לקט דברי תורה קצרים על פרשת השבוע – פרשת בהר אנא שתפו לזיכוי הרבים
ממתק לשבת פרשת בהר תשע"ח
בחור אחד נכנס פעם לחנות כובעים וראה כובע של לורד אנגלי, הכובע מצא חן בעיניו, כמו גם הרעיון, הוא החליט שהיום הוא לורד אנגלי, ורכש את הכובע, הוא יצא לרחוב ואחרי כמה דקות פוגש אותו חבר ואומר לו "אתה נראה היום ממש כמו לורד אנגלי" מחייך הבחור באושר ואומר לו "כן, זה בזכות הכובע שלי" והחבר מסתכל בתמיהה ושואל איזה כובע? הבחור ממשש את ראשו להוריד את הכובע ומגלה שהוא בכלל שכח את הכובע בחנות הכובעים…
בפרשתנו פרשת "בהר" אנחנו קוראים על מצוות השמיטה "כי תבואו אל הארץ… ושבתה הארץ שבת להשם" ובהמשך מפרטת התורה את דיני המצווה "שש שנים תזרע שדך… ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ"
אם נתבונן נראה שמשום מה התורה מתחילה לדבר דבר ראשון על שנת השמיטה, שנת המנוחה, ורק אחר כך מזכירה את ששת שנות העבודה ולכאורה הרי היה צריך להיות הפוך קודם עובדים שש שנים ואז בשנה השביעית נחים?
מוסבר, ששנת השמיטה היא לא רק שנה של מנוחה בגשמיות, באותה שנה מתאספים החקלאים בבתי הכנסת ולומדים תורה ביחד ובאהבת רעים וכך הם צוברים כוחות ומתמלאים בחיות מחודשת, חיות שתחזיק אותם לששת השנים הבאות והתורה מלמדת אותנו שמציאותו האמיתית של היהודי היא דווקא איך שהוא בשנה השביעית, אמנם שש שנים עובדים אבל אנחנו צריכים לזכור שהשנה השביעית שהיא השנה של הקדושה והרוחניות היא השנה שבה יהודי מתחבר לעצמו ולנשמתו, ולכן גם בשש השנים שעובד את האדמה יתנהג בקדושה ובטהרה וכשייסתכלו עליו יראו יהודי של שמיטה, יהודי של קדושה.
כך גם בימי השבוע השבת היא התכלית והשלימות של ימי השבוע, אמנם כל ימי השבוע יהודי מתעסק בענייני החולין, בכל זאת אמורים לראות עליו שהוא יהודי של שבת גם כשהוא לא לובש את כובע השבת שלו.
יהי רצון שנשכיל להיות יהודים של שבת בכל מעשינו ונזכה בקרוב ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בגאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
מסרון השבוע – ספירת העומר
השרוף
מנדי בן ה-3 התעורר מסויט בלילות, זועק בבהלה "אבא, השרוף פה?". זה קרה אחרי שראה את "השרוף" בבית הכנסת של הרבי מליובאוויטש – 770. "השרוף" היה אדם שנפגע מפיצוץ בלון גז, התעוור ופניו התעוותו בצורה מזעזעת – הפנים נשרפו, האף והשפתיים התנפחו. ילדים היו פורצים בבכי היסטרי למראהו.
משה דיקשטיין, אביו של מנדי, ביקש ברכה מהרבי שהטראומה לא תזיק לילד. הרבי השיב שיתפלל למענו.
משה שם לב לתופעה חריגה. דרכו של הרבי עשרות שנים הייתה להתרכז בסידור בזמן שהחזן חוזר על תפילת העמידה. לשם ריכוז, היה תמיד, אבל תמיד, מכסה את המצח בידו.
והנה היו פעמים בודדות בהם הרבי לא כיסה את המצח, משום מה. משה עקב וגילה, כי אלו היו רק הפעמים ש"השרוף" נכח בתפילה מול הרבי.
שאל משה את הרבי מדוע יש פעמים שאינו מכסה את המצח, והרבי השיב ש"זה קשור בעניין של אהבת ישראל". מתוך רגישות אינסופית, הרבי חשש שיחשבו שהוא מכסה את עיניו כדי שלא להביט ב"שרוף".
המפליא הוא, ש"השרוף" עצמו היה עיוור. ובכל זאת הרבי נזהר בכבודו, שמא יבוא אורח ויפרש את כיסוי העיניים בצורה לא נכונה.
עכשיו אפשר לגלות את שמו – קוראים לו שמעון פחימה, והשבוע הלך לעולמו. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.
ואנו נלמד מכך בימי ספירת העומר עד כמה עלינו להיות "שרופים" בנתינת כבוד זה לזה.
שבת שלום!
פרשת בהר מדברת בין השאר על שני ענינים שמיטה ואיסור ריבית שקשור בהם נסיון האמונה שיש לכל יהודי שאם הוא מקיים אותם אז מעלתו גדולה לאין שיעור והוא מכניס את עצמו לתוך כיתה שבה הוא מושגח השגחה פרטית שיש בה גילוי פנים שמימי כלפי האדם והוא יוצא מתוך כיתה שיש בה השגחה כללית ואפילו אם הוא לא ממש מצליח לקיים תורה ומצוות כמו שצריך והראיה לכך שכתוב בפסוק ״רבים מכאובים לרשע והבוטח בה׳ חסד יסובבנו״ וכאן רואים שלמרות שהרשע מקבל על מעשיו מכאובים רבים אך אם יש לו אמונה בה׳ יתברך הוא מסובב בחסד תגמול מה׳ על האמונה בו . ובשמיטה אדם מראה בממשות שהוא מאמין בה׳ שהרי הוא לא עובד באדמה וכן בריבית שהרי הוא יכול לעשות ריווח מכסף על ידי החזר כספי והוא נמנע כי הוא מאמין ויודע שה׳ יתברך אסר זאת וכאן מתורץ לנו השאלה איך בפרשה שלנו הדבר הראשון שמזכירים מכל ה613 מצוות הוא שמיטה ? והתשובה היא כדי שנדע שאמונה בה׳ היא כל כך חשובה שהרי היא מפתח לשאר המצוות שבת שלום ומבורך:)
השבת פרשת בהר
(להחדיר קדושה בגדרי הזמן)
הימים שבין חג-הפסח לחג-השבועות הם ימים מיוחדים, שכן בכל יום ויום מקיימים אנו מצווה מיוחדת – מצוות ספירת העומר. מצווה זו שונה מכל המצוות בשני היבטים:
א) בכל מצווה יש לחפץ שבו מקיימים את המצווה קיום עצמאי, ועניין המצווה הוא בכך, שמשתמשים בחפץ זה לצורך קיום מצווה. לעומת זאת, במצוות ספירת העומר, המצווה היא היוצרת את כל מושג הימים שאותם סופרים ומונים. ב) בכל המצוות, הזמן הוא גורם שקובע מתי יש לקיים את המצווה, ואילו במצוות ספירת העומר סופרים ומונים את הזמן עצמו.
שתי הנקודות הללו מאפיינות גם את פעולתה של התורה בעולם, והדמיון הזה מעמיק את הקשר בין ספירת העומר (שעניינה לשמש הכנה) לחג-השבועות, זמן מתן תורתנו.
אחד ההסברים לעניינה של מצוות ספירת העומר הוא, ש"נצטווינו למנות ממחרת יום-טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד… כי המניין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. הסבר זה מתייחס לפעולתה של ספירת העומר על נפש האדם, אך יש לה השפעה גם על מציאות העולם, כהכנה לפעולתה של התורה על המציאות.
המטרה של התורה היא לגלות בעולם שכל קיומו אינו אלא "בשביל התורה". העולם כולו לא נברא אלא בשביל התורה, ובעת הבריאה התנה הקב"ה עם מעשי בראשית, "אם ישראל מקבלים את התורה, אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". מכאן, שהתורה היא הנותנת לעולם את בסיס קיומו.
גם הפעולה על הזמן היא מעניינו של מתן התורה. הזמן איננו רק פרט בתוך הבריאה, אלא הוא מהגדרים היסודיים של הבריאה כולה. הבריאה מורכבת משני גדרים – מקום וזמן. אי-אפשר לדבר על עניין כלשהו בבריאה מבלי להתייחס לשני ההיבטים הללו – מקומו והזמן שבו התרחש.
מצוות ספירת העומר, שבה סופרים ומונים את הזמן עצמו, היא הכנה למתן-התורה, שמטרתה לחדור לתוך גדרי העולם ולשעבד גם אותם לעבודת ה'. על-ידי שמחדירים את הקדושה האלוקית לתוך גדרי הזמן, יכולים אחר-כך לקיים את שאר המצוות הפרטיות, שכל אחת ואחת מהן מקדשת פרט מסויים נוסף בעולם.
ויהי רצון שתתקיים התפילה שמתפללים לאחר ספירת העומר: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית-המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה" – שאז תהיה התמימות והשלמות המלאה של הספירה, שלמות משולשת, בגאולה השלישית, ובבית-המקדש השלישי, במהרה בימינו אמן סלה.
(על-פי לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 7)
שבת שלום!!!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה
אנא שתפו לזיכוי הרבים
