4 תגובות

1. הערב הילולת קודש הקודשים שיכול לפטור את העולם כולו מין הדין רבי שמעון בר יוחאי זיע"א .רשב"י היה מגדולי התנאים, חי בדור הרביעי לתקופת התנאים. תלמידו של רבי עקיבא. מובא פעמים רבות במשנה בשם "רבי שמעון" סתם. רשב"י היה העיקרי שגילה את תורת הקבלה, והוא וחבורתו חיברו את ספר הזוהר.
   יום ההילולא שלו בל"ג בעומר הוא יום חג לכלל עם ישראל, והמונים עולים בו לציון קברו במירון. הרבי הנהיג תהלוכות ילדים הנערכות בכל רחבי העולם לציון יום הסתלקותו.
   תולדות חיים
   רשב"י היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא למד מפיו תורה בעת שנחבש על ידי הרומאים בבית האסורים Kאחר המגיפה שפרצה בין תלמידיו של רבו, כעונש על כך שלא נהגו כבוד דיו בין האחד לרעהו, מתו תלמידי רבי עקיבא, ונותרו חמישה תלמידים – ביניהם רשב"י
   על סמיכתו של רבי שמעון בידי רבו – רבי עקיבא, מסופר, שבתחילה ניגש רבי עקיבא לסמוך את רבי מאיר שהגיע ביחד עם רבי שמעון, ולפליאתו של רבי שמעון על כך שרבו בחר להתחיל עם רבי מאיר, ענה רבי עקיבא "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", היינו שאת ערך מעלתו הפנימית יכולים לזהות רק רבו, והקב"ה.
   הסתתרותו במערה
   באסיפת כמה חכמים עם רבי יהודה, רבי יוסי ויהודה בן גרים, דנו אודות מעשי השלטון הרומי: "פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם – תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס". כשנודע הדבר לשלטון גזרו על רשב"י מיתה.
   רשב"י ברח עם בנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש, ואחר כך עברו להסתתר במערה, מחשש שיענו את אשתו ותגלה את מקום מחבואו. באופן ניסי צמח על פתח המערה עץ חרובים ונבע מעיין מים, עבור מחייתם. רשב"י ובנו הסתתרו במערה במשך שתים עשרה שנים, עד שאליהו הנביא הודיע להם על מות הקיסר, ויצאו מהמערה. ביציאתם כשראו אנשים העוסקים בעבודת האדמה במקום בלימוד התורה, כעסו ואמרו: "מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?" ומקפידתם נשרפו האנשים שפגשו. בת קול החזירה אותם למערה. לאחר שנה נוספת, ה-13, בת קול קראה להם לצאת מהמערה. רבי אלעזר המשיך להכות אנשים בקפידתו, ואביו רשב"י ריפא אותם, ומנע את בנו מכך. כאשר ראו יהודי מהדר במצוות שקנה שתי אגודות הדסים לשבת, נחה דעתו של רבי אלעזר.
   לאחר יציאתו מהמערה חיפש רשב"י כיצד לתקן משהו בעולם. הוא הגיע לטבריה, וכיוון שהעיר היתה בנויה על בית החיים והכהנים לא ידעו היכן מותר להם לעבור, הוא טיהר את העיר מעצמות מתים על ידי חפירה בכל העיר לחיפוש מתים.
   הסתלקותו
   ביום פטירתו בל"ג בעומר כינס כמה מתלמידיו למעמד מיוחד, בו גילה להם סודות כמוסים בתורת הקבלה, מה שלא גילה לתלמידיו כל ימי חייו. בתורת החסידות מוסבר שהסודות שגילה בימי חייו היו מבחינת "נשמתא דאורייתא" – נר"נ שבתורה, והסודות שגילה ביום הסתלקותו היו פנימיות הסודות של ימי חייו, מבחינת "נשמתא לנשמתא" – חיה יחידה שבתורה
   בתורת החסידות מבואר שהקשר של רשב"י לקב"ה במשך כל ימיו היה בדרגה של התקשרות, מדרגה המבטאת קשר פנימי בין שני דברים (ולא רק חיצוני כמו דביקות). קשר זה הגיע בזכות עיסוקו בפנימיות התורה, המגלה כיצד יהודי קשור בפנימיות נשמתו לקב"ה כל הזמן, אפילו כשהוא עוסק בחלק הנגלה שבתורה. אך היות שגם קשר כזה מבטא יחס בין שני דברים שמתקשרים – רשב"י לא הסתפק בכך, ושאף לקשר בדרגת אחדות, גילוי כיצד נשמתו היא "אחד" עם הקב"ה על ידי היחידה שבנפש (אף ללא הצורך בהתקשרות דרך התורה); ולאחדות זו הצליח להגיע בשלימות ביום הסתלקותו
   באותו זמן היה שרוי בשמחה גדולה, ופניו האירו, וציווה שביום זה יחגגו לדורות את יום שמחתו. באמרו את הפסוק חיים עד העולם פרחה נשמתו
   בחסידות מובא שיום זה הינו כעין מתן תורה של תורת הנסתר, מכיוון שביום זה הושלמה תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו כן מובא שרבי שמעון הוא כמשה רבינו – כמו שהוא נתן ולימד את תורת הנגלה, כך גם רבי שמעון מכונה "נותן" תורת הנסתר.
   בדורו לא נראתה הקשת
   בדורו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן, מפאת זכותו. וכאשר רבי יהושע בן לוי רצה לראותו בהיכלו בגן עדן, אליהו הנביא שאל את רשב"י, והוא אמר שאם נראתה הקשת בימיו, הוא לא ראוי לראותו בגמרא מובא סיפור זה באופן קצת שונה: כאשר רבי יהושע בן לוי נפטר הוא עלה למעלה, וכאשר הגיע אל מקומו של רשב"י, הוא שאלו האם נראתה הקשת בימיך, וכשענה "הן" (מכיוון שלא רצה להחזיק טובה לעצמו) הוא אמר: אם כן, אין אתה "בר ליואי".
   זיע"א

2. לא מתחתנים בתקופה הזו של השנה, ומסביב אפשר לראות הרבה אנשים מזוקנים, כי הם לא מסתפרים ומתגלחים. אלה חלק ממנהגי האבלות של ספירת העומר. בתקופה הזו, כך מספרים לנו חז"ל, 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו, כי הם לא נהגו כבוד זה בזה. לצערנו, אי אפשר להגיד שספירת העומר של שנת תשפ"א מצטיינת בכבוד הדדי.
   אז למה בל"ג בעומר – הערב – מפסיקים להתאבל? מה המסר של היום הזה, מעבר למדורות, למרשמלו ולתפוחי האדמה? זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הדמות שמזוהה יותר מכל עם תורת הסוד, עם הקבלה, עם ספר הזוהר. ביום הזה נזכרים ברובד הנסתר של התורה, בפנימיות שלה, נזכרים כמה היא עמוקה וקדושה.
   ואיך זה עוזר לנו לכבד זה את זה? ובכן, פרשנינו מסבירים זאת כך: ההבנה שיש סוד, שיש משהו גדול ומרומם יותר מאיתנו – גורמת לענווה, מזיזה את האגו הצידה. ככל שמעמיקים בתורה, מגלים שבכל אחד יש צלם אלוקים, ורואים איך כל אחד הוא חלק חשוב ויקר מהבריאה. רואים איך הדברים החיצוניים שמפרידים בינינו הם שוליים לעומת הרובד הפנימי, הנשמה. ככל שלומדים יותר – מבינים שצריך לאהוב את הזולת, שאסור לזלזל באיש. אני ממש לא מבינה בתורת הסוד, אבל בכל פעם שפגשתי צדיק, אדם גדול באמת, ראיתי כמה נפלא היחס שלו לאנשים קטנים ממנו. הלוואי עלינו. ל"ג בעומר שמח.

3. בתקופת העומר נוהגים אבלות על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. על פי המוסבר בתורת החסידות, היתה שם אהבה, אך אהבה חונקת, כזו שאינה מעניקה מקום אמיתי לזולת. עלינו מוטל התפקיד להרבות כבוד, לתת מקום אחד לשני, להכיל (מבלי לאכול…) זה את זה ולחיות זה עם זה, בעולם של ניגודים.

4. ל"ג בעומר, היום בו נפטר רשב"י והתגלו בו רזי עולם וסודות התורה – הוא יום גדול ועצום, מסוגל לישועות:

   1. מסוגל לרפואה: רבי פנחס מקוריץ כתב בספרו "אמרי פנחס השלם" כך: "יום זה מסוגל ביותר לעורר בו עניין הרפואה, ומי שצריך לקחת רפואה יתחיל בל"ג בעומר, כי 'בורא רפואות' מכוון כנגד 'הוד', וכיוון שיום ל"ג בעומר הוא ספירות 'הוד שבהוד', הרי הוא מסוגל לבוא ל'תכלית הרפואה'". הרב בידרמן מוסיף ומזכיר כי אף פקידת עקרות וזרע של קיימא נכלל בברכת הרפואה.

   2. מסוגל לקבלת התפילות: בעל ה'מנחת אלעזר' כותב כך: "יום ל"ג בעומר כוחו גדול ואדיר, וכל תפילה מתקבלת בשמי מרום ביום זה. על כן, על כל אחד ואחד לבקש על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו שיהיו גדולי עולם כרבי שמעון בר יוחאי".

   3. מסוגל לזכות לאור תורה: בספר "פרי צדיק": "היות וביום זה נתגלו אורות התורה, ביד כל אחד לזכות לאור התורה שבעל פה בו ביום".

   4. מסוגל ליראת שמים ותשובה: ה"שפת אמת" בשם ה"חידושי הרי"ם" היה אומר כי יום ל"ג בעומר מסוגל לקנות יראת שמים. על כך כתב רבי צדוק הכהן מלובלין כי מה שאמרו בזוהר הקדוש, שאף החוטא הגדול ביותר, אם ישוב בתשובה – בשעה אחת יכול לזכות לכל המדרגות. רבי בונם מפשיסחא היה אומר כי כוח זה של תשובה הוא מיגיעתו של רשב"י בתורה.

   5. מסוגל לישועות מעל דרך הטבע: רבי משה מרוזודוב היה ידוע כמחולל אותות ומופתים מעל דרך הטבע. הוא היה אומר לכל הזקוקים לישועה, שיבואו אליו ביום ל"ג בעומר, באומרו: "לבי ובשרי ירננו אל קל חי" – "לבי" ראשי תיבות: "ל"ב יום", כלומר, אחר יום ל"ב לעומר בא כוחו של "ובשרי" אותיות: "רשב"י", ואז הוא היום המסוגל להתפלל ולקיים – "ירננו אל קל חי", כי אז הקב"ה מקבל התפילה.

   הלילה, נדליק נר כל אחד בביתו, נשיר ברגש את הפיוטים של ל"ג בעומר, נאמר פרקי תהילים בכוונה, ונתפלל לאור הנר. מובטח לנו שבורא עולם ישמע שוועתנו, ויגאלנו, בזכות רבי שמעון בר יוחאי !!!!