השבוע בפרשת תזריע – מצורע מופיעים דיני נגע הצרעת. בין דינים אלה ניתן למצוא דין תמוה: אם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת – הרי האדם נטמא, אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו", ההלכה היא "כולו הפך לבן – טהור הוא"! (ויקרא יג,ט).
לכאורה הדבר בלתי מובן: כאשר הצרעת מופיעה בחלק מעורו של האדם, הוא טמא, ואילו כאשר הצרעת התפשטה כל- כך עד שכיסתה את כל בשרו – הוא טהור?
הרבי מליובאוויטש מסביר שני נימוקים לדין זה:
א) זו גזירת הכתוב. על פי היגיון, אדם שכולו צרעת אמור להיות גם כן טמא, אך הקב"ה גזר שהוא טהור.
ב) יש גם היגיון בהלכה זו. כאשר הצרעת רק על חלק מהעור, ברור שזו מחלה. אך כאשר הצרעת על כל העור מוכיח הדבר כי זה טבעו של האיש ואין זה נגע כלל.
הגמרא מביאה הלכה זו בקשר לגאולה:
נגע רומז לעוונות ולחטאים. וכך אמרו חז"ל: "אין בן- דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות". כלומר כאשר הרע מתפשט כל- כך ובכל פינה, כשכל הכוחות השליליים יוצאים החוצה, הרי זו הוכחה שבפנים כבר אין להם מקום "כולו הפך לבן – טהור הוא".
מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.
