הפרשה נפתחת בציווי ה' אל משה ללכת לפרעה ולהתריע בו בפעם האחרונה לשלח את בני ישראל ממצרים. שואלים חז"ל מדוע נאמר הלשון 'בא' אל פרעה? יותר מתאים היה לומר 'לך' אל פרעה.
הרבי מליובאוויטש מסביר כי הפרשה מספרת על גאולת עם ישראל ורומזת לנו כי על מנת לקרב את הגאולה נדרשת עבודת ה' באופן של 'בא' דווקא. למשל כאשר אדם קובע עתים ללמוד תורה, ייתכן כי הוא אכן 'הולך' אל הלימוד ומשתתף בו, אך הלימוד בפועל אינו פועל ומשפיע עליו, והוא והעניין הנלמד נשארים שני דברים נפרדים.
על כך נאמר בא – על האדם 'לבוא' אל הלמוד, שהתוכן הנלמד 'יבוא' ויכנס בפנימיותו, והעניין ישפיע עליו ויתאחד עמו בהתאחדות גמורה. זו גם צריכה להיות השאיפה בכל ענייני עבודת ה' בבחינת בא – התאחדות והתקשרות פנימית בין העובד לעבודה.
ועל ידי עבודת ה' בבחינת בא, מחישים את בוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו.
מעובד מתוך (ליקוטי שיחות שבת בא תש"מ, הרבי מליובאוויטש.
