א' שבט (1.52)
ראש חודש שבט
בשבעים לשון
ביום ראש חודש שבט התרחש מאורע חשוב בתולדות עם ישראל: משה רבינו החל לבאר את התורה "בשבעים לשון" (בשבעים שפות). ככל האירועים שמספרת לנו התורה, גם מאורע זה אינו חד פעמי. כפי שנאמר (אסתר ט, כח) "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים – וְנַעֲשִׂים". כלומר, כאשר אנו מזכירים את המאורע שקרה בעבר, הענין מתרחש עתה שוב מחדש.
אם כן, ביום זה ניתנים כוחות מיוחדים לנשיא הדור, ממשיכו של משה רבינו, וממנו לכל אנשי הדור, לבאר את התורה והיהדות ואת תורת החסידות בשפה שלהם ובסגנון שלהם, גם ליהודים שהתרחקו ואינם מבינים את לשון הקודש. הפצה זו מקרבת ומזרזת את בוא הגאולה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך כו עמ' 413)
להצליח להשפיע
ביום זה תרגם משה רבינו את התורה לשבעים השפות ובכך פתח לכל אדם בעולם אפשרות להכיר את התורה.
בתורת הסוד מוסבר, כי בנשמת כל יהודי יש 'ניצוץ' מנשמת משה רבינו. לפיכך, ביום כזה ניתן לכל יהודי כוח ממעשהו של משה – להצליח להשפיע על כל מי שבא עמו במגע להתחבר אל התורה; יהודים – לכל 613 מצוות התורה, וגויים – ל-7 המצוות השייכות להם.
(תורת מנחם תשמ"ו, חלק שני עמוד 345)
ב' שבט (1.62)
חמישי מול חמישי
חודש שבט הוא החודש החמישי לחודשי החורף (החל מתשרי), והוא מקביל לחודש החמישי מחודשי הקיץ (החל מניסן), חודש אב. בראש חודש אב חל יום ההילולא של אהרון הכהן, שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". בהקבלה ליום זה, עלינו ללמוד מדרכיו של אהרון, לאהוב כל יהודי ולקרב אותו אל התורה. בזכות הנהנה זו נזכה לגאולה השלמה בקרוב.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב הערה 39)
כבר חזרו
תשובה במשמעותה העמוקה היא השבת הנפש למדרגות רוחניות כבירות בהן עמדה בטרם ירדה לעולם. בהתאם לכך, כל התנתקות מעבירה וכל עשייה של מצווה הנן חלק מאותו עניין. הכול מוביל להעלאת הנפש והשבתה למדרגותיה הגבוהות.
תשובה כזו מיועדת גם לצדיקים גדולים, כי גם להם יש מה להוסיף, כדי להתעלות ולרומם את נפשם. עד כדי כך, שישנה פסגה גבוהה בתהליך רוחני זה, שרק המשיח יכול להוביל אליה. וכמו שכתוב בזוהר: "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא" (משיח בא להשיב צדיקים בתשובה).
בשבת פרשת בלק תנש"א העיד הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי גם התהליך הזה כבר הושלם.
ג' שבט (1.72)
לדבר ברור
כאשר רצה הקדוש ברוך הוא לשלוח את משה רבינו לגאול את ישראל, טען משה שאינו יכול לעשות זאת כיוון שהוא "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" – שיש לו בעיה בדיבור.
משמעותה הפנימית של טענת משה היא שהוא מכיל אור אלוקי בלתי מוגבל שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בדיבור. על כך ענה לו הקב"ה "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ". כלומר, שבשביל לגאול את ישראל יעניק לו ה' כוחות מיוחדים אשר יסייעו לו להביא זאת גם בדיבור.
כן הדבר גם לגבי דורנו, דור הגאולה. בדור הקודם, הייתה אצל נשיא הדור, הרבי הריי"צ, תקופה שלא היה יכול לדבר. זאת משום שהאורות הגדולים שהביא לעולם, לא יכלו להיכנס אל "כלי" הדיבור.
תפקידנו, דור הגאולה, להשלים את החיסרון שהיה אצלו בדיבור, ע"י דיבור ואמירת דברי תורה בשפע רב, ובפרט בתורתו של נשיא הדור. בכך אנו מכניסים את האורות הגדולים ב"כלים" ובזה מזרזים את הגאולה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא תשנ"ב סעיף יב)
הכול טוב
בזמן הגאולה הקרובה נודה לקדוש-ברוך-הוא על הצרות (!) וכמו שנאמר (ישעיה יב, א): "אודך השם כי אנפת בי (הֵצַרְתָ לי)". כיום אנחנו מאמינים בכך שהגלות נועדה לטובתנו. אך לעתיד לבוא נצליח גם להבין את הטוב שבסבל ובצרות שהיו מנת חלקנו בגלות, שדווקא על ידם זכינו לניסים והנפלאות של זמן הגאולה.
(ליקוטי שיחות כרך כ עמוד 361)
ד' שבט (1.82)
גוף בריא
בדורות הקודמים, כיוון שהגאולה עדיין לא באה בפועל, לכן גם הגילוי האלוקי בעולם לא היה באופן מושלם, כנשמה בגוף בריא. בשל כך הייתה אפשרות לחסרון בדיבור אצל נשיא הדור, משום שהאורות הגדולים לא יכלו לרדת בדיבור. אולם בדורנו, דור הגאולה, מגיע הגילוי האלוקי לידי ביטוי בגוף הגשמי באופן מושלם. ולכן זוכים לקבל את הגילוי האלוקי הנעלה ביותר של משיח צדקנו, באופן של נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלמות.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא תשנ"ב סעיף יג)
הילולת הצדיק המלוב"ן הבבא סאלי זיע"א
עדות של צדיק
כאשר הזכיר מישהו את הרבי מליובאוויטש בנוכחות הבבא סאלי, נשא הצדיק את שתי ידיו ואמר בהתרגשות: "ולו יקהת עמים" (פסוק המבטא את כניעתם של אומות העולם בפני משיח).
במענה לשאלה גלויה שהופנתה אליו: "מה דעת כבודו על כך שחסידים אומרים שהרבי הוא מלך המשיח?" השיב מיד כשחיוך רחב על פניו הקדושות וכולו התפעלות "אישתהיל קילשי" (מערבית: נאה לו הכל, מגיע לו הכל").
ה' שבט (1.92)
העולם מוכן
החידוש של דורנו לגבי הדורות הקודמים ניכר בכך שבדורנו נעשית הפצת התורה היהדות והחסידות בצורה רחבה וחזקה הרבה יותר מאשר בדורות עברו. כיום מגיע אור התורה והמצוות לכל קצווי תבל – לכל אחינו בני ישראל שבכל העולם כולו. ואף לכל הגויים, ע"י הפצת חובת הקיום של שבע מצוות בני נוח.
ניתן לראות במוחש ממש את השינוי שקורה בעולם בשנים האחרונות, מאז שמלך המשיח הכריז כי "הגיע זמן גאולתכם": אם בעבר היו מדינות שהקשו על החיים היהודיים בתוכם, ולא אפשרו את צאתם של היהודים מתוכם – הרי לאחרונה לא רק שאינם מפריעים לקיום התורה ומצוותיה, אלא הם אף מסייעים לכך, וכן מאפשרים למעוניינים בכך לצאת את גבולם.
גם ההשפעה על הגויים שיקיימו את שבע מצוות בני נוח, מתקבלת בזרועות פתוחות. והם מכניסים זאת בגלוי גם לבתי הספר הרשמיים שלהם. אפשר לראות במוחש ממש כי לא רק בני ישראל מוכנים לגאולה, אלא העולם כולו כבר מוכן לגאולה הקרובה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא תשנ"ב סעיף יג)
העולם מתהפך
בעשורים האחרונים התרחשו בעולמנו ניסים ונפלאות מדהימים: במדינות גדולות וחזקות השתנו סדרי השלטון והפכו להומאניים יותר. עובדה שמתבטאת (בין השאר) ביחס ההוגן לו זוכים יהודים בכל הנוגע לביטוי יהדותם. לא צריך להעמיק במחשבות כדי להבין שזו מהפכה של ממש לעומת אלפי שנות עריצות ודיכוי שאפיינו את עולמנו. תופעה ניסית זו היא מעין ודוגמה והכנה לתיקון ושלמות העולם בימות המשיח. זה הוא אחד מהניסים והנפלאות מעין ודוגמה לניסים והנפלאות של הגאולה הקרובה.
(משיחת שבת פרשת בראשית תנש"א)
ו' שבט (1.03)
הנחש "שמש גדול"
יכולותיו של הנחש בזמן בריאת העולם היו מופלאות: הוא ידע לדבר והיה החכם ביותר מכל בעלי החיים. יכולות אלו היו אמורות לשמש את היהודי, שיוכל לשלוח את הנחש למקומות בהם אדם מתקשה להתקיים, ואף להביא לו משם אבנים טובות ומרגליות. אולם בשל חטא עץ הדעת איבד הנחש את ייחודיותו ואנו הפסדנו שַׁמָשׁ (משרת) גדול. אך בגאולה הקרובה, כאשר תתוקן הבריאה בשלמות, יחזור הנחש לקדמותו, ואנו נוכל להשתמש בו לעזרה בכל ענייני הקדושה.
(ע"פ סנהדרין נט, ב ומהרש"א שם. דבר מלכות ש"פ בא תשנ"ב סעיף ט)
פשוט לראות
בזמן הגאולה נלמד תורה מבלי שנצטרך להשתמש בספרים וכדומה. אנחנו נקלוט את חידושי התורה האלוקיים המופלאים באופן של "ראייה". כלומר: מהותו האמיתית של המסר תהיה מוחשית לעינינו כך שלא נזדקק למילים שיסבירו אותו.
מי שיחשוף בפנינו את המסרים האלוקיים ויצליח לחבר אותנו אליהם – זהו מלך המשיח.
(משיחת שבת פרשת עקב תנש"א)
ז' שבט (1.13)
ענף ומלך
שמו של החודש העברי אותו התחלנו לפני כמה ימים, הוא "שְׁבַט". שם זה קשור במיוחד לגאולה: על מלך המשיח נאמר (במדבר כד, יז) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", כשמשמעות המילה "שֵׁבֶט" היא שלטון ומלוכה, מלכותו של המלך המשיח.
משמעות נוספת למילה "שֵׁבֶט" היא ענף של עץ. ואף משמעות זו קשורה למלך המשיח, עליו נאמר (ישעי' יא, א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". כלומר, יצא שבט של מלוכה משורשו של ישי, מזרעו של דוד המלך – המלך המשיח, שיתגלה במהרה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב סעיף ט)
מלוכה וחכמה
המשיח מגיע מבית דוד המלך, מבני שלמה. דויד הוא סמל המלוכה הנצחית, משום שהקדוש-ברוך-הוא נשבע לו כי זכות המלוכה תישמר תמיד לאחד מבניו. שלמה – מלשון שלום – מסמל את השלום הגלובאלי ששרר בזמנו בעולם אשר היה מעין השלום האמיתי שישרור בזמן הגאולה. חכמתו האלוקית המזהירה גרמה לכל עמי העולם לכפוף ראשם תחתיו.
מלוכה וחכמה יחודיות אלה תבואנה לידי ביטוי מושלם אצל מלך המשיח.
ח' שבט (2.1)
להפוך "אחר" ל"בן"
השנה מחולקת ל-21 חודשים, וכך גם שבטי ישראל הם 21 שבטים. מבואר בספרי קבלה כי כל חודש מקביל לאחד מן השבטים. חודש שבט הינו החודש ה-11 (כי בתורה המניין מתחיל מניסן) ולכן הוא מקביל לשבט יוסף, הבן ה-11 של יעקב.
עניינו של יוסף הוא, ככתוב (בראשית יא, י), "יֹוסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר". ומפרש הרבי הצמח צדק, שעניינו של יוסף הוא להפוך גם אדם כזה שהוא נראה כ"אַחֵר", זר לענייני קדושה – לכך שהוא יחוש כי הוא "בֵּן" של הקדוש ברוך הוא.
יוסף, הוא גם שמו של הרבי הריי"צ – רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי השישי לבית חב"ד, שיום ההילולא שלו חל בי' שבט. פעולותיו של הרבי הריי"צ בכל העולם בהפיכת ה"אחר" ל"בן" היא ההכנה העיקרית לגאולה הקרובה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב הערה 47)
משיח שבדור
'נשיא הדור' הוא כינוי לצדיק הדור. צדיק זה נחשב גם למשיח שבדורו, בשני מובנים: זהו האיש שנמשח משמיים לתפקידו המרומם וזהו גם האיש שיהיה משיח בן דויד, אילו תבוא הגאולה באותו דור.
בדורנו, מי שמהווה את החוליה השביעית בשושלת האדמו"רים לבית חב"ד (וזהו הרבי מליובאוויטש) – הוא 'נשיא הדור'. בדורנו זכינו לנבואה מפורשת מהרבי כי דורנו השביעי החביב הוא דווקא יזכה לגאולה בפועל ממש ולפיכך 'נשיא דורנו' הוא הוא משיח בן דויד, שיבוא ויגאלנו תכף ומיד.
(משיחות שמחת תורה תשמ"ו ושבת פרשת שופטים תנש"א)
ט' שבט (2.2)
היסטוריה משולשת
ניתן לחלק את ההיסטוריה של עם ישראל לשלוש תקופות: א. התקופה שקדמה למתן תורה. ב. התקופה ממתן תורה ואילך. ג. ימות המשיח, תקופת הגאולה.
תקופות אלו מקבילות לשלושת הפרשיות הראשונות בספר שמות: א. פרשת שמות, בה מתואר שעבוד מצרים – התקופה שלפני מתן תורה. ב. פרשת וארא, בה נאמר (שמות ו, ד-ז) "לכן אמור לבני ישראל אני ה' … וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם … וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – ממתן תורה ואילך. ג. פרשת "בא אל פרעה", שבפשטות "פרעה" הוא שיא הקליפה, אך כנגד כל מדרגה של טומאה ישנה מדרגה דומה של קדושה. ואם כן קיימת גם דרגת "פרעה" בקדושה, שהיא מדרגה נעלית ביותר. כדברי הזוהר ש"פרעה" הוא מלשון "אתפריעו כל נהורין" – אור אלוקי כה גדול, שהוא כאילו "פרוע" ללא הגבלה כלל. ומדרגה זו תתגלה בשלמות בזמן הגאולה – ימות המשיח.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב)
ט' שבט (3.02)
משיח – מיד!
מקובל לאחל שיבוא המשיח מיד. האותיות 'מיד' הן ראשי-התיבות: משה (רבינו) ישראל (שמו של הבעל-שם-טוב) דוד (מלך המשיח). משה רבינו הוא מי שהוריד את התורה לעולם הזה, הבעל-שם-טוב הוא מי שגילה את תורת החסידות בעולם הזה, והכול נועד כדי להוביל את עם ישראל אל הגאולה השלמה שתבוא על-ידי משיח בן דויד.
האותיות 'מיד' הן גם ראשי-התיבות של שמות שלושת האדמו"רים האחרונים בשושלת חב"ד: מנחם – שמו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, שעל-פי המקורות זהו שמו של מלך המשיח; יוסף יצחק – שמותיו של הרבי שלפניו; דובער – אחד משמותיו של הרבי שלפניו.
(משיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב
י' שבט (2.3)
יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף יצחק, בשנת תש"י. ויום התחלת הנשיאות של חתנו וממלא מקומו – הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח
תקופות מקבילות
את התקופות הקשורות לנשיאותו של הרבי הריי"צ, ניתן לחלק לשלוש תקופות, המקבילות לשלוש התקופות בעם ישראל (שהוזכרו בפתגם הקודם):
א. ארבעים שנות חייו הראשונות (בשנים תר"מ – תר"פ) בהם חי בצילו של אביו, הרבי הרש"ב, בה הוכנה הקרקע לפעילותו, התייסדה ישיבת תומכי-תמימים, שתלמידיה הינם חיילי בית דוד הפועלים להבאת הגאולה – מקבילה לתקופה שלפני מתן תורה,. ב. תקופת נשיאותו במשך שלושים שנה (בשנים תר"פ – תש"י), בהן הפיץ את תורת חסידות חב"ד בסגנון המאמרים המיוחד שלו – מקבילה לתקופה שמאז מתן תורה. ג. השנים שלאחר הסתלקותו עד היום הזה, בהם הופצו מעיינות החסידות עד שהגיעו לכל קצווי תבל ממש, ע"י ממשיכו, הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח – הם "ימות המשיח".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב סעיף י)
י' שבט (15.1)
יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הריי"ץ – רבי יוסף יצחק מליובאוויטש
נחישות ומסירות
כשיצאו עם ישראל ממצרים והגיעו לים סוף, הם הגיעו למחסום בלתי עביר – הים מלפניהם והמצרים מאחוריהם – ואין לאן לברוח. אך יהודי אחד – נחשון בן עמינדב, לא שאל שאלות ולא בדק בספרים אלא מכיוון שמשה רבינו ציוה מפי הגבורה (אלוקים) להגיע אל הר סיני, הוא המשיך קדימה – וקפץ למים.
זאת היתה גם דרכו של הרבי הריי"ץ – אשר בכל הקשיים שהערימו עליו שונאי ישראל ברוסיה, הוא מסר את נפשו ללא שאלות ותהיות. לצידו של הרבי צעדו עוד מאות חסידים אשר גם הם שמו נפשם בכפם מול משטר העריצות והכפירה על מנת לחזק את היהודים והיהדות בכל רחבי ברה"מ.
גם חתנו וממלא מקומו של הרבי הריי"ץ – הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח – בכל 60 שנות נשיאותו פועל בקו זה. אך בהבדל בולט וחשוב. בזמן הרבי הריי"ץ היו צריכים לפעמים למסור נפשם בפועל ממש. אך כיום אומר הרבי שליט"א נדרשים אנו למסירות נפש מסוג אחר – מסירת הרצון. פשוט להתאמץ יותר אפילו מעבר לכוחות בכל עניין של טוב וקדושה. כך, נסלק מעלינו את כל ההפרעות בבית ובעולם ונזכה בפועל לגאולה האמיתית והשלמה.
(ע"פ לקוטי שיחות חלק א' עמ' 134 ואילך)
יום ההילולא של כבוד קדושת רבי יוסף יצחק מליובאוויטש,
ויום התחלת המנהיגות של חתנו וממלא מקומו –
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א
תפקיד 'הדור השביעי'
קיימת הקבלה שבין דורנו לבין דורו של משה רבינו. משה היה שביעי לאברהם אבינו, ודורנו הוא הדור שביעי למייסד חסידות חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור-זלמן, בעל ה'תניא'. אברהם אבינו היה הראשון שהפיץ את האמונה בא-ל אחד ופעל למען השראת השכינה האלוקית בעולם, ומשה רבינו השלים את התהליך כאשר בנה את המשכן, בו שרתה השכינה בפועל בעולם הזה החומרי.
(המשך ביום הבא)
י"א שבט (2.4)
יום קבלת הנשיאות הרשמית של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח בשנת תשי"א
אחד שלמעלה מעשר
י' שבט תש"י הוא יום ההילולא של הרבי הריי"צ, הנשיא השישי לבית חב"ד. וזהו היום בו עברה הנשיאות לחתנו, הנשיא השביעי, הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח. כמאמר חז"ל (קהלת רבה א, ה) על הפסוק "וזרח השמש ובא השמש – עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק זה". אלא שקבלת הנשיאות הרשמית הייתה עם תום שנת ההסתלקות, בי"א שבט תשי"א. ולכן יש משמעות עיקרית גם ליום זה, כהתחלת החידוש המיוחד של הרבי שליט"א. .
הכוח האלוקי המתלבש בעולם מתחלק לעשר בחינות. לכן מבואר בספרי קבלה שע"י עשר ספירות ברא ה' את העולם. אך הקב"ה עצמו הוא כמובן למעלה מעשר הספירות. וזוהי בחינת ה"אחד עשר", הרומזת על הקב"ה בכבודו ובעצמו, שלמעלה מעשר הספירות.
ביום ה-11 (י"א), לחודש ה-11 (שבט, החודש ה-11 מניסן), בשנה ה-11 (ה'תשי"א – 1175 מבריאת העולם) – קיבל הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח (אשר נולד ביום ה-11 בניסן) את הנשיאות של דורנו. יום זה מבטא אפוא את הגילוי האלוקי הנשגב ביותר, שעומד להתגלות במלוא השלמות בגאולה השלמה. הרבי שליט"א מלך המשיח מכיל בקרבו גילוי אלוקי נפלא זה, והוא פועל עם הדור כולו להכין אותו להתגלות מופלאה זו בשיא שלמותה בגאולה השלמה בקרוב ממש.
ביום בהיר זה, יום בו נשיאותו של הרבי מתחדשת, נזכה את עצמנו בהתחברות למלכות החסד של הרבי מלך המשיח שליט"א. נקבל על עצמנו את מלכותו ובכך נזרז את גאולתנו האישית והכללית. נכריז יחד בחיות מחודשת את הכרזת הקודש הממהרת את הגאולה: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בשלח תשנ"ב)
י"א שבט (16.1)
יום התחלת נשיאותו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח
שבע עליות ושבע ירידות
לאיזה שיא נגיע בדורנו השביעי?
תשובה לשאלה מעניינת זו נוכל למצוא במאמר שנאמר היום ע"י הרבי לפני 60 שנה: "באתי לגני אחותי כלה". במאמר זה קבל הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח באופן רשמי את הנשיאות של דורנו השביעי.
מעניין לציין כי מאמר זה חובר ע"י הרבי הריי"ץ – חמו של הרבי שליט"א – על מנת ללומדו בי' בשבט כהכנה ליום ההילולא של סבתו הרבנית 'שטערנה שרה' שנפטרה בי"ג שבט. והנה כי כן, נפל דבר, אשר הרבי הריי"ץ נפטר בי' שבט ביום בו היו צריכים ללמוד המאמר. המסר היה ברור: הרבי הריי"ץ הכין מעין צוואה ליום הסתלקותו – מסר והוראה לדור השביעי אותו ינהיג חתנו הרבי שליט"א.
נקודת המאמר היא:
בתחילת הבריאה הקדוש ברוך השרה את עיקר שכינתו בארץ התחתונה ב"גן עדן". אולם לאחר חטא עץ הדעת נסתלקה השכינה מן הארץ לרקיע הראשון, וכך, בשל חטאים נוספים התרחקה השכינה עד לרקיע השביעי. לאחר מכן, עמדו שבעה צדיקים ועל ידי צדקותם הורידו את השכינה בחזרה אל הארץ. החל מאברהם אבינו ועד למשה – שהוא השביעי, אשר זכה להוריד את השכינה בעת מתן תורה – אל הארץ הגשמית.
על יסוד מדרש זה הקביל הרבי את שבעת הצדיקים לשבעת אדמו"רי חב"ד. כאשר כל אדמו"ר פעל להשכנת השכינה על ידי הפצת תורת החסידות. דורנו – הדור השביעי, הוא הדור שבו תושלם השראת השכינה – עד לארץ התחתונה, דבר אשר יתרחש בגאולה הקרובה, על ידי משיח צדקנו – נשיא הדור השביעי. דווקא הדור שלנו יזכה סוף סוף לראות את השכינה, את גילוי האלוקות – הנה לעולם הזה הגשמי. וברור לגמרי שמנהיג הדור בו תתרחש הגאולה – הוא מלך המשיח.
(ע"פ מאמר "באתי לגני" תשי"א)
(המשך מיום הקודם)
וכך גם רבי שניאור-זלמן האיר את שמי היהדות בדרך של אמת בלתי מסויגת בקשר אל הבורא; דרך שנועדה להכין אותנו אל הגאולה השלמה, בה תשרה בעולם השכינה האלוקית בגלוי – ואנו, הדור השביעי לרבי שניאור-זלמן, מי שמשלימים את התהליך ומביאים את הגאולה – בעולמנו התחתון והחומרי – בפועל ממש.
מילים אלה אמר הרבי מליובאוויטש בתאריך י"א בשבט תשי"א, במעמד בו הביע הסכמה רשמית להיות הרבי השביעי בשושלת. בכך נתן יותר מרמז על התפקיד שהועידו לו מלמעלה – תפקיד, שעל פי המקורות, ממלא לא אחר מאשר מלך המשיח!
(ע"פ מאמר "באתי לגני ה'תשי"א)
י"ב שבט (2.5)
מתחילות כבר "בתופים ובמחולות"
למרות הסבל הרב שהיה מנת חלקן של נשות ישראל במצרים, היו אמונתן וביטחונן בה' למעלה מגדרי הטבע. וכפי שמסופר בפרשת בשלח, אותה קראנו בשבת, שהנשים הצטיידו בתופים בעת היציאה ממצרים, כיוון שהיו בטוחות שיזכו לשמוח בנסים שיעשה להם ה'.
גם עתה, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, צריכות נשות ישראל להיות סמוכות ובטוחות כי הנה הנה באה הגאולה. ביטחון זה מביא אותן לידי שמחה, עד כדי כך "שמתחילות תכף (עוד ברגעי הגלות האחרונים) בשירה (בתכלית הצניעות, כמובן) בתופים ובמחולות – על בוא הגאולה האמיתית והשלמה".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא-בשלח תשנ"ב סעיף ח)
י"ב שבט (17.1)
'שטות' חיובית
במאמר הנ"ל: "באתי לגני אחותי כלה" העביר הרבי מסר נוסף, חשוב ומיוחד לדורנו השביעי:
כשם שמשה רבינו זכה להוריד השכינה ע"י המשכן כאן למטה בעולם הפיזי אף אנו נזכה להוריד השכינה לעולמנו.
ידוע שקרשי המשכן היו מעצי שיטים. המילה "שיטים" היא מלשון "שטות" כלומר, הטיה מהדרך הנכונה. ישנה הטיה לרעה – "שטות למטה מהשכל", וישנה הטיה לטובה – "שטות דקדושה" למעלה מהשכל. כלומר, התעלות והתרוממות בעבודת ה' מעבר להגבלת השכל הפשוט. לדוגמא: תלמיד חכם מכובד הרוקד ומשמח חתן וכלה מעבר לכבודו. או יהודי שכבר יצא ידי חובתו בנתינת צדקה ומוסיף אף על פי כן לתת צדקה ועושה זאת בשמחה וכדו'.
מצד אחד, אומר הרבי שליט"א בכאב גדול, צריכים אנו בדורנו השביעי להתעסק עם עניינים של עולם הזה, עניינים גשמיים חומריים, שרובם ככולם 'שטות' לעומת הרוחניות הצרופה. אך מאידך גיסה אנו שהופכים את אותיות ה"שקר" של העולם לאותיות ה"קרש" לקרשי המשכן, דווקא אנו נזכה להוריד את השכינה לעולמינו הפיזי והגשמי ולראות את הגאולה האמיתית והשלמה.
י"ב שבט (6.02)
גאולה עכשיו!
בבית הכנסת ובית המדרש המרכזי של חב"ד, הנודע בכינויו '770' – התפלל ולמד כבוד קדושת רבי יוסף יצחק מליובאוויטש (חותנו של הרבי מלך המשיח) במשך עשר שנות חייו האחרונות. מכאן גם יצאה הכרזתו המפורסמת כי "לאלתר לגאולה!" – הגאולה עומדת להגיע מיד ולאלתר.
מאז הכרזה זו (שנת תש"א – 1941) כבר חלפו עשרות שנים, בהן הצטברה תוספת כבירה של לימוד תורה וקיום מצוות. לפיכך ברור כי אכן עומדת הגאולה להגיע בפועל, ממש בכל רגע!
(משיחת שבת פרשת האזינו תשמ"ט)
י"ג שבט (2.6)
יום ההילולא של הרבנית שטערנא שרה, אמו של הרבי הריי"צ
המרירות על הגלות מביאה גאולה
מרים הנביאה אשר עמדה בראש הנשים אשר שרו ורקדו ביציאתן ממצרים, הייתה אחותם של משה ואהרון. משמעות שמה "מרים" היא מלשון מרירות בשל קושי הגלות. אולם דווקא היא, ששמה מסמל את קושי הגלות, ניבאה כי אימה עתידה ללדת בן שיושיע את ישראל. ואף אחר כך, כאשר הושלך משה אל היאור, היא עמדה וציפתה לראות כיצד תתממש נבואת הגאולה שלה.
דווקא בגלל שהיא חשה וכאבה כל כך את מרירות הגלות – השתוקקה ביותר לגאולה. ולכן ניבאה על הגאולה ואף זכתה לראות בגאולה בעצמה ולצאת ממצרים בשמחה.
נלמד גם אנו מדרכה של מרים, להשתוקק ביותר ולצפות ללא הרף לבוא הגאולה, וע"י כך נזכה בקרוב לגאולה השלמה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא-בשלח תשנ"ב סעיף ד)
י"ג שבט (7.02)
אור חדש!
ככל שמתקרב הירח אל השמש (במהלך המסלול החודשי) – הולך אורו ופוחת, עד שנעלם כליל. לאחר מכן הוא שב ומתגלה, ואורו הולך ומתרבה.
כזהו בעצם תהליך הגלות: שורר בעולם חושך רוחני, אשר הולך וגדל. אולם יש לדעת, כי התגברות החושך אינה אלא תוצאה מהתקרבות אל אורה הגדול של הגאולה, שבקרוב ממש יתגלה.
(ליקוטי שיחות כרך ב עמוד 361)
להוציא פירות מאילני סרק
בזמן הגאולה יתרחש שינוי בוטני מדהים: גם אילני סרק יניבו פירות ראויים למאכל.
בשטח האנושי יתרחש גם כן תהליך דומה: רשעים שעברו עבירות בזדון ישובו בתשובה שלמה, והתשובה תגרום לכך שכוונותיהם הרעות וחטאיהם יתהפכו לזכויות גדולות.
(תורת מנחם תשמ"ח, חלק שני עמוד 330)
לחמניות על העצים
כשהיו בני ישראל במדבר הם זכו למזון מיוחד – לחם היורד מן השמים הנקרא בשם "מן" – שלא היה חסר בו אלא לקיטה, כלומר, המן היה מוכן באופן מיידי לאכילה, שנאמר: "שטו העם ולקטו" (במדבר יא,ח).
בגאולה הקרובה יהיו מזונותינו מוכנים לאכילה כמו "מן" – ללא שום צורך במאמץ וביגיעה. כפי שאמרו חז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות" (כתובות קיא,ב) – דברי מאפה יגדלו מוכנים לאכילה.
(תורת חיים-אלשיך, פרשת בשלח)
י"ד שבט (2.7)
לא להתקרר
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם צעדו בהתלהבות לעבר הר סיני, על מנת לקבל את התורה. בדרך עמד נגדם עמלק ונלחם בהם, במטרה לקרר ולצנן את התלהבותם מהניסים העצומים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ובכך לגרום להם חולשה בקבלת התורה. אולם משה רבינו ציווה על יהושע לבחור אנשים מתאימים, אנשי משה, ולהלחם בעמלק, בכדי שיוכלו להמשיך ולצעוד לעבר הר סיני לקבל את התורה.
כך גם עתה. עלינו לשאוב כוחות ממשה שבדור, נשיא הדור, הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח – להלחם ב"עמלק" הרוחני. "עמלק" מנסה לקרר ולצנן את התלהבותנו בהפצת התורה ומעיינות החסידות חוצה ובעיקר בהפצת בשורת הגאולה.
נהיה אנו "אנשי משה", הלוחמים ומנצחים את "עמלק". נמשיך בכל החיות והתלהבות בהפצת התורה ומעיינות החסידות חוצה, ובעיקר בהפצת בשורת הגאולה של המלך המשיח. וכך נבוא מיד לקבלת ה"תורה חדשה מאיתי תצא", שתתגלה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך א עמ' 641)
י"ד שבט (19.1)
למחות את הקרירות
עמלק היה הראשון שהעז להלחם נגד עם ישראל לאחר צאתם ממצרים, חז"ל המשילוהו לאדם שקופץ לתוך אמבטיה רותחת – ומקרר אותה, כך שכל האחרים כבר לא חוששים להכנס אחריו (רש"י, דברים כה,יח). בשל תעוזה זו – לצאת ראשונים למלחמה נגד עם ישראל, מתייחס הקדוש ברוך הוא בחומרה רבה לעמלק, עד שישנו ציווי מיוחד למחות את עמלק, שהעז לקרר את יראת הכבוד – הפחד שרחשו עמי הארץ מפני עם ישראל.
אף בכל אחד מאיתנו קיים 'עמלק' קטן, המנסה לקרר ולצנן כל זיק של התלהבות בעבודת ה' ובהתקרבות לקדוש ברוך הוא ולמצוותיו. עלינו למחות את העמלק שבנו, והקדוש ברוך הוא ימחה את עמלק הכללי בקרוב ממש בגאולה השלימה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בשלח תשנ"ב סעיף ב')
ט"ו שבט (2.8)
ראש השנה לאילנות
זה הזמן לצמוח
אמרו חכמינו ז"ל שבט"ו בשבט "כבר יצאו רוב גשמי שנה", והאילנות מתחילים לגדול בעיקר ממי הגשמים של שנה זו. לכן מתחילה שנה חדשה ביום זה במניין שנות צמיחתו של האילן.
כן הדבר בנוגע לעם ישראל, אשר נמשלו לאילן. יום זה הינו זמן מסוגל לצמיחה – להתחלה חדשה ולהתחזקות בעבודת ה' ובקיום המצוות. צמיחה זו תביא לביאת משיח צדקנו, שאחד משמותיו הוא צמח, וכפי שאנו אומרים גם בתפילה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".
(ע"פ שיחת ש"פ בשלח תשמ"ט)
ט"ו שבט (20.1)
ראש השנה לאילנות
געגועים ושמחה
ביום זה נוהגים לאכול משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל. יום זה צריך לעורר בקרבנו תשוקה וגעגועים לאפשרות לקיום את כל המצוות בארץ ישראל. עד לרגש של שמחה בשל הידיעה על כך שבגאולה הקרובה נזכה לראות בתפארתה של ארץ ישראל, "לאכול מפריה ולשבוע מטובה".
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בשלח תשנ"ב אות י')
ט"ו שבט (9.02)
פירות ויהלומים מהאדמה
כדי שיצמחו פירות טובים צריך לחרוש, אך כדי למצוא יהלומים צריך לחפור הרבה יותר עמוק. עם ישראל משול לארץ טובה. בכל יהודי טמונים אוצרות כבירים של 'יהלומים', אך צריך להתייגע רבות כדי להוציאם מן הכוח אל הפועל. ובמיוחד ע"י העבודה בדוגמת המתיקות והתענוג שבפירות הרומזים ללימוד פנימיות התורה אשר נותנת מתיקות ותענוג בעבודת ה' והיא גם נמשלה לאבנים טובות ומרגליות.
המאמצים של כל הדורות יביאו אותנו בקרוב ממש אל האבן היקרה מכול: אבן השתייה שסביבה בנוי בית-המקדש.
(משיחת ט"ו בשבט תשנ"ב)
ט"ז שבט (2.8)
מעט וחביב
ה"מן", אותו מאכל אלוקי שירד משמים לבני ישראל בהיותם במדבר, ניתן להם באופן מדוד ומוגבל, רק "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" ליום (שמות טז, טו).
אך בעצם ירידתו של ה"מן" באמצע המדבר, בטעמו, ובכך שלא היה צורך לטרוח בהכנתו – ניכרה חיבתו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
לכן התייחסו ישראל אל ה"מן" באופן מיוחד, ואף יש ציווי אלוקי למשה להניח ממנו למשמרת נצחית. שכן כאשר ניכרת חיבתו של הקדוש ברוך הוא לעמו, אין להתחשב בכך שכמות המזון קטנה, אלא יש לייקר ולהעריך זאת ביותר.
עד שיבוא הזמן בו ההשפעה האלוקית תהיה לא רק בחיבה, אלא אף בכמות גדולה. כנאמר על זמן הגאולה, שבו "תהיה הטובה מושפעת הרבה".
(ע"פ לקוטי שיחות כרך לא עמ' 19-29)
ט"ז שבט (21.1)
מרירות ושמחה
מרים הנביאה, אחות משה רבנו ואהרון הכהן, מסמלת שני הפכים: מרירות מול שמחה. שמה "מרים" – מבטא מרירות וצער על הגלות, אך יחד עם זאת היא היתה הראשונה שפצחה בשיר ובמחולות בעת הגאולה ממצרים. מכך למדים שעם גודל הצער והמרירות בעת הגלות כך צריכים להוסיף בשמחה, שמחה על הקִרבה של הגאולה האמתית והשלמה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא ובשלח תשנ"ב סעיף ד)
ט"ז שבט (10.02)
בטחון – זה משתלם!
חזקיה מלך יהודה הצטיין בביטחון גמור בקדוש-ברוך-הוא. אפילו כאשר סנחריב מלך אשור וצבאו האדיר ערכו מצור על ירושלים, מצב שנראה ללא שום סיכוי להצלה – בטח חזקיה בקדוש-ברוך-הוא, והלך לישון בשלווה! בזכות אמונתו המופלאה, יצא באותו לילה מלאך השם אל מחנה סנחריב והמית את כולם.
אמונה וביטחון כאלה מוטל גם עלינו להפגין ביחס לגאולה. גם אם על פי המהלך הטבעי של ההתרחשויות אי אפשר להבין כיצד זה יקרה – בכל זאת אנו בוטחים בקדוש-ברוך-הוא שיקיים את הבטחותיו ויחיש לנו את התגלות המשיח. ובזכות הביטחון עצמו – ניגאל מהרה.
(ליקוטי שיחות, כרך ז עמוד 527
י"ז שבט (2.9)
להתכונן – להתאחד ולהשפיע
בהתרגשות ובציפייה עצומה התכוננו ישראל לקבלת התורה. הם ספרו את הימים לקראת המאורע, ובכל יום התעלו לדרגה עליונה יותר. בואם אל הר סיני מתואר בפרשת יתרו, אותה נקרא בשבת הקרובה, במילים "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב). בכך שהמילה "ויחן" נכתבה בלשון יחיד, למרות שמדובר בחניה של כל עם ישראל – באה התורה להדגיש את אחדותם של ישראל, שהיו אז "כאיש אחד בלב אחד", עד שנחשבו לאיש אחד.
מכך ניתן ללמוד גם לדורנו, לקראת קבלת ה"תורה חדשה מאתי תצא" בגאולה השלמה: עלינו לחיות בציפייה מתמדת לגאולה. על כל יהודי לרכז ולאחד את כל עשר כוחות נפשו לנקודה אחת, לעבודת השם. וכן על כל אחד להתאחד עם כולם "כאיש אחד בלב אחד", ולהשפיע לפחות על עשרה יהודים נוספים בענייני תורה ומצוות. על ידי כך נזכה לקבל את ה"תורה חדשה מאתי תצא" בגאולה השלמה בקרוב ממש.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ יתרו תשנ"ב)
י"ז שבט (22.1)
ויחן – באחדות
בשבת זו אנו קוראים בתורה את פרשת יתרו. בפרשה זו מתארת התורה את חנייתם של בני ישראל לפני מתן תורה: "ויחן שם ישראל" (שמות יט,א). המילה "ויחן" נכתבה בלשון יחיד, למרות שמדובר בחניה של כל עם ישראל. מילה זו באה להדגיש את אחדותם של עם ישראל – שנחשבו באותה שעה לאיש אחד, מכיוון שחנייתם שם היתה בשלום ואחדות "כאיש אחד בלב אחד". מכך ניתן ללמוד גם לדורנו, שעל כל יהודי לרכז ולאחד את כל כוחות נפשו לעבודת השם, ולהתאחד עם עשרה יהודים נוספים ולהשפיע עליהם בענייני תורה ומצוות, ועל ידי כך נזכה לבנייתו של בית המקדש השלישי.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ יתרו תשנ"ב)
הכרזה מחוץ-לארץ
במדרש 'ילקוט שמעוני' (ישעיה, רמז תצ"ט) נאמר, כי המשיח יעמוד על גג בית-המקדש ויכריז: "ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".
לפי ההלכה, בגג בית-המקדש לא שוררת קדושה כמו בתוך בית-המקדש. בדיוק כמו שבחוץ-לארץ לא שוררת קדושה כמו בארץ ישראל. בכך שנכתב במדרש שהמשיח יעמוד על גג בית-המקדש יש רמז, כי המשיח ישמיע את ההכרזה על הגאולה מחוץ-לארץ! ובחו"ל עצמו, מכוון הרמז לבית מדרשו של הרבי- "770". (רמז שנקבע במפורש ע"י הרבי מלך המשיח בעצמו.)
(ע"פ שיחת שבת פרשת חיי שרה תנש"א, קונטרס בית רבינו שבבל הערה 38
י"ח שבט (2.01)
נותן בכל עת
מתן תורה הוא האירוע המרכזי המתואר בפרשת יתרו, אותה אנו קוראים בשבת זו.
אנו מזכירים את מתן תורה בכל בוקר, ומברכים "ברוך אתה ה' נותן התורה". באמירת "נותן התורה" בלשון הווה (ולא "שנתן את התורה" בלשון עבר), אנו מדגישים כי נתינת התורה לא הייתה רק אירוע חד פעמי שהתרחש בעבר, אלא זהו אירוע מתמשך שקיים כל העת – בכל רגע נותן לנו הקב"ה את התורה מחדש.
כן הדבר בנוגע למוסר התורה, משה רבינו. ישנו "משה רבינו" בכל דור, המהווה המשכו של משה רבינו. והוא מוסר את התורה, שהיא גילוי אלוקי בעולם, לבני ישראל בהווה.
תפקידו של משה רבינו שבדורנו, נשיא דור הגאולה, הוא – להביא את שיא הגילוי האלוקי בעולם, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ יתרו תשנ"ב סעיף יא)
י"ח שבט (12.02)
כולנו נבין
לעתיד לבוא יקבל המשיח מהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו חידושי תורה אלוקיים שנשגבים לחלוטין משכל אנושי. המשיח יקלוט אותם בדרך של נבואה, ובנוסף תהיה לו היכולת המופלאה 'לתרגם' חידושים אלה בדרך לימוד התורה אשר נלמדת בהבנה והשגה ולא בדרך של נבואה. חידושי תורה אלו יהיו מובנים ומותאמים לרמת שכלם של כל עם ישראל.
(קונטרס "תורה חדשה מאתי תצא" תנש"א)
י"ח שבט (23.1)
נתינה ללא הפסק
בכל בוקר כשאנו מתעוררים אנו מברכים את הקדוש ברוך הוא ומודים לו על הניסים והנפלאות שעשה עימנו בקומנו משנתנו. בתוך ברכות ההודאה מצויה גם ברכת התורה, שהיא שבח לקדוש ברוך הוא על שנתן לנו את התורה. "ברוך אתה ה' 'נותן' התורה" – בלשון הווה, ואין אנו אומרים "נתן" בלשון עבר. למרות שניתנת התורה בפועל היתה לפני יותר מ-3300 שנה, אנו יודעים כי הנתינה של התורה לעם ישראל מתחדשת ומתרחשת בכל רגע ורגע.
עקרון זה של נתינה מתמשכת קיים גם לגבי מוסר התורה – משה רבינו. גם משה קיים בכל דור ודור, ותפקידו של משה שבכל דור למסור את דבר ה', כפי שמשה רבינו מסר את דברי תורת ה' לעם.
ידועה ההקבלה בין משה רבינו לבין משיח צדקינו כנאמר: "משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון (משיח)". ועל-כן זכות נפלאה לכולנו לציית ולשמוע בקולו של משה רבינו שבדורנו – הוא הרבי מליובאוויטש שליט"א נשיא דורנו משיח צדקינו.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ יתרו תשנ"ב סעיף יא)
י"ט שבט (2.11)
בית חיינו
תפקידו של נשיא הדור הוא להעניק חיים וחיות לכל אנשי הדור, כי "הנשיא הוא הכל". לכן מכונה ביתו של נשיא הדור "בית חיינו", כי ממנו יוצאת השפעת חיים וחיות לכל אנשי הדור. "בית חיינו" כיום הוא מקומו של נשיא הדור, מרכז חב"ד העולמי – 077. משם יוצא המסר הברור של שלימות התורה, שלימות העם ושלימות ארץ ישראל. שם מחנכים לעבודת ה' פנימית ואמיתית, באמצעות לימוד תורה, תפילה, קיום המצוות בהידור, והפצת היהדות והמעיינות חוצה, תוך הסתכלות פנימית ואמיתית על כל יהודי, שהוא בן יקר לקדוש ברוך הוא. ממרכז זה יוצאים אלפי שליחי הרבי להפיץ אור וחום יהודי בכל העולם.
בקרוב, בבוא הגאולה, יתחברו כל בתי המדרשות ובתי הכנסיות מכל העולם אל "בית חיינו" ודרכו אל בית המקדש.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ יתרו תשנ"ב סעיף יב)
י"ט שבט (24.1)
התגלות נצחית
בזמן מתן תורה, היתה התגלות אלוקית חובקת עולם, ובכל הנבראים האיר אור של קדושה נעלה. אולם התגלות זו נעלמה מיד לאחר מכן, מכיוון שהעולם לא היה ראוי ומוכן לה. אך, בגאולה הקרובה, לאחר שהעולם הזדכך והתעלה במשך כל שנות הגלות – יחדור האור האלוקי בתוך העולם, ולכן הוא אף ישאר בתוכו באופן נצחי.
(ע"פ לקוטי שיחת כרך יא עמ' 10)
י"ט שבט (13.02)
'התחנה האחרונה'
42 מסעות עברו בני ישראל במדבר, מאז יציאת מצרים ועד שנכנסו לארץ. רבי ישראל 'בעל-שם-טוב' אומר, כי מסעות אלה מהווים מעין מפה של מסעות בני ישראל בגלות הנוכחית. רמז מיוחד לכך יש בשמו של מקום החנייה האחרון, ה-42 – "על ירדן ירחו": ירחו מלשון ריח – רמז למשיח, שעליו נאמר כי ישפוט באמצעות יכולת 'ריח' רוחנית מופלאה.
כעת הגענו כבר אל המסע האחרון ואנו עומדים בכל רגע לזכות בגאולה האמיתית והשלמה.
(משיחת שבת פרשת מטות-מדעי תנש"א)
כ' שבט (2.21)
משפט פודה
אחת מן הדרכים בהם ניתן להביא את הגאולה, מתוארת על ידי הנביא ישעיהו במילים "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה" (ישעי' א, כז).
פרשת משפטים, אותה נקרא בשבת הקרובה, עוסקת במשפטים ודינים שבין אדם לחברו, אותם מלמד משה לבני ישראל.
ההתעסקות במשפט ועשיית צדק מתוך שלום ואחדות – מבטלת את סיבת הגלות, שנאת חינם. על ידה תתרבה אהבת חינם בעולם, ותבוא הגאולה האמיתית והשלימה.
כ' שבט (25.1)
פתיחת שערי החכמה
בספר הזוהר נאמר, שבשנת השש מאות לאלף השביעי (שנת הת"ר – 1840), יפתחו שערי החכמה מלמעלה ומעיינות החכמה מלמטה (כרך א קיז,א). כלומר, תחל התפתחות גדולה בחכמות אומות העולם, ובמקביל לה תתרחש התגלות בחכמת התורה – כהכנה לאלף השביעי – שבו יגאל העולם.
כדוגמה להתפתחות כזו המסייעת בהכנת העולם לגאולה, ניתן לראות בתגלית של גלי הרדיו. כאשר משתמשים באמצעי תקשורת זה להפצת תורה וחסידות זוהי הכנה לימות המשיח. אשר בהם נחוש כולנו: "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעי' יא,ט) – שהעולם כולו יהיה מלא מהידיעה של ה'.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ט"ו עמ' 42)
כ' שבט (14.02)
העסק האמיתי
"תורתו אומנותו" הוא תואר למי שמשקיע בתורה את כל חייו. אולם גם אדם כזה מחויב לעשות לפרנסתו – "בכל יום מעט כדי חייו" (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ט). אולם בזמן הגאולה, מאחר שישרור בעולם שפע כה מופלא, הרי שאף אחד לא יצטרך לעשות לפרנסתו, אפילו לא מעט שבמעט, ובמילא יהיה העסק היחידי: "לדעת את ה' בלבד" (רמב"ם, סוף הלכות מלכים).
(ליקוטי שיחות כרך כ"ז עמוד 238)
כ"א שבט (2.31)
כ"א שבט (15.02)
"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (זכריה ח, ד)
"עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים… קול כלה" (ירמיה לג,י)
לכאורה הישיבה בחוצות של זקנים וזקנות וכן השמיעה של קול כלה בחוצות ירושלים הוא בניגוד לעניין של "כל כבודה בת מלך פנימה". פסוק המבטא שהכבוד של האישה הוא דווקא באי ההתבלטות שלה?
אלא שנבואות אלו מתייחסות לתקופה שלאחר תחיית-המתים. באותם ימים כבר לא יהיה בעולם יצר-הרע ולכן לא יצטרכו את הזהירות המיוחדת של "כל כבודה בת מלך פנימה".
(ליקוטי שיחות כרך כא עמוד 379)
חבלי לידה
היווצרותם של חיים חדשים מתחלקת לשני זמנים שונים: בתחילה ישנה תקופת ההיריון (ה"עיבור"), שמהווה הכנה לשלב השני והמכריע, הלידה, שאז בוקע התינוק לאוויר העולם. נמצא שלמרות הכאבים והקשיים הכרוכים ב"חבלי הלידה", הרי דווקא הם מבשרים על תחילתם של חיים חדשים. וכן הדבר בנוגע לגלות המכונה "עיבור" – היא מהווה הכנה לגאולה המכונה "לידה". אם כן, כל הקשיים והתמודדויות אותם אנו חווים כעת, הם "חבלי הלידה" של ימות המשיח.
אולם לאחר ה"לידה", בגאולה הקרובה, נהיה כולנו משוחררים מכל נדנוד דאגה ועצב. ה"לידה" תגלה את הנסתר שבנשמותינו, את הנסתר בתורה, ואת הנסתר שבאלוקות. אז תתגלה האמת האלוקית הטמונה בעולם עצמו, שהיא תכלית הטוב, ורק טוב.
רק שנזכה לראות זאת תכף ומיד ממש.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב שולי הגיליון להערה 66)
כ"א שבט (26.1)
ספירה ובקשה
כידוע, משתדלים שלא למנות את בני ישראל במספר, אלא, כאשר רוצים לדוגמה לבדוק האם כבר נתכנסו 10 יהודים – אשר מהווים מנין לתפילה, משתמשים בפסוק: "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" (תהילים כח,ט). בפסוק זה ישנן 10 מילים, ובעזרתו ניתן לדעת את מספרם של הנמנים.
למרות שישנם בתנ"ך פסוקים נוספים שיש בהם 10 מילים, בכל זאת רגילים להשתמש בפסוק זה דווקא. דבר זה מבטא את הקשר בין 10 יהודים לגאולה – כאשר 10 יהודים מתכנסים יחדיו, בזמן שישנו חושך כפול ומכופל – בסיום הגלות, הרי דבר ראשון הם מבקשים על הגאולה, ומונים: "הושיעה את עמך".
(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל-פקודי תשמ"ג)
כ"ב שבט (2.41)
יום הסתלקותה של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא, רעייתו של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, ויום התחלת התקופה החדשה לקראת הגאולה
רואים כוכב
ישנו רמז אודות יום הסתלקותה של הרבנית, שיש לכך קשר לגאולה: נאמר בפסוק "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כד, יז). פסוק זה מנבא על דוד המלך ועל משיח שיעמוד מזרעו, אשר יושיעו את ישראל.
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אומר כי ניתן לראות בפסוק זה, המנבא על הגאולה, רמז לכ"ב שבט: במילה "כּוֹכָב" טמון התאריך כ"ב, ובמילה "שֵׁבֶט" מרומז חודש שבט – כ"ב שבט, יום פטירתה של הרבנית.
ביום זה עלינו להגביר את הציפייה לגאולה, ולשאוף לראות כבר בגילויו של ה"כּוֹכָב" – מלך המשיח, בקרוב ממש.
(ע"פ שיחת כ"ב שבט תשמ"ט)
כ"ב שבט (27.1)
יום פטירתה של הרבנית חיה מושקא – רעייתו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח
חיות ריחנית
שמה של הרבנית הצדקנית מבטא את תפקידן של הנשים: "חיה" – מלשון חיות, הנשים הן המופקדות על הכנסת חיות בבית היהודי. אך הנשים אינן מסתפקות בכך אלא הן מוסיפות גם ריח בשמים נעים – כשמה השני של הרבנית "מושקא" – כשמו של בושם ה"מוסק" שהוא המור. בתפקידן זה הנשים דואגות לכך שבבית תשרור אווירה נעימה וחיות יהודית. ובזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה.
(ע"פ קונטרס "בך יבורך ישראל" תשנ"ב סעיף טז)
כ"ב שבט (16.02)
הסתלקות הרבנית חיה מושקא, אשת הרבי מלך המשיח שליט"א
לשיר כבר עתה
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הצטיידו הנשים בתופים למרות הסבל והשעבוד שהיה מנת חלקם. הן האמינו באמונה שלמה בנבואת הגאולה של משה רבינו שיתחוללו עוד ניסים גדולים ומראש דאגו לכלי נגינה שעמם יודו לקדוש-ברוך-הוא על הכול.
גם היום צריכות הנשים ללכת באותה דרך: לבטוח בנבואת הגאולה של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח כי בוא תבוא הגאולה השלמה בדורנו אנו תיכף ומיד ממש, וכבר ברגעי הגלות האחרונים לתת ביטוי לביטחון זה בנגינה בתופים ובמחולות.
(משיחת שבת פרשת בשלח תשנ"ב)
כ"ג שבט (2.51)
עד 021 – לחיים נצחיים
אודות זמן הגאולה נאמר "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעי' כה, ח). הגימטרייה של המילה "דמעה" היא 911, אחד פחות מ-021. היינו שבגלות חסרה השלמות המרומזת ב-021 שנה. אך בגאולה, כשה' ימחה את ה"דמעה" בה חסר מהשלמות – נגיע כולנו לשלמות, המרומזת ב-021. עד לשלמות המושלמת של חיים נצחיים ללא מוות כלל.
(ע"פ קונטרס "בך יברך ישראל" תשנ"ב)
כ"ג שבט (28.1)
גם הגויים מתכוננים
הגאולה הקרובה תביא גאולה לעולם כולו. בשל כך, גם ההכנה לגאולה צריכה לכלול את העולם כולו. לכן עלינו לפעול אף על אומות העולם – שיחיו באופן הנדרש מהם, על ידי קיום 7 מצוות בני נוח שנצטוו בהם.
(ע"פ שיחת ש"פ בשלח תשמ"ג)
כ"ג שבט (17.02)
מחולל השלום
ידועה נבואתו של ישעיה (ב, ד), כי לעתיד לבוא "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". מי שיביא לכך הוא מלך המשיח, כפי שנכתב בפירוש רד"ק (רבי דוד קמחי): "מלך המשיח… יוכיח להם ויאמר למי שמצא העוול – ישר המעוות. ומפני זה לא תהיה מלחמה בין עם לעם, כי הוא ישלים ביניהם ולא יצטרכו לכלי מלחמה".
כ"ד שבט (2.61)
הנשים תחילה
האישה נקראת "עקרת הבית", משום שהיא עיקרו של הבית. היא מביאה אור וחום יהודי הביתה, וגורמת לכך שהבית יהיה אכן בית יהודי. ניתן לראות זאת בגלוי בהדלקת נרות שבת ע"י נשי ובנות ישראל. זהו הדבר הראשון הנעשה בכניסת השבת, ורק לאחר מכן נעשים שאר דיני ומנהגי השבת ע"י הגברים, כגון תפילות השבת, הקידוש וכו'.
כך ניתן לומר גם לגבי כניסתו של ה"יום שכולו שבת", זמן הגאולה. בכוחן של נשי ובנות ישראל במיוחד לפעול שהיא תתרחש במהרה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ בא תשנ"ב סעיף טז)
שבת היום!
תורתנו הקדושה מצווה עלינו להימנע מעשיית מלאכה קטנה או גדולה ביום שבת. אפילו קטיפת פרחים או פירות יוצרת פעולה שמהווה חילול שבת. בגאולה הקרובה יתאחד היקום כולו – אפילו הדומם והצומח – עם הרצון האלוקי עד כדי כך שאם יבוא אדם לקטוף תאנה בשבת, התאנה 'תזכיר' לו ששבת היום !
(ליקוטי שיחות כרך יא)
כ"ד שבט (29.1)
מצייתים ומבינים
עם ישראל קיבל את התורה בהר סיני במעמד נשגב ותוך גילוי אלוקי מרומם. לאחר מכן רואים אנו בפרשתינו פרשת "משפטים", שמשה רבינו מלמד את חוקי התורה תוך הדגשה שגם אותם חוקים המובנים בהגיון האנושי – מקורם בתורת ה', וקיומם צריך להיות בשל הציווי האלוקי ולא בגלל הבנת שכלנו הדל, אלא שהתורה חודרת גם אל תוך שכלנו. יכולת זו להבין בשכל האנושי את המצוות האלוקיות תתעצם ותתגבר בגאולה הקרובה. כנאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' יא,ט).
(ע"פ דבר מלכות ש"פ משפטים תשנ"ב סעיף ה)
כ"ה שבט (30.1)
No more war!
תקופה ארוכה שלטה בעולם "המלחמה הקרה" בין הגוש המזרחי בהנהגתה של ברית המועצות לשעבר, לבין הגוש המערבי – בהנהגת ארצות הברית. לוחמה זו באה לידי ביטוי בעיקר במרוץ חימוש גרנדיוזי, שבו כל אחד מן הגושים מגדיל כל העת את מלאי כל הנשק שברשותו תוך הוספה של אמצעים חדישים של הרס וחורבן.
בשלהי חודש שבט תשנ"ב (1992) נערכה פגישת פסגה בין מנהיגי המעצמות הגדולות ובה הוחלט על שינוי כיוון – לא עוד השקעה בכלי מלחמה ומשחית, אלא צמצומו של מלאי הנשק. כמו כן הוחלט על שיתוף פעולה תוך עזרה הדדית לטובת האנושות כולה.
הסיבה להחלטה זו דווקא בזמן זה, היא בשל פסק הלכה של נשיא הדור, ופסקם של רבנים רבים ומורי הוראה, אשר קבעו שהגיע זמן הגאולה. הרבנים צטטו את פסק דין הרמב"ם (הלכות מלכים פי"א ה"ד) המבאר את זהותו של מלך המשיח וקבעו כי אכן יש לרבי מליובאוויטש שליט"א את הסימנים של מלך המשיח.
פסיקה זו הגדירה על פי תורה כי קיימת מציאותו של מלך המשיח בדורנו. עצם נוכחותו של מלך המשיח גורמת במישרין ובעקיפין להתפתחות עידן השלום האמיתי עליו מתנבא הנביא ישעיה: "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ב,ד). כלומר, שאף אומות העולם חשים את התקרבות השלום והשלווה של ימות המשיח.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ משפטים תשנ"ב סעיפים א-ב, ו)
כ"ה שבט (19.02)
רפואה לבני-האדם וגם לבעלי-החיים
כאשר תבוא הגאולה, ירפא הקדוש-ברוך-הוא את כל החולים, ובכלל יכחיד את תופעת החולי. בני-האדם יהיו בריאים לנצח, ולעולם לא יפלו למשכב. וכמו שנאמר במדרש (בראשית רבה כ, ה): "לעתיד לבוא הכול מתרפאין"; "כל מה שהכה הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה – מרפא אותו לעתיד לבוא. העיוורים מתרפאים… והפיסחים מתרפאים… ואף החיות מתרפאות".
בשבת פרשת עקב ה'תשנ"א הביא הרבי מליובאוויטש מדרש נוסף (מדרש תהילים קמו, ח) ובו נאמר כי העיוורים יתרפאו בתחילה, כך שיוכלו גם לקרוא מאותיות הכתב ויהיו כאחד העם.
כ"ה שבט (2.81)
זמן השיא
במתן תורה, עליו קראנו בפרשת השבוע הקודמת, אמרו ישראל "נעשה ונשמע" והסכימו לקבל עליהם את התורה מתוך קבלת עול מוחלטת. מיד אחר כך אנו קוראים את פרשתנו, "משפטים", שעוסקת בעיקר במצוות שמובנות גם בשכל אנושי. מצוות שמקיימים לא רק מתוך קבלת עול, אלא מפני שהשכל האנושי הפשוט מחייב לעשותם. ואף אומות העולם מקיימים אותם.
מדוע באה פרשת "משפטים" מיד אחרי מתן תורה – כדי להדגיש שהעובדה שדברים אלו מובנים גם בשכל אינו אלא משום שהתורה חדרה ופעלה כל כך בתוך העולם, עד שגם השכל האנושי הפשוט מבין את מצוות התורה.
היום, מדגיש הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, רואים אנו באופן מיוחד עד כמה חודרים ופועלים בעולם פסקי דין התורה: בתקופה האחרונה רואים שאומות העולם פועלים לצמצם את כלי הנשק בעולם ולהפנות את המשאבים לכלכלה ורווחה. מדוע זה קורה עכשיו – כיוון שאנו נמצאים ב"זמן השיא" של ביאת משיח צדקנו, ולכן רואים כבר את התחלת פעולתו של המשיח על העמים. מה שקורה היום בעולם זוהי תוצאה מפעולותיו של המלך המשיח בעולם.
(ע"פ דבר מלכות משפטים תשנ"ב)
כ"ו שבט (31.1)
מקומו של הנשיא
החלפת מקום מגוריו של נשיא הדור, הרבי מליובאוויטש – מאירופה לארצות הברית, גרמה להפצת התורה גם בחלק זה של העולם – המכונה "חצי כדור התחתון". מעבר זה של נשיא הדור אפשר את הפצת יהדות וחסידות בקנה מידה גדול ונרחב ביותר על פני העולם כולו. על ידי פעילות זו נעשה העולם ראוי ומוכשר להתחלת פעולתו של מלך המשיח, שאחת מפעולותיו היא השראת שלום ואחווה בין העמים. בלשונו הנבואית של ישעי'ה: "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים – וכיתתו חרבותם לאתים" (ישעי' ב,ד).
(ע"פ דבר מלכות ש"פ משפטים תשנ"ב סעיף ג)
כ"ו שבט (20.02)
מלך העולם
מלך המשיח יהיה שליט-על של כל העולם. כך נראה מפירוש רש"י, שמייחס למשיח את הפסוק בתהילים (עב, ח) "וירד (וימשול) מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ", וכך נראה גם מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק יא), שמייחס למשיח פסוק דומה מנבואת זכריה: "ומשלו מים עד ים".
(ליקוטי שיחות, כרך לח, פרשת בלק)
כ"ו שבט (2.91)
פסק הדין פעל בעולם
כאמור, רואים בתקופה האחרונה שאומות העולם חותרים לשלום ולשיתוף פעולה, לצמצום כלי הנשק בעולם ולהפניית המשאבים לכלכלה ורווחה.
מדוע רק קורה רק עכשיו? מדוע רק בשנים האחרונות התעוררו אומות העולם והחלו יותר ויותר לשתף פעולה ולצמצם את הנשק המסוכן בעולם? והרי השכל הפשוט מבין שמלחמות גורמות נזק לכולם, ובשיתוף פעולה אפשר להשיג הרבה יותר לטובת כולם. מדוע הם התעוררו לפעול בכך רק עכשיו?
התשובה לכך היא, אומר הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, שכל זה קורה כתוצאה מפעולותיו של המלך המשיח בעולם. כיוון שנשיא הדור פסק, וחתמו על פסק הלכה זה עשרות רבנים ומורי הוראה בישראל, שכבר הגיע זמן הגאולה ו"הנה זה משיח בא". וישנה כבר מציאותו של המלך המשיח שפועל כבר בעולם. כדברי הרמב"ם, המונה את סימניו של המלך המשיח, שבתחילה הוא הוגה בתורה ופועל להביא את כל עם ישראל לקיום התורה והמצוות. ואז הריהו "בחזקת שהוא משיח" (שגם זו נחשבת וודאות מוחלטת בהלכה). וכאשר הוא משלים את פעולותיו, בונה את בית המקדש השלישי ומקבץ נדחי ישראל, אז הריהו "משיח בוודאי". ובתקופתנו, קבעו הרבנים בפסק דינם, כבר נתקיימו כל הסימנים אצל הרבי מליובאוויטש שליט"א, ולכן הריהו "בחזקת משיח" ועד "הרי זה משיח בוודאי".
פסק הלכה זה, אומר הרבי, חדר ופעל כבר בעולם עד כדי כך, שגם מנהיגי אומות העולם מכריזים בעצמם כי החלה תקופה של "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים" (ישעי' ב, ד). ובקרוב מאד נזכה להתגלותו המלאה של הרבי מלך המשיח, שיבנה בית המקדש ויקבץ נדחי ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.
[את פסק הדין של יותר ממאתיים רבנים ומורי הוראה, על כך שהרבי הוא הוא מלך המשיח והוא עומד לבוא ולגאול אותנו, גם מהשנים האחרונות, כשאין רואים את הרבי בעיניים הגשמיות, ניתן להשיג אצל הרב יצחק ליפש, מנהל צעירי אגודת חב"ד בצפת ת.ד. 6064 או באתר: www.hageula.com/moshiach/psak]
(ע"פ דבר מלכות משפטים תשנ"ב סעיף ו)
כ"ז שבט (1.2)
משפט שלום
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח שואל: כיצד יתכן שלאחר שהתרחשו בעולם סימנים רבים המורים על בוא הגאולה – עד שאפילו אומות העולם החלו לחיות בשלום ובאחווה, למרות זאת עדיין לא התרחש קיבוץ הגלויות, ועוד לא נבנה בית המקדש?!
הדבר מדגיש את הצורך להתעסק בדברים המביאים את הגאולה בפועל, אחת מן הדרכים להבאת הגאולה היא ההתעסקות במשפט – מתוך שלום ואחדות כהבטחת נביא הגאולה ישעי'ה: "ציון במשפט תפדה" (ישעי' א,כז). על ידי כך תתבטל סיבת הגלות – שנאת חינם, ותתרבה אהבת חינם בעולם.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ משפטים סעיף י)
כ"ז שבט (2.02)
שפה אחת
על ימות המשיח נאמר "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". יש מפרשים זאת גם במובן שאז ידברו כולם בלשון הקודש, שהיא שפה אלוקית ולא שפה שנוצרה בידי אדם.
ההבדל בין לשון הקודש לשפות אחרות דומה להבדל בין אבן ללבינה. "אבן" היא בריאה אלוקית, לעומת "לבינה" שהיא מעשי ידי אדם. לעתיד לבוא לא יצטרכו להשתמש בשפות זרות אשר נוצרו על ידי אנשים שונים במשך הדורות, אלא נשוב לשפה המקורית שבו נברא העולם ע"י אלוקים – לשון הקודש, שהיא מעשה אלוקים.
(ע"פ דבר מלכות משפטים תשנ"ב סעיף ה והערה 35)
כ"ז שבט (21.02)
סעודה שבונה את הגוף מחדש
האכילה מעץ הדעת הביאה על האדם את עונש המוות. 'לוז' הוא שמה של עצם ייחודית בגוף האדם שאינה מושפעת מאכילה ושתייה, ממילא, לא השתתפה 'לוז' בחטא עץ הדעת (שהתחולל ביום שישי) ולא נגזרה עליה מיתה. ואמנם אומרים חז"ל, כי עצם זו נותרת קיימת לנצח וממנה יבנה הקדוש-ברוך-הוא את הגוף מחדש בשעת תחיית-המתים.
הבית יוסף כותב שיש אבר אחד באדם שאינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת. מכאן מובן שזו בעצם 'עצם לוז' אשר מקבלת את החיות שלה בסעודת מלווה מלכה הנהוגה במוצאי שבת. סעודה זו מהווה, אם כן, תיקון לחטא עץ הדעת.
(לקו"ש בשלח התשנ"ב)
כ"ח שבט (2.2)
הכפתורים מצוחצחים
בעבר היו המדים היצוגיים של חיילי הצבא מכופתרים על ידי כפתורי מתכת, והפעולה האחרונה שנדרשו החיילים לעשות לפני יציאתם למסדר היתה: צחצוחם של הכפתורים.
הרבי הקודם – הרבי הריי"ץ התבטא: שנותר לנו רק לצחצח את הכפתורים לפני בואו של המשיח. אולם הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אמר: שצחצוחו של הכפתור יתר על המידה יכול לקלקלו. מכך מובן שלאחר עשרות שנים של צחצוח הכפתורים – כבר צריך הקדוש ברוך הוא לגלות את משיח צדקנו תכף ומיד ממש.
(ע"פ ספר השיחות תשמ"ח א עמ' 355)
תכף ומי"ד
עם ישראל מתפלל ומבקש תמיד, שהמשיח יבוא "מיד". משמעותה הפשוטה של המילה מיד היא – זמן קרוב, אך יש למילה זו משמעויות נוספות.
ניתן למצוא במילה מיד את ראשי התיבות של: מ– משה רבינו, שקיבל תורה מסיני. י – ישראל הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות. ד – דוד המלך, שהמשיח שהוא מיוצאי חלציו, ונקרא על שמו. המשיח משלים את מה שהתחיל משה רבינו ומביא את הגאולה.
גם בקשר לדורנו יש משמעות מיוחדת לראשי התיבות של "מיד". מ – משיח, אשר מנחם שמו (שמו של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח), י – יוסף יצחק, שמו של חמיו, הרבי הקודם מליובאוויטש. ד – דוֹרָם, הדור הנוכחי שהוא חיבור של הרבי הריי"צ עם הרבי שליט"א. והעיקר, שאכן בדורנו באה הגאולה תכף ומיד.
(ע"פ דבר מלכות יתרו סעיף יא-יב)
כ"ט שבט (3.2)
הגלגל מסתובב
כאשר נמצאים בתוך גלגל מסתובב – כדוגמת גלגל ענק בלונה פארק, ישנם שני קצוות – להיות במרומי הגלגל או להיות בתחתית הגלגל. כאשר נמצאים באמצע המסע בין שני קצוות אלו – יכול הגלגל להסתובב לשני הכיוונים – או לעלות למעלה, או לרדת למטה. אך כאשר נמצאים בתחתית הגלגל – גם אם יסתובב הגלגל ימינה או שמאלה, בכל מקרה האפשרות היחידה היא לעלות למעלה. כן הדבר גם בנוגע לגלות, עקב היותה של הגלות חשוכה בחושך כפול ומכופל – הדרך היחידה שנותרה היא רק עליה כלפי מעלה אל הגאולה השלימה.
(ע"פ שיחת ש"פ האזינו תשמ"ג)
כ"ט שבט (2.22)
זהירות – נחש
חז"ל אמרו "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו". משמעות הדברים היא: "נחש" הוא כינוי לערמומי וחורש מזימות. לכן מכונה גם היצר הרע בשם נחש. על כך באה ההוראה "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו": כאשר בא היצר הרע אל האדם בטענה שהוא מתכוון לטובתו, והוא רוצה שהאדם יתפשר ויוותר על ענייני קדושה – אזי צריך "לרצוץ את מוחו", לשבר את העטיפה החיצונית ולגלות את כוונתו האמיתית להחליש אותנו בעבודת ה'. אולם קרוב מאד הזמן שגם היצר הרע יתברר ויתהפך לטוב, כנאמר "וגַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז, ז), בגאולה השלימה בקרוב ממש.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך טז ע' 061)
ל' שבט (4.2) יום א' של ראש חודש אדר א'
רוח טהרה
בקרוב נכנס כולנו לעידן חדש, בו רוח הטומאה לא תשרור יותר בעולם, כנאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכרי' יג, ב). מכיוון שבזמן הסמוך לגאולה טועמים כבר מן ההתעלות הרוחנית שתהיה בימות המשיח, לכן כדאי כבר עתה להשתמש אך ורק בציורים טהורים, לדוגמה: יש לבחור לתינוק צעצוע בדמות בעל חיים טהור, ובחוברות שמכינים לילדים יופיעו רק בעלי חיים טהורים וכדומה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך כ"ה עמ' 311)
ל' שבט (2.32) יום א' של ראש חודש אדר
כל יהודי – זהב
הציווי להתגייס לבניית המשכן במדבר, כללה את כל חלקי העם, אנשים נשים וטף, כפי שמתואר בפרשת תרומה אותה נקרא בשבת הקרובה. כולם השתתפו במתן התרומות עבור בניין המשכן. ולכאורה, כיצד יכול יהודי פשוט ליטול חלק בבניית דבר כה נעלה, משכנו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו?
לפיכך מתחילה הפרשה, כשבאה למנות את התרומות למשכן, במילה "זהב" – ללמדנו שהפנימיות של כל יהודי היא "זהב", הדבר היקר והנעלה ביותר. ולכן בכוחו של כל יהודי להשתתף בבניין המשכן של הקדוש ברוך הוא.
(ע"פ דבר מלכות תרומה תשנ"ב)
