מצד אחד היא הייתה יפה ומלאה בבטחון עצמי, כולם רצו להיות בקרבתה, כריזמטית, יודעת להתבטא, להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון.
מצד שני, מלי הייתה בודדה.
כן, זה נשמע מוזר אבל הייתה לה סיבה.
חייה היו לא משעממים, היא הייתה עסוקה רוב היום,
בסיום כל יום, אחרי העבודה, היא הייתה יושבת ומתפנית להודעות שקיבלה במהלך היום, אלה ששלחו לה בוקר טוב קיבלו הודעה חוזרת של ערב טוב. בפייסבוק היא עברה על הפיד בפיזור נפש, מאשרת בקשות, נכנסת לאינבוקס ומנענעת בראשה בפליאה על כל ההצעות המוזרות שחיכו לה שם, מנתקת את המחשב, נכנסת להתקלח, יוצאת, נכנסת שוב להודעות בנייד, מחליטה איפה יהיה לה נחמד יותר, מתלבשת מתארגנת, ויוצאת.
לא היה מועדון אחד בעיר שמנע ממנה להכנס איליו שלא נדבר על רוב המקומות ששם קיבלה יחס וי אי פי.
נפגשת מחייכת קורצת, משחקת את המשחק כמו שצריך, וחוזרת לבית.
לבד.
****
שום בחור לא מצא חן בעיניה, כל המעריצות שלה שכרכרו סביבה, הידידים הרבים, והחברות שהיו לה בבית לא הצליחו למלאת לה את הלב, היא אמנם הייתה מוקפת תדיר באנשים אך הלב שלה היה מוקף רק בעור ובשר, לא באהבה.
כשהיא כן יצאה לדייטים או כשנענתה סתם להצעה של מישהו לשבת לדרינק, היא הייתה עסוקה בעיקר בעצמה, כלפי חוץ היא הייתה לגמרי שם, אך ראשה היה עסוק בלדמיין את החיים עם הגבר שיושב מולה, מדמיינת את עצמה אוהבת אותו, מתווכחת איתו, מתפנקת עליו, נהנית איתו, ותמיד אחד מהדמיונות לא הסתדר לה בראש, בנקודה הזו כשמחשבתה הייתה נעצרת, היא הייתה אוטומטית יורדת מהבחור, ממשיכה כלפי חוץ לשחק את המשחק, לחייך, להקשיב, לספר סיפורים, לשחק בשיער, ובעיקר להראות שהיא עדיין שם.
אבל היא אף פעם לא הייתה שם, גופה היה נוכח, וליבה הפיזי פעם, אך פעימות הלב הרוחניות לא פעלו, הם פעלו רק לכיוון הוריה ומשפחתה, אבל לא בכיוון של אהבה שעליה אנחנו מדברים.
את הסיבה הזו לבדידותה היא לא גילתה לאף אחד, גם כשהיא נשברה מעומס הבדידות ויצאה תקופה לפעמים עם בני זוג, היא התנהגה כבת זוג לכל דבר, תפקדה כמו שצריך, ואפילו קצת אהבה באמת, אבל במה שהולך לה עמוק בפנים היא לא הצליחה לשתף, אף אחד לא היה נראה לה מושלם להכיל אותה.
****
יום אחד ואני בכוונה כותב יום אחד ולא לילה אחד, כי זה באמת היה באמצע יום, מלי הלכה לבנק וחיכתה בתור, כשהתיישב לידה בחור היא אפילו לא הרימה את הראש, אבל כששמעה אותו פונה אליה לא יכלה להתעלם, כזאת הייתה, מנומסת.
-סליחה, את מחכה למישהו ספציפי?
– לא, כל פקיד פה יכול לעזור לי אני בס"ה צריכה לבדוק משהו.
הבחור הסתכל לה בעיניים ושאל אותה שוב
– את מחכה למישהו ספציפי?
****
חמש שנים אחר כך, כשהם עמדו מתחת לחופה, העבירה מלי בראשה את כל שלבי ההיכרות, נזכרה איך רובי, הגבר שלה שעומד עכשיו לידה מתחת לחופה, חייך אליה באותו יום. איך הוא התעקש שתיקח הפסקה מהעבודה ותשב איתו לצהריים, איך כבר באותה יציאה הראשונה הוא הצליח לקלוט אותה.
נזכרה בו יושב מולה במשך עשרים דקות ומקשיב לה, מקשיב לה באמת, יודע לקרוא מה היא אומרת לא לפי הניקוד הרגיל, אלא בנקודות המחשבה העמוקה. מפתיע אותה בשאלות ותובנות כמו : כשאת יושבת איתי עכשיו, את לא מכירה אותי עדיין, האם חשבת פעם לנסות להקשיב לעומק? כמו שאת מצפה שיקשיבו לך? שיבינו מה מסתתר מאחורי המילים? ההגיות? תנועות הפה וצורת הישיבה? הרי אם את מצפה שמישהו יידע להכיל אותך את צריכה לדעת גם להכיל את השני. עם יד על הלב, את בעצמך יודעת לעשות זאת? "
היא נזכרה איך באותה שיחה היא לא כל כך ידעה איך לענות לו על השאלה, היא יכלה למרוח אותו כמו שמרחה את האחרים, אבל איתו היא הרגישה שונה.
לא ידעה להסביר לו איך זה קורה שבחמש דקות של ישיבה עם מישהו היא מצליחה כבר לדמיין חיים שלמים ולפסול על סמך הדמיון לבד, ונזכרה גם איך שהוא מצידו לא וויתר לה.
במשך הימים הקרובים כשהם נפגשו היא הגיעה יחד איתו לנבכי הנפש פנימה לעומק הלב, לכל החוטים שמרכיבים את המחשבות, המסקנות, התהליכים.
הוא לימד אותה את הכלל החשוב ביותר בדרך לאושר, להיות שלימה עם עצמה עד כדי לדעת להכיל אחרים עד הסוף, להכיל גם את העולם והמורכבות שבו.
"הדרך לאושר קצרה מכפי שנדמה לנו" הוא היה חוזר ואומר לה, "אנחנו כל כך עסוקים בעצמינו ובמי שאנחנו במבט שטחי שזה בדיוק העולם, איך שאנחנו רואים אותו בעיני עצמנו, עד כדי שאנחנו מפספסים את הלך המחשבה של האחר והמבט שלו על העולם. ואנחנו לא יודעים אם המבט האחר הוא הטוב, כי אנחנו מיד פוסלים אותו, כי שוב, אנחנו שופטים לפי המבט שלנו."
"ביום שתלמדי איך האחר רואה את העולם, ביום שתרצי באמת להיות מאושרת וליבך יהיה שלם.
את באמת תוכלי למצוא מישהו לחלוק איתו את החיים, כי הלב שלך ייפתח למישהו שלא רואה את העתיד כרגע כמו שאת רואה אמנם, אבל זה לא יהיה לך חשוב באותו רגע, כי את תסתכלי על הלב שלו בפנים, על המידות שמרכיבות אותו, על הנשמה שלו אם היא טהורה או לא, על הרגישות שבו , אותו אדם יכיל אותך בצורה טובה, כי אם מה שקורה לו בפנים יימצא חן בעינייך ואת תביני שהוא שלם עם עצמו, הוא יוכל ברצונו להיות שלם יחד איתך ואז העתיד שלכם ייבנה יחד לפי הרצונות של שניכם כי יחד תבינו אחד את השניה ותצליחו לבנות עתיד".
****
מיד אחרי השיחה הזו, רובי ביקש ממנה הפסקה בקשר, הוא אמר לה שהוא עדיין לא שלם עם עצמו,ולפי איך שנראה לו גם היא עדיין לא שלימה עם עצמה, הוא הבטיח לה שביום שהוא ירגיש שהוא תיקן את המידה הזו והוא יידע בוודאות שהוא מסוגל להכיל אותה בשלימות הוא יתקשר.
היא מצידו הבטיחה שהיא הבינה אותו, היא החליטה להשתנות וללמוד שאם היא לא רוצה להיות לבד ורוצה באמת להיות מאושרת היא צריכה קודם כל להיות שלימה עם עצמה, עם היתרונות והחסרונות שלה, ולדעת להבין את האחר באמת ולהכיל אותו, לוותר טיפה על האגו שרק היא צודקת בראייה שלה את העולם, ולהבין ששתי אנשים יכולים לאהוב באמת רק כששניהם רואים את העולם אחד בעיני השני, לא אחד בעיני עצמו בציפיה שהאחר יראה כמוהו.
****
הזמן שהם חיכו היה שווה את התוצאה, השנים אחר כך שעברו להם ביחד היו מלאים בהבנה אחד של השנייה ולהיפך. הם החליטו יחד תוך התחשבות מושלמת איך הם רואים את העתיד, לקח להם קצת זמן, הם לא מיהרו ועכשיו הם החליטו שהגיע הזמן להתמסד ולעמוד תחת החופה.
****
שניהם הביטו אחת בשנייה, לשניהם בצבצו דמעות.
הם היו מאושרים.