בשנת תרפ"ז (1927), תחת שלטון הקומוניסטים ברוסיה, מתנהל מסע טיהור ודיכוי נגד הדת היהודית-השלטון החדש יוצא נגד שמירת המצוות, החינוך התורני, ברית המילה, שחיטה כשרה וכו'.
רבים מיהודי רוסיה נסים על נפשם למערב, ורבים אחרים מוותרים על זהותם ונטמעים בתרבות הקומוניסטית.
מול מציאות זו, ניצב בתוקף יהודי אחד- האדמו"ר מליובאוויטש, הרבי הריי"צ (יוסף יצחק שניאורסון, השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד). הוא מקים רשת של שליחים ברחבי רוסיה, שמחיים מרכזי יהדות, פותחים תלמודי תורה במחתרת, מפעילים מקוואות ועוד. כל זאת במסירות נפש אמיתית. רבים נאסרים, נשלחים למחנות או להגליות, ואף מוצאים להורג.
השלטון הסובייטי מחליט לדכא את הפעילות המחתרתית ע"י תפיסת הרבי.
ואכן, בט"ו בסיון, תרפ"ז, הרבי נאסר ונגזר עליו גזר דין מוות!
במאסר עובר הרבי עינויים פיזיים, נפשיים ורוחניים קשים. יחד עם זאת לא נכנע ומסרב בכל תוקף לוותר או לעבור על מצוות התורה.
בדרך ניסית, תוך השתדלות דיפלומטית נמרצת של חסידים ויהודים ברוסיה ובעולם כולו, מחליטים ב ג' בתמוז להמתיק את גזר הדין ממוות להגליה לסיביר, ולבסוף מבטלים גם זאת וביב' בתמוז מחליטים להוציאו לחופשי. ביג' בתמוז יוצא הרבי מהמאסר.
ימים אלו (יב', יג' בתמוז) נקבעו להיות ימי "חג הגאולה".
וכך כותב הרבי הריי"צ לכל עם ישראל ביום השנה הראשון לשחרורו:
"לא אותי בלבד גאל הקב"ה ביב' בתמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל מכונה".
שיהיה יום של גאולה פרטית וכללית!
י"ב-י"ג תמוז ,אנו נחגוג את נס הצלת כ"ק רבי יוסף יצחק שניאורסון(המכונה הרי"צ)האדמו"ר השישי של חב"ד זיע"א.
הרבי ללא ספק הוא אחת הדמויות הכי הירואיות של המאה ה20. עבורי הוא סמל לעוז וגבורה,עשייה בלתי פוסקת ובאמת שאין לי מילים לתאר את גדולתו . הרבי לא פסק ללמד תורה, ללמד חסידות ובעיקר לא פסק מלשקם, לשמר ולהנחיל את המורשת והדרך החב"דית השורשית, דרך שבשל הנסיבות קיבלה מכה כה עצומה.(השלטון הקומוניסטי ,השואה הארורה,ועוד).
האם אתה יכול לדבר לשון הרע על עצמך?
דיכאון זה מזימה של יצר הרע
הרבי הריי"צ – אסור לאדם לספר לשון הרע על עצמומהו בעצם חג הגאולה? במשפט אחד הרבי נעצר ע"י הקומוניסטים ונידון לעונש מוות ר"ל בגין הפצת היהדות אך העונש הומר לעונש גלות בחסדי השם יתברך בתאריך י"ב-י"ג תמוז שאגב זהו יום הולדתו של הרבי.*הצדיק חזה את אשר עומד להתרחש*בשנת תרפ"ז,כבר בראש השנה של אותה שנה חשו החסידים כי דבר נורא עומד להתחולל. ביום הראשון של ראש השנה, באומרו פסוקי "מן המצר" לפני תקיעת שופר, נזרקה מפיו של האדמו"ר הריי"צ, אנחה מרה ורמה מעומק הלב: "איי געוואלד". ביום שמחת תורה של אותה שנה, הרמזים נהפכו לברורים. האדמו"ר הריי"צ הורה לכל בתי הכנסת לקרוא פרקי תהלים – לפי השיעור הנחלק לימי החודש, מדי יום לאחר תפילת שחרית. החסידים חשו כי דבר נורא עומד להתרחש עם הרבי במהלך השנה.
עבודתם של שליחי היבסקציה, במהלך חורף תרפ"ז, ניכרה היטב בכל פינה. הם אספו חומר רב נגד הרבי, והחלטתם הייתה אחת: להביא , רחמנא ליצלן, את חייו הקדושים לקיצם, בכל מחיר. הבחינו במו עיניהם, לכל הגה היוצא מפיו הטהור.
הרבי עצמו תיאר ביומנו, כיצד נזהר ונשמר באותם ימים מפני היבסקציה. הדברים מעוררים השתאות, ומלמדים, כי אדמו"ר הריי"ץ הקריב את כל חייו למען הפצת היהדות: "שומרים צעדי, אורבים לי פן ימצא מה להעליל עלי. הנני זהיר מלהימצא אף רגעים יתרים ברחוב ומה גם בבית נתיבות".
התעללות נפשית ,פיזית,השפלות,לגלוגים,ייסורים בחדרי החקירות שהשפיעו על בריאותו של הרבי במהלך השנים הבאות. כל זאת לא מנעו מהרבי לעבוד את התורה הקדושה ,להיכנע,להתייאש,או לפחד. אדרבה,שעמד אחד החוקרים וכיוון אליו אקדח באומרו שהצעצוע הזה גרם להרבה אנשים לדבר …השיב לו הרבי הרי"צ כי הצעצוע הזה יכול להפחיד את מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים לא יהודי שיש לו אל אחד ועולמות רבים…
לפני שהרבי על הרכבת לרצות את עונש הגלות אמר:עלינו להצהיר בכל תוקף כח המסירות נפש היהודית זה אלפי שנה – 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו…' וזוהי בקשתנו מהשי"ת, אל יעזבנו ואל יטשנו, יתן השי"ת התוקף הנכון שלא נירתע מפני ייסורי הגוף ואדרבה לקבלם בשמחה, וכל עונש ח"ו המוטל עלינו בגלל החזקתנו חדר ללימוד התורה ולקיום מצוות, יוסיף לנו התחזקות בחיזוק היהדות".כשסיים את דבריו, עלה הרבי לרכבת, ובתוך עשרים וארבע שעות הוא הגיע לעיר גלותו בקוסטרמה, שם חיכה לו החסיד ר' מיכאל דבורקין שהגיע לשם מספר ימים קודם בכדי להכין את המקום לקליטתו של הרבי.במכתב שכתב האדמו"ר הריי"צ בקשר לחג הגאולה, הוא כותב "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה…
היום שנים עשר לחודש תמוז הוא יום חג גאולת עוסקי הרבצת תורה, כי ביום ההוא נודע לעין כל כי העבודה הגדולה אשר עבדתי בהרבצת תורה וחיזוק הדת, מותרת היא על פי חוק המדינה".ימי י"ב וי"ג בתמוז נקבעו בכל מושבות אנ"ש כחג הגאולה שבו אין אומרים תחנון יום התוועדות והזדמנות לקבלת החלטות טובות של הוספה בתורה ומצוות ובייחוד חיזוק לימוד ודרכי החסידות והפצת המעיינות חוצה.רבי יוסף יצחק היה חותנו של הרבי מליובאוויטש.
את הקשר ביניהם לא ניתן לתאר במילים,הרבי מליובאוויטש העריץ את הרבי הרי"צ היה פוקד את קברו כמעט כל יום, ודאג להעצים את צוואתו של הרבי הרי"צ הפצת היהדות בעולם כולו .לא צריך להסביר זאת במילים התוצאות ב"ה נראות בשטח … שנזכה לכך שהצדיק הקדוש הזה יעזור לנו מן השמיים , רבי יוסף יצחק שניאורסון זכותו תגן בעדינו אמן !
3 תגובות
כוחו של יהודי אחד!
מכתב מהרבי מליובאוויטש למר משה שרת, ובו לימוד ממסירות הנפש של הרבי הריי"ץ:
…חג הגאולה יב-יג תמוז שהשנה [-תשכ"ב, 1962] היא שנת הל״ה לגאולתו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נבג"מ זי"ע ממאסרו, אשר כבודו בטח יודע פרשת הימים ההם בזמן הזה.
וככל ימי זכרון בחיי הכלל והפרט של היהודי תכליתם שיהיו נזכרים ונעשים, היינו שהזכרון יעורר את המעשה בפועל.
והנקודה העיקרית של חג גאולה זה היא – כמה גדול כוחו של יהודי אחד, אשר בהחלטה תקיפה ומסירות נפש אמתית לא רק שיכול היה להחזיק מעמד נגד דיקטטורה ומשטר ענקי ועז, אלא גם ניצח במלחמתו מלחמת ה׳ ועם סגולתו, ולא רק נצחון אישי אלא גם נצחון כללי אשר תוצאותיו ניכרים בעליל.
ואף על פי אשר מי הוא זה אשר נשאו לבו להידמות לכבוד קדושת אדמו"ר [נבג"מ] ובכוח המסירות נפש שלו בפרט – אבל לאידך הרי גם התנאים במדינות החפשיות שאנו פועלים בהם קלים הם שלא בערך, והנמשל מובן מקל וחומר ומגזירה בלתי שוה.
ויהי רצון שכל אחד ואחד מאתנו ימלא את תפקידו שהעמיסה עליו ההשגחה העליונה יחד עם הכוחות הדרושים לכך.
מקור: אגרות קודש חכ"ב ע' רעא
י"ב תמוז: חג הגאולה – ניצחון הרוח על החושך!
ביום קדוש זה, י"ב בתמוז, אנו מציינים את יום ההולדת וחג הגאולה של כ"ק אדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל (הריי"צ). זהו יום שבו אנו עוצרים לרגע, מביטים לאחור, כדי ללמוד איך ממשיכים קדימה.
הרבי הריי"צ, שנולד בי"ב בתמוז תר"מ (1880), הקדיש את חייו במסירות נפש ממש – כפשוטו – למען יהדות, תורה וחסידות ברוסיה הקומוניסטית האפלה. הוא לא רק הנהיג, הוא נלחם – לא בכוח הזרוע, אלא בכוח הרוח. הוא עמד בראש מחתרת רוחנית שהפעילה מקוואות, תלמודי תורה, שחיטה כשרה ושמירה על שבת – כל זאת תוך סכנת חיים מתמדת.
המשטר הסובייטי ניסה "להשתיק" אותו, והוא נאסר, נחקר בעינויים, ונידון לעונש מוות. אך בזכות זעקת יהודים בכל העולם – ובזכות כוחות עליונים – נרשם נס: גזר הדין הומר למאסר, ואז לגלות, ולבסוף – לשחרור מוחלט בי"ב-י"ג תמוז תרפ"ז.
הרבי קרא לזה "יום אשר עשה ה' לי יום חג ומועד" – לא רק לעצמו, אלא לכל שוחר תורה ויהדות באשר הוא. הוא הסביר: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל מכונה." זה היה ניצחון האמת והיהדות על הדיכוי.
הסיפורים על עוז רוחו אינם ייאמנו. אפילו כשאחד החוקרים כיוון אליו אקדח ואמר לו ש"הצעצוע הזה גרם להרבה אנשים לדבר", השיב לו הרבי הריי"צ בגבורה אדירה: "הצעצוע הזה יכול להפחיד את מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, לא יהודי שיש לו אל אחד ועולמות רבים!"
לאחר שחרורו, עבר הרבי לאמריקה, יבשת שנחשבה "קרה" ללהט של קדושה. שם, הוא הדליק אש עצומה של תורה, חסידות, שליחות ומסירות לעם ישראל – אש שממשיכה לבעור בעוצמה עד היום, בזכות אלפי שליחים הפזורים בעולם כולו.
מה אנו לומדים ביום זה?
לא לפחד: לא מהחשכה, לא מהקשיים, לא מהציניות.
להאמין בשליחותנו: גם כשאחרים מרימים גבה.
שהאמת אינה תלויה בזמנים: בגיאוגרפיה או ברוח התקופה – אלא באומץ הלב של מי שנושא אותה.
י"ב-י"ג תמוז נקבעו בכל קהילות אנ"ש כחג הגאולה, יום התוועדות והזדמנות לקבלת החלטות טובות של הוספה בתורה ומצוות, ובייחוד חיזוק לימוד ודרכי החסידות והפצת המעיינות חוצה.
הרבי יוסף יצחק – בזכותך, אנחנו ממשיכים. בזכותך, יהדות חיה גם במקומות שכולם חשבו שכבתה.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכך – עד לגאולה השלמה בפועל ממש, בבניין בית המקדש השלישי, בקרוב ממש!
#יבתמוז #חגהגאולה #הרביהריצ #גאולה #חבדעולמית #מסירותנפש #אמונה #לומדים_ממנו_להמשיך_קדימה
ביום קדוש זה – יום ההולדת וחג הגאולה של הרבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל, אנו עוצרים לרגע ומביטים לאחור – כדי ללמוד איך ממשיכים קדימה.
הרבי הריי"צ נולד בי"ב בתמוז תר"מ (1880), ובמהלך חייו הקדיש כל נשימתו למסירות נפש ממש – כפשוטו – עבור יהדות, תורה וחסידות ברוסיה הקומוניסטית האפלה.
הוא לא רק הנהיג – הוא נלחם. לא בכוח הזרוע, אלא בכוח הרוח. הוא עמד בראש מחתרת רוחנית שהפעילה מקוואות, תלמודי תורה, שחיטה כשרה, ושמירה על שבת – תוך סכנת חיים מתמדת.
וכשהמשטר הסובייטי החליט "להשתיק" אותו – הוא נאסר, נחקר בעינויים, ונידון לעונש מוות. אבל בזכות זעקת יהודים בכל העולם – ובזכות כוחות עליונים – נרשם נס: גזר הדין הומר למאסר, ואז לגלות, ולבסוף – לשחרור מוחלט בי"ב–י"ג בתמוז תרפ"ז.
הוא קרא לכך "יום אשר עשה ה' לי יום חג ומועד", לא רק לעצמו – אלא לכל שוחר תורה ויהדות באשר הוא.
משם עבר הרבי לאמריקה – יבשת שקררה כל להט של קדושה. והוא הדליק שם אש. אש של תורה, חסידות, שליחות ושל מסירות לעם ישראל – אש שנמשכת עד היום.
ביום הזה, אנו לומדים ממנו לא לפחד – לא מהחשכה, לא מהקשיים, לא מהציניות.
אנחנו לומדים להאמין בשליחות שלנו – גם כשאחרים מרימים גבה.
אנחנו לומדים שהאמת לא תלויה בזמנים, בגיאוגרפיה או ברוח התקופה – אלא באומץ הלב של מי שנושא אותה.
רבי יוסף יצחק – בזכותך, אנחנו ממשיכים. בזכותך, יש אלפי שליחים בעולם כולו. בזכותך, יהדות חיה גם במקומות שכולם חשבו שכבתה.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכך – עד לגאולה השלמה בפועל ממש.