לקטנו בשבילך דברי תורה קצרים מרוממים לפרשת נצבים וילך כולל סיפורים ומשלים.

פרשת נצבים וילך – מסרונים, ציטוטים, סטטוסים על פרשת השבוע

סיפור ומשל לפרשת ניצבים

העולם הוא עגול ☕
יזם-קבלן רכש מגרש ברמת-גן במטרה להקים עליו בניין דירות. הוא סבב במספר מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולקח לעצמו פסק זמן בכדי לעיין בהצעות המחיר.
כעבור יום יומיים הוא רואה לפליאתו כיצד נכנסות לאתר הבניה שתי משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים ועוזריהם פורקים את תכולתן. הקבלן רץ לעבר הנהג והחל למחות ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה, ואם יש לקבלן טענות שיפנה למשרד המכירות.
הקבלן מיהר למשרד וטען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה"…
בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. הקבלן שוב שטח את טענותיו. הבוס עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט הבוס היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה העירייה במזומן".
מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?!"
"שב, שב, ידידי", ביקש הבוס בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה. אתה זוכר את אימי האלמנה? את החלפת הצנרת שביצעת ללא תשלום בדירתנו, כשהיית אינסטלטור, ואמרת לה כי את עלות התיקון שילמה העירייה במסגרת שיקום שכונות? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה 'משקר' ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'"…

📖
פרשת השבוע פותחת בערבות ההדדית, "אתם ניצבים היום כולכם" מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ושואבי המים, כולנו ערבים זה לזה.
אם נשכיל להבין כי גלגל החיים מסתובב, נזכור תמיד להביט האחד לשני בגובה העיניים, ולעשות למען הזולת, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ללא הבדל בין מחנות ומגזרים, עדות ושבטים.
כך נזכה שגם אבא שבשמים יביט אל הטוב שבנו, ויכתוב ויחתום את כל אחד ואחת מאתנו לשנה טובה ומתוקה, שנת בריאות וגאולה. שנה בה נזכה כולנו בעז"ה לניסים ונפלאות.

ב"ה ממתק לשבת פרש נצבים וילך תש"פ 2020

בחור צעיר מדרום הארץ נכנס למכולת לקנות כמה מוצרים, בעל המכולת פנה אליו מול הלקוחות האחרים שהיו בחנות ואמר לו "מצטער אבל אני לא יכול למכור לך לפני שתסלק את החוב שלך, אתה כבר חייב לי כמה אלפי שקלים, לך תמצא עבודה ואז תבוא לקנות", הבחור התחיל לבכות ויצא מהחנות, אחד האנשים שעמד בתור היה איש עסקים עשיר, שעצר במכולת לקנות משהו בדרכו לפגישה. לאחר שהמובטל יצא מן החנות, הוא ניגש לבעל המכולת ואמר לו "אני אשלם את החוב שלו, כמה זה יוצא?" בעל המכולת המופתע הביט בו ואמר "אתה לא צריך לשלם עליו, הוא סתם בטלן"."למה אני משלם, זה לא עניין שלך. על כמה עומד החוב שלו?" ענה איש העסקים. בעל המכולת בדק ואמר לו את הסכום שעמד על יותר מ5000 שקל". איש העסקים שלף צ'ק, כתב עליו 7,500 שקל. ואמר "שיהיה לו גם לחודשיים הקרובים", ואז שאל את בעל המכולת "במה הוא עבד?" "הבחור היה נגר" הסביר בעל המכולת. "אבל היום כולם קונים באיקאה".

איש העסקים. נתן לבעל המכולת את כרטיס הביקור שלו, ביקש לתת לבחור ולהגיד לו שיש פה מישהו שמחפש נגר שיעשה לו עבודות בבית. למחרת בבוקר נשמעה דפיקה בדלת. אשתו של איש העסקים פתחה וראתה שם את הנגר, אשתו והתינוקת שלהם. הנגר החזיק עוגת שוקולד בידו. "רצינו להגיד לכם תודה" אמרו לאשתו ההמומה של איש העסקים. "אתם מלאכים משמים". איש העסקים שמע דיבורים מכיוון הדלת, התקרב, הבין במה מדובר והכניסם לביתו, ההבחור הצעיר ישר פתח ואמר: "רציתי להגיד לך תודה על העזרה. הצלת אותנו מחרפת רעב, אבל אני מבטיח להחזיר לך את הכסף בהקדם".

"אתה כנראה לא הבנת, איש יקר", הסביר לו איש העסקים, "לא נתתי לך נדבה. זו הייתה מקדמה. אתה הולך לשפץ לי את המטבח. אתה נגר, לא?" הנגר המובטל הביט בעיניו של איש העסקים ועכשיו העריך אותו עוד יותר. לא רק שנתן לו כסף הוא גם שומר על כבודו ומעניק לו עבודה. מאז, איש העסקים עזר לו להקים עסק של "נגרות והיום הוא מפרנס את משפחתו בכבוד.

פרשת השבוע פותחת במילים "אתם נצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם" וממשיכה "לעברך בברית ה' אלקיך" מסבירים מפרשי התורה שמשה רבנו כרת כאן ברית של ערבות בעם ישראל, "כל ישראל ערבים זה בזה". הרעיון הזה של הערבות ההדדית של עם ישראל לא כל כך מובן כי כידוע בערבות הגדול יותר יכול להיות ערב לקטן יותר אבל לא יתכן שהעשיר לדוגמא ייקח את העני להיות לו ערב, וכאן אומרים שכל ישראל ערבים אחד לשני ללא יוצא מן הכלל, נשאלת השאלה במה יוכל הקטן לערוב לגדול?

בעל התניא מסביר על הפסוק "אתם נצבים היום כולכם" הפירוש הוא שכל ישראל הם כמו "קומה אחת שלמה" כמו גוף שלם של אדם. בגופו של האדם אמנם הראש הוא הכי חשוב אבל בלי הידיים לא יוכל לבצע את כל רעיונותיו ובל הרגליים לא יגיע לשום מקום, אם כן הראש יכול לתרום לידיים ולרגליים את המחשבה והתכנון, אבל את הביצוע וההגעה לכל מקום יתרמו דווקא הידיים והרגליים לראש.

זו הכוונה של הערבות ההדדית בעם ישראל אמנם יש הרבה רמות ודרגות בעם ישראל אבל גם לאדם הפשוט ביותר יש מה לתרום לגדול ולכן הוא יכול לערוב לו. את הפרשה הזו אנחנו קוראים כל שנה לפני ראש השנה כדי להזכיר לנו שהאחדות שלנו היא אמנם אחדות של אנשים שונים אבל היא אחדות של עם אחד שלם, קומה אחת. ובזכות האחדות והדאגה של אחד לשני נזכה שהקב"ה יקיים את חלקו בהסכם ויתן לכולנו ביחד שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

שבת שלום ומבורך

מעשה שסיפר המגיד מדובנא:

"לאבא עשיר היו שלושה בנים, החליט האב לתת מתנה לבניו לקח אותם לחברת ב.מ.וו וקנה לכל אחד את הרכב החדיש ביותר!
לאחר שנה אמר האב לילדים "לאחרונה הצטברו בחיקי חובות גדולים חשבתי לקבל את הרכבים חזרה למוכרם ולהשיב את חובותיי"
כולם נזעקו בבהלה שלא יוכלו להסתדר ללא הרכב
אמר האבא "הרכב ישאר למי שישכנע אותי שהרכב חיוני לו"
לאחר שבוע של הכנה הגיעו שלושת הילדים לאבא
נכנס האח הגדול נפל על רגליו "אתה לא יכול לעשות לי את זה, איך אוכל לקחת את אשתי והילדים לעבודה ולבית הספר"! סיים ויצא
נכנס האח השני עם אשתו וילדיו "אבא הבט בנכדיך ובכלתך איך אתה מסוגל לעשות לעוללים הרכים מעשה שכזה! איך נוכל לסלוח לך על זה? סיים ויצא!
נכנס האח השלישי עם בגדי חג ואמר "קיבלתי את הרכב במתנה לפני שנה ומאז לא זכיתי לומר לך פעם אחת 'תודה' באתי לומר לך תודה אבא יקר ואהוב שקנית ונתת לי להנות מהרכב שנה שלמה, תודה שבזכותך יכלתי לשמח את אשתי וילדיי ולצאת איתם לטיולים" סיים הבן "אבא יקר, הנה מפתחות, אני אוהב אותך ומודה לך על כל רגע שנתת לי את המתנה הנפלאה"
האב התרגש פרץ בבכי חיבק את בנו ואמר "בך בחרתי מכולם ולך אני משאיר את הרכב עוד שנה"!
אומר המגיד "בחודש אלול אנו זועקים "אבינו מלכנו כתבנו לשנה טובה" לפני שאנו מבקשים חיים עוד שנה, אנו חייבים להגיד תודה על כל מה שקיבלנו במהלך השנה שעברה!

שבת שלום זיגדון נועם

הועתק מקבוצת הוואצאפ החיזוק היומי שלי ✍ https://api.whatsapp.com/send

להביא את כל החלקים שבנו / החלק היומי, פרשת ניצבים-וילך / סיון רהב-מאיר:

איך ניגשים לשנה החדשה? הפסוק הראשון בפרשת השבוע יכול לעזור: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקיכם – רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
קודם כל, ניגשים ביחד. "אתם ניצבים היום כולכם". גם המנהיגים והזקנים, גם הנשים והילדים, גם חוטבי העצים ושואבי המים. גם האליטה וגם העמך, כל המגזרים והציבורים, שותפים בסופו של דבר לאותו סיפור. הכותרות מספרות כעת סיפור אחר, אבל לא נוכל לברוח מהאחדות שטבועה בנו.

אבל זה לא מספיק – יש פרשנים שמסבירים שהפסוק הזה לא מדבר רק על חלקי העם, אלא על חלקי האדם. כל החלקים האלה מתקיימים בתוך הנפש שלנו. אנחנו מביאים איתנו לראש השנה את הרגעים בשנה החולפת שבהם היינו "ראשיכם ושבטיכם", הרגעים המוצלחים שבהם היינו בשיא, וגם את התקופות שבהן היינו "חוטב עציך ושואב מימיך", רגעים פחות חזקים, של כישלונות ומצוקה (ובשנה החולפת בהחלט ידענו רגעים כאלה).

בחודש אלול אנחנו אוספים את כל המצבים האלה, מתבוננים לאחור, מסיקים מסקנות, ומתוך כך אנחנו "ניצבים לפני ה' אלוקיכם", בתפילה לשנה טובה ומתוקה.

מספר הרב זלמן וישצקי, השליח בבאזל:

היה זה שבוע לפני ראש השנה, בשנת תשנ"ג (1993). השעה 23:00 בלילה ואני, בחור בן 16 עם תיק כבד על הגב, מסתובב לי בתחנה המרכזית של ירושלים חסר אונים. בעוד רבע שעה יוצא האוטובוס האחרון למקום מגוריי, ואני חייב להיות עליו, ממש חייב, כי מחר בבוקר יש לי טיסה לניו יורק, אני נוסע אל הרבי לחודש החגים. אני חסר אונים, כי חסרים לי עשרה שקלים בשביל לרכוש כרטיס נסיעה. זה לא הרבה כסף, אבל כשאין לך, אז גם קצת נהיה הרבה.

כנראה שראו עלי, כי לפתע ניגש אלי יהודי הדור פנים בעל זקן מאפיר ושאל "בחור, מדוע אתה מסתובב עם פני תשעה באב?" סיפרתי לו, והוא מיד נתן לי עשרה שקלים. ביקשתי: ״תן לי בבקשה את הכתובת שלך, אני רוצה להחזיר לך את הכסף״. אבל הוא הביט בי בפנים מאירות ואמר משפט, שלא עזב אותי מאז: "אתה תחזיר, אבל לא לי. כשתראה פעם מישהו שצריך עזרה, עזור לו, כך תחזיר לי".

בדיוק 14 שנה מאוחר יותר, שוב היה זה שבוע לפני ראש השנה, השעה 16:30 ואני איש צעיר הולך מהר עם מזוודה קטנה בשדה התעופה קנדי בניו יארק. בעוד שעה וחצי אעלה על טיסה הביתה, לבאזל, אני שב משבת אצל הרבי כמנהגי מידי שנה לפני ראש השנה.

לפתע עיני צדות אשה צעירה עם מזוודה גדולה, היא נראית חסרת אונים. ניגשתי ושאלתי. פניה אורו בשמחה של תקוה והיא אמרה: ״איחרתי את הטיסה לארץ. הם מוכנים להעלות אותי על טיסה של חברת 'דלתא', שיוצאת בעוד שעה, אבל מסתבר, שכרטיס האשראי שלי איננו בין לאומי, ואין לי איך לשלם על הטיסה החדשה״.

מבטי ניתק ושב 14 שנה לאחור, הפנים של היהודי המאיר בתחנה המרכזית בירושלים עמדו מולי "אתה תחזיר, אבל לא לי" הוא אמר לי שוב.

״כרטיס האשראי שלי כן בין לאומי״ אמרתי לה, כשאנשי 'דלתא' גיהצו אותו. ״אתה כמו מלאך משמים, ששה ילדים מחכים לי בארץ״ אמרה לי בדמעות, והיא לא ידעה שאני בעיני רוחי נמצא בכלל על יד קו 433 בתחנה המרכזית בירושלים, מביט באושר אל המאיר פנים ההוא ואומר לו "החזרתי".

אם הוא רק היה יודע כמה עלו לי העשרה שקלים שלו מאז ועד היום…

חברים, לא על עצמי באתי לספר, אלא על היהודי האנונימי שלימד אותי ברגע של אמת ועשרה שקלים, מה שלא מלמדים באף ישיבה או אוניברסיטה. הוא לימד אותי להסתכל סביב ולנסות לראות אולי מישהו צריך עזרה, הוא גם לימד אותי פרק על נתינה במאור פנים.

אני מחפש כבר שנים דרך להודות לו על כך, אבל אינני יודע היכן למצוא אותו.
והיום, כשאני מספר את הסיפור הזה ומעביר את המסר הזה שלו הלאה, דומני שזו התודה הכי מתאימה עבורו.

?

את הפסוק הפותח של פרשת 'נצבים', אותה אנו קוראים תמיד בשבת שלפני ראש השנה, פירש הבעל שם טוב כך:

"אתם נצבים היום – כולכם" – התורה מבטיחה שביום ראש השנה, יום הדין, נצא מהמשפט נצבים, בטוחים וזכאים בדין. אך הערובה לכך היא "כולכם", וכאן מונה התורה סוגי מעמדות שונים, הנצבים כולם יחד זה לצד זה.

כאשר כולנו כאחד יחד, בערבות הדדית, אנו זוכים להכתב ולהחתם לשנה טובה ומתוקה ולהתברך בילדים, בבריאות ובפרנסה טובה, ולגאולה שלימה.

שנה טובה ומתוקה, כל שליבך מייחל, ליבי מאחל!

ממתק לשבת פרשת נצבים וילך תשע"ז 2017

ספינת דייגים נקלעה לסערה בלב ים. כל יושביה טבעו, מלבד שני גברים שהצליחו לשחות לאי קטן, שני הניצולים שהיו חברים טובים, עמדו חסרי אונים על האי והבינו שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא להתפלל. עם זאת, כדי לגלות של מי התפילה חזקה יותר, הסכימו השניים לחלק את השטח של האי לשניים, ולהישאר בצדדים מנוגדים.

הדבר הראשון שהם התפללו עבורו היה מזון, למחרת בבוקר, האיש הראשון מצא עץ פרי בצד שלו והוא אכל מכל פירותיו הטובים. לעומת זאת, בצידו השני של האי, האדמה נותרה שוממה.

משראה האיש הראשון שתפילתו התקבלה החל להתפלל למחסה, בגדים ומזון נוסף, ואכן כבמטה קסם, כל משאלותיו התגשמו. עם זאת, האיש השני עדיין נותר מחוסר כל.

בסופו של דבר, התפלל האיש הראשון לספינת הצלה ,בבוקר למחרת, ספינת תיירים עגנה באי בצד שלו, ובלי לחשוב פעמיים הוא עלה על הספינה והותיר את חברו על האי, הוא חשב בליבו: "למה שאהיה חבר של אדם שתפילותיו לא נענות ושאינו ראוי לקבל את ברכותיו של אלוקים?"

אך לפתע, קול רועם משמיים קרא אליו: "למה אתה משאיר את חברך על האי?" "זו המשאלה שלי!" ענה האיש. "אני התפללתי עבורה! אם התפילות שלו לא נענו, כנראה שהוא לא ראוי להן"
"אתה טועה!" ענה לו אלוקים "לחברך הייתה רק תפילה אחת ותפילתו נענתה במלואה, בלעדיה לא היית מקבל את ברכתי"
"באמת?!" התפלא האיש "מה הוא כבר ביקש" "הוא ביקש עבורך שכל תפילותיך ייענו"

*

פרשת השבוע נפתחת במילים "אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם… טפכם נשיכם… מחוטב עציך עד שואב מימך" בזוהר כתוב ש"היום" הכוונה היא לראש השנה, שכשאנו עומדים ביום הדין עלינו לעמוד באחדות כולנו כאחד ואז נזכה בדין,
במאמרי חסידות נשאלת שאלה מדוע לאחר שהתורה כתבה "כולכם" היא מפרטת את כל הסוגים בעם ישראל מהראשים ועד חוטבי העצים ושואבי המים הרי כולכם כולל כבר את כולם ולמה הפירוט?

ועונים על כך שהתורה מלמדת אותנו שבראש השנה, בתחילת העבודה עלינו באמת להתחיל ממקום של כולכם לוודא שכולנו ביחד באותו דף עם אותן מטרות לעבודה ולמרות שלכל אחד מאיתנו תפילה שונה עדיין שנזכור להתפלל גם עבור הזולת, לאחר ראש השנה במשך כל השנה כל אחד צריך להביא לידי ביטוי את המיוחד שהקב"ה נתן לו, ובדרך זו שואב המים יעשה את עבודתו אבל יתפלל להצלחתו של הראש והראש ידאג ויתפלל להצלחתו של שואב המים וביחד הם יזכו למלא את רצון ה' במלואו ויביאו את העולם לייעודו.

יהי רצון שנזכה להיות באמת מאוחדים ולהגיע לראש השנה במצב של ״כולכם״ כולנו ביחד אבל כל אחד עם המתנה המיוחדת שהקב"ה נתן רק לו.

שבת שלום, שנה טובה
וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

מסרון השבוע – פרשת ניצבים-וילך כשהאח הוא אח, האבא הוא אבא!

מעשה בשני אחים שהסתכסכו, עד שהאחד לא הזמין את השני לחתונה. והנה בחתונה גילה בעל השמחה שגם אביו נעדר. כשהתקשר לאביו לשאול מדוע לא בא, השיב האבא: אם האח לא אח, האבא לא אבא!

פרשת השבוע פותחת במילים "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". המילה "היום" היא רמז לראש השנה, עליו נאמר "זה היום תחילת מעשיך". המילה "כולכם" מלמדת כי כדי שנעמוד ניצבים ואיתנים בדין של ראש השנה, המפתח הוא שנחיה בשלום ואחדות.

על כך אנו אומרים בתפילה "ברכנו אבינו – כולנו כאחד". כשכולנו ביחד, זה הכלי לברכת אבינו.

זה הזמן להתפייס ולסלוח. כי כשהאח הוא אח, האבא הוא אבא!

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,
וסליחה אם פגעתי במישהו,
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

מספרים על אותו אדם שהתייצב למשפט כשכולו בטוח בעצמו, חגיגי ומצוחצח. לסובבים התמהים הסביר "השופט הוא אבא שלי"…

וכך מברכת אותנו הפרשה "אתם ניצבים היום כולכם" – שנצא זכאים מיום הדין, בעמידה יציבה ובטוחה.

אך התנאי הוא "ניצבים כולכם" – מראשי השבטים ועד שואבי המים, אנשים, נשים וטף, כולנו צריכים לחוש כאיש אחד בלב אחד. כך נזכה לברכה של אבא, לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט.

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך"

פרשת ניצבים חותמת לנו את השנה שחלפה, ומובילה אותנו היישר אל שנה חדשה.
שנה של אתגרים, חלומות והזדמנויות חדשות.
בכל רגע נתון אנחנו עומדים ניצבים בפני בורא עולם ונותנים דין וחשבון על מעשינו.
גם השנה כולנו נתייצב בפני ה' למשפט חיינו.
ללא מעמדות, ללא הבדלים אחד אחד בתורו.

כל אדם נתקל במהלך חייו בקשיים והתמודדויות שונות, חלקן פשוטות וחלקן מורכבות.
באופן טבעי, אנו רואים בקושי מקום שצריך להשקיע כדי להתמודד איתו. לעיתים זו עבודה קשה מאוד, אך באופן מהותי זו העבודה שדרכה אנו זוכים ונזכה לתקן את המידות שלנו ואת היכולת שלנו להוציא את צלם האלוקים שבנו אל האור.
כולנו נבראנו בצלמו, כולנו הגענו לעולם לאותה המטרה, אל אותו ייעוד..ועלינו להבין את משמעות זיכוך הנפש.

המילה ניצב משמעותה לעמוד.
עלינו לעמוד מאחורי המעשים שלנו, מאחורי החלטות שקיבלנו, מילים שאמרנו וצעדים שנקטנו.
עליי לעמוד זקוף ולהיות מספיק ביקורתי כלפי עצמי שמעשיי נבעו מתוך חשיבה מושכלת, מצפון נקי וכוונות טובות.
לעשות חשבון נפש אמיתי מתוך הלב, היכן טעיתי ומה עליי לתקן, איך אני מתמודד עם הקשיים שלי, ולאן אני לוקח את התובנות שקיבלתי מהם.
אין צורך להתייסר ולשקוע בעבר, אלא להסתכל לפתחה של השנה החדשה כמין ניקוי רוחני שעליי לעבור.
ולכן עליי להגיע לשנה החדשה מלא ושלם.
מלא בטוב וסלחנות, ושלם באמונה ואהבה.
החיים הם מתנה, והמתנה היא טובה וראויה לנו לכן נקבלה בשתי ידיים פתוחות ומחבקות.

שבת שלום ⚘
לעילוי נשמת יעל בת גורגט ת.נ.צ.ב.ה.

ב"ה

‎ממתק לשבת פרשת נצבים תשע"ח 2018

‎מסופר בגמרא בשמו של רבי יהושע שפעם אחת הלך בדרכו וראה ילד קטן יושב על פרשת דרכים אמר לו "מה הדרך הכי טובה לעיר?״ אמר לו הילד ״ישנם שני דרכים: האחת קצרה וארוכה והשניה ארוכה וקצרה״, החליט רבי יהושע ללכת בדרך הקצרה. הוא אכן הגיע לעיר מהר מאוד אבל כשהגיע לעיר ראה שהעיר מוקפת גנות ופרדסים ולא ניתן להיכנס אל העיר. חזר אל הילד ואמר לו: " למה סתם אמרת לי שדרך זו קצרה?״ אמר לו: ״הרי הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה"?

‎בפרשת השבוע אנחנו שומעים את סיום נאום הפרידה של משה רבנו, הוא פונה לעם ישראל ואומר להם ,"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד…"

‎נשאלת השאלה איך אפשר להגיד שאהבת ה' והמצוות שנצטוינו הם קרובים אלינו וקל לקיימם הרי כולנו אנשים חומריים והנטיה הטבעית שלנו היא ללכת אחרי התאוות והרצונות הגשמיים שלנו ולא אחרי התורה והמצוות?

‎מסביר על כך בעל התניא שזה קרוב בגלל האהבה הטבעית שמוסתרת בלבו של כל יהודי ואם כן הוא לא צריך לעורר משהו חדש אלא לגלות משהו שכבר קיים בו ולכן זה קרוב וקל יותר. אבל זה לא לגמרי עונה כי התורה לא מדברת רק על האהבה בלב אלא גם על המעשה "בפיך ובלבבך לעשותו" והרי זה כן קשה? מסביר בעל התניא שאכן יש שתי דרכים האחת קצרה וארוכה, שהיא על ידי כך שיהודי מסתמך על האהבה הטבעית שקיימת בלבו לקב"ה זו דרך קצרה אמנם אבל היא ארוכה כי בסופו של דבר היא לא תוביל אותו לעשייה.

‎יש עוד דרך שהיא ארוכה וקצרה והיא ההתבוננות בגדולת השם ולימוד תורתו שעל ידי ההתעמקות בגדולתו של הקב"ה מעוררים את האהבה שבתוכינו ואהבה זו מסייעת לנו להיות יציבים ושמחים בקיום המצוות. הדרך הזו היא ארוכה אמנם כי היא דורשת לימוד והתעמקות אבל היא קצרה כי על ידי הלימוד אגיע אל היעד בביטחה ואצליח לעורר את האהבה הקבועה בלבי בצורה הגלויה ביותר.

‎יהי רצון שנזכה למלא את יעודנו מתוך שמחה ונעשה את כל ההכנות הנכונות להתחיל את השנה ברגל ושתבוא על כל עם ישראל

שנה של גאולה אמתית ושלימה ונכתב ונחתם כולנו לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה

‎שבת שלום ומבורך !

בדיחות קרש  לראש השנה מילתא דבדיחותא

חשבתי לכתוב ברכה מקורית לכבוד החג, אבל אין לי ראש השנה

רופא יהודי צעיר, גאוות אמו, סיים התמחות ברפואה פלסטית
באחד מבתי החולים הטובים של ניו-יורק
ויצא להתנדב בשמורת אינדיאנים בניו-מכסיקו.
כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאמו הדואגת בברוקלין ומספר לה:
אמא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה לסעודת ראש השנה,
היא אידיאנית ושמה `כוכב זורח`.
נחמד, אומרת אמא.
גם לי יש עכשיו שם אינדיאני, ממשיך הדוקטור.
מהיום אני מבקש שתכני אותי `צבי רץ`.
נחמד מאד , עונה אמא.
למען האמת, קובע הבן, אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני.
איזה צירוף מקרים. התפרצת לדלת פתוחה,
יש לי כבר שם אינדיאני, משיבה אמא.
באמת?, מתפלא הבן.
אתה יכול לקרוא לי `יושבת שבעה`.

ב"ה

ממתק לשבת פרשת נצבים תשע"ט

הרב נחום מרקוביץ הוא איש חסד ואדם עם הרבה מרץ, בצעירותו למד בישיבת חב"ד בברוקלין אבל לא היה לו חשק ללמוד, הוא היה מתנדב במשמר האזרחי של השכונה וכמעט לא השתתף בסדרי הלימוד בישיבה, לילה אחד הוא זכה להכנס לחדרו של הרבי מליובוויטש לשיחה אישית ביחידות. הוא נתן לרבי פתק וכך כתב בו "אני עובד בחברת השמירה, אך אין לי סיפוק אמיתי. איני רואה מה התכלית שלי בחיים? בנוגע ללימוד תורה, פשוט "לא בא לי ללמוד… זה לא מעניין אותי… אני מרגיש שאני כבר יודע הכל… וסיים את הפתק במילים: אבל בכל זאת איכפת לי שלא איכפת לי…"
הרבי התעניין בגילו ובירך אותו ואז אמר לו שישתדל לקבוע עיתים לתורה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה אבל כל פעם 5 דקות ולא יותר ומפעם לפעם יוסיף עוד דקה אחת בלבד.
מספר הרב מרקוביץ: אכן כך עשיתי, התחלתי ללמוד כל יום פרשת השבוע עם פירוש רש"י ובמבט על השעון שזה יהיה 5 דקות ולא יותר !… לא פעם קרה שעצרתי ממש באמצע משפט, באמצע סיפור מרתק. כי הקפדתי על ההוראה "5 דקות ולא יותר".
אבל זה גרם שחשבתי כל היממה על תוכן הלימוד. והשתוקקתי להגיע שוב לאותם 5 דקות להמשיך את הסיפור שנקטע בשיאו ביום האתמול. וכך מפעם לפעם זה גדל ל 6 דקות וכן הלאה.
הרבי בחכמתו ובברכתו החזיר לי את טעם הלימוד. וכך השתנו חיי.
אמנם נתתי מעצמי מעט מאוד בזמן, אבל זה היה "תמיד", וזה השפיע ל'תמיד'.

*

בפרשת השבוע משה רבנו אומר לעם ישראל לקראת מותו שתורה והמצוות שהוא מעביר להם "לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו"
לכאורה לא מובן למה צריך משה לתת לעם ישראל את כל התיאורים האלו במקום להגיד להם ישר שהתורה קרובה לכל אחד? בתורת החסידות מוסבר שכשמשה אומר לא בשמיים היא הוא מדבר לאותו אדם שנמצא בגלות ואומר לעצמו שהתורה קלה ליישום בארץ ישראל שהיא בבחינת שמיים והוא שנמצא מעבר לים לא יוכל לקיים אותה, מלמד אותו משה שגם בהיותו מחוץ לארץ ישראל קרוב אליו הדבר, אבל לא רק למי שנמצא רחוק מארץ ישראל פיזית מדבר משה אלא גם למי שנמצא בארץ אבל הוא במקום רחוק מבחינה רוחנית והוא מרגיש שהתורה היא עבורו בשמיים ובלתי מושגת אומר לו משה קרוב אליך הדבר, התורה הזו קרובה לכל אחד ואם רק תתבונן פנימה תראה שכיהודי אתה קשור לתורה והיא חלק ממך, התבוננות כזו תסיר את ההעלמות וההסתרים והוא יגלה שזה אכן קרוב לו מאוד.
יהי רצון שבימים אלו שלפני ראש השנה נעשה כל אחד את המאמץ להסיר את ההסתרים ונקבל החלטות טובות לשנה הקרובה להוספה בלימוד התורה וקיום המצוות ובזכות זה נזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומתוקה שנה של גאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך! כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

🙂 בדיחות נקיות – מילתא דבדיחותא 🙂

שאלה: “איך יודעים שהיה רדיו בתקופת התורה?”

תשובה: “כי כתוב – וישמע ה’ קול ישראל…”

איש אחד מספר לחבר שלו: חלמתי בלילה שאני מיליונר,
בדיוק כמו אבא שלי!
החבר שאל : מה אבא שלך היה מיליונר?
האיש: לא, אבל גם לו היה חלום כזהג€¦

מה ההבדל בין זקן לגנב?

שגנב בא בלילות וזקן בא בימים

פעם קראתי ספר ברחוב… נתקעתי בעמוד הראשון.

איך קוראים לתופר שאוהב מסיבות?
תשובה: חייט לילה

מהם שלושת ההרים הכי מסוכנים?
הרי האוורסט
הרי האינדיאנים
והרי את מקודשת לי..

אישה נכנסה לבית כנסת וצעקה: "רבי! רבי! רבי!!"
אז הוא ירה בה.

למה קשה להירדם בחו"ל?
כי כולם שם נוכרים

למה כרוב וכרובית לא מתחתנים?
כי הם כרובי משפחה

אם עגבנייה ובצל יתחתנו מי יחתן אותם?
קולורבי

למה אסור לישון ליד גויים?
כי הם נוכרים.

ילד מגיע הביתה ואומר לאביו: אבא, חסכתי חמישה שקלים!
אבא: איך עשית את זה?
ילד: במקום לנסוע באוטובוס רצתי אחריו"
אבא: פראייר! אם היית רודף אחרי מונית היית חוסך 30 שקל!

איש אחד נכנס לבר ומזמין בירה.
כשהוא הולך החוצה לעשן סיגריה  הוא מניח תחתית על הכוס של הבירה ורושם:
"ירקתי בתוך הכוס" בשביל שאף אחד לא יקח לו את הבירה.
כשהוא חזר, הוא מגלה שמישהו כתב לו "חח גם אני!"