על הפסוק שבתחילת פרשת דברים"רב לכם שבת בהר הזה" (א, ו)כתב רש"י "כפשוטו. ויש מדרש אגדה, הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן ומנורה וכלים, קיבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין".

והיינו, שבפסוק זה ישנם שני פירושים:

א. "כפשוטו" ‑ שאין לישראל להתעכב בהר אלא למהר בכניסתם לארץ ישראל. וכהמשך דברי הכתוב "בואו ורשו את הארץ" (שם, ח). ב. שקבלו ישראל כבר "הרבה גדולה ושכר" רוחני ע"י המשכן, התורה והסנהדרין.

והנה, מצינו שנשתנו ישראל מכל עם ולשון בזה שכל שאר העמים היותם לעם הוא רק משום שיושבים יחד בארץ מסויימת, וזה עצמו – ישיבתם בארץ – אינה באה להם כי ארצם שייכת להם בשייכות אמיתית, אלא מפני שמתגברים על היושבים שם בכלי זיין ובמלחמות, ועל ידי זה כובשים את אדמתם.

לא כן עם ישראל, היותנו לעם הוא מפני ש"גוי קדוש" אנו ובלי קשר לארץ בו אנו יושבים, ובלשון הרס"ג (האמונות והדעות מ"ג פ"ז) "אומנתנו אינה אומה כי אם בתורותי'". ואדרבה, ארצנו שייכת לנו לא מפני מלחמה אלא מצד קדושת עם ישראל ובחירת הקב"ה בנו ש"בחר בארץ ישראל כו' ובחר לחלקו ישראל כו' אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקו וינחלו את הארץ שבאה לחלקו" (תנחומא ראה ח).

ועל פי זה יש לומר שהוא הוא מה שבאו שני הפירושים בכתוב זה ללמדנו – ש"עשיתם משכן ומנורה וכלים, קיבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין" הוא הסיבה והטעם שאין להם להתעכב "בהר". כי אין ביאתם לארץ תלוי' במלחמה ו"אינכם צריכים למלחמה . . לא היו צריכין לכלי זיין" (לשון רש"י בד"ה באו ורשו שם), אלא שמכיון שקבלו "הרבה גדולה ושכר"והרי הם גוי קדוש, הרי "רב לכם שבת" – "כפשוטו" ומוכנים הם ליכנס לארץ מיד והארץ כבר שייכת להם.

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 18 ואילך)