דברי תורה קצרים ויקהל פקודי

 

מה לומדים מאיקאה? – פרשת ויקהל-פקודי

פרופ' דן אריאלי כתב פעם על "אפקט איקאה": אם אנחנו מרכיבים בעצמנו חפץ שקנינו – אנחנו נקשרים אליו יותר, בגלל המעורבות האישית. מוצר מוכן שמוציאים ישר מהקופסה פשוט לא מעורר כזו הרגשה.

השבוע מסיימים לקרוא את ספר שמות. פרשות ויקהל-פקודי שחותמות את הספר עוסקות בבניית המשכן, והרב פרופ' יונתן זקס הסביר שכמו "אפקט איקאה", צריך לדבר גם על "אפקט המשכן": העם נדרש לפעול, להרכיב, לתרום, לעשות – כדי לבנות מרכז רוחני שילווה אותנו במדבר. אבל למה בעצם? אלוקים הרי יכול לקרוע את ים סוף ולהביא את עשר המכות, אז למה לגרום לנו לעבוד כל כך קשה? התשובה היא שזו הדרך להפוך אותנו ליותר אקטיביים ואכפתיים. לא רק לחכות שירד מן מהשמיים, אלא לפעול בעצמנו במציאות. במהלך ספר שמות, הניסים הוחלפו במעשים.

ילדים שההורים לא עושים עבורם שיעורי בית אלא מלמדים אותם לעמול ולהשקיע – יחושו קשורים יותר לחומר הלימוד. ילדים שיעזרו בימים אלה וינקו את הבית לפסח – יחושו קשורים יותר לליל הסדר. יש עוד אינספור דוגמאות כאלה, וכל אחד יכול לחפש אותן בחייו.

הפרשות שחותמות את ספר שמות מזכירות לנו: המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לזולת היא לא לתת לו מתנה, אלא משימה משמעותית.

שבת שלום!

 

ב"ה ממתק לשבת פרשת פקודי תשפ"ב 2022

אחד מחסידיו של אדמו"ר מסויים נכנס פעם אל הרבי מליבאוויטש לקבל את ברכתו לאחר שהרבי נתן לו את עצתו וברכתו ביקש ממנו שיגיד לו דבר תורה ששמע מרבו לאחרונה, סיפר החסיד שהרבי שלו עשה סיום על מסכת חגיגה בתלמוד שם מדובר על כך שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון והרבי שלו שאל איך אפשר לומר כך הרי אם הם פושעי ישראל איך אפשר לומר שהם מלאים מצוות כרימון?

אמר לו הרבי בפנים רציניות גם אני למדתי את הגמרא הזו ובלבי גם התעוררה שאלה אם הם מלאים מצוות כרימון איך אפשר לקרוא להם פושעי ישראל?…

בפרשת פקודי מסופר על הכנת בגדי הכהן הגדול, מעבר ל4 בגדי הכהנים הפשוטים היו לכהן הגדול עוד 4 בגדים מיוחדים שכללו את החושן עליו היו 12 אבנים טובות ועל כל אבן היה שם של אחד מהשבטים, היה לו אפוד שהיה כמו סינר עם שתי כתפיות ועל כל כתף היתה אבן עם שמות של ששה שבטים והיה לו גם מעיל שעל שוליו מספרת לנו התורה ששמו פעמונים ורימונים על מנת שירעישו בכניסתו אל הקודש,

הכהן הגדול היה שליח ציבור של כל עם ישראל לעשות את עבודת בית המקדש ולכן היה צריך לייצג את כל העם, שלושת הבגדים הללו בעצם ייצגו את כל עם ישראל החושן והאפוד ייצגו בכך שעליהם היו שמות כל השבטים אבל הם ייצגו את עם ישראל כשהם במצב טוב מבחינה רוחנית, במה ייצג הכהן הגדול את פשוטי העם ואת אותם אנשים שאינם ברמה הרוחנית הרצויה? כאן הגיעו הפעמונים והרימונים שהיו בשולי המעיל, שולי המעיל מסמלים את השוליים של עם ישראל, וכאן שמו רימונים שמזכירים לנו שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, והפעמונים שמרעישים מסמלים את הזעקה של יהודי שנמצא רחוק וצריך לצעוק כדי שישמעו את רצונו להתקרב אל הקב"ה, בהיכנס הכהן הגדול לבית המקדש היה חייב שהפעמונים והרימונים ירעישו על מנת שכולם ידעו שהכהן הגדול מייצג את כל העם כולו כולל גם את הפשוטים ואת אלו שלעת עתה נמצאים בשוליים מבחינה רוחנית ורק כך ידע שתפילתו תתקבל עבור כל עם ישראל.

יהי רצון שנדע גם אנחנו לראות בכל יהודי עד כמה הוא מלא מצוות כרימון, נעשה כל מאמץ לקרב אחד את השני ולהתקרב כולנו ביחד לקב"ה ונפעיל את הפעמונים בזעקה אמיתית שרצוננו לראות את הגאולה השלימה בקרוב ממש.

מכל הלב והנשמה נשלח תפילה לברכה והצלחה של אחינו היהודים במדינת אוקראינא, שהקב״ה ישמור עליהם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה – ברכנו אבינו כולנו כאחד!

שבת שלום ומבורך!

סיפור משל ונמשל לפרשת ויקהל פקודי

החיזוק היומי שלי ✍️

מעשה בבחור בעל כשרון אדיר שבוקר אחד התעורר וגילה כשרונותיו עזבו אותו.
הוא רץ ל״סטייפלער״ פרץ בבכי וביקש ברכה שזכרונו יחזור לו.
נענה הסטייפלר ואמר:
״אדם לעמל יולד״
בקש הבחור שיברכו
אמר לו הרב : ״אני לא יכול לקלל אדם, הברכה בעולם זה עמל״.
זה עיקר השכר שאדם מקבל בעולם.
ידוע מאמר הצדיקים שהיה מלך שלקח ארבעה ציירים מיוחדים שיציירו קירותיו
שלושה עבדו וציירו
והרביעי כילה את זמנו בהבל וריק.
ברגע האחרון הביא מראה והניחה מול ציוריהם.
קצפו הציירים האם ייטול שכר כנגד כולם?
המלך הגיע לביקורו ונעמד מול הכתלים.
הוא נהנה מהציור על הקיר הראשון
התפעל מהציור על הקיר השני ושיבח מאוד את הקיר השלישי.
אך הרביעי, הכיל את כל הטובות של כולם.
מה עשה המלך?
ציווה שיתלו על כל קיר שק מלא דינרים זהב ובקיר הרביעי יניחו מראה שתשקף את שאר השקים…  זהו השכר של עבודה בלי יגיעה.

זיגדון נועם

☎ לקבלת חיזוק יומי שלח/י הודעת וואצאפ ל- 052-8930233 נועם
➖➖➖➖➖➖➖➖➖➖➖

דבר תורה קצרצר לפרשיות ויקהל פקודי

הנה נקודה למחשבה לימים אלה, שכתבה ד"ר רקפת בן ישי:

"העיקר הבריאות. אנחנו כל כך רגילים לביטוי הזה, במיוחד בתקופה האחרונה, אבל האם חשבנו לרגע אם הוא בכלל נכון? האם באמת העיקר בחיים הוא הבריאות? כמעט 40 פסוקים מקדישה התורה לתיאור כל בריאת העולם, אבל מעשה המשכן שמתואר בפרשות שלנו, תופס כ-400 פסוקים. כלומר, התורה מקדישה הרבה יותר תשומת לב לקרשים, בדים וכלים מעשי ידי אדם מאשר לכל פלאי הטבע והבריאה.

יש כאן מסר עמוק: בריאת העולם היא רק הבסיס, העיקר הוא מה אנחנו עושים בעולם. בריאות האדם היא רק הבסיס. העיקר הוא מה אנחנו עושים עם הבריאות הזו. לא באנו לעולם הזה רק כדי לשרוד, אלא כדי לבנות ולהיבנות, לעשות טוב וליצוק תוכן ומשמעות אל תוך חיינו. הבריאות הגופנית היא תנאי חשוב, ובשנה האחרונה כולנו נזכרנו כמה היא חיונית, אבל היא לא המטרה הסופית.

חז"ל קובעים שהשכינה נמצאת ליד ראשו של אדם חולה. כלומר, לאדם חולה יש תודעה אחרת, הוא עסוק בחשבון נפש, בהתבוננות מחודשת על המשמעות של חייו. בשנה האחרונה, כל העולם היה בבחינת 'חולה'. אין אדם שלא שאל שאלות מהותיות יותר, שלא יצא מהשגרה של בית-לימודים-עבודה ונאלץ לחשוב על התכלית והמהות. עכשיו, כשנראה שאנחנו יוצאים מזה, כשאנחנו מתחילים להבריא, צריך לשאול את עצמנו מה למדנו, מה נשנה בחיינו, מה נעשה עם הבריאות".

ממתק לשבת פרשת ויקהל פקודי תשע"ז

‎מספר שליח הרבי בבנגקוק:
באחד השיעורים שמסרתי בבית חב"ד בבנגקוק פנה אלי אחד המטיילים בשאלה, האם באמת הפרטים הקטנים כל כך חשובים לאלוקים? האם באמת משנה לו אם אדליק את האור בשבת? או אחכה דווקא שש שעות אחרי אכילת בשר?

‎סיפרתי לו על הרב אהרן מוס מאוסטרליה, שיש לו אתר לשאלות ותשובות ביהדות, מישהו מהגולשים שאל אותו את השאלה הזו, והוא לא ענה, כשעברו כמה ימים, כתב לו אותו גולש ״בדרך כלל אתה עונה מיד, האם עלי להסיק שהפעם אין לך תשובה?״ תשובתו של הרב לא איחרה לבוא ״האמת היא שמיד כשהגיעה השאלה ישבתי לכתוב תשובה, אבל כשהקלדתי את כתובת המייל שלך, בטעות כתבתי ״gmailcom״ ושכחתי את הנקודה באמצע, וכמובן שהמייל לא הגיע ליעדו, כששאלתי את טכנאי המחשבים שלי למה זה לא עובר? הוא אמר לי שזה בגלל הנקודה החסרה, שאלתי אותו, ״זה

לא נראה לך קטנוני להחזיר מייל בגלל נקודה? הרי זה ברור שכוונתי הייתה לג׳ימייל, והוא הסביר לי שבשפת האינטרנט כל נקודה חשובה ובלעדיה המייל לא יעבור, לכן אם אתה רוצה להבין את חשיבות הנקודה באינטרנט -לך תלמד אינטרנט, אם אתה רוצה להבין את חשיבות הנקודה הקטנה ביהדות, את חשיבות הפרטים הקטנים- לך תלמד יהדות!

*

‎הסברתי לאותו מטייל שהקשר שלנו עם אלוקים הוא פריבילגיה מיוחדת ומתנה גדולה! ואך טבעי הוא שכמו שאדם פשוט לא יוכל להיפגש עם המלך ולהתחבק איתו אלא אם כן המלך יחפוץ בכך, כך גם האפשרות שלנו לקשר עם הקב״ה היא רק בזכות זה שהוא רצה ואיפשר קשר איתנו. קשר זה מותנה בכך שזה יהיה בדיוק בצורה שהוא ציווה עלינו. הוא נתן לנו את מספרו האישי "613" ואמר לנו שבאמצעות 613 המצוות האלו נוכל להתחבר איתו – באמצעות כולם יחד ובאמצעות כל פרט ופרט ממצוות אלו. זה החיבוק שלנו עם המלך. לכן דווקא אם נקיים את הסיסמא מבלי להחסיר אות או ספרה אחת יווצר הקשר בצורה הנכונה.

‎זו בדיוק הנקודה שאנחנו רואים בפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלו. אנחנו קוראים על הציווי לבנות משכן ועל הבנייה בפועל. התורה מפרטת על המשכן ועל כל כליו, בדיוק את גודלם וצורתם ומאיזה חומרים הם צריכים להיות, עם המון פרטים שלכאורה לא נראים משמעותיים, משה אומר לעם ישראל על פי ציווי השם, כי גם אם לפעמים כשמסתכלים על התמונה הכללית, לא שמים לב לחשיבות הפרטים, הרי כשמתקרבים נשים לב שכל פרט חשוב, כשאתם הולכים לבנות בית ומשכן להשם, שימו לב לפרטים הקטנים שיבואו לידי ביטוי, לא רק במשכן שתבנו אלא גם בחייכם הפרטיים, וכך תזכו להשראת השכינה בתוככם .

*

‎יהי רצון שנזכה לבנות את המשכן בתוכנו ולראות את אלוקים בכל הפרטים הקטנים בחיינו ובע"ה בקרוב נזכה להשראת השכינה בבית המקדש בגאולה שלימה.

מסרון השבוע – פרשת ויקהל-פקודי
חתן, כלה וחופה

יצא לי להיות בכמה חופות לאחרונה. שאלתי את עצמי: יש חתן, יש כלה, יש טבעת, אז למה הם אמורים להיות מתחת לחופה?

השבוע אנו מחברים שתי פרשיות מנוגדות – ויקהל ופקודי. "ויקהל" מייצג את האיחוד של כולם ביחד, ואילו "פקודי" מייצג את ספירת כל אחד לחוד.

חיבור הפרשיות מלמד לחבר בין "אני" ו"אנחנו":
קודם כל ויקהל, אנחנו. עלינו לדאוג לטובת הכלל, להקריב למען העם.
אחר כך גם פקודי, אני. יש לתת מקום לכל אחד באופן אינדיבידואלי, לממש את הייחודיות האישית.

זה הרעיון של חופה. הדבק האמיתי הוא הכלל שגדול מסך חלקיו. החתן והכלה מקימים יחד משהו גדול משניהם – בית ומשפחה. לכן שניהם צריכים להיות מתחת לחופה אחת. עליהן חעשות הכול לטפח את הבית המשותף.
אך לא די לדאוג לכלל. כל אחד מבני הזוג אמור לבטא את עצמו ולתת מקום לביטוי הייחודי של בן הזוג.

איך אמר רבי אריה לוין: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת לנו…

שבת שלום וחודש טוב!
הרב חיים הבר
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

חבל על הזמן

שעון הקיץ תפס את כולנו לא מוכנים, חבל"ז. כל כך הרבה תכננו לעשות בשעה שנעלמה לה פתאום…

בדמי הכיס שקיבל רבי יוסף יצחק (הריי"צ) מאביו בילדותו, בגין שינון משניות בעל פה, הוא התלבט אם לקנות ספרי קודש או שעון. בסוף הוא בחר בשעון שיזכיר לו לנצל את הזמן וללמוד בספרים…

בשבת שלפני חודש ניסן, נקרא ל'מפטיר' בפרשת 'החודש' בה קיבל עם ישראל, לקראת יציאת מצרים, את מצוותו הראשונה לקדש את החודשים, ולקבוע את זמני המועדים. המסר הנצחי הוא קדושת וניצול הזמן. רגעים קטנים ויקרים, יוצרים חיים מלאי משמעות.

 

השבת פרשת ויקהל פקודי ( כוחו של מעשה גשמי)

פרשת פקודי נפתחת בפסוק "אלה פקודי המשכן", ובהמשך מופיע דיווח על כמויות הזהב, הכסף והנחושת שנאספו לצורך עבודת המשכן, ועל השימושים שנעשו בהן. מפרשים מסבירים, שמשה רבנו ראה צורך למסור דין-וחשבון מפורט של כל הנדבות שעברו תחת ידיו, ובכך להורות לגבאי-הצדקה את חובתם להיות נקיים מה' ומישראל.

אולם עיון בדיווח זה מגלה מיד כי הוא חלקי ביותר. מופיע פירוט של השימושים בכסף ובנחושת בלבד, אך אין פירוט על שימושיו של הזהב. גם הסיכום של הכסף מתייחס רק לתרומת 'מחצית השקל' ולא לתרומות שניתנו כחלק מנדבת המשכן. אין דיווח של עשרה חומרים נוספים (תכלת, ארגמן וכו') שניתנו לצורך המשכן. כמו-כן, התורה סיפרה שהתרומות היו "והותר", ואין פירוט כמה היו העודפים ומה נעשה בהם.

רש"י אומר, שכאן "נמנו כל משקלי נדבת המשכן". כלומר, אין כאן יומרה להגיש דוח מפורט של כל הנדבות ושימושיהן, אלא לפרט את משקל הנדבות העיקריות שניתנו למשכן.

התורה מספרת לנו בכך, שמשה רבנו, כממונה על הקמת המשכן, ניהל חשבון של כל התרומות והנדבות. לכן אין צורך לפרט את כל הפריטים ואת כל החומרים ושימושיהם, אלא די בפירוט כללי של החומרים העיקריים. דוגמאות אלה מלמדות, שמשה רבנו ניהל את כל התרומות כראוי לממונה אמיתי.

ברשימה זו יש דבר בעל משמעות עמוקה. משה מציין דווקא את משקל הדברים ולא את ערכם. משקל מסמל את הצד החומרי של הדבר, ואילו ערכו מסמל את צידו הרוחני, ובתרומת המשכן נמנים הדברים דווקא לפי משקלם.

בחיי האדם, 'משקל' מסמל את עצם העשייה, וה'ערך' מסמל את הכוונות והמשמעויות הטמונות בה. כשיהודי מקיים מצווה, יש כאן עצם המעשה של קיום המצווה, ויש הכוונות והתחושות שעומדות מאחורי המעשה היבש. והנה, לגבי עשיית משכן לה' מציינים דווקא את ה'משקל' – את עצם המעשה.

יש כאן הוראה נצחית, שהמשכן שכל יהודי צריך לעשות לקב"ה אינו נעשה רק על-ידי פעילות רוחנית של כוונה ורגש, אלא גם על-ידי פעולה גשמית, ארצית. כשיהודי עושה מעשה גשמי אשר "פוקד על-פי משה" – נעשים המעשים הגשמיים שלו משכן לשכינה.

ועד כדי כך, שגם ה'מטבע' שיהודי נותן, נעשה "מטבע של אש" – הוא נעשה חדור באש הנשמה האלוקית שבקרבו. בכך אכן נבנה משכן פרטי לה', ודבר זה ממהר עוד יותר את בניין בית-המקדש הכללי השלישי, שבו יתגלה הקב"ה בעצמו תיכף ומיד ממש.

(על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 272)

שבת שלום !!!
מוקדש לזכות הת' מנחם מנדל בן נחמה דינה לרפואה שלימה

 

 

מסרון קצר לפרשת ויקהל מאיזה צד שלא תקראו את זה

בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ניסתה גולדה מאיר לשכנע את קיסינג'ר לעמוד לימינה של ישראל. קיסינג'ר השיב לה: קודם כל אני אמריקני, אחר־כך מזכיר המדינה של ארצות הברית ורק אחר־כך יהודי… גולדה הגיבה: באנגלית כותבים את זה משמאל לימין, אבל אצלנו בישראל קוראים מימין לשמאל…

כאשר אלוקים נתן למשה את מצוות מחצית השקל לטובת הקמת המשכן, עליה נקרא השבת, הוא הראה לו מטבע של אש.
בכך רומז לו אלוקים, בין היתר, שכמו שאיננו מפסידים כשאנו נותנים למישהו אחר מהאש שלנו, שהיא משאב רוחני בלתי מתכלה, כך הצדקה אינה מחסרת מהנותן.

וכך גם המילה "ונתנו" נקראת משני הכיוונים, להורות שכל נתינה מחזירה את עצמה לנותן.

 

 

ממתק לשבת פרשת ויקהל תשע"ט

נער צעיר ישב פעם אצל סבו העשיר וביקש לדעת כיצד התעשר, סיפר לו הסבא "כשהייתי ילד קטן נפטרו הורי, נותרתי לבדי והייתי רעב ללחם, ראה אותי איש טוב ונתן לי תפוח, התפוח היה מאוד יפה והחלטתי למנף אותו ניקיתי את התפוח עד שהיה מבריק נעמדתי בשוק והצעתי אותו למכירה, עבר מישהו וקנה אותו בעשר רובל, בכסף זה קניתי שני תפוחים יפים וגם אותם הברקתי ומכרתי אותם בכפול, וכך מיום ליום התרחב הדוכן שלי, יום אחד הודיעו לי שהדוד שלי נפטר והוריש לי את כל כספו וכך התעשרתי…"

הסבא המשיך ואמר לנכד "בטח תחשוב שסתם בזבזתי את זמני במכירת תפוחים, אבל החבר של הדוד סיפר לי שנים אחר כך שהדוד החליט להוריש לי את כספו רק אחרי ששמע שאני מתאמץ ועובד קשה לפרנסתי.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הציווי "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה' אלוקיך" לומדים חז"ל שגם העבודה בששת הימים היא ציווי אלוקי אלא שעל האדם לזכור שגם העבודה שהוא עושה במשך השבוע היא רק כלי לברכת השם ובסופו של דבר ברכת השם היא תעשיר, יכול אדם לומר אם השם מפרנס אותי הרי הוא יכול לעשות את זה בלי עבודתי, למה שאתאמץ? באה התורה ומזכירה לי שיש ציווי לאדם לעבוד וכפי שנאמר "אשר ברא אלוקים לעשות" הקב"ה נתן לנו עולם שעלינו לעבוד בו ולתקנו ועל האדם לזכור שהוא אמנם צריך לעשות את התלוי בו ובסופו של דבר ברכת השם היא תעשיר.

את הציווי על העבודה במשך השבוע והמנוחה בשבת כתבה לנו התורה תוך כדי הציווי על מלאכת המשכן כדי ללמד אותנו שגם בעבודת האדם ביום יום ביכולתו להשרות את השכינה בכל מעשה ידיו אם רק יעשה את זה בצורה הנכונה ובאמונה המלאה שכל עבודתו היא רק ככלי לברכת השם.

יהי רצון שנזכור את תפקידנו ועבודתנו בעולם ונזכה לראות את ברכת השם בכל מעשה ידינו כדרך להפיכת העולם למקום טוב ומושלם יותר וכהכנה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

בפרשת פקודי המסיימת את ספר שמות מתוארת הקמת המשכן והשראת השכינה במשכן והתורה מסיימת במילים "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל" מפסוק זה נשמע שדווקא כשהענן עולה מעל המשכן וכביכול השכינה מסתלקת מעם ישראל דווקא אז הם מתקרבים לארץ ישראל, לכאורה זה נוגד את ההגיון הרי ההתקרבות לארץ היתה צריכה להיות תמיד דווקא כשהשכינה שורה עליהם?
אלא שתכלית הבריאה היא לעשות לקב"ה דירה דווקא בתחתונים, כשהשכינה נמצאת ושורה אין אתגר ולכן זה לא מספיק מקרב אותנו, כשהשכינה נעלמת כביכול ואנחנו עובדים קשה בכוח שלנו זה מה שמקרב אותנו ומביא אותנו לארץ ישראל.
לכל אחד מאיתנו יש אתגרים וקשיים בחיים ולפעמים עולה בלבנו השאלה למה עשה ה' ככה? למה הוא מאתגר אותי כל כך? האם לא יותר פשוט שיתן לי כל מה שצריך ואז אוכל לעבוד אותו בשמחה ובקלות, באה התורה ואומרת לנו שדווקא בהעלות הענן ייסעו, כשאתה מאותגר אתה מוציא את הכוחות האמיתיים והפנימיים שלך ומגיע למקומות יותר גבוהים ומתקרב יותר לארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה כבר לסיים את העבודה הקשה ולהגיע עם כל עם ישראל לארץ ישראל בגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך