בנוגע לשנת השמיטה כתוב בפרשתנו "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית" (כה, כ–כא).
יש לפרש ענין זה בדרך החסידות:
ידוע שששת השנים הקודמות לשנת השמיטה הם כנגד 'שית אלפי שנין' של קיום העולם, ושנת השמיטה הינה כנגד האלף הז' שלאחריהם (ראה סנהדרין צז, א. ראב"ע ורמב"ן על פ' ב' כאן ועוד).
ואף כאן נשאלת שאלתם של ישראל "מה נאכל בשנה השביעית גו'": הרי אנו עומדים באלף השישי, בדור נמוך וירוד, וכקושיית הגמרא (יבמות לט, ב) "איכשר דרי?", ואם כן איך ייתכן שעל ידי מעשינו הדלים "נאכל בשנה השביעית", ונוכל לבוא לאלף השביעי?
וכהמשך הפסוקים, גם כאן באה ההבטחה "וציויתי את ברכתי", היינו, שבאם יעשו ישראל את התלוי בהם, הנה אף שמצד עבודתם אין הם שייכים לבוא ל"אלף השביעי" מכל מקום, יתן ה' ברכה מיוחדת בעבודתם, שעל ידה נזכה לבוא לגאולה הקרובה.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 190)
