דברי תורה קצרים לפרשת אחרי-מות קדושים

דברי תורה קצרים לפרשיות אחרי מות קדושים - אנא הפיצו למען זיכוי הרבים מסרון השבוע - פרשת אחרי מות - קדושים אחרי מות? קדושים אמור! מעשה בעבריין צמרת שהלך לעולמו. הרב נתבקש להספיד ולא ידע במה לשבח. בסוף אמר: "לשבחו ייאמר שהוא טוב יותר מהבן שלו". כשהבן נפטר, הרב היה במצוקה. מה יאמר עכשיו? ואז הבריק ואמר: "בזכות המנוח אפשר היה להספיד את אביו"... השבוע אנו מחברים את הפרשיות "אחרי מות" ו"קדושים". בשבוע הבא נקרא פרשת "אמור". פתגם עממי אומר ש"אחרי מות - קדושים אמור". כלומר, שאחרי פטירתו של אדם - אומרים עליו שהיה קדוש ומשבחים רק במעשים הטובים שעשה. לא מדובר בשקר או טיוח. באותם רגעים כולם מבינים שחיי החומר הם רגעיים וחסרי ערך, ורק המעשים הטובים הם בעלי ערך ומשמעות…

להמשך קריאה

דברי תורה קצרים לפרשיות אחרי-מות וקדושים – לאור החסידות

ממתק לשבת פרשת אחרי מות – קדושים תשע"ז אחד מתלמידי הבעש"ט הגיע פעם אל רבו בבקשה "אני רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא, אני מוכן לעשות למען זה כל מה שתגיד לי, העיקר שאזכה לחוות את החוויה הרוחנית של פגישה עם אליהו הנביא" הבעש"ט חייך ואמר לו "אין בעיה, עוד מעט ראש השנה, סע לעיירה פלונית שם גרה אלמנה עם ששה יתומים, לך תעשה איתם את החג" התלמיד שמח מאוד, מיד הכין הרבה אוכל לחג, העמיס את העגלה ונסע לאותה עיירה, הוא מגיע לשם בדיוק בערב החג, דופק בדלת ושואל את האלמנה אם יוכל לעשות איתם את החג הוא מספר לה שהביא איתו אוכל מספיק גם עבורם והיא כמובן מסכימה בשמחה, האלמנה והיתומים מעבירים איתו את החג באווירה מיוחדת ומרוממת אבל את…

להמשך קריאה

אמת ושקר

"ולא תשקרו" המילה 'אמת' מורכבת מהאותיות 'א' 'מ' 'ת'. יש מי שמגלים את האמת כבר בהתחלה - 'א'; יש מי שמגלים אותה באמצע - 'מ'; ו יש שמבחינים בה רק בסוף - 'ת'. אבל המילה 'שקר' מורכבת מאותיות סמוכות, שכן מיד מבחינים בו. אוצר חיים

להמשך קריאה

עם ישראל – המיעוט שלא "בטל ברוב"!

בפרשתנו כתוב "שלש שנים יהי׳ לכם ערלים, לא יאכל" (יט, כג). ובענין ערלה הדין הוא "נטיעה של ערלה כו', שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט, ואם לקט יעלה באחד במאתים" (ערלה פ"א מ"ו). כלומר, הדין הוא שערלה שנתערבה הרי זה עולה ומתבטל באחד ומאתים, אך זהו רק בדיעבד, כי לכתחילה אין לבטל ולערב ערלה באחד ומאתיים כדי להתיר את האיסור, כי "אין מבטלין איסור לכתחילה". אמנם ביטול איסור הערלה הוא רק לאחרי שנלקט מן המחובר, אבל כאשר הערלה עדיין מחוברת לקרקע אינה בטילה גם אם נתערבה בנטיעות אחרות, כי "מחובר לא בטל". ולכן ב"נטיעה של ערלה כו' שנתערבו בנטיעות" - "לא ילקוט", כי לא נתבטל עדיין (ראה בכ"ז מפרשים בערלה שם). ויש ללמוד מזה הוראה בעבודת האדם לקונו: כלל הוא בכל התורה…

להמשך קריאה

אם ראית – הרי זו הוכחה ש"אתה יכול להציל"

בפרשתנו כתוב "לא תעמוד על דם רעך" (יט, טז). ופירש רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". ויש לבאר ענין זה בדרך הרמז: ידועים דברי מורנו הבעש"ט נ"ע שמכל דבר שיהודי רואה או שומע הרי הוא צריך ללמוד מזה הוראה בעבודת השי"ת. שהרי "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב), ו"לא בראו אלא לכבודו" (אבות ספ"ו), ואם כן ודאי הדבר שבאם ראה דבר מסויים, הרי זה כדי שינצל את זה "לכבודו" ולעבודת ה', דאם לא כן מדוע עשה הקב"ה שיראה או ישמע דבר זה. וזהו מה שכתב רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו", שאין האדם יכול לומר, 'מי יאמר שביכלתו להציל את חבירו', אלא מזה גופא שזימן לו הקב"ה "לראות במיתתו", הרי זה בעצמו ראיה שבודאי "אתה…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת אחרי מות, קדושים תשע"ה

ממתק לשבת פרשת אחרי מות, קדושים תשע"ה סיפור עם המון מוסר השכל, מספרת בחורה שהייתה עדה למקרה, "זה קרה לפני כמה שנים, עבדתי כמתנדבת בבית החולים סטנפורד, למדתי מילד קטן בן חמש בסך הכול, מה זה אומץ, מהי מסירות ומה הפירוש "אהבת אחים", בבית החולים היתה מאושפזת ילדה קטנה בשם ליזה שסבלה ממחלה נדירה וקשה. הסיכוי היחיד שלה להחלמה היה לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה באותה מחלה ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים כנגד המחלה. הרופא הסביר את המצב הקשה של האחות לילד הקטן ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו. ראיתי שהוא מהסס לרגע לפני שאמר לרופא "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את ליזה". כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת…

להמשך קריאה

להתחיל בגדולת וקדושת עם ישראל

בהתחלת פרשת קדושים נאמר "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני". ומפרש רש"י "אל כל עדת בני ישראל ‑ מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה". ויש לומר שבזה טמונה הוראה נפלאה בדרכי העבודה עם הזולת: ישנם שני אופנים בדרך קירוב בן ישראל לעבודת השי"ת: א. להדגיש ביותר את הענין של "סור מרע", על ידי האזהרה ותיאור העונשים לאחרי מאה ועשרים שנה וכיו"ב. ב. להדגיש בעיקר את הענין של "עשה טוב", היינו, היוקר והעילוי דלימוד התורה וקיום המצוות, וגודל מעלתו של כל אחד ואחד מישראל, שניתנה לו הזכות הכי גדולה לקיים תורה ומצוות. ועל זה באה ההוראה מתחילת פרשתנו: כאשר מקהילים את בני ישראל כדי לדבר עמהם אודות "גופי תורה", הרי התחלת…

להמשך קריאה
מתי יש לכסות את הדם וההתלהבות שלו?
פעם אחת בא מתנגד אל אדמו"ר הזקן וזלזל ברבי מאוד. שאלו אחר-כך את הרבי מדוע הניח למתנגד לזלזל בו כל-כך. השיב הרבי: שלוש פעמים ביום אני אומר "ונפשי כעפר לכול תהיה", אילו הייתי עונה לו, נמצא שאמירתי בתפילה שקר היא.

מתי יש לכסות את הדם וההתלהבות שלו?

בפרשתנו מובא דין כיסוי הדם (יז, יג): "ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר". והנה כתב הרמב"ם ש"כיסוי הדם . . נוהג בחולין ואינו נוהג במוקדשין" (הל' שחיטה פי"ד ה"ב). ויש לבאר הענין בעבודת האדם: "דם" הוא החיות של האדם, כמ"ש "הדם הוא הנפש" (ראה יב, כג). והחיות של האדם צריכה להיות בעניני קדושה, שכל דבר שבקדושה צריכים לעשותו בחיות והתלהבות גלויה. מה שאין כן עניני חול - דברי הרשות של האדם, צריכים לעשותם בלי חיות, "בלא לב ולב", כי עניני הרשות צריכים לעשות לא בשביל הנאת גופו, אלא "כל מעשיך יהיו לשם שמים" דוקא, כדי לעבוד את הבורא. וזהו תוכן הפנימי שבמצות כיסוי הדם, שבעניני חול ועולם…

להמשך קריאה
בגדים חדשים לכהן גדול – מדוע?
בגדי הכהן הגדול

בגדים חדשים לכהן גדול – מדוע?

בנוגע ל'בגדי לבן' שהיה לובש הכהן-גדול בעבודות הפנים של יום הכיפורים כתוב בפרשתנו "ופשט את בגדי הבד . . והניחם שם" (טז, כג). וכתוב על זה בגמרא (יומא כד, א) "והניחם שם ‑ מלמד שטעונין גניזה". וברמב"ם כותב: "אינו עובד בהם פעם שניה לעולם אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם" (הל' כלי המקדש פ"ח ה"ה). ולכאורה תמוה, מדוע חלוקים בגדים אלו משאר כל בגדי כהן-גדול, שאין כל הגבלה בזמן השימוש בהם, ובבגדים אלו אין לו להשתמש בהם בשנה הבאה? ויש לבאר הטעם הפנימי לכך: עיקר עניינה של עבודת הכהן-גדול ביום הכיפורים, הוא עבודת התשובה, כדי לכפר על עוונות בני ישראל. והנה, מעלתה של עבודת התשובה היא בעניין החידוש שבה. כלומר, האדם עוקר ומשנה את מציאותו הקודמת שהיה מלוכלך בחטא, ונעשה למציאות חדשה. ועד…

להמשך קריאה

ווידוי מן השפה ולחוץ – מעשה טהרה היא

בפרשתנו כתוב "והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל" (טז, כא). והנה, בנוגע לדין ווידוי כתב הרמב"ם "כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו" (הל' תשובה פ"ב ה"ג). וצריך ביאור: מזה שמדמה מתוודה כזה ל'טובל' משמע שוידוי כזה, גם אם "לא גמר בלבו לעזוב", נחשב לווידוי, שהרי אם לא היה נחשב כלל כווידוי לא היה זה דומה ל'טובל' כלל, ורק שווידוי זה אינו מועיל ‑ כיון שהחטא (ה'שרץ') עדיין בידו. ולכאורה ‑ במה נחשב זה כווידוי? הלא דיבורו הוא רק מן השפה ולחוץ, ואינו מתחרט כלל על חטאיו! ולכאורה הרי זה כמי שלא טבל כלל? ויש לבאר: אמירת הוידוי היא אכן עניין חיצוני בלבד, ואפשר שהיא להיפך מהרגשתו בליבו פנימה ‑ אך מכל מקום, יש בה…

להמשך קריאה

חינוך לעבודה זרה

"ומזרעך לא תתן להעביר למולך" כיום כבר לא קיימת העבודה הזרה של שריפת ילדים למולך, אך מי שמוסר את ילדיו לחינוך כפרני, שכופר בעיקרי דתנו הקדושה, עובר גם הוא על איסור זה. כוכבי אשר-

להמשך קריאה

טור לפרשת אחרי-קדושים כותרת: מחלת אהבה

טור לפרשת אחרי-קדושים כותרת: מחלת אהבה הוא קדח מחום. החום היה כה גבוה, שהוא חיפש כל דרך להצטנן - את החלון פתח לרוחות שנשבו, ואף הרבה ללגום שתיה קרה. אזהרות הרופא על הסכנה שבדבר לא הועילו, והרופא היה צריך לאיים עליו כי אם ימשיך להחשף לקור, המחלה תחמיר ואף תגיע למצב של סכנת מוות, כפי שכבר ארע לאחד החולים. את הסיפור הזה מביא רש"י כמשל לתיאור תמוה המופיע בפרשת השבוע. ה' מצווה את אהרון שלא להיכנס לקודש הקדשים בימים רגילים. כאילו אין די בציווי רגיל, ה' מוסיף ומאיים עליו שאם לא ייזהר, הוא ימות כדרך שמתו בניו, נדב ואביהוא. מתעוררת השאלה, הלוא אהרון היה צדיק גדול, ומילא בדייקנות את רצון ה'. וכי הוא זקוק לאיומים כדי לקיים את מצוות ה'? מסתבר, שאהרון…

להמשך קריאה