גודל הזהירות בכשרות האכו"ש
בפרשתנו "ראה" מובאים דיני כשרות האכילה ושתיה.
והנה, הדין הוא שמינקת שאכלה דבר אסור, לא תניק את התינוק. ואפילו אם אכלה בהיתר, משום פקוח נפש, מ"מ אסור לה להניק (ראה ט"ז וש"ך יו"ד סוף סי' פא).
ויש לומר הטעם לזה:
כתוב במדרש (רות רבה ג, יג) שאלישע בן אבוי', אכלה אמו כשהיתה מעוברת מתקרובת עבודה זרה, וזה גרם שיצא לתרבות רעה אחר כך. והנה, הדין הוא שעוברה שהריחה מאכלות אסורות מאכילין אותה. ונמצא, שאכילת אמו של אלישע בן אבוי' הייתה בהיתר. כי, דוחק גדול לומר שה"תקרובת ע"ז" הייתה אסורה כל כך עד ל"יהרג ואל יעבור", ובפרט שלשון המדרש הוא "נתנו לה מאותה המין ואכלה", ומשמע שהיו צריכים לתת לה את זה.
אעפ"כ, גרם זה שיצא אלישע בן אבוי' לתרבות רעה, כי טבע המאכלות אסורות היא לפעול מזג רע באדם האוכלו, וא"כ, גם כאשר אוכלו בהיתר אין זה גורע טבע זה, ועדיין טבע מאכלות אלו היא לפעול מזג רע.
ואין להקשות, דא"כ מדוע מותר לאכול מאכלים אלו במקום פקוח נפש, כי כמו שחותכין אבר אחד בשביל הצלת כל הגוף, כן מצווה עליו לאכול את המאכל כדי להציל את עצמו, אף אם יגרום לעצמו עי"ז מזג רע.
וזהו הטעם לזה שמינקת שאכלה דבר אסור בהיתר לא תניק את התינוק, כדי שלא לגרום מזג רע לתינוק, אלא יהיו לו מדות טובות ויגדל כדבעי.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ג עמ' 984-985 והערות 13 ו16)
