ממתק לשבת פרשת אמור וספירת העומר תשע"ז
ליד וונצואלה ישנו ערוץ נהר שהתייבש לפני שנים רבות, לערוץ זה יצאו מוניטין כמכיל יהלומים ורבים מתושבי וונצואלה ניסו את מזלם והסתובבו בערוץ היבש לחפש את האבנים היקרות, רפאל סולנו היה אחד מבין אותם תושבים, הוא הסתובב במשך שבועות ארוכים והרים חלוקי נחל מבין מיליארדי האבנים החלקות שריפדו את ערוץ הנחל. אולם, כל אחת מהן היתה אבן סלע רגילה. אחרי חודשים של עבודה קשה, העלה חרס בידו הוא כבר כמעט התייאש והחליט לנטוש ולחזור לביתו בחוסר כל כמו כל חבריו, אבל הוא החליט להתמיד ולהמשיך לנסות ואז אחרי כמה ימים הוא התכופף שוב כרגיל בכל אחד מהימים שלפני, הוא שלף אבן אחת מתוך ערימת החלוקים שבכף ידו. היא נראתה כבדה יותר ושונה מהאחרות, הוא לקח אותה למומחה ואכן, זה היה יהלום! הארי וינסטון, תכשיטן מניו-יורק שילם לרפאל סולנו 200,000 דולר בעבור היהלום הבלתי-מעובד. לאחר חיתוך וליטוש, היהלום ידוע כעת בכינויו, "The Liberator" והוא נחשב לאחד היהלומים הגדולים והטהורים ביותר "שהתגלו" בעולם.
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצוות ספירת העומר, כשבני ישראל יצאו ממצרים הם ספרו את 49 הימים שבין צאתם ממצרים להגעתם להר סיני ולזכר זה גם אנחנו סופרים את 49 הימים הללו,
כשבני ישראל היו עבדים במצרים, הם היו במצב הכי נמוך שיכול להיות, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, ולאחר 49 הימים הם הגיעו לרמה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה, הם זכו לראות את ההתגלות האלוקית בהר סיני,
ספירת הימים בין היציאה ממצרים עד מתן תורה, היא זו שעזרה להם לעלות ולהגיע מהכי למטה עד הכי למעלה, לכאורה לא מובן מה יש בספירה הזו, הרי בסך הכל אני סופר שהיום נוסף עוד יום, על היום שהיה אתמול, איך זה מקדם אותי רוחנית?
מסביר הרבי מליובאוויטש שההסבר טמון בסיפור הידוע על רבי עקיבא, כשהלך לראשונה בחייו, במצוות אשתו, ללמוד תורה, ובדרך ראה סלע גדול וחזק ובליבו חור שנוצר מזרם מים שטפטף עליו, וכשהתבונן כיצד יוכלו טיפות מים ליצור חור באבן קשה, הבין כי אכן טיפה אחת לא תשפיע על האבן, אבל טיפה ועוד טיפה מצליחים לחורר את האבן בזכות ההתמדה, עם התובנה הזו הלך רבי עקיבא, למד תורה בהתמדה והגיע להיות גדול בתורה, ספירת העומר מלמדת אותנו את הכח שיש להתמדה, סופרים יום ועוד יום ובכח זה מצליחים להגיע ממצב מצרים למצב של קבלת התורה והתגלות אלוקית על הר סיני.
*
גם כיום אנחנו סופרים את 49 הימים הללו, ומימים אלו עלינו ללמוד שגם כשנראה שהיעד רחוק וקשה, אם נתמיד ולא נפספס את העבודה היומית נצליח להגיע.
יהי רצון שהקב"ה יראה את התמדתנו בדרישה לגאולה, במיוחד בימים מיוחדים אלו, ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון השבוע – ל"ג בעומר
צאו מהמערה
הילד חזר מהגן ובפיו השיר "פעם אחת היה צדיק רבי שמעון שמו, התחבא במערה יחד עם בנו… במירון, שם רבי שמעון, אדוננו בר יוחאי".
אך הוא לא ידע מה קרה אחר כך. אחרי 12 שנות התעלות רוחנית, יצא רבי שמעון מהמערה ולא יכל לסבול את העובדה שאנשים עסוקים בגשמיות, בחומר, ורצה לשרוף את העולם שסביבו. יצאה בת קול משמים ואמרה לרבי שמעון לחזור למערה. אחרי שנה נוספת, רבי שמעון יצא שוב, אך הפעם הכיל את העולם שסביבו ועסק בתיקון העולם.
כל אחד צריך לפעמים להיכנס ל"מערה". להתעלות מהחומר, להתנתק מהגשמיות. אם זה יום שבת, תפילה עם כוונה, או לימוד תורה מעמיק.
אך כשאתה יוצא, אל תשרוף את העולם שסביבך. לא כולם עלו כמוך, והם חיים בעולם אחר. במקום לשרוף, נסה לתקן ולהשפיע בעולם.
בסופו של דבר, רבי שמעון הביא שפע ענק ושמחה גדולה לעולם. שיהיה לנו שבת שלום ול"ג שמח!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע
מדורות ל"ג בעומר מסמלות את האור שהביא רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) לעולם, באמצעות תורת הסוד והקבלה, עליה מושתתת תורת החסידות בת ימינו.
הדבר נרמז בערך המספרי הזהה של המילים 'אור' ו'רז'. כשאנו מגלים את ה סוד הטמון בדבר מסוים, לפתע הוא מקבל אור ומשמעות חדשה.
רשב"י וממשיכי דרכו העניקו לנו את היכולת להתבונן בטוב הקיים בכל דבר ולהציפו החוצה.
" ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
בוקר טוב… חיזוק יומי… טו' אייר
דרכיה דרכי נועם
רבי שמואל הנגיד כיהן כשר האוצר בממלכת ספרד.
בוקר אחד נסע עם המלך בכרכרת המלכות ושמע צעקה: "שר האצר הוא אדם גנב ורמאי". כששמע זאת המלך שאל את רבי שמואל: "אתה מכיר אותו?"
"לא" השיב הרב.
"אם כן, אני גוזר עליך לחתוך את לשונו".
למחרת שלח רבי שמואל את משמר המלך להביא לדין את האיש שחירף וביזה אותו. כשהוא רועד מפחד הגיע האיש אל בית השר. פנה אליו השר ושאלו: "האם כבודו מכיר אותי?" "כן" השיב האיש ברעדה.
"האם עשיתי לך דבר רע? ביזיתי אותך?"
"לא אדוני". אם כך מדוע צעקת עליי וביזית אותי?" שאל השר.
כשהוא משפיל את עיניו השיב האיש: "אני מובטל, אין לי כסף כדי לפרנס את משפחתי, הוצאתי את התסכול עליך!"
כששמע זאת השר ציווה לשמשיו לתת לאיש שק מטבעות כדי להחיות את נפשו ושילח אותו לדרכו. כשהוא מודה ומשבח את השר יצא האיש חזרה לביתו.
כעבור מספר שבועות שוב הגיעו המלך ורבי שמואל אל אותה העיירה. לפתע שמע המלך קריאות לעברו: "יחי המלך! יחי שר האוצר!"
כששמע המלך את הקריאות, הן נשמעו לו מוכרות, הציץ מבעד לוילון כרכרתו וראה שזהו אותו האיש שביזה את שרו. פנה אל השר ושאלו: "הרי אמרתי לך לחתוך את לשונו, הכיצד הוא מדבר?"
השיב לו הנגיד: "אני חתכתי לו את הלשון המבזה ושתלתי לו לשון מעודדת ומפייסת… הבן כבוד המלך, לחתוך את לשונו זהו דבר קל, אך, הדבר לא ישנה את האיש, אולם, בדברי נועם ניתן להפוך את מידות האדם, את חשיבתו ודעותיו השליליות לטובות יותר…"
כדי לשפר את הדרך של יקירנו, של משפחתנו וחברנו אין צורך להפעיל כח, תקיפות והרמת קול, אולי הדבר יעזור לאותו הרגע, אך, לבטח לא לנצח.
כדי לשפר את חברך, עליך להראות לו דרך טובה יותר, להנעים עליו את הדבר, להראות לו שדעותיו הקדומות כלל אינן נכונות.
לעיתים אנו פוגשים אנשים מרוחקים מתורה ומצוות, לא שהם נגד, אלא הם אינם מודעים אליהם, הם באים עם שק של דעות קדומות ובכך מתרחקים.
אם אתה תאיר להם את הדרך, תחשוף אותם אל נעימות התורה, סיכוי גדול בידך לקרב אותם ואפילו במעט אל הדרך הנכונה.
יש לנו לזכור, המטרה היא נכונה, לעיתים צריך לשנות מעט את הדרך…
יום טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!
ב"ה ממתק לשבת פרשת אמור תש"פ 2020 – דבר תורה קצר חסידי לפרשת השבוע אמור
יצחק היה נגר שעבד קשה למחייתו המעסיק שלו ידע להעריך את המקצועיות שלו ואת העבודה הקשה שלו ותגמל אותו בהתאם, הוא שילם לו טוב ונתן לו הטבות וכו'.
יום אחד אשתו של הנגר אמרה לו "יצחק אתה כבר ארבעים שנה עובד קשה, אולי הגיע הזמן לנוח, לראות קצת את המשפחה, אמנם אנחנו לא עשירים אבל ב"ה כסף כבר לא חסר לנו בשביל לחיות, עצור את המירוץ ובוא תיהנה קצת איתי ועם הילדים״, יצחק קיבל את עצת אשתו, הוא פנה למעסיק וביקש לפרוש, המעסיק ניסה לשכנע אותו להישאר אבל יצחק בשלו, הוא רוצה לעזוב. אמר לו המעסיק ״אתה יודע כמה אני מעריך את עבודתך וכמה אני אוהב אותך, אם אתה רוצה לפרוש לא אפריע לך אבל אני מבקש תעשה איתי עוד פרוייקט אחד, אני רוצה לבנות בית יפה מעץ משובח, בא תעזור לי עם זה ואז תלך״, יצחק התאכזב, הוא כבר רצה לעזוב ועכשיו לבנות בית ייקח לפחות שנה, אבל בלית ברירה הוא הסכים, הוא בנה את הבית אבל כבר היה בלי חשק והתרשל בבנייה, הוא לא עשה את הגימורים כמו שצריך, ולא העמיד את היסודות מספיק חזק וכך אחרי קרוב לשנה יצחק סיים ופנה לבוס שלו שיתן לו ללכת, הבוס שלו אמר לו ״האמת שרציתי לתת לך כבר ללכת לפני שנה כשביקשת אבל לא רציתי שתלך סתם, אחרי כל מה שעשית למעני בחייך רציתי לתת לך משהו שאתה בכוחך לא יכול להרשות לעצמיך, הנה המפתחות של הבית שבנית הבית הזה שלך״. יצחק כמובן למד שמה שאנחנו עושים בסופו של דבר הוא לעצמינו.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצווה חשובה שאנו עסוקים בה בימים אלו מצוות ספירת העומר, התורה אומרת לנו "וספרתם לכם.. שבע שבתות תמימות" ואז ממשיכה התורה ואומרת "תספרו חמישים יום" במבט ראשון משהו כאן לא מסתדר שבעה שבועות זה 49 יום ולמה התורה מסכמת תספרו חמישים יום?
מוסבר בתורת החסידות, בפעם הראשונה שעם ישראל ספרו בצאתם ממצריים הם כבר ממש חיכו בדריכות לקבלת התורה ולכן ספרו את הימים מרוב ציפייה. אבל כתוב שהיתה לעם ישראל עוד משמעות פנימית יותר בספירה, בהיותם במצריים שקעו בני ישראל ב49 שערי טומאה ולכן בצאתם ממצריים מצבם הרוחני היה נמוך מאוד, ב49 ימים שנותרו עד למתן תורה עבדו עם ישראל כל יום לצאת משער אחד של טומאה ולהיכנס לשער של קדושה וכך אחרי 49 יום היו מוכנים לקבל את התורה.
התהליך הזה הוא תהליך שאנחנו חווים כל שנה מחדש בימי ספירת העומר גם אנחנו עושים מסע של עבודה עצמית, היטהרות והזדככות כדי להיות ראויים לקבל את התורה מחדש. וזה הפירוש "וספרתם" מלשון אבן ספיר – אבן זוהרת, אנחנו סופרים ומאירים את הימים האלו בעידון עצמי כהכנה למתן תורה.
אמנם המקסימום שהאדם בכוחותיו יכול להגיע זה רק ל49 שערים, לשער החמישים אין ביכולתו להגיע בעצמו אבל כל יהודי שמשקיע ומצליח להיכנס ל49 שערי קדושה הקב"ה נותן לו מתנה את השער ה50, לכן כתוב וספרתם לכם שבעה שבועות והתורה מסכמת תספרו חמישים יום, אנחנו מבחינתנו סופרים ומזככים 49 יום אבל בפועל אנחנו מקבלים גם את החמישים מלמעלה בזכות עבודתנו.
יהי רצון שנזכה לזכך את מדותנו ומשמיים יסייעו בידינו להכנס לכל שערי הקדושה בגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך.
להמשיך בחיים / החלק היומי, פרשת אמור / סיון רהב-מאיר:
*שתיהן נשים מעוררות השראה, שהחליטו – בעיצומו של המשבר העולמי הזה – לקום ולהמשיך, למרות הכאב העצום. סטרני וולף איבדה את בעלה הרב בני וולף, בן 43, שליח חב"ד בעיר המבורג בגרמניה. היא הפתיעה רבים כשהודיעה שבעלה ייקבר שם, ושהיא ושמונת ילדיהם יישארו כעת בהמבורג וימשיכו את מפעל השליחות. דיברתי איתה אתמול ושמעתי ממנה עד כמה ההחלטה שלה חיזקה את הקהילה המקומית בימים הקשים האלה.רחל הבר איבדה את בעלה, הרב אברהם ישעיהו הבר, בן 55, מקים ארגון "מתנת חיים". כ-800 איש קיבלו תרומת כליה בזכות הארגון שהקים, וימים אחרי שנפטר מנגיף הקורונה – היא מונתה ליו"ר הארגון במקומו. "תמיד עשינו הכול ביחד", אמרה. "עכשיו אני מבינה שהוא הכשיר אותי להמשיך את השליחות".פרשת "אמור" נפתחת בהכרזה חד משמעית: *אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו*. הכהנים נדרשים להתרחק מהמתים, ועד היום כידוע הם לא נכנסים לבית קברות. במצרים הייתה "תעשיית מוות" שכללה חניטה, פירמידות ועוד. התורה ביקשה להציג תפיסה אחרת: הכהן, הדמות החינוכית, איש הרוח, לא משרת את המתים כמו שם, אלא משמש מודל חי עבור החיים. מרכז הכובד אמור להיות המשך החיים. העיקרון הזה מלווה אותנו מיציאת מצרים ועד למשפחות וולף והבר בימינו.
