דבר תורה קצר לפרשת משפטים | חסידות | ווידיאו | באנארים

ממתק לשבת פרשת שמיני תשע״ז מספר שליח חב״ד לבנקוק: ״ישבנו בסעודת שבת בבית חב''ד בבנגקוק לפתע נכנס בריצה אחד המטיילים וסיפר שיש מטיילת שרכב פגע בה ממש מול בית חב''ד, היא נפלה והתעלפה ולא מצליחים להעיר אותה, רצתי מהר למטה בדרך שאלתי אם מישהו מכיר אותה, אם יודעים אם היא ישראלית, אף אחד לא ידע לומר לי. יצאתי מבית חב''ד ומיד ראיתי שזו מישהי שאני מכיר, היא הייתה אצלנו כמה ימים קודם לכן, ידעתי איך קוראים לה, פניתי אליה בשם והיא התעוררה מיד, כמה מהישראלים שעמדו שם לקחו אותה ופינו אותה לבית רפואה וברוך השם אחרי כמה שעות היא חזרה אלינו בריאה והכל היה בסדר. במוצאי שבת, פונה אלי אחד מבעלי החנויות המקומיים ואומר לי אני חייב להגיד לך שהערבות ההדדית שלכם…

להמשך קריאה

פרשת שמיני קודם כל להאמין בעצמך

ממתק לשבת פרשת שמיני תשע"ו בלילות שבת אצלנו בבית חב״ד בבנגקוק, יושבים עד מאוחר ביחד, ותמיד יש סיפורים מעניינים ותובנות מיוחדות שאפשר לשמוע רק ממטיילים במזרח, לפני כמה שנים הייתה אצלנו מטיילת בשם רעות, ששיתפה אותנו בסיפורה "מאז שהייתי קטנה" מספרת רעות "ידעתי תמיד שיש לי פחד גבהים, כל טיול משפחתי היה צריך להיות מתוכנן היטב כדי לוודא שאין במסלול מקום גבוה מדי, ובכל פעם שהיינו מתקרבים למקום מעט גבוה, כל המשפחה הייתה נלחצת מהמחשבה איך לעזור לי לעבור את זה בשלום, וכל אחד בדרכו היה מייעץ לי איך להתמודד. *** כשטסתי למזרח לבדי, תכננתי כמובן את הטיול במקומות לא גבוהים מדי, באחד הימים יצאתי לטיול, ובאמצע המסלול הגעתי לגשר גבוה מאוד שלא ידעתי עליו, ברגע הראשון נלחצתי ולא ידעתי מה אעשה,…

להמשך קריאה

פרשת שמיני על דגים ותלמידי חכמים

המחדש בתורה בלי יראת שמים, למה הוא דומה? אודות סימני כשרות הדגים כתוב בפרשתנו שמיני  "את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים . . כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם" (יא, ט–יב). ונאמר בגמרא (נדה נא, ב) "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". ויש לבאר זאת בעבודת האדם לקונו: דגים הנמצאים תמיד במקום חיותם ‑ מים, רומזים לאלו הנמצאים תמיד במקום חיותם של בני ישראל – היא התורה שנמשלה למים, והיינו היושבי אהל העוסקים תמיד בתורה. וכמו שבדג, הקשקשים והסנפירים אינם עיקר הדג, אלא טפלים הם ומשמשים לגוף הדג, כן בלומד התורה הקשקשים והסנפירים רומזים לענינים שבתורה שאינם חלק מעצם הלימוד, אך נצרכים הם. קשקשים, שהם…

להמשך קריאה

האם נדב ואביהוא השתכרו? פרשת שמיני עפ"י החסידות

שתויים מיינה של תורה בפרשתנו שמיני  נאמר לגבי נדב ואביהוא "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" (י, ב). ומפרש רש"י "שתויי יין נכנסו למקדש" (וכ"ה בויק"ר פי"ב, א). וידועה התמיהה: מפורש בכתוב (י, ג) שמשה אמר לאהרן "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש", ופירש רש"י "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", ואם כן כיצד יתכן שיהי' אצל נדב ואביהוא דבר בלתי רצוי עד כדי כך שיכנסו למקדש "שתויי יין"? ויש לבאר זה על פי מה שכתב באור החיים הקדוש, שנדב ואביהוא מתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם" (אוה"ח ר"פ אחרי). ובלשון הכתוב בתחילת פ' אחרי "בקרבתם לפני ה' וימותו", והיינו, שסיבת מיתתם היא "קרבתם…

להמשך קריאה

וידאו 11 דקות על פרשת שמיני עם הרב זלמנוב

https://www.youtube.com/watch?v=VxQINlJa7z8 פרשת שמיני. מפריס פרסה ברוחני אחד העינינים המרכזיים בפרשת שמיני זה המאכלות האסורות, מה מותר או אסור לאכול. התורה אומרת לנו שכל מה שמעלה גרה ומפריס פרסה כשר. איך זה מדבר אלינו במידה ואנחנו לא משגיחי כשרות?

להמשך קריאה

הכשרת הבהמה שבאדם

בפרשתנו נאמרו סימני הכשרות של הבהמה "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו" (יא, ג). סימני כשרות אלו יש בהם לימוד בנוגע לה"בהמה" שבאדם, היא נפשו הבהמית ויצרו הרע, שצריך לבררה ולהפכה לקדושה. והדרך לברר ולהבחין אם זוהי בהמה טהורה או טמאה הוא ע"י שני הסימנים: א) מפרסת פרסה. ב) מעלת גרה: בבהמה יש חילוק עיקרי בין ראש לרגל, שדוקא הרגל קרוב אל הארץ. וכן הוא בעבודת השי"ת, שאפילו בנפשו הבהמית, יכולים רק הכחות הקשורים עם ה"רגל", כח המעשה וכדומה להיות "קרובים" אל הארץ, ומונחים בענינים גשמיים וארציים, אבל ה"ראש" וכחות הנעלים שבו אינם צריכים להיות מונחים בענינים ארציים, כ"א "רחוקים" מן הארץ, כמו בראש הבהמה. אך בזה שהראש "רחוק" מן הארץ לא די, אלא כדי שהבהמה תהי'…

להמשך קריאה

הזהירות בבל תשקצו לטהרת הנפש

בנוגע לנאמר בפרשתנו "אל תשקצו את נפשותיכם גו' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (יא, מג-מד), כתב הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות אסורות, לאחר שמונה את הדברים שאסרו חכמים מפני שהם "בכלל אל תשקצו את נפשותיכם", "כל הנזהר בדברים אלו מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו, וממרק נפשו לשם הקב"ה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". ויש לעיין מדוע כתב הרמב"ם ש"הנזהר בדברים אלו" דווקא שהם הדברים שאסרום חכמים מפני בל תשקצו, "מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו", ולא כתב כן לגבי דברים המפורשים בכתוב שהם אסורים מצד "בל תשקצו"? ויש לתרץ, שבזה השמיענו גדר הזהירות מהדברים שהם בבל תשקצו מדרבנן: הדברים שאסרו חכמים משום בל תשקצו הם דברים "שנפש רוב בני אדם קיהה מהן כו' מתאוננת מהם" (ל' הרמב"ם כאן הכ"ט), ואם כן…

להמשך קריאה

המשימה של כל 'לוי'

על הפסוק "שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה" (י, ד) מפרש רש"י "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה, שלא לערבב את השמחה". ומצינו שבמעשה זה של "העבר את המת" נצטוו קרובי המת, הלויים. ומזה יש ללמוד הוראה נפלאה בעבודת האדם לקונו: כתב הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל) "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו כו' כמו שזכה לכהנים ללוים". והנה איש זה ש"נדבה רוחו אותו" והוא בבחינת "לוי", יכול לחשוב, שמכיון ש"נתקדש קודש קדשים" עליו לעסוק רק בעניני תורה וקדושה, אך בענינים הקשורים…

להמשך קריאה

כיצד להינצל מ"הנחש דא יצה"ר"?

על המילים "כל הולך על גחון" (יא, מב) מפרש רש"י "זה נחש. ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו". יש לפרש תכונות אלו בנחש ‑ "הולך שח" ו"נופל על מעיו", על דרך הרמז: אמרו חז"ל (זח"א לה, ב) "נחש דא יצה"ר". ובדברים אלו מרומזת הדרך שהיצר הרע בא להסית את האדם. בתחילה אין היצה"ר בא לאדם לפתותו שיהיה "הולך על מעיו", שיהיה שקוע בתאוות האכילה ובענינים ארציים, כי אם בראשונה אומר הוא לאדם שיהיה "הולך שח". כלומר: בניגוד להוראת התורה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ, כו), שהאדם צריך להעלות ראשו, ולהתבונן בגדלות הא-ל, אומר היצר הרע לאדם להוריד ראשו ולהיות "הולך שח". ועל ידי זה יכול היצר הרע להוריד את האדם ר"ל עד שסוף סוף יפול האדם…

להמשך קריאה