות, להיות ברכה לאזור הזה וברכה לעולם כולו.
- מילים כמו ״גאולה״ או ״קדוּשה״ לא הפחידו את אבותינו מעולם, לא בגלות ולא בראשית הציונות. היום הלקסיקון צנוע הרבה יותר. פעמים רבות מדברים על זכויות ולא על חובות, על ערכים גלובליים בלבד ולא לאומיים-יהודיים, ורק רוצים ליצור מערכת שבה כל השבטים יסתדרו איכשהו זה עם זה, בלי חזון משותף.
- פרשנינו מסבירים כי שבת חזון היא השבת שבה כל אחד צריך לדמיין את המקסימום – את הגאולה הכללית והפרטית. זה הזמן לשים לב למה שחסר בעולם, להעדר, לחלל, לצרות, למצוקות – ולהתפלל לטוב. אחרי שנה של קורונה, אחרי אסון מירון ואסון מיאמי, לא קשה להתחבר לצער ולדרוש עולם מתוקן.
- כך כתב הרב קוק: "התחלנו לומר איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאוזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו". תשעה באב אינו רק יום אבל על מה שאיבדנו, אלא יום של תזכורת למה מצופה מאיתנו. שבת שלום.
הרב זאביק הראל כותב על המשימה שלנו בחודש שהתחיל כעת, חודש אב:
"בכל פעם שרבי אריה לוין, הצדיק הירושלמי המפורסם, היה מסיים את אחד מביקוריו אצל האסירים בכלא או בבית החולים – הם היו כולם בהתרוממות רוח. פעם אחת, אחד מהעובדים ניגש אליו ואמר: רבי אריה, אני חייב לשאול אותך, איך זה שכולם ב'היי' כזה אחרי שאתה מבקר אותם? מה אתה אומר להם? ענה לו רבי אריה: אני לא אומר להם. אני משתדל רק להקשיב.
אהרון הכהן, שנפטר בראש חודש אב, הוא סמל לתיקון ההקשבה. הוא היה מקשיב היטב לכל אחד ומבין את כאבו, מוצא בו את היופי וגם מצליח לחזק ולעודד אותו.
אנחנו חיים בעולם יצרני שבו יש קורסים רבים לדיבור, עשייה, יצירה, מיתוג ושיווק, אבל אין אף קורס להקשבה. השמיעה נחשבת למשהו אפור ומשעמם, אבל לשמוע זה עניין אקטיבי ולא פסיבי. לשמוע זה אומר לצאת מעצמי, לתת את כל כולי למישהו ולהבין את המקום שבו הוא נמצא. ברגע זה מתחיל בית המקדש להיבנות".
ממתק לשבת פרשת דברים – שבת חזון תשע״ז 2017
היה פעם איש עשיר שעלה על גג בניין גבוה והדלת נטרקה, הוא מנסה לצאת ולא מצליח, נעמד בקצה הגג והתחיל לצעוק אבל אף אחד למטה לא שומע אותו, בלית ברירה הוציא שטר של מאה דולר וזרק, עבר אחד האנשים אסף את השטר והמשיך בדרכו, זרק עוד שטר ושוב אחד העוברים לקח והלך וכך זרק עוד שטר ועוד שטר ואנשים לקוחים והולכים, כשנגמרו כל השטרות לקח אבן וזרק, האבן פגעה במישהו, ההוא הרים את ראשו והתחיל לצעוק "מה זה למה אתה זורק אבנים?"… כשטוב לנו זה נראה טבעי אך כשרע לנו אנחנו מיד צועקים…
רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר שבשבת חזון מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי וכביכול "אומרים לו אם רק תשפר את דרכיך תזכה לראות בבנינו" ומביא משל על זה מאבא שיש לו בן יחיד אהוב והאבא קונה לבן בגד יקר מאוד אך הבן לא שמר עליו, לכלך וקרע את הבגד, קנה לו האבא עוד בגד ושוב הבן קרע ולכלך קנה האב בגד שלישי אבל הפעם לא נתן לו את הבגד אלא תלה אותו בארון ופעם בשנה היה מראה לו את הבגד ואומר לו כשאראה שהתבגרת ואתה יודע לשמור אתן לך את הבגד היפה וכך הקב"ה עושה עם עם ישראל הכין לנו את בית המקדש ופעם בשנה מראה לנו שהוא רק מחכה לנו.
רבי לוי יצחק היה נקרא מליצם של ישראל שתמיד ראה טוב בכל אדם, אותו רבי לוי יצחק שידע להסתכל על כל אדם בעין טובה ידע גם להסתכל ולראות את הטוב שבכל תקופה ולכן דווקא בשבת חזון שהיא שבת שלפני תשעה באב ולכאורה אמורה לתת לנו לראות חורבן אומר רבי לוי יצחק שאם נסתכל טוב נראה את בית המקדש השלישי,
רבי לוי יצחק נותן לנו הוראה לחיים, כשמגיעים לתקופה זו של תשעה באב כל אחד מתעורר אבל בדרך כלל ההתעוררות היא מהכאב של החורבן ומהמחשבה על כמה רע לנו, במקום זה הוא אומר לנו בואו תתעוררו ותסתכלו למעלה דווקא מהמקום הטוב מתוך הידיעה שהנה בית המקדש מוכן ומחכה רק לנו.
לכל אחד מאיתנו יש לפעמים תקופות שקצת יותר קשה לנו בא רבי לוי יצחק ומלמד אותנו להסתכל לפנימיות ולראות את הטוב שבכל מצב וכך נוכל להיות בשמחה תמידית כך לגבי כל מצב וכך גם לגבי כל אדם אם נשכיל לראות תמיד פנימה נראה שלכל אחד יש טוב ונוכל לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך בשלמותה.
ובזכות אהבת חינם נזכה שייבנה בית המקדש וייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ועוד השנה נחגוג כולנו את תשעה באב בירושלים בגאולה אמיתית ושלימה.
שבת שלום ומבורך
ממתק לשבת פרשת דברים תשעה באב תשע״ח 2018
סוחר יהודי הולך בדרכו הביתה ברוסיה, החורף שהקדים לבוא תפס אותו לא מוכן, הקור חודר לעצמות והדרך לבית עוד ארוכה, מרחוק הוא רואה אור קטן ומקווה שאולי יש שם בית שיוכל להתחמם בו, הוא מתקרב אל הבית ורואה מזוזה בפתח, הוא מתמלא בשמחה מהמחשבה על החום הנעים שיהיה בפנים, דופק בדלת אך השעה מאוחרת, דרי הבית ישנים ולא שומעים, הוא דופק ודופק ואין מענה, הוא מתיישב על המפתן ומתחיל להתייאש, לפתע הוא נעמד והתחיל לרקוד עד שעלה השחר ויושבי הבית התעוררו ופתחו את הדלת, הם ראו אותו ומיד הזמינו אותו להיכנס ולהתחמם ליד האח הבוערת, הגישו לו אוכל ושאלו אותו מה קרה,
*
היהודי מספר להם ״הגעתי באמצע הלילה וממש חיכיתי להתחמם בביתכם, כשלא שמעתם אותי התיישבתי בייאוש והתחלתי להרגיש את ידיי ורגליי קופאים מהקור, הבנתי שאני הולך למות כאן במקום והשלמתי עם המצב, אך לפתע עלתה במוחי המחשבה איך אתם יושבי הבית תרגישו כשתראו יהודי שוכב מת בפתח ביתכם רק בגלל שישנתם ולא שמעתם אותו, המחשבה הזו גרמה לי לקום ולרקוד ולהתחמם ורק לא ליפול וכך בזכות זה שחשבתי עליכם ודאגתי לכם ניצלו חיי״.
*
ספר דברים אותו נתחיל לקרוא השבוע, פותח בדברי תוכחה שמשה רבנו נותן לעם ישראל, אך משה לא מפרט את החטאים והנפילות של עם ישראל הוא רק רומז להם בכמה מילים את שמות המקומות בהם חטאו ומקווה שיבינו שעליהם לתקן, בדרך כלל אף אדם לא אוהב לקבל ביקורת, מצד שני אדם חכם מבין שהביקורת יכולה לעזור לו להשתפר וכאן הדבר תלוי בעיקר במבקר, אם המטרה שלו היא בביקורת עצמה, הרי שדבריו ייאמרו ולא יפעלו שום שינוי, אך אם הביקורת מגיעה מתוך אהבת ישראל והמטרה היא לעזור לחברו יחשוב איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה שיהיה לחבר קל לקבל, משה רבנו בענוותנותו ובאהבתו לעם ישראל מלמד אותנו איך אפשר להגיד את הדברים בתמציתיות ובלי לפגוע וכך לפעול על המקבל שישנה את דרכיו.
*
בימים אלו בהם אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם וכל זמן שהוא לא נבנה כנראה שעדיין יש לנו מה לשפר בעניין, עלינו להוסיף באהבת חינם, להרגיל את עצמינו לחשוב על טובת הזולת ולחפש איך להיטיב אחד לשני, בזכות זה שנוסיף באהבת ישראל נזכה שהצום שנדחה ליום ראשון יידחה כבר לגמרי ונזכה לחגוג את היום הזה עם משיח צדקנו בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מה החזון שלך?
בימים בהם יש מי שמבקש לשכוח או לברוח מההיסטוריה של העם היהודי, אין טובה מהשבת העומדת בפתח לעשות לנו קצת סדר בראש.
השבת שלפני תשעה באב, או שחל בה תשעה באב כמו בשנה זו, נקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה אותה אנו קוראים, "חזון ישעיהו", המנבאת על חורבן ירושלים, בגינו אנו מתאבלים בתשעה באב, ואמרו חכמינו שדווקא המתאבל על ירושלים הוא זה שזוכה ורואה בבניינה.
בהתאם לכך האירו גדולי החסידות את הזווית החיובית של שבת זו, בה טמון גם חזון הגאולה, כאשר כל יהודי זוכה לחזון – ראיה רוחנית נשמתית, בבית המקדש השלישי.
ההווה היהודי תמיד כרוך בזכרונות ובהפקת לקחי העבר, יחד עם החזון והמבט קדימה, לעתיד מושלם וטוב יותר. חזון שמימושו תלוי בעוד מעשה טוב קטן אחד, של כל אחד ואחת מאתנו.
מסרון השבוע – פרשת דברים
המגנומטר הרוחני
המילה הזו הפכה לפופולרית במיוחד: "מגנומטר", ובעברית "גלאי מתכות". הצורך במגנומטר התעורר כדי למנוע את כניסתם של דברים מסוכנים ובלתי ראויים להר הבית. וכולם עסוקים בשאלה כן מגנומטר בהר הבית, או לא מגנומטר?
נניח לרגע לשאלה המעשית. אני בעד מגנומטר רוחני. הר הבית הוא מקום המקדש, וכאשר רוצים להתקרב אל הקודש, לפעמים מכניסים דברים בלתי ראויים. לעיתים תרבות הרחוב נכנסת גם לבית הכנסת.
לא רק בית הכנסת הוא מקום קדוש. גם הבית הפרטי קדוש, וגם החיים האישיים הם קדושים, שהרי עם ישראל הוא עם קדוש. התרבות הליברלית גורמת לנו להכניס לחיינו אלמנטים מפוקפקים, התנהגויות לא ראויות. הכול הופך להיות מותר.
בשביל זה צריך מגנומטר רוחני. אנו נדרשים לסנן ולבדוק מה שראוי שייכנס לחיינו ומה לא ראוי. ואת מה שלא ראוי, פשוט נשאיר בחוץ.
כי יש דברים שלא יכולים להיכנס להר הבית!
שבת שלום,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע
מסרון השבוע – פרשת דברים
בוכים וצוחקים
פתאום הילד פרץ בבכי ובצחוק. זה קרה אחרי חורבן הבית, לילד ממשפחת אבטינס.
שאלו אותו: מה ראית? למה בכית? למה צחקת?
והשיב: המשפחה שלנו הייתה אחראית על הכנת הקטורת בבית המקדש. ראיתי עכשיו צמח שנקרא "מעלה עשן", אותו היינו שמים בקטורת כדי שהעשן יעלה בצורה ישרה. בכיתי על חורבן הבית, וצחקתי כי אנו מובטחים שהמקדש ייבנה ונחזור להקטיר קטורת.
ביקשו ממנו להראות את הצמח, אך הילד סירב בנימוק שזה סוד מקצועי.
ימים אלו הם ימי "בין המצרים", ועוד מעט נצום בתשעה באב, ביום בו נחרבו שני בתי המקדש. אנו בוכים וצוחקים במקביל. בוכים, כי אנו אבלים על חורבן הבית; וצוחקים, כי אנו מובטחים שאוטוטו תתגשם התפילה "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן"!
שבת שלום!
האר"י והאריה חודש אב
מזלו של חודש אב – אריה,
בו נחרב 'אריאל' – בית המקדש שמבנה היכלו דמה למבנה גופו של האריה,
ובו יבוא האריה – אלוקים, ויבנה מחדש את בית המקדש.
היום, ה' באב – יום ההילולא של האר"י הקדוש, שציווה להפיץ את תורת הסוד, ממנה נבעה תורת החסידות.
השבת – שבת חזון – בה על פי גדולי החסידות, זוכה הנשמה של כל יהודי לחזון – ראיה וצפייה רוחנית, בבית המקדש השלישי.
כל מעשה טוב ומאחד, מנחם אב, והופך חורבן לנחמה וגאולה.
והר הבית?!
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
השבת פרשת דברים
(השבתות – למעלה מהגלות)
את חומש דברים מתחילים תמיד לקרוא בשבת שלפני תשעה באב (או אף בתשעה באב עצמו, כשהוא חל בשבת). מובן אפוא, שחייב להימצא קשר בין ספר זה, 'משנה תורה', ובין עניינם של ימים אלה, ימי בין המצרים.
מוסבר בתורת החסידות שאף שימי בין המצרים הם ימי אבל וצער, השבתות שבהם הן בבחינת 'הקדמת רפואה למכה'. כאשר מקדימים את הרפואה למכה, משמעות הדבר היא, שמלכתחילה אין כאן מכה (אם הרפואה באה לאחר המכה, אף אם הרפואה הייתה שלמה ומלאה, עדיין נשאר מהמכה רושם כלשהו והחולה נקרא 'חולה שנתרפא'. אולם כאשר הרפואה קודמת למכה, אין כאן מלכתחילה שום מקום למכה). זה עניינן של השבתות הללו – הן עומדות מעל כל העניין של הגלות והחורבן ושוללות אותו מעיקרו.
את מעלתה המיוחדת של השבת רואים גם בעניין החטא הראשון, חטא עץ-הדעת. חטא זה, שנכשל בו אדם הראשון ביום השישי לבריאה, גרם חשכה בעולם כולו, ואף-על-פי-כן לא פגע הדבר במעלתה של השבת. אמרו חז"ל, שבשבת זו היה אור כל היממה ולא היה חושך כלל.
כאן באה לידי ביטוי מעלתה המיוחדת של השבת, העומדת מעל כל גדרי החטא, עד שהחטא אינו עושה שום רושם ואינו גורם שום פגם בקדושתה של השבת. וכשם שחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, לא פגם במעלתה של השבת, כך אין פוגמים בה כל שאר החטאים, וממילא היא עומדת למעלה גם מעניין החורבן והגלות, שהם תוצאה של החטאים הללו.
מהות פנימית זו של השבת משתקפת גם בהלכה. הדין הוא, שבשבתות בין המצרים, לרבות בשבת שבתוך תשעה הימים ואף אם תשעה באב עצמו חל בשבת – אסור לנהוג שום מנהג אבלות, מהאבלות של ימי בין המצרים. להפך, מצווה להתענג ולשמוח בשבת זו.
השבתות הללו עומדות מעל כל עניין הגלות והחורבן, ולא זו בלבד אלא שהן אף 'מרפאות' את ה'מכה' של הגלות. השבתות הן מעין 'יום שכולו שבת', כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, כאשר גם אנחנו נבין את הטוב הפנימי שהיה צפון בתוך הגלות.
כל דבר מתחיל בתורה, ולכן גם עניין זה בא לידי ביטוי בכך שמתחילים לקרוא את חומש דברים לקראת תשעה באב. בחיצוניותו יש בו דברי תוכחות ומוסר על הירידה והחטאים של בני-ישראל, אך בפנימיותו הוא מתווה את הדרך לגאולה השלמה, כמרומז בפסוק "עד הים האחרון", שעליו דרשו חז"ל – עד היום האחרון – בגאולה העתידה לבוא על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.
וכמו-כן מבטאת פרשת דברים, שגם כשיש צורך לומר לעם-ישראל דברי תוכחה, צריך להיטיב עמם קודם לכן. כך גם הקב"ה צריך לתת לעם-ישראל שפע של ברכה, בהרחבה בגשמיות וברוחניות, ורק לאחר מכן דברי תוכחה, וגם אז – דברי תוכחה רק בתורה, שהיא תורת חסד, שמטרתם הכנה לגאולה האמיתית והשלמה.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1090)
שבת שלום!!
מוקדש לע"נ האשה החשובה מרת רבקה גולדה ע״ה בת הרה"ח ר' אברהם דב ז״ל
השבת פרשת דברים (השבתות – למעלה מהגלות)
את חומש דברים מתחילים תמיד לקרוא בשבת שלפני תשעה באב (או אף בתשעה באב עצמו, כשהוא חל בשבת). מובן אפוא, שחייב להימצא קשר בין ספר זה, 'משנה תורה', ובין עניינם של ימים אלה, ימי בין המצרים.
מוסבר בתורת החסידות שאף שימי בין המצרים הם ימי אבל וצער, השבתות שבהם הן בבחינת 'הקדמת רפואה למכה'. כאשר מקדימים את הרפואה למכה, משמעות הדבר היא, שמלכתחילה אין כאן מכה (אם הרפואה באה לאחר המכה, אף אם הרפואה הייתה שלמה ומלאה, עדיין נשאר מהמכה רושם כלשהו והחולה נקרא 'חולה שנתרפא'. אולם כאשר הרפואה קודמת למכה, אין כאן מלכתחילה שום מקום למכה). זה עניינן של השבתות הללו – הן עומדות מעל כל העניין של הגלות והחורבן ושוללות אותו מעיקרו.
את מעלתה המיוחדת של השבת רואים גם בעניין החטא הראשון, חטא עץ-הדעת. חטא זה, שנכשל בו אדם הראשון ביום השישי לבריאה, גרם חשכה בעולם כולו, ואף-על-פי-כן לא פגע הדבר במעלתה של השבת. אמרו חז"ל, שבשבת זו היה אור כל היממה ולא היה חושך כלל.
כאן באה לידי ביטוי מעלתה המיוחדת של השבת,העומדת מעל כל גדרי החטא, עד שהחטא אינו עושה שום רושם ואינו גורם שום פגם בקדושתה של השבת. וכשם שחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, לא פגם במעלתה של השבת, כך אין פוגמים בה כל שאר החטאים, וממילא היא עומדת למעלה גם מעניין החורבן והגלות, שהם תוצאה של החטאים הללו.
מהות פנימית זו של השבת משתקפת גם בהלכה. הדיןהוא, שבשבתות בין המצרים, לרבות בשבת שבתוך תשעה הימים ואף אם תשעה באב עצמו חל בשבת –אסור לנהוג שום מנהג אבלות, מהאבלות של ימי בין המצרים. להפך, מצווה להתענג ולשמוח בשבת זו.
השבתות הללו עומדות מעל כל עניין הגלות והחורבן,ולא זו בלבד אלא שהן אף 'מרפאות' את ה'מכה' של הגלות. השבתות הן מעין 'יום שכולו שבת', כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, כאשר גם אנחנו נבין את הטוב הפנימי שהיה צפון בתוך הגלות.
כל דבר מתחיל בתורה, ולכן גם עניין זה בא לידי ביטויבכך שמתחילים לקרוא את חומש דברים לקראת תשעה באב. בחיצוניותו יש בו דברי תוכחות ומוסר על הירידה והחטאים של בני-ישראל, אך בפנימיותו הוא מתווה את הדרך לגאולה השלמה, כמרומז בפסוק "עד הים האחרון", שעליו דרשו חז"ל – עד היום האחרון –בגאולה העתידה לבוא על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.
וכמו-כן מבטאת פרשת דברים, שגם כשיש צורך לומרלעם-ישראל דברי תוכחה, צריך להיטיב עמם קודם לכן. כך גם הקב"ה צריך לתת לעם-ישראל שפע של ברכה, בהרחבה בגשמיות וברוחניות, ורק לאחר מכן דברי תוכחה, וגם אז – דברי תוכחה רק בתורה, שהיא תורת חסד, שמטרתם הכנה לגאולה האמיתית והשלמה.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1090)
שבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה
ב"ה ממתק לשבת פרשת דברים תש"פ 2020
לפני כ20 שנה טיילה כאן בתאילנד בחורה צעירה בשם איריס, יום אחד נסעה איריס באוטובוס מקומי שעשה תאונה ונפצעה די קשה, היא חזרה כמובן לארץ ועברה כמה חודשים של טיפולים עד שהחלימה, אירס פנתה אלי ובקשה את עזרתי להגיש תביעה לפיצוי, חיברתי אותה לעורך דין יהודי מקומי שטיפל בתיק, אחרי כשלוש שנים בית המשפט פסק שעל חברת האוטובוסים לשלם לה את כל ההוצאות שהיו לה אבל לא יותר, היא מאוד התאכזבה וכעסה ואם זה לא היה מספיק חברת האוטובוסים הגישה ערעור ואז לקח עוד כמה שנים שלא קרה כלום ואיריס כבר ממש כעסה והתאכזבה ובשלב מסוים פשוט התייאשה
כמעט עשר שנים אחרי המקרה אני מקבל טלפון מעורך הדין והוא אור לי שבית המשפט חייב את החברה לשלם וגם הוסיף סכום גדול מאוד על כל השנים שזה התעכב, צלצלתי לבשר לאיריס שמחכה לה סכום גדול של כסף והיא החלה לבכות ומספרת לי בהתרגשות שממש עוד כמה שעות היא עומדת להתארס והנה שלחו לה משמיים כסף לחתונה ולהתחיל את החיים,
ואז היא אמרה לי תראה איך הקב"ה מתכנן את הדברים, כל השנים כעסתי למה הכל נגדי ולא הולך לי והנה עכשיו אני רואה איך הקב"ה תכנן לי הכל שיהיה לי כסף לתחילת החיים.
השבת הקרובה נקראת שבת חזון על שם ההפטרה חזון ישעיהו שמנבא את הגלות והחורבן, רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר שהיא נקראת חזון על שם זה שכל יהודי יכול לראות בחזונו השבת את בית המקדש השלישי שעומד לרדת משמיים.
זה קצת מוזר שבאותה מילה מרומז גם החורבן וגם הבית שייבנה, את אותו הדבר אנחנו רואים שכשהקב"ה כורת ברית נצחית של אהבה עם אברהם הוא מוצא לנכון בו זמנית לספר לו גם גם על כך ש"גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" וחז"ל אומרים שמרמז לו כאן על כל הגלויות שעתידים בניו לעבור והשאלה היא למה להרוס את המעמד המרגש ולספר לו כאן ועכשיו על הרע שהולך להיות לבניו?
כדי להבין את זה נקדים, מסופר בגמרא לגבי הכרובים שהיו בקודש הקודשים שכשעם ישראל חטאו היו הכרובים מפנים את גבם האחד לשני וכשהתנהגו כמו שצריך היו פני הכרובים איש אל אחיו מה שמסמל את אהבת השם אליהם, ומעניין מאוד הכתוב במדרש שכשנכנסו האויבים לקודש הקודשים ראו את הכרובים "פניהם איש אל אחיו", אם עם ישראל חטאו למה הכרובים לא מבפנים גב אחד לשני ואם פניהם איש אל אחיו מסמל את האהבה האלוקית, למה נחרב הבית?
אלא שבזה הקב"ה מסביר לנו שבעומק הגלות מסתתרת אהבה גדולה של הקב"ה לעם ישראל וכל מטרת הגלות היא להביא את הגאולה שלאחריה ולכן למרות שהיה חורבן הקב"ה הראה את הכרובים כשפניהם איש אל אחיו להראות שיש קירבה וחיבור בלתי נפרד בין הקב"ה לעם ישראל וגם כשעוברים עלנו תקופות קשות יש בהם בפנימיות חסד אלוקי.
כולנו נמצאים בימים אלו בתקופה לא פשוטה הן מבחינה בריאותית והן מבחינה כלכלית ובנוסף יש לכל אחד אתגרים ומצבים מיוחדים בחייו שמעוררים שאלות למה עשה השם ככה? אבל אנחנו צריכים לזכור שגם בתקופה כזו אם רק נפקח את העיניים נראה את חזון הבית השלישי ונבין שבתוך כל מה שנראה רע מסתתר טוב אמיתי, רק שאנחנו צריכים להפנות את תפילתנו לקב"ה ולהגיד לו שאנחנו רוצים טוב נראה ונגלה ובמצב המיוחד שהעולם נמצא כיום אין ספק שזו הזדמנות מיוחדת, העולם מוכן לגאולה וכולנו פונים ומבקשים מהקב"ה תביא לנו כבר את משיח שיביא לנו גאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.
שבת שלום ומבורך!
יצאת חיובי או שלילי? דבר תורה קצר לשבת חזון
בעידן הקורונה החיובי הפך לשלילי והשלילי לחיובי…
אך בתרומת 'פלזמה' יכול גם מי שהיה חיובי להפיק תועלת מהנוגדנים שבדמו, לטובת חולים אחרים המתחסנים מתרומתו, כך שהנגף הופך למרפא (וכך גם ברפואה הטבעית, דומה בדומה ירפא).
בימי קדם היינו מפתחים את הפילם (מי זוכר?), והתשליל (הנגטיב) היה הופך לחיובי (פוזיטיב), כך שמלת הכלה נראית בתשליל שחורה, הופכת שוב ללבנה…
וכך לעיתים אלוקים פוקח את עינינו וגם מצבים שהיו נראים לנו כלא-טוב, יכולים להפוך לטוב. וכפי שאומר דוד המלך בתהלים "הפכת מספדי – למחול לי; פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי – ותאזרני שמחה".
השבת הקרובה מכונה בשם 'שבת חזון' על שם ההפטרה "חזון ישעיהו" המנבאת על החורבן. אך החזון לטווח הארוך הוא לראות כיצד החורבן עצמו הוביל לבניין ולצמיחה גדולה יותר. וכפי שהעיד פעם הרבי מליובאוויטש, שעוד בהיותו ילד רך לימים החל להתרקם במוחו חזון וציור הגאולה, בה הרע עצמו יהפוך לטוב, והחושך לאור. ללא ספק, חזון זה הוא שעמד בבסיס מפעל השליחות של הרבי, להפיץ אור ולהביא גאולה לעולם.
בימים אלה, ימי בין המצרים, נשתדל לחשוב חיובי (במובן האמיתי של המילה…), ולהיות חיוביים זה לזה, במילה טובה, בהארת פנים ובמעשים טובים, ובמהרה נזכה לראות כיצד ימים אלה הופכים לששון ולשמחה ולמועדים טובים.
תאהבו, זה בחינם…
לשבת הקרובה – השבת שלפני תשעה באב – קוראים "שבת חזון".
הנה מילים של הרב יוני לביא, שמנסה לחבר את הלב שלנו לימים האלה, לקראת תשעה באב:
"אנחנו מגדירים את הטרגדיה באופן שגוי כשאנו חושבים על 'חורבן הבית' כחורבן של בניין. זה לא בניין שנהרס, זו הייתה מציאות אחרת. היום אנחנו מחונכים להאמין במה שבעבר פשוט ידענו והרגשנו. תחשבו על מרכז רוחני שהלב של כל אחד ואחת מחובר אליו. קשה להסביר במילים את החיסרון של דבר שמעולם לא חווינו. אנחנו כמו עניים שאפילו לא יודעים שהם עניים, וכמה עשירים הם אמורים להיות. אנחנו נוסעים על הקרקע בהילוך ראשון כשאנחנו בכלל אמורים לטוס. מתאמצים לחוות קדושה לרגעים קצרים, כשפעם ירושלים הייתה עיר הקודש לכל אחד, כל הזמן. היום זה הפוך: המציאות הגשמית נראית כמו אמת מוחלטת, בעוד דווקא המציאות הרוחנית היא נסתרת. תדמיינו אנשים שגדלו בעולם דמיוני שבו לימדו אותם שנישואים זה לשלוח מסרון פעם בשבוע ולדבר בטלפון פעם בחודש, וזהו. זה נקרא נישואים. הם לא יודעים שיש רמות אחרות לגמרי של קשר, עמוק ומשמעותי יותר, ולא יודעים שאפשר וצריך לשאוף ליותר. גם אנחנו, כל שנה בחודש אב, צריכים להתאמץ לחלום ולדמיין ולשאוף גבוה יותר. חודש אב הוא כמו הכוס השבורה בחתונה שמזכירה לנו – יש עוד עבודה, המציאות עדיין לא מושלמת".
שבת שלום.
"בדרך כלל אנחנו מבקשים הסחת דעת, נחמה, אבל בתקופה הזו בשנה אנחנו נקראים לשים לב לצער, למציאות הלא מושלמת. לא לברוח ממנה, לא לעשות הכול רק כדי לא לכאוב, כמו בתרבות העונג המערבית. כן, יש רע בעולם. יש מר. ואנחנו לא מבקשים רק נחמה, הקלה זמנית, אלא גאולה שלמה, מציאות מתוקנת, מושלמת. זה הזמן בשנה בו אנחנו נקראים להילחם על העולם, על מצבו של עם ישראל, שאמור להיות שונה לגמרי. לא סתם נאמר במקורותינו שכאשר אדם עולה לבית דין של מעלה שואלים אותו: 'ציפית לישועה?'. כלומר, באמת רצית שינוי? האמנת שזה אפשרי לתקן? אנחנו נוהגים לבקש את המקסימום רק בנוגע לנכסים ולממון. בתקופה הזו של השנה אנחנו מבקשים את המקסימום גם על החלק הרוחני – על יישוב הדעת, התורה, השמחה". הרב ארז משה דורון
4 תגובות
מה יהיה? יהיה טוב!
בנוהג שבעולם, כתב פעם הרבי לאדם שהיה במצב בריאותי מורכב, שרק אחרי הרפואה וההחלמה מגיע תורה של השמחה. אך על פי הגישה החסידית הציע הרבי, להקדים את השמחה 'על החשבון', ולבטא אותה במחשבות, דיבורים ומעשים של שמחה, מתוך אמונה וביטחון שכך אכן יהיה.
הביטחון שאלוקים יכול ברגע אחד לשנות את המצב ולהפוך אותו מקצה לקצה, הוא עצמו זה שעושה אותנו ראויים להשפעת החסד מלמעלה ולהטבת המצב. כנאמר "הבוטח בהשם – חסד יסובבנו".
המילה דאגה מורכבת מהאותיות א-ה, בניכוי האות ב. כיון שאם יש ביטחון, אין דאגה – – –
📖
מי שמצליח לנהוג כך הוא למעשה בעל חזון שמצליח להתרומם מעל הרגע ולהביט לעבר האור שבקצה המנהרה. כזו היא דמותו של רבי עקיבא, שלא פחד מהשקעה בעת משבר, וכשכולם סביבו בכו על חורבן המקדש והשועלים שהילכו בו, הוא הסתכל קדימה וצחק, בראייה אופטימית צופה פני עתיד.
כך גם השבת שלפני תשעה באב מכונה בשם 'שבת חזון', על שם ההפטרה "חזון ישעיהו" המנבאת על החורבן והגלות;
אך החזון לטווח הארוך הוא לראות כיצד החורבן עצמו מוביל לבניין ולצמיחה גדולה יותר. וכדברי רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבשבת זו טמון חזון הגאולה ובית המקדש השלישי, עת בה הרע עצמו יהפוך לטוב, והחושך לאור.
חזון שמימושו תלוי בעוד מעשה טוב קטן אחד, של כל אחד ואחת מאתנו, ובכוחו להפוך גולה לגאולה.
השבת פרשת דברים
(בכייה לדורות)
את פרשת דברים קוראים לעולם בשבת שלפני תשעה באב, ויש בה רמזים רבים לעניינו של תשעה באב. אחד הרמזים טמון באזכור חטא המרגלים בתוכחתו של משה רבנו לעם-ישראל, שכן הלילה שבו בכו בני-ישראל בעקבות דברי המרגלים היה תשעה באב, שנעשה בעקבות זאת ליום של בכייה לדורות.
כאשר משה מזכיר את החטא הזה הוא אומר: "ותרגנו באוהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים". כלומר, בני-ישראל טענו שהקב"ה שונא אותם, כביכול. בגלל טענת ה'שנאה' הזאת נגזר עלינו לומר בלילה הזה את מגילת איכה, שנפתחת במילים "איכה ישבה בדד העיר" – ראשי-תיבות איבה.
משה רבנו אומר כאן דבר שאינו מופיע בתיאור חטא המרגלים בספר במדבר. שם מסופר כי העם בכה למשפחותיו והתלונן ש"ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב", טענה שנבעה מחוסר אמונה ביכולת ה'. אולם כאן מוסיף משה, שבני-ישראל טענו אז שהקב"ה, כביכול, שונא אותם.
עוד אומר משה: "ותרגנו באהליכם". כלומר, נוסף על הטענות הגלויות, שמפורטות בספר במדבר, התכנסו בני-ישראל באוהליהם והתאוננו על הקב"ה. מה היו רגינותיהם? מביא רש"י, בשם המדרש, שהם רגנו על עצם העובדה שהקב"ה הוציאם ממצרים, אשר אדמתה שותה מימי הנילוס, והוא מביאם לארץ-ישראל שנזקקת לחסדי הגשמים.
שני הדברים גם יחד – הטענה שה' שונא את ישראל ושמצרים טובה יותר מארץ-ישראל – הן, כמובן, טענות שקריות. גלוי וידוע שהקב"ה אוהב את עם-ישראל, אהבה שבאה לידי ביטוי בניסים הגדולים שעשה להם במצרים, בים-סוף ובמדבר.
כמו-כן ברור, שברכת הגשמים עולה עשרת מונים על ברכת הנילוס. את מי הנילוס יש להביא אל השדות, ואם השדה גבוה מגובה פני המים, יש להעלותם לשם בדליים. וכך אומר הקב"ה, שארץ-ישראל "לא כארץ מצרים היא… [שבה] והשקית ברגלך", אלא [ארץ-ישראל] "למטר השמים תשתה מים". מכאן ברור, שהגשמים הם ברכה גדולה יותר ממי נהר.
זו אפוא התשובה לשאלתנו:
הטענות הללו לא נתפרשו בספר במדבר, שכן טענות של שקר לא יכלו בני-ישראל לטעון בגלוי. כאן מגלה משה רבנו את הדברים שנאמרו בסתר – "ותרגנו באוהליכם". שם, בתוך האוהלים, רגנו בני-ישראל ודיברו לשון-הרע על ה' ועל הארץ.
אך האמת היא, כמובן, שהקב"ה אוהב את עם-ישראל אפילו כשזה רוטן ורוגן נגדו. וכפי שמדגיש רש"י: "והוא היה אוהב אתכם". אהבה זו מודגשת דווקא בשבת שלפני תשעה באב, כדי לתת חיזוק ונחמה לעם-ישראל בימים אלה, ולטעת תקווה לגאולה האמיתית והשלמה.
(על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 17)
שבת שלום!!!
לזכות הת'מנחם מענדל בן נחמה דינה
לכל מי שיש לו פרצוף ט' באב, היום שלכם הגיע!
מספרים על משפחה שהתגוררה באזור נידח ארה"ב, זוג הורים ושני בנים. לימים הגיע הבן הבכור לגיל 20, ואמר לאביו שהוא רוצה לצאת לעולם הגדול ולנסות את מזלו. האב אחל לו הצלחה, והבחור יצא, ואכן עשה חיל. תוך זמן קצר התחיל לעסוק בנדל"ן, מכר וקנה, קנה ומכר, עד שכעבור עשר שנים הוא היה בעל חברה מצליחה בשוק הנדל"ן. באותו הזמן, אחיו הצעיר החליט אף הוא לצאת לעולם ולנסות את מזלו. אך בניגוד לאחיו הבכור, נחל מפלה אחר מפלה. שלוש שנים ניסה ולא הצליח בכלום, עד שחשב לעצמו, מדוע לא אפנה לאח שלי? שמעתי שיש לו חברת נדל"ן גדולה, הוא ודאי יעזור לי. הוא החל מברר היכן אחיו נמצא, ולאחר מאמצים הוא הגיע, פנה למזכירה וביקש להיכנס. המזכירה אמרה שצריך פגישה מראש. הוא אמר לה שזה בסדר. "תגידי ליעקב שזה אח שלו, יוסף". המזכירה נכנסה למנהל, יצאה כעבור דקה ואמרה: "אני מצטערת, אבל אדון יעקב אמר שאין לו שום אח בשם יוסף". האח הצעיר הזיז את המזכירה והתפרץ לחדר. בתוכו הוא רואה את אחיו יושב על כיסא מנהלים, וסביבו אנשי עסקים מכובדים. מראה אחיו הצעיר והמרופט לא הסב לו כבוד.
"יעקב, מה אתה משחק אותה חשוב, אתה לא מזהה אותי?" אמר יוסף הצעיר.
"בבקשה תצא החוצה, אדוני, לפני שאני קורא לביטחון", אמר האח הגדול בקרירות.
האח הצעיר יצא החוצה, נבוך ומאוכזב.
כעבור חודש, שני האחים קבלו מכתב לבוא להיפרד מאבא. הוא חולה מאד. שני האחים הגיעו. האח הצעיר הגיע ראשון. האב דיבר איתו וחיבק אותו. כשהגיע האח המבוגר, התיישב אף הוא למרגלות מיטתו של אביו, אך האב התעלם ממנו לגמרי, עד שבשלב מסוים אמר האח לאביו – "אבא, גם אני פה!" הסתכל עליו אביו ואמר לו – "אם יוסף (האח הצעיר) הוא לא אח שלך, אני לא אבא שלך!"
אנו עומדים בפתחו של ט' באב, מתייחדים לא רק עם זכרו על בית המקדש שהיה פעם, אלא רוצים להתעורר ולשנות את המעשים שגורמים עד היום לכך שהוא לא יבנה, כאשר במרכזם, כידוע, שנאת חינם. אנו מבקשים מבורא העולם "רחם עלינו, כרחם אב על בנים", אבל אם לא נתייחס אחד לשני כאל אחים, הוא עלול לומר לנו, "אז אני לא אביכם".
אל תנסו לחנך אחרים – אבל כן תשנו את עצמכם. אם כל אחד מאתנו יסלח, יוותר מכבודו, יראה את המעלות בשני ולא את החסרונות – זאת תהיה התרומה הקטנה שלנו, לעתיד גדול וטוב יותר לכולנו.
שנזכה לגאולה השלמה, כמה שיותר מהר.
באהבה,
יצחק פנגר.
השבת פרשת דברים
(על-ידי הירידה זוכים לעלות)
על שבת חזון אמר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, שבשבת זו – 'חזון' מלשון מחזה – מראים לכל יהודי את בית-המקדש השלישי מרחוק. נשמתו של כל יהודי חוזה בו ומתעוררת.
רבי לוי-יצחק המשיל זאת לאב שתפר לבנו בגד נאה, והבן קרעו. תפר לו בשנית, ושוב קרעו. תפר האב בגד שלישי, אך לא מסרו לו, אלא הראהו לו מדי פעם, כדי שייטיב את דרכו, ואז יקבלו. כך אנו גרמנו בחטאינו לחורבן שני בתי-המקדש, ועתה הכין לנו הקב"ה את הבית השלישי, ובכל שבת חזון הוא מראה לנו אותו מרחוק, כדי שנתעורר בתשובה ואז נזכה לבניינו. זו משמעותו של 'חזון' – ראייה מרחוק.
גם פרשת דברים, הפותחת את ספר 'משנה תורה', רומזת על עניין זה. החומשים הקודמים נאמרו לדור המדבר, דור דעה. דור זה ראה את הקב"ה על הים ובהר-סיני. הקשר שלו עם הקב"ה היה בבחינת ראייה. כשרואים דבר-מה, אין שום אפשרות להטיל בכך ספק, כי הדבר ברור ומוחלט, גלוי לעיניים.
לעומת זאת, את חומש דברים אמר משה לדור שנכנס לארץ-ישראל. זה דור שכבר בא במגע עם גשמיות העולם, עם ההעלם וההסתר. בני הדור החדש לא ראו את גילוי ה', אלא היו בדרגה נמוכה יותר, בדרגת שמיעה; הם רק שמעו מאבותיהם על ההתגלות האלוקית (לכן פנה אליהם משה במילים: "ועתה ישראל שמע"). שמיעה, אף המהימנה ביותר, עלולה להתערער על-ידי קושיות וספקות. אין היא מוחלטת כמו הראייה.
לכן היה צריך משה לצוות את הנכנסים לארץ על מסירות-נפש למען ה' ותורתו, ולחזקם ולהזהירם באזהרות נוספות, משום שהאמונה שלהם הייתה בדרגה נמוכה יותר, בדרגת שמיעה בלבד.
אך אף-על-פי שהנכנסים לארץ היו בדרגה נמוכה יותר מדור המדבר, זכו דווקא הם ליתרון עצום: משכן שילה ובית-המקדש נבנו דווקא לאחר הכניסה לארץ. על דור המדבר, עם כל מעלותיו, נאמר: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה (זו שילה) ואל הנחלה (זו ירושלים)", וה'מנוחה' הזאת ניתנה דווקא לדור הנחות יותר, דור הבנים.
כאן אנו רואים את החיבור בין הירידה לבין העלייה. דווקא בתוך הירידה, בתוך העיסוקים הגשמיים והעדר הגילוי של אור ה', אנו בונים את המקדש לה' – "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".
זו גם משמעותה של שבת חזון: מצד אחד, זו השבת שלפני תשעה באב, זמן החורבן, תכלית הירידה; ומצד שני, דווקא על-ידי ירידה זו נגיע לתכלית העלייה של הגאולה השלמה. והדבר בא לידי ביטוי בכך, שדווקא בשבת זו מראים לנו את בית-המקדש השלישי, הנעלה מקודמיו, שייבנה במהרה בימינו על-ידי משיח-צדקנו.
(על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 357)
שבת שלום !!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה