על המילים "כל הולך על גחון" (יא, מב) מפרש רש"י "זה נחש. ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו".
יש לפרש תכונות אלו בנחש ‑ "הולך שח" ו"נופל על מעיו", על דרך הרמז:
אמרו חז"ל (זח"א לה, ב) "נחש דא יצה"ר". ובדברים אלו מרומזת הדרך שהיצר הרע בא להסית את האדם.
בתחילה אין היצה"ר בא לאדם לפתותו שיהיה "הולך על מעיו", שיהיה שקוע בתאוות האכילה ובענינים ארציים, כי אם בראשונה אומר הוא לאדם שיהיה "הולך שח".
כלומר: בניגוד להוראת התורה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ, כו), שהאדם צריך להעלות ראשו, ולהתבונן בגדלות הא-ל, אומר היצר הרע לאדם להוריד ראשו ולהיות "הולך שח". ועל ידי זה יכול היצר הרע להוריד את האדם ר"ל עד שסוף סוף יפול האדם מדרגתו ויהיה בבחינת "נופל על מעיו", ויהיה שקוע בתאוות האכילה וכיוצא בזה.
וכמאמר חז"ל (שבת קה, ב) "כך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".
והעצה להנצל מזה היא להיות שקוע בעניני "מרום" ו"שמים" שהוא העסק בתורה בכלל ובפנימיות התורה בפרט (ראה תורה אור לבעל התניא בתחילתו), שכש"מרים" ראשו ועוסק בתורה הרי הוא ניצול מ"הנחש דא יצר הרע".
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ז עמ' 122 ואילך)
