יום י' בשבט אינו עוד תאריך בלוח השנה החסידי; הוא נקודת המפגש בין שני עולמות, בין שתי תקופות ובין שני מנהיגים שעיצבו את דמותו של העם היהודי במאה ה-20 וה-21. ביום זה, בשנת תש"י (1950), הסתלק לגנזי מרומים כ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון), ובדיוק שנה לאחר מכן, בשנת תשי"א, קיבל עליו חתנו, כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, את נשיאות חב"ד והחל את המהפכה ששינתה את העולם.
הלוחם ללא חת: מורשתו של הרבי הריי"צ
כדי להבין את עוצמתו של יום י' בשבט, עלינו לחזור אחורה אל רוסיה הסובייטית. הרבי הריי"צ פעל בתקופה של חושך כפול ומכופל. תחת שלטון קומוניסטי עריץ שביקש לעקור כל זכר ליהדות, עמד הרבי כצוק איתן. זו לא הייתה הנהגה של "רבנות" רגילה; זו הייתה מלחמה יומיומית.
הרבי, יחד עם אלפי חסידיו, הקים רשת מחתרתית של תלמודי תורה, מקוואות ובתי כנסת. הוא נאסר, עונה קשות בבית הכלא הסובייטי ואף נידון למוות – אך בנס גלוי ניצל. גם כשגופו היה שבור ורצוץ מהייסורים שעבר, רוחו לא נשברה. כשהגיע לארצות הברית בשנת ת"ש, אל מול האווירה ש"אמריקה היא שונה", הוא הכריז: "אמריקה אינה שונה!", והחל לבנות מחדש את אימפריית התורה והחסידות. מסירות הנפש שלו היא שהניחה את היסודות לכל מה שאנו רואים היום בעולם היהודי.
המהפכה של הדור השביעי: מאמר "באתי לגני"
במלאת שנה להסתלקות חמיו, בהתוועדות י' שבט תשי"א, נשא הרבי מליובאוויטש את מאמר החסידות הראשון שלו – "באתי לגני". במאמר זה הניח הרבי את תוכנית העבודה לדורנו.
המאמר מבוסס על המדרש בשיר השירים: "באתי לגני – למקום שהיה עיקרי בתחילה". הרבי הסביר שעיקר השכינה (דרגת האור הגבוהה ביותר) הייתה כאן, בעולם הזה התחתון. חטא עץ הדעת וחטאי הדורות שאחריו גרמו לשכינה להסתלק למרומים, עד שבאו שבעה צדיקים – מאברהם אבינו ועד משה רבינו – והורידו אותה בחזרה. משה רבינו, שהוא "השביעי", זכה להוריד את השכינה לארץ במתן תורה ובהקמת המשכן.
הרבי הכריז: אנחנו הדור השביעי לאדמו"ר הזקן (מייסד חב"ד), ותפקידנו הוא להשלים את המלאכה. לא בגלל שאנחנו נעלים יותר, אלא כי אנחנו "השביעיים". עלינו להפוך את העולם הזה ל"דירה בתחתונים" – מקום שבו האלוקות לא רק קיימת, אלא גלויה בכל פרט ופרט.
הדרך אל היעד: שטות דקדושה ואהבת ישראל
איך הופכים עולם חומרי ומורכב לדירה לקדוש ברוך הוא? המאמר מסביר שהדרך היא דרך "עצי שיטים" – מלשון "שטות". כשם שיש "שטות דלעומת זה" (מעשים שאינם בהתאם לרצון ה'), עלינו לפעול בדרך של "שטות דקדושה" – עבודה שהיא למעלה מטעם ודעת, למעלה מהמגבלות והחשבונות האישיים שלנו.
עצבות זה רעל שהורג
לו רק היינו יודעים – אדמו"ר הריי"ץ – על תהילים וחומש
לא לרמות – הרבי הרש"ב מליובאוויטש הזהיר את בנו הרבי הריי"ץהמודל לחיקוי הוא אברהם אבינו. הוא לא רק "קרא" בשם ה', אלא "הקריא" – הוא גרם לכל מי שעבר בדרכו להכיר במציאות הבורא. כך גם עבודתנו בדור השביעי: לא להסתגר בד' אמותינו, אלא לצאת החוצה, להפיץ את אור היהדות והחסידות, ולגלות ש"העולם ואלוקות הם דבר אחד ממש".
הנהגות יום ההילולא והתקשרות (י' שבט)
יום י' בשבט הוא יום של "התקשרות". הרבי לימד אותנו שהתקשרות אמיתית לצדיק היא דרך לימוד תורתו והליכה בדרכיו. להלן עיקרי ההנהגות ליום קדוש זה:
- נר נשמה וצדקה: מדליקים נר נשמה (רצוי משעווה) שידלק לאורך כל היממה. לפני תפילת שחרית ולפני מנחה, נותנים צדקה עבור מוסדותיו של הנשיא, עבורנו ועבור בני ביתנו.
- לימוד המאמר: לומדים את מאמר "באתי לגני". המנהג הוא ללמוד בכל שנה פרק אחד לפי סדר השנים (השנה לומדים את פרק ט"ו).
- כתיבת פ"נ (פדיון נפש): ביום זה נהוג לכתוב לרבי בקשות לברכה והצלחה. את הפ"נ מניחים בין דפי ספריו ושולחים לקריאה על הציון הקדוש בקווינס (ה"אוהל"). מי שזכה לראות את פני הרבי, יצייר לעצמו בעת הקריאה כאילו הוא עומד לפניו.
- התוועדות וקבלת החלטות: יש לערוך התוועדות חסידית, לעורר זה את זה לאהבת ישראל וללימוד חסידות, ולקבל החלטות טובות שיחברו אותנו אל הרבי ואל שליחותו.
- חינוך והפצה: להקדיש זמן להסביר לבני הבית על דמותו של הרבי הריי"צ ומסירות נפשו. כמו כן, לבקר בבתי כנסת או בכינוסי נוער ולהפיץ שם מימרה או פתגם מתורת הרבי.
סיכום: אין הדבר תלוי אלא בנו
ביום י' בשבט אנחנו לא רק נזכרים בעבר, אלא מקבלים כוח לעתיד. הרבי מליובאוויטש נתן לכל אחד מאיתנו את "המפתח" לגאולה: המעשה הקטן שלנו, הפיכת ה"שטות" לקדושה, והפצת המעיינות חוצה.
זהו יום שבו אנו מתחייבים מחדש למשימה: להוריד את עיקר השכינה למטה, עד שנזכה לראות במו עינינו את הגאולה האמיתית והשלמה, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.
