דברי תורה קצרים לפרשת תזריע מצורע – לאור החסידות

הרבי הרש"ב - איך לקבל רוב טוב בגשמיות וברוחניות

פרשת תזריע מצורע- דברי תורה, באנארים, הגיגים, וידיאוים ועוד לאור החסידות…מוכן לשיתוף והפצה 

 

מה לנו ולצרעת? / החלק היומי, פרשת תזריע-מצורע / סיון רהב-מאיר:

לכאורה, אין שום קשר בין שתי הפרשות שקוראים השבוע בתורה (תזריע-מצורע) לבין אירועי יום העצמאות. הפרשות האלה עוסקות רבות בצרעת. אדם שדיבר לשון הרע – נענש בצרעת על עורו. הוא צריך לעבור תהליך של בידוד עד שהצרעת נעלמת והוא לומד לקח, ואז חוזר לחברת בני האדם.

אבל אם נסתכל על ההיסטוריה, נגלה שתרבות הדיבור שלנו קשורה עמוקות לקיום העצמאי שלנו בארץ. לשון הרע, רכילות, קללות, שנאת חינם – כל אלה מובילים אותנו מארץ ישראל אל הגלות. זה מתחיל כבר בגן עדן. פרשנינו מסבירים כי הנחש דיבר לשון הרע על אלוקים, אדם וחווה האמינו לו ולכן חטאו – והעונש היה גירוש מגן עדן. בהמשך, יוסף סיפר לשון הרע על האחים שלו. הוא היה מביא אל יעקב סיפורי דיבה עליהם. התוצאה – ירידה לגלות במצרים, לשנים רבות. כשכבר יצאנו סוף סוף ממצרים, המרגלים דיברו לשון הרע על ארץ ישראל. במקום לבחור מילים חיוביות ואופטימיות על הארץ הטובה, הם כמעט שכנעו את העם להפסיק לצעוד אליה. התוצאה – 40 שנות נדודים במדבר.

הדוגמאות רבות, וכל זה התרחש עוד לפני עידן הרשתות החברתיות והשפה שהן מייצרות. השיח הפוליטי והתקשורתי בימינו רקוב. לא משנה מה דעתך (בעד נתניהו או נגד, למשל) הדרך שבה אתה מתבטא – עלולה לסכן את הקיום שלנו פה ביחד. אז אולי בעצם הפרשות שקוראים בשבת בתורה הן תמרור אזהרה: אם אנחנו רוצים לחגוג פה עוד הרבה ימי עצמאות, עלינו לזכור: חברה בלי תרבות דיבור, חברה שמקללת, שמטנפת, שמביישת, שמרכלת – לא תשרוד. זו אחריות שלנו. שבת שלום.

 

לא-לדבר-לשון-הרע-על-עצמך-הרבי-יוסף-יצחק

 

ממתק לשבת פרשת תזריע מצורע תשע"ז

יהודי פשוט עמד פעם להשיא את בתו, אבל המצב בבית היה קשה ולא היה כסף להוצאות החתונה, הוא אומר לאשתו "מה עושים? איך נוכל להגיע לחתונה?" ואשתו אומרת לו "תפנה לקב"ה" היהודי בתמימותו, לוקח דף וכותב מכתב לאלוקים, הוא מפרט לו את כל ההוצאות של החתונה ומסכם לו שהוא צריך 50000 רובל בשביל לעשות את החתונה. הוא שם את המכתב במעטפה, כותב עליה "לכבוד אלוקים" ומשלשל את המעטפה בתיבת הדואר, הדוור אוסף את המכתבים, מתחיל למיין אותם ופתאום הוא רואה מכתב שכתוב עליו "לכבוד אלוקים" הוא חושב לעצמו "מה אני עושה עם המכתב הזה?" החליט לפתוח ולקרוא, הוא קורא את המכתב, וזה נגע לליבו, מיד הכניס את המכתב בחזרה למעטפה ומתחת למילים "לכבוד אלוקים" כתב "אצל משפחת רוטשילד", את המכתב הגיש לבית הברון רוטשילד, הברון מגיע הביתה ורואה מעטפה שכתוב עליה "לכבוד אלוקים אצל הברון רוטשילד" זה מאוד החמיא לו והוא פתח את המעטפה, הוא קרא את המכתב התרגש מהכתוב והחליט לעזור, קרא לעוזר שלו ואמר לו "יש כאן יהודי שמבקש 50,000 רובל לחתן את בתו, תן לו 40,000 רובל, שיתפשר קצת על האולם, הוא לא חייב לעשות כזו ארוחה יקרה וגם בבגדים שיתפשר קצת, הלך העוזר לבית היהודי ונתן לו מעטפה עם 40,000 רובל, היהודי שמח מאוד וערך חתונה יפה לבתו.

עברו שנתיים הבת השניה עומדת להתחתן ואשתו אומרת לו "נו תעשה מה שעשית בפעם הקודמת"
הוא שוב כותב מכתב, מפנה אותו "לכבוד אלוקים", שם אותו בדואר ולמזלו אותו דוור מקבל את המכתב ושוב מביא את זה לביתו של רוטשילד, רוטשילד מקבל את המכתב והוא רואה שהבן אדם כותב
"תודה רבה ריבונו של עולם על העזרה ששלחת לי בפעם קודמת, יש לי שוב בת שצריכה להתחתן ואני שוב צריך 50,000 רובל בבקשה תשלח לי" למטה הוא כותב "נ.ב. אם אפשר הפעם אל תשלח את זה דרך רוטשילד בפעם הקודמת הוא לקח עמלה של 20%".

*

בפרשת השבוע התורה מצווה עלינו על נגע הצרעת והפסוק אומר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" אומר רש"י שהמילים האלו נשמעות כאילו התורה מבשרת לנו איזו בשורה טובה, ולא מובן מה הבשורה בכך שיהיה נגע צרעת? והוא מסביר שהאמוריים שגרו שם לפני כן כל ה-40 שנה שעם ישראל היו במדבר, היו מטמינים אוצרות בקירות וכך כשהיה נגע בקיר והיהודי היה צריך לשבור את הקיר בשביל לנקות את הנגע, הוא היה מוצא את המטמון.

לפעמים בחיים שלנו יש דברים שנראים לנו לא כל כך טובים אבל יהודי צריך לדעת שהקב"ה תמיד עושה הכל לטובה וגם כשהדברים נראים לנו לא כל כך טוב, בסופו של דבר יש בהם טוב, ככל שנעמיק את האמונה שלנו, ככל שנבטח בקב"ה נראה שיש לו את הדרכים שלו לעזור לנו ולא תמיד זה יבוא בצורה שאנחנו מתכננים, הוא מספיק יצירתי לעשות את זה בדרכים שלו ולהביא לנו את הטוב
יהי רצון שנזכה לראות את הטוב בצורה גלויה וטובה ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

 

 

מסרון השבוע – פרשת תזריע
כוחם של מילים

מעולם לא ידעתי מה כוחם של מילים עד אותו טלפון: "הלו, רציתי לבשר לך שאשתי בהריון לקראת לידה". "בשעה טובה", אמרתי. "דע לך שזה בזכות כמה מילים שלך".

שתקתי בהלם.

לפתע נזכרתי. קניתי בחנות ושוחחתי עם המוכר על מצבו המשפחתי. הבנתי שהוא נמנע מהבאת ילדים נוספים במסגרת "תכנון משפחה". הרגשתי חובה לומר לו כמה משפטים:

?כל אדם רוצה להשאיר חותם נצחי בעולם

⏳מתוך 120 שנה,
יש לנו חלון הזדמנויות קצר של 20 שנה

⏸גם אז, לפעמים החלון פתוח
ולפעמים הוא סגור

?זה דורש המוווון השקעה,
אבל מניב פירות אינסופיים

⏱יהיו שנים עמוסות,
אך זו תקופה זמנית שתחלוף

?אז נראה לך הגיוני
להימנע מהבאת ילד נוסף לעולם?

העברתי כרטיס אשראי ורצתי לדרכי. אחרי שנה קיבלתי את הטלפון.

שבת שלום,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

 

 

'מצויני צה"ל'
בקיץ תשל"ו (1976), הגיעה לביקור אצל הרבי קבוצה של נכי צה"ל, במהלך טיול מאורגן בניו יורק.
הרבי קיבל אותם בחום ובלבביות ובין הדברים אמר להם: "התנהלותכם היא הוכחה שאלוקים נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' – הגדרה יותר מדויקת של מהותכם".

היחס שהרבי הראה לחיילים אלה שאיבדו איברים בהגנתם על עם ישראל, היה חם ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהיתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי רחמים או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי חזר אל חדרו, מזכיריו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה. רק לאחר שבוע, העיד המזכיר, התאושש הרבי מחווית המפגש. לצפייה:

 

 

ב"ה ממתק לשבת פרשת תזריע מצורע תשפ"א 2021

בארץ יש משפחה שהסבא והסבתא שלהם גרו בארה"ב, הסבא נפטר לפני כעשר שנים ומאז הסבתא כל שנה מגיעה לחגוג איתם את הפסח, אבל במצב הזה הבינו שהיא לא תוכל להגיע וכולם מאוד חששו, הם דיברו איתה בטלפון והיא אמרה להם שלא ידאגו והיא תסתדר אבל הם שמעו בקול שלה את החשש וזה רק הגביר את ההרגשה הלא טובה שלהם, מיד בצאת החג הראשון בארה"ב מצלצל אבי המשפחה לאמו הסבתא בארה"ב ומצפה לשמוע כמה קשה היה לה אבל להפתעתו האמא נשמעת מאושרת ואומר לו "אתה לא תאמין, הסדר השנה היה הכי טוב שחגגתי מזה שנים, כמה שעות לפני החג צלצל אלי השכן ממול ואמר לי מה דעתך שתקרבי את השולחן שלך לדלת וגם אנחנו נקרב את שלנו וכך תוכלי לשמוע את הסדר שלנו, כך אכן עשיתי, ומסתבר שהם שרו את כל השירים שאבא ז"ל היה שר בליל הסדר וכל המנהגים שלהם בדיוק כמו של אבא, הם אמרו את הרעיונות להגדה שהייתי רגילה לשמוע מאבא וממש היתה לי אווירה מיוחדת ומרוממת" כאן הגיע תורו של הבן לספר לאמא שהשכן צלצל אליו יומיים לפני החג וביקש ממנו לדעת על הסדר שאבא היה נוהג, הוא שאל על כל פרט ולא כל כך הבנתי למה, עכשיו אני מבין. זוהי ערבות הדדית של עם ישראל…
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הקרבן שהמצורע מביא לאחר שנרפא מהצרעת ומסיים את ימי בידודו, קרבן מצורע, הקרבן הזה תלוי במצב הכלכלי של המצורע אם הוא עשיר הוא מביא קרבן עשיר ואם הוא עני מביא קרבן עני, התורה מאפשרת גם שיהודי אחר יביא קרבן עבור המצורע, ואז אם מביא הקרבן הוא עשיר הרי שגם אם המצורע עני הוא ייצטרך להביא קרבן עשיר כפי מעמדו שלו, ולעומת זאת אם הנותן הוא עני והמצורע עשיר עדיין ייצטרך הנותן לתת קורבן עשיר כפי מעמדו של המצורע. ההלכה הזו קצת קשה להבנה שהרי הנותן בעצם נכנס למקומו של המצורע אז למה משנה לנו מה מצבו שלו, היה צריך להיות תמיד שהקרבן תלוי במעמדו של המצורע ולא של הנותן?
כדי להבין זאת עלינו קודם להבין בכלל את האפשרות הזו להביא קרבן במקום המצורע, הרי הקרבן מגיע כדי לכפר על האדם, איך יכול אדם להביא קרבן ושהכפרה תהיה על מישהו אחר? אלא שהתורה מגלה לנו את הכלל של "כל ישראל ערבים זה לזה" בזכות זה שכל יהודי ערב לזולתו הרי שהוא יכול להביא קרבן ולכפר עליו, כשאדם נודר קרבן עבור חבירו הוא מגלה שהוא וחבירו הם מציאות אחת ולכן אם הוא עשיר מביא קרבן עשיר עבור החבר וגם אם הוא עני הרי הוא מציאות אחת עם המצורע העשיר ועליו להביא קרבן עשיר.
ההלכה הזו מלמדת אותנו עד כמה חזקה הערבות של עם ישראל האחד לשני, ב"ה בשנה האחרונה זכינו באמת לראות הרבה ערבות הדדית ועלינו לזכור שגם כשבע"ה המצב ילך וישתפר נהיה כאן אחד עבור השני נסייע אחד לשני ובזכות האחדות והאהבה בינינו נזכה לראות בקרוב ממש את משיח צדקנו.

שבת שלום ומבורך!

 

 

 

בוקר טוב… חיזוק יומי… ל' ניסן 
בצדק תשפוט עמיתך

ירושלים, עשר בלילה – "ברית יצחק".
הורי התינוק בני החמישים הזמינו לאירוע שלוש מאות אנשים, אך, בפועל הגיעו חמש מאות איש והאוכל אזל באמצע האירוע…

עמד האב הנרגש מול הקהל הגדול, הודה לכולם ואמר: "האוכל הגשמי נגמר, לכן אתן לכם מעט אוכל רוחני לכל החיים… אשתי ואני התחתנו לפני עשרים וחמש שנה ולא נפקדנו בילדים… ביקרנו אצל כל המומחים בארץ ובעולם, עברנו טיפולים, בדיקות, הפריות ומה לא? לפני עשרה חודשים חזרנו מהמרכז העולמי להפריות בארצות הברית לאחר שהרופאים הרימו ידיים. במשך הטיסה מניו יורק לישראל לא החלפנו מילה, רק בכינו. הגענו הביתה ומצאנו בית מבריק ומצוחצח, ולפתע 'נפל לי האסימון' פניתי לאשתי ואמרתי לה: 'אני יודע למה אין לנו ילדים… הכל בגלל המנקה…'

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר. הגעתי לישיבה בה למדתי, נכנסתי למשרדי ההנהלה, שם פגשתי את מנהל הישיבה ושאלתי אותו על המנקה שושנה. המנהל אמר לי שהיא כבר יצאה לפנסיה. לקחתי את אשתי ונסענו לביתה שבבת-ים. פתחה לנו את הדלת אישה זקנה. ניסיתי להזכיר לה את שמי, אך, היא לא זכרה אותו. תוך כדי שיחה היא נזכרה בי ואמרה: 'אתה היית הבולט שבחבורה – המנהיג'.

המנקה הגיעה בכל ליל שישי לנקות את בית המדרש והחדרים. היא היתה מביאה איתה את ארבעת ילדיה הקטנים. הם היו שובבים והפריעו לתלמידים ללמוד. יום אחד ניגשתי אליה ואמרתי לה שכך זה לא יכול להימשך, והיא השיבה: 'יש לי צער גידול בנים, אני מאחלת לך, שלך לא יהיה צער גידול בנים…' בלילה 'נפל לי האסימון'… זאת לא הייתה ברכה…

אשתי ואני ביקשנו מחילה מהמנקה, ואני הוספתי וביקשתי שתאמר: 'דוד בן יצחק, אני מוחלת לך ומברכת אתכם בילדים' – כך שלוש פעמים… כעת, עשרה חודשים אחרי, אנו חוגגים את הולדת הבן שנולד באופן טבעי…

המנקה הייתה אם חד הורית, בעלה היה נרקומן ומהמר, הוא נטש אותה והיא נאלצה לכלכל את עצמה ואת ילדיה לבדה. לה, לא היה סידור לילדים…" סיים האב את סיפורו.

להיות צודק זה חשוב, להיות חכם זו לעיתים הצלת נפשות…
לעיתים אנו רצים אחרי הצדק, מוכיחים את חברנו, מתווכחים והעיקר… להיות בסוף הצודקים.
הרדיפה אחרי הצדק לעיתים באה על חשבון האחר, משפילה אותו, גורמת לו לבושה ועוד…
אם ברצונך להוכיח את חברך, להראות לו דרך שונה מעט, אל תעשה זאת עם כל הרגל על הדוושה, כי בלא שימת לב אתה יכול פשוט… לדרוס אותו…

כולנו שואפים לשלמות, לעשייה איכותית, להליכה בדרך הנכונה, אך כדי להגיע לשם, אל תדרוס אחרים, אל תמנף את עצמך על חשבונם, אל תוכיח את חברך בצורה שתגרום לו ריחוק ולך… לעיתים קללה…

היה חכם… את הצדק תנתב בצורה יעילה ונכונה…

יום טוב, חודש טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

 

 

 

 

להיות ישעיהו  הַבֶּרִים ☕

היו לו את כל הנתונים להיות חסר אונים. שנים ארוכות חלפו מאז נישואיו עד שהוא ואשתו רחל שתחי' זכו להיפקד בילדים.
גם בהמשך הוא לא זכה לשלווה, כשהפך לחולה דיאליזה, עד שעבר השתלת כליה.
אך הרב ישעיהו הבר ז"ל, שנפטר לצערנו אמש, בשנים קצרות בכמות אך רבות וארוכות באיכות עשייתו, לא הרים ידיים והפך ממי שנלחם בעצמו על חייו, למי שסייע בהצלת חייהם של לא פחות מ-821 אנשים, מכל גווני הקשת האנושית, שזכו לתרומת כליה, בזכות התורמים האלטרואיסטיים שהגיעו בעידודו של ארגון מתנת חיים שהוקם על ידו והפך למפעל חייו.
(כמה לא מפתיע היה כשבאורח ציני, היו לצערנו מי שהתקשו להאמין שמפעל שכזה יכול להתקיים על חסד צרוף, ולא חסכו ממנו את אימת הדין ולעג התקשורת, עד שהדברים הופרכו בבית המשפט והורשה לו להמשיך בפועלו הטהור)

הכל התחיל כשהוא פגש במרפאת הדיאליזה את פנחס תורג'מן, בן למשפחה שכולה שאיבדה את בנה הבכור בעת שירותו הצבאי, במלחמת לבנון השנייה. פנחס, האח הצעיר, נזקק להשתלת כליה בדחיפות, אך בהעדר תורם מתאים ובאין גוף רשמי או מסגרת שאליהם אפשר לפנות בבקשת עזרה, התעכבה השתלתו של פנחס וגופו לא עמד לו עוד.
ביום פטירתו ולזכרו הקים הרב הבר את מפעל מתנת חיים, שזכה להציל עוד ועוד חיים.

והחי יתן אל ליבו, אמר החכם מכל האדם. בימים גורליים אלה, בהם כולנו מייחלים לרפואה ולעצירת המגפה הנוראה, שומה על כל אחד ואחת מאתנו, מעבר לשמירה האישית על כללי הבריאות, להביט סביבו ולחשוב מה הוא יכול לתת לזולת. זה לא חייב להיות כלייה… לפעמים מספיק חיוך קטן כדי להציל חיים.

ובפתחו של חודש אייר, שראשי התיבות שלו "אני י-י רופאך", נבקש שיחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום, ולגאולה קרובה, אמן.

*****

אברהם ישעיהו הבר
הרב אברהם ישעיהו הֶבֶּר (כ"ג באדר ה'תשכ"ה, 1965 – ל' בניסן ה'תש"ף, 23 באפריל 2020) היה רב ישראלי, מייסד ויו"ר עמותת "מתנת חיים" וזוכה אות הנשיא למתנדב לשנת 2014.

הבר נולד בתל אביב לצבי והדסה, ולמד בישיבת פוניבז'. שימש כר"מ בישיבת נחלת אשר בירושלים. ומשיב בישיבת נתיבות חכמה.

בשנת 2009 ייסד את עמותת "מתנת חיים", שמטרתה לסייע במציאת תורמי כליה אלטרואיסטים למען חולי כליות בישראל. הבר הגיע לעיסוקו זה לאחר שנאלץ לעבור בעצמו השתלת כליה וראה את סבלם של החולים הממתינים בתור ועוברים תוך כדי כך טיפולי דיאליזה.

הבר קיבל את "אות הנשיא למתנדב" לשנת 2014 מנשיא המדינה שמעון פרס על עידוד תרומת כליה מן החי להקלת מצוקתם של חולי כליות בישראל.

בחודש מרץ 2016 הוענק להבר אות מגן שר הבריאות למתנדבים מצטיינים, בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי הוא מקדיש לילות כימים לשינוי התפיסה הרווחת לגבי תרומות איברים מן החי, הוא עושה זאת באמצעות תורמים אלטרואיסטים, ובכך מעניק חיים למאות חולי כליות בישראל.

בספטמבר 2017 נעצר הבר לחקירה בחשד לסחר באיברים ונשלח למעצר בית. מעצר זה גרר ביקורת מחולי כליה ובני משפחותיהם כלפי משטרת ישראל[6]. בסוף נובמבר 2017 חזר הבר לפעילות מלאה בעמותה. בספטמבר 2018 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק.

במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל נדבק בנגיף. ב-12 באפריל אושפז בבית החולים הדסה עין כרם, וב-23 באפריל נפטר מסיבוכי המחלה הוא הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים

****

על הרב ישעיהו הבר / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

שני רגעים גרמו לי להבין עם מי יש לנו עסק. גרמו לי לקלוט כמה מיוחד היה הרב ישעיהו הבר, ראש ארגון "מתנת חיים", שנפטר הלילה מנגיף הקורונה.

הרגע הראשון התרחש לפני כמה שבועות, במלון בירושלים. 148 גברים ונשים התארחו בשבת חגיגית שנערכה עבור כל תורמי הכליה של "מתנת חיים" בשנה החולפת. אחד מהם שיתף אותי במוצאי השבת בהגדרה מדויקת מאוד של הרב הבר: "יש אנשים שנתקלים בבעיה – ופותרים אותה רק לעצמם. הרב הבר נזקק בעבר לתרומת כליה, והצליח בקושי רב להשיג אותה. כשהוא כבר לא נזקק לתרומה, הוא החליט לחשוב על האחר ולא רק על עצמו. הוא לא פתר רק את מצוקתו האישית, אלא החליט להקים ארגון שיפתור את הבעיה לעומק. ככה צריך להסתכל על העולם".

הרגע השני קרה באחד מראיונות הטלוויזיה הראשונים שנתן, עם הקמת העמותה. המראיינים באולפן, מופתעים מהיוזמה החדשה של תרומת כליות בחינם, שאלו שאלה פשוטה: "למה שמישהו יתרום כליה בחינם לאדם זר?". התשובה של הרב הבר הייתה פשוטה גם היא: "כי הוא לא אדם זר. הוא אח". הוא אכן הוכיח בשנים האחרונות שישראלים שלא מכירים זה את זה, מכל המגזרים והסגנונות, אינם זרים. הם טובים וקרובים יותר ממה שנדמה. הם מוכנים לתת חלק מגופם כדי להציל את הזולת. צריך רק אדם כמוהו שיזכיר לנו את זה.

הלילה, בגיל 55, נפטר מנגיף הקורונה, אחרי שהציל מאות ישראלים. חייהם של רבים עוד יינצלו בזכותו.

 

המהפכן / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

לפני שנה, בשיא הסגר, רק קומץ אנשים ליווה למנוחות את הרב ישעיהו הבר, מייסד ארגון "מתנת חיים", שנפטר מקורונה בגיל 55. היום, רבים מתכננים להגיע לאזכרה הראשונה במלאת שנה לפטירתו. הרב הבר לא אחראי רק למהפכת תרומת הכליות בישראל. הוא לא רק הציל את חייהם של 1,000 נתרמים. הוא חולל עוד כמה מהפכות במקביל:

• המהפכה החברתית – יש לך יוזמה טובה? יש לך חלום? קדימה, תקדם אותם. אל תחכה למדינה, לממסד, לתורמים. תתחיל, ואולי לאט לאט תהפוך את העולם.

• מהפכת האכפתיות – הרב הבר גילה את המצוקה בתחום הזה כשנזקק בעצמו לתרומת כליה. אחרי שקיבל תרומה, יכול היה לחזור לשגרה, אבל הוא נתקל בבעיה אישית – והחליט לפתור בעיה ציבורית. זוהי גדלות. לא להסתפק בפתרון פרטי, לא לעזור רק לעצמך, אלא לשנות את הכללים ולהיטיב עם כולם.

• מהפכת הטרנדיות – אנחנו מרבים לדבר על לחץ חברתי שלילי, שגורם לאדם להיסחף למחוזות לא טובים כי "כולם ככה", אבל הרב הבר יצר לחץ חברתי חיובי. פתאום "כולם תורמים כליה", אז אולי גם אתה חייב להצטרף לאופנה? זוהי הוכחה שאפשר לייצר קמפיין חינוכי, שכולו נתינה ומסירות. ביישוב עלי, שבו מתגוררים תורמים רבים, פורסמה פעם בדיחה: "נפתחה קבוצת תמיכה לאנשים עם שתי כליות".

• מהפכת האחדות – בכל פעם מחדש כליה חרדית נכנסת לגופו של חולה חילוני, או כליה שמאלנית עושה את דרכה לגופו של חולה ימני. הרב הבר הסביר זאת בעצמו: "אני לא מבקש מאף אחד לתרום כליה לאדם זר, כי זה לא אדם זר. זה אחיך".

לזכרו.

 

 

" תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ, בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי." ~פרק קב, פסוק א-ג
" תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ, בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי." ~פרק קב, פסוק א-ג

 

 

נשק קטלני וזמין / החלק היומי, פרשת תזריע-מצורע / סיון רהב-מאיר:

לכולנו יש המון מה לומר, בשיא החריפות, על ארגוני המורים, על הפוליטיקאים, וכמובן על כל בני המשפחה שאיתם אנחנו סגורים בבית כעת. לאיפוק אין יחסי ציבור טובים. זה לא נחשב מגניב להתלבט ולחשוב לפני שעונים. הכי קל לצעוק, לקלל, לדבר בצורה בוטה. הכי קשה לשלוט בכלי הנשק הקטלני שקיבלנו – כוח הדיבור.

פרשת השבוע ("תזריע-מצורע") מציעה מבט אלטרנטיבי על תרבות הדיבור שלנו: פרשני הפרשה עוסקים רבות בלשון הרע, במילים שיוצאות לנו מהפה. הם טוענים שהדיבור צריך להיות סופו של תהליך, ולא תחילתו. שצריך לחשוב היטב לפני שפותחים את הפה, ולהצליח לשלוט בכוח האדיר הזה.

בימים צפופים אלה זה קשה במיוחד. מי לא רוצה להתפרץ, להעליב ולצעוק, אפילו כמה פעמים ביום? פרשת השבוע היא תזכורת שנתית לכך שנימוס, דרך ארץ, מחשבה שנייה ואפילו שלישית לפני שמדברים או כותבים משהו – הם הבסיס. הרב שלמה וולבה כתב פעם שאנחנו מתאמצים מאוד ללמד תינוק לדבר, אבל לא משקיעים אחר כך מחשבה בללמד את עצמנו גם לשתוק.

*****

 

 

לא יודע / החלק היומי, פרשת תזריע-מצורע / סיון רהב-מאיר:

יש שלוש מילים שקשה במיוחד לומר: "אני לא יודע". אנחנו רגילים להיות נחרצים מאוד, עם דעה ברורה על כל דבר, מפוליטיקה ועד קורונה, בלי לתת לעובדות לבלבל אותנו. נדיר לשמוע מישהו באמצע וויכוח אומר "וואלה, אין לי מושג" או "תן לי לחשוב על זה".
רש"י, גדול פרשני התורה, עוצר באמצע הפירוש שלו על פרשת השבוע, פרשת תזריע-מצורע, כדי לכתוב שלוש מילים: "לא ידעתי פירושו". כלומר, אני לא יודע לפרש את העניין הזה. רש"י היה יכול לבחור שלא לכתוב כלום, אבל בחר לפרסם באוזנינו, 900 שנה אחר כך, שהוא לא יודע. דור אחרי דור של לומדים קוראים בכל שנה מחדש שרש"י לא יודע משהו. יש פה לא רק כנות, אלא גם הזמנה – אולי אתם יודעים? אולי לכם יש רעיון?
איזו תוספת מרעננת לשיח שלנו, בפרט בתקופה הזו: להגיד שאני לא יודע הכול.

 

 

תהילים

ב"ה ממתק לשבת פרשת תזריע מצורע תש"פ 2020

יהודי פשוט עמד פעם להשיא את בתו, אבל המצב בבית היה קשה ולא היה כסף להוצאות החתונה, הוא אומר לאשתו "מה עושים? איך נוכל להגיע לחתונה?" ואשתו אומרת לו "תפנה לקב"ה" היהודי בתמימותו, לוקח דף וכותב מכתב לאלוקים, הוא מפרט לו את כל ההוצאות של החתונה ומסכם לו שהוא צריך 50000 רובל בשביל לעשות את החתונה. הוא שם את המכתב במעטפה, כותב עליה "לכבוד אלוקים" ומשלשל את המעטפה בתיבת הדואר, הדוור אוסף את המכתבים, מתחיל למיין אותם ופתאום הוא רואה מכתב שכתוב עליו "לכבוד אלוקים" הוא חושב לעצמו "מה אני עושה עם המכתב הזה?" החליט לפתוח ולקרוא, הוא קורא את המכתב, וזה נגע לליבו, מיד הכניס את המכתב בחזרה למעטפה ומתחת למילים "לכבוד אלוקים" כתב "אצל משפחת רוטשילד", את המכתב הגיש לבית הברון רוטשילד, הברון מגיע הביתה ורואה מעטפה שכתוב עליה "לכבוד אלוקים אצל הברון רוטשילד" זה מאוד החמיא לו והוא פתח את המעטפה, הוא קרא את המכתב התרגש מהכתוב והחליט לעזור, קרא לעוזר שלו ואמר לו "יש כאן יהודי שמבקש 50,000 רובל לחתן את בתו, תן לו 40,000 רובל, שיתפשר קצת על האולם, הוא לא חייב לעשות כזו ארוחה יקרה וגם בבגדים שיתפשר קצת, הלך העוזר לבית היהודי ונתן לו מעטפה עם 40,000 רובל, היהודי שמח מאוד וערך חתונה יפה לבתו.
*
עברו שנתיים הבת השניה עומדת להתחתן ואשתו אומרת לו "נו תעשה מה שעשית בפעם הקודמת"
הוא שוב כותב מכתב, מפנה אותו "לכבוד אלוקים", שם אותו בדואר ולמזלו אותו דוור מקבל את המכתב ושוב מביא את זה לביתו של רוטשילד, רוטשילד מקבל את המכתב והוא רואה שהבן אדם כותב
"תודה רבה ריבונו של עולם על העזרה ששלחת לי בפעם קודמת, יש לי שוב בת שצריכה להתחתן ואני שוב צריך 50,000 רובל בבקשה תשלח לי" למטה הוא כותב "נ.ב. אם אפשר הפעם אל תשלח את זה דרך רוטשילד בפעם הקודמת הוא לקח עמלה של 20%".
*
בפרשת השבוע התורה מצווה עלינו על נגע הצרעת והפסוק אומר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" אומר רש"י שהמילים האלו נשמעות כאילו התורה מבשרת לנו איזו בשורה טובה, ולא מובן מה הבשורה בכך שיהיה נגע צרעת? והוא מסביר שהאמוריים שגרו שם לפני כן כל ה-40 שנה שעם ישראל היו במדבר, היו מטמינים אוצרות בקירות וכך כשהיה נגע בקיר והיהודי היה צריך לשבור את הקיר בשביל לנקות את הנגע, הוא היה מוצא את המטמון.
*
לפעמים יש לנו בחיים שלנו זמנים או מצבים שהם קצת קשים ועל פניהם נראים לנו לא כל כך טובים ואנחנו היינו רוצים לייעץ לקב"ה איך לעשות את דברים בצורה טובה יותר שיהיה לנו יותר נעים אבל התורה מלמדת אותנו שהקב"ה תמיד עושה הכל לטובה וגם כשהדברים נראים לנו לא כל כך טוב, בסופו של דבר יש בהם טוב, ככל שנעמיק את האמונה שלנו, ולכן דווקא בתקופה הזו עלינו לחזק את השמחה ואת הביטחון שיצא מזה רק טוב, ככל שנבטח בקב"ה נראה שיש לו את הדרכים שלו לעזור לנו ולא תמיד זה יבוא בצורה שאנחנו מתכננים, הוא מספיק יצירתי לעשות את זה בדרכים שלו ולהביא לנו את הכי טוב .
יהי רצון שנזכה לראות את הטוב בצורה גלויה וטובה מתוך בריאות איתנה ושמחה ונזכה לגאולה אמיתית ושלמה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!

 

 

הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות, והענווה היא שורש לכל המידות הטובות.
הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות, והענווה היא שורש לכל המידות הטובות.

 

ערב שבת קודש פרשת תזריע מצורע🌷

"וטמא טמא יקרא” (יג, מה)
ידוע שהצרעת באה על האדם
היא בגלל עוון לשון הרע.
כתוב בגמרא : ‘כל הפוסל במומו פוסל’
וזהו הכוונה “וטמא” מי שהוא טמא
“טמא יקרא” יקרא לאחרים בשם זה
אבל באמת שהוא בעצמו כך.
פעם שאלו את הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט״א על נדיב שחפץ לתת תרומה נכבדה לאחד משני ענינים: או לתת תרומה כדי לקנות אמבולנס, או לתת תרומה לחיזוק שמירת הלשון, לאיזה דבר עדיף לתת ?
השיב הגראי״ל, שאם יתנו לשמירת הלשון לא יצטרכו אמבולנס, כי בהכרח שיהיו פחות צרות בכלל ישראל, ולכן מציע שיתן לשמירת הלשון.

שבת שלום
זיגדון נועם 💞

5/5

תגובה אחת

  1. השבת פרשת תזריע מצורע
    (כל מילה מדוייקת)

    פרשת מצורע באה בהמשך לפרשת תזריע, שבה עסקה התורה בנגעי הצרעת ובדיניו של המצורע. לאחר שהתורה הגדירה בפרשת הקודמת את גדרי הנגעים ודיני טומאתם, היא פותחת בפרשתנו בפירוט דרכי טהרתו של המצורע. וכך נפתחת הפרשה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכוהן".
    מילות ההקדמה הללו לכאורה מיותרות. הלוא אנחנו כבר עוסקים בדיני המצורע, ולשם מה יש צורך לומר "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו"? לכאורה הייתה התורה יכולה לגשת ישר לדיני הטהרה עצמם.

    על השאלה הזאת משיב רש"י. הוא מצטט את מילות הפסוק: "זאת תהיה תורת המצורע וגו'", ומפרש: "מלמד שאין מטהרין אותו בלילה". כלומר, מכיוון שהתורה מדגישה "ביום טהרתו", בא הדבר ללמד שטהרת המצורע צריכה להיעשות דווקא ביום ולא בלילה.
    מהמילה "ביום" כשהיא לעצמה לא היינו יכולים ללמוד זאת, שכן במקומות רבים בתורה המשמעות של "יום" היא יממה שלמה. למשל, כשהתורה מצווה "ביום השביעי תשבות", הכוונה היא לאסור מלאכה גם בליל שבת, במשך כל היממה של היום השביעי. לכן גם כאן אפשר היה לפרש ש"ביום טהרתו" פירושו – כל היממה של יום טהרתו, לרבות הלילה.

    מניין לנו שהכוונה כאן היא ביום ולא בלילה? זאת אנו לומדים ממילות ההקדמה הנ"ל – "זאת תהיה תורת המצורע". כל אחת ואחת מהמילים הללו (שלכאורה הן מיותרות) באה ללמד שהדברים צריכים להיות מדוייקים בתכלית:
    "זאת" – פירושה, דבר שרואים בעיניים, שאפשר להצביע עליו, דבר ברור לחלוטין. "תהיה" – משמעותה, שהדבר יהיה כפי שהוא ממש, "בהווייתה תהא". "תורת" – יש להקפיד על כל פרט, שכן דיני המצורע תלויים בחוט השערה. על-כן מובן, שגם המילה הבאה לאחר מכן – "ביום טהרתו" – נועדה לדייק, שהכוונה ליום ולא ללילה.

    בפנימיות העניינים יש לומר, שהקדמת המילים "זאת תהיה תורת המצורע" רומזת גם לתיקון הפנימי האישי של עניין ה'מצורע' בעבודת ה'. מצורע נגזר מהמילים "מוציא שם רע". זה עניינו של המצורע – שהוא מוציא ומגלה שמות רעים, מילים של טומאה. דברי לשון הרע שלו יונקים ממקורות הטומאה, ובדיבורו הוא מוציא ומגלה את הטומאה הזאת.
    אומרת התורה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" – טהרתו של המצורע היא על-ידי העסק בתורה. מילות התורה הן שמות של קדושה (כמאמר חז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה"), ועל-ידי העיסוק בתורה מהפך האדם את ה'שם רע' ל'שם טוב', לשמות ולאותיות של קדושה, והדבר מרעיף אור של טהרה וקדושה על נפשו.

    (על-פי לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 78)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב pinterest
פינטראס
שיתוף ב facebook
Facebook

עוד פוסטים דומים

לימוד חסידות ללג בעומר

לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל

בס"ד שיעור לימוד ל"ג בעומר לימוד שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב מאת הרבי מליובאוויטש | שיעור וידיאו עם אברהם ניסניאן, צבי וילור צידון ויוסף סגל לימוד מוביל

קרא עוד
תזכורת לפני חג הפסח

תזכורת לפני חג הפסח

לעשות ברכת האילנות ללמוד הלכות לפסח הגעלה, קנייה, טבילת כלים לקנות מצות שמורות לקנות יין אדום קידוש לבנה לתת קמחא דפסחא שווי סעודת חג כל 8

קרא עוד
הא לחמא עניא

בס"ד שיעור וידיאו הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול

שיעור חסידות לפסח שיעור הכנה לפסח לפי שיחה של הרבי מליובאוויטש למה מתחילים את הסדר עם "הא לחמא עניא" ומידת הביטול שיעור תורה בנושא הרבי מליובאוויטש

קרא עוד
תפילה למציאת הטוב

תפילה לכל בקשה

אוסף תפילות לכל בקשה, עצלות וכו מוכן לשיתוף והפצה ה' אחד הענק לי את העוז להשיל מעלי כל עצלנות ואדישות שבנפשי, אשר מעיקות על גופי האפשר

קרא עוד
%d בלוגרים אהבו את זה: