"אני חושב.."
הנפש שלנו היא רוחנית ומופשטת ואינה יכולה להתגלות בעולם 'עירומה' כפי שהיא.
לצורך התגלותה היא נאלצת 'להתלבש' בלבוש ששייך לעולם. בחסידות מוסבר באריכות כי לבושי הנפש הם שלושה: מחשבה, דיבור ומעשה.
המחשבה היא לבוש לנפש והיא משרתת את השכל ואת המידות. כלומר, בזמן שאנו משתמשים בשכלנו להתבונן בדבר מה אנו מפעילים את יכולת המחשבה שלנו. כאשר בלב מתעוררת אהבה או יראה לדבר מה אנו משתמשים במחשבתנו להתחכם כיצד להשיג את אותו הדבר או כיצד להתרחק ולהימנע ממנו. בשעה שאין למחשבה "שירות" עבור השכל או עבור המידות, גם אז המחשבה פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר, אך פעולתה במצב זה היא ללא תוכנית ועל כן עלולה להיות פרועה לשמצה… מכאן שסיבת המחשבות הזרות או הרעות (כגון טרדות, תאוות וכו') היא 'הריקנות של הראש'.
לעומת זאת, כאשר השכל עסוק בהתבוננות בגדולת ה', כיצד אני יכול ברגע זה לממש את שליחותי בעולם לגלות את מלכותו של הקב"ה וכיצד לגמול חסד לזקוק לכך, אזי יש למחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש.
