בס"ד משפט מחזק לקראת שבת קודש

דברי תורה קצרים לפרשת שמות

פרשת שמות, דברי תורה, סטטוסים, באנרים שיעורי תורה בווידאו ועוד על פרשת השבוע. מוכן לשיתוף והפצה!

ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשפ"א 2021

היה פעם איש עסקים שהיה עשיר גדול, עסקיו שאבו אותו כל כך שלא היה לו פנאי לכלום מלבד לדבר אחד, תחביב היה לו לקנות סוסים מגזע משובח, בכל הזדמנות שהיה שומע על יריד של סוסים היה עוזב את כל עיסוקיו ונוסע ליריד לרכוש עוד סוס גזעי, יום אחד יצא ליריד מרוחק, רתם לעגלתו שניים מסוסיו המשובחים אחד מזן מצרי והשני סוס הודי ויצא לדרכו.
הסוסים שעטו בהרמוניה ושימחו את העשיר שיש לו כאלו סוסים מיוחדים אך לפתע התמלאו השמים בעננים והחלו לרדת גשמים חזקים מאוד, הסוסים החלו להתמרד האחד מושך ימינה והשני שמאלה, העשיר מכה אותם בשוט אבל כלום לא עוזר, הסוסים ממשיכים למשוך כל אחד לצד אחר ומהר מאוד העשיר מוצא את עצמו עם שני סוסיו שקועים בבוץ ללא יכולת להמשיך בדרכו, טיפס העשיר על העגלה וחיכה לעזרה, והנה מרחוק הוא רואה איש זקן יושב על עגלת קרשים פשוטה רתומה לשני סוסים זקנים כחושים ולהפתעתו הסוסים הזקנים עוברים את הביצה בקלות וממשיכים הלאה,


העשיר קורא לזקן שיעצור, הזקן עוצר והעשיר מספר לו על הסוסים המשובחים שלו שלא מצליחים להיחלץ מהבוץ ומתפלא על הסוסים הזקנים שהצליחו לעבור כך בקלות. חייך הזקן ושאל: מה המקור של הסוס האפור? והעשיר עונה "מהודו" והשחור? "ממצרים" השיב העשיר, "עכשיו הכל מובן" אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד לעצמו, אבל שניהם יחד לא מסתדרים, הסוסים שלי הם אחים, הם גדלו באותה אורווה ואכלו מאותו אבוס, כל מכה שאני נותן לאחד השני מתגייס לעזרתו כי לא רוצה לראות את אחיו סובל, לכן הם מצליחים לצאת מכל ביצה טובענית, הסוסים שלך זרים אחד לשני ואינם כואבים האחד את כאבו של זולתו וכל אחד דואג לעצמו לכן אינם מצליחים ביחד.
בפרשתנו, פרשת שמות אנחנו קוראים על כך שמשה רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והורג אותו, למחרת הוא רואה שני יהודים רבים "ויאמר לרשע למה תכה רעך" והיהודי עונה לו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" ממשיך הפסוק "ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר"
במדרש מוסבר שבאמירתו זו משה רבנו לא רק חשש לעצמו אלא שמשה כל הזמן לא הבין מדוע נגזר על עם ישראל שיעבוד כה קשה, אך כשראה את פירוד הלבבות בעם ישראל אמר "אכן נודע הדבר" אם עם ישראל לא מאוחדים אכן למצרים יש כוח לשעבד אותם.


לכאורה ניתן לשאול הרי באותה תקופה היו בעם ישראל כאלו שחטאו בכל מיני חטאים ואפילו בעבודה זרה ועדיין משה רבנו לא מבין למה הם משתעבדים ודווקא כשרואה שאין אהבת ישראל ביניהם זה מסביר לו את הגלות?
מוסבר על כך בתורת החסידות שהבחירה של הקב"ה בעם ישראל היא בחירה שלמעלה מהגיון ולא תלויה במעשה כזה או אחר, הקב"ה אוהב את עם ישראל כמו שהם ולכן גם החטאים הכי גדולים לא מפרידים בין עם ישראל לקב"ה אבל פירוד ומחלוקת בעם ישראל פוגעים בעצם מהותו של עם ישראל כעם ולכן זה גורם למצרים להצליח לשלוט בהם, בסופו של דבר דווקא קושי השעבוד הוא זה שהוריד את גאוותם של עם ישראל וגרם להם להתאחד מחדש ובזכות זה זכו להיגאל ממצרים.


יהי רצון שלא נצטרך את אויבנו על מנת להתאחד אלא נלמד שכוחנו הוא דווקא באחדותנו ובזכות זה שנחזק את האחדות בינינו נזכה למגר את כל אויבנו ונהיה ראויים לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך

פרשת שמות עבודת פרך ופרנסה🕙דקה תורה
ציטוט מחזק לשבת
"שבת היא גדולה מהעולם הבא, כי השבת היא המעיין שממנו נלקח העולם הבא." ~ רבי ברוך ממז'יבוז'

פרשת שמות "מנוחת נפש הבוטח"

בנוהג שבעולם, כתב פעם הרבי לאדם שהיה במצב בריאותי מורכב, שרק אחרי הרפואה וההחלמה מגיע תורה של השמחה. אך על פי הגישה החסידית הציע הרבי, להקדים את השמחה 'על החשבון', ולבטא אותה במחשבות, דיבורים ומעשים של שמחה, מתוך אמונה וביטחון שכך אכן יהיה.

הביטחון שאלוקים יכול ברגע אחד לשנות את המצב ולהפוך אותו מקצה לקצה, הוא עצמו זה שעושה אותנו ראויים להשפעת החסד מלמעלה להטבת המצב. כנאמר "הבוטח בהשם – חסד יסובבנו".
וכך בפרשת שמות, גם בתוך השואה המצרית לא איבדו בני ישראל את האמונה והבטחון, שהובילו בסופו של דבר לגאולה.
המילה דאגה מורכבת מהאותיות א-ה, בניכוי האות ב. כיון שאם יש ביטחון, אין דאגה…
וכלשון רבנו בחיי בספרו 'חובת הלבבות', "מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח" – – –

חיזוק הבטחון השמחה

לזכרם / החלק היומי, פרשת שמות דבר תורה / סיון רהב-מאיר:

"ממשה עד משה לא קם כמשה" – כך נהוג לומר על משה רבנו, שמוזכר לראשונה בפרשת השבוע, ביציאת מצרים, ועל רבי משה בן מימון, הרמב"ם, שנפטר בדיוק היום לפני 816 שנים.
קשה להגזים בחשיבות של משה רבנו, שהשפיע על התרבות העולמית כולה. קשה להגזים גם בחשיבות של הרמב"ם – פוסק הלכה ופילוסוף, אסטרונום ורופא, מנהיג ומחנך. מה אנחנו הקטנים יכולים ללמוד מהם?

קודם כל, שניהם היו אנשים גדולים שהשקיעו במי שקטן מהם. משה רבנו דאג לזולת, מהכבשה בעדר שלו ועד לאחרון הפועלים המשועבדים במצרים. הפרשנים מסבירים שלא סתם קוראים לו משה: כמו שמשו אותו מן המים, תפקידו למשות אותנו ממצרים לארץ ישראל, למשות אותנו מתוך הבורות והבערות אל חיים של חירות ותורה. גם הרמב"ם השתמש בכישרונו העצום כדי להשפיע: הוא חינך, שלח אגרות לקהילות רחוקות, כתב ספרים פילוסופיים אבל גם ספרים נגישים ביותר, כדי שכולם-כולם יבינו את התורה.

שנית, שניהם ייצגו את היהדות בפני העולם כולו בכבוד, בתבונה, ברגישות. בתקופה שבה מנסים להציג את היהדות כבעיה ולא כפתרון, חשוב לזכור את שתי הדמויות האלה: אנחנו מתחילים לקרוא השבוע בתורת משה, ואנחנו ממשיכים ללמוד את כתביו של מי שנפטר לפני 816 שנים.

ממשה עד משה לא קם כמשה, ובמובן מסוים, שניהם עדיין מושים אותנו.

הרמב"ם - פתגם יומי

מיהו מנהיג אמיתי? / החלק היומי, פרשת שמות דבר תורה קצר / סיון רהב-מאיר:

  1. מנהיג יכול לגדול אפילו בבית של פרעה כ"נסיך מצרים" אבל לא לשכוח את עמו וזהותו. יש לו אומץ לעמוד מול פרעה, שליט האימפריה הגדולה בתבל והאיש שגם גידל ואימץ אותו, ולומר לו את האמת בפנים.
  2. מנהיג הוא לאו דווקא כריזמטי. הוא יכול להיות מגמגם, כבד-פה, ולא נואם כיכרות. הוא בעצמו לא טוען שהוא מושלם, אלא מעלה את חסרונותיו האלה בלא בושה ואומר: כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
  3. מנהיג עובד בשיתוף פעולה מירבי, עם כמה שפחות דורסנות, קנאה, שנאה ותחרות. הוא יוצא לדרך עם אהרון אחיו ועם מרים אחותו, כשכל אחד משתמש בכישרונות שלו.
  4. מנהיג לא אומר שצריך "להחליף את העם" או "להחליף את התורה" או "להחליף את הארץ". הוא נאמן ומסור לעם גם כשהוא טועה וחוטא, הוא לא מתייאש למרות הקושי להנחיל את התורה, וממשיך בדרך גם כשלחלק מהעם אין רצון להמשיך לארץ ישראל.
  5. מנהיג לא מייחס רק לעצמו את הצלחתו. הוא אדם מאמין ויודע שהוא רק שליח. האיש הכי חשוב ביציאת מצרים הוא גם האיש הכי עניו במהלך הזה.

אנחנו כמובן לא מצפים מנבחרינו להיות משה רבנו, אבל הפרשות שילוו מעכשיו את הבחירות מזכירות לנו שיש לאן לשאוף.

בס"ד משפט מחזק לקראת שבת קודש
"בשבת בא העונג העליון לידי גילוי ממש." ~ רבי שניאור זלמן מלאדי

ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ח 2017

מיכאל הדייג נקלע יום אחד לסערה בים, הסירה שלו נשברה ורק במאמצים מרובים הצליח להגיע לאי בלב ים, עברו ימים מיכאל כבר התרגל לחיות באי הבודד, בנה לעצמו בקתת עץ והיא היתה לו לבית ומחסה מפני הגשמים והחום, לילה אחד מיכאל יצא לדוג דגים כדי להשביע את רעבונו וכשחזר אל החוף כולו רטוב הדליק מדורה כדי להתחמם קצת, אך ברגע אחד המדורה הבעירה קרשים שהיו בסמוך, ולפני שמיכאל הספיק למצמץ בקתתו האהובה עלתה באש, הוא לא האמין למראה עיניו. אחרי כל האסונות שפקדו אותו, גם הדבר היחיד שהיה ברשותו עלה באש?! הוא הביט בטרוניה כלפי השמיים וזעק: "למה זה מגיע לי"? הוא העביר את הלילה כשהוא ממרר בבכי, עד שבחצות הלילה הופיעה באופק – ספינה, "איך מצאתם אותי"? שאל מיכאל בהתרגשות כשדמעות גיל שוטפות את לחייו.
"מה זאת אומרת"? שאל רב החובל בתמיהה, "בזכות האש הגדולה שהדלקת כדי להזעיק אותנו".

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה רבנו שגודל ורואה את סבלם של אחיו במצרים, מנסה לעזור להם אך נאלץ לברוח לאחר שהרג מצרי כדי להציל יהודי, משה יושב בחוסר מנוחה ובדאגה כבדה לעתיד אחיו בגלות מצרים, יום אחד בעודו רועה את צאן חותנו הוא רואה מחזה מוזר, "הסנה בוער באש והסנה איננו אכל", סנה הוא צמח קוצני יבש ומשה רואה דבר לא טבעי, צמח שאמור להישרף על ידי האש ואיננו נשרף, אומר המדרש מדוע התגלה הקב"ה אל משה דווקא בסנה הבוער? כי בזה הרגיע את דאגתו "כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצרים אינם יכולים לכלות את ישראל".

*

בהתגלות הראשונה של הקב"ה למשה רבנו הוא מעביר לכולנו מסר הן כעם והן לכל אחד מאתנו כפרט, עם ישראל בכל הדורות ראה איך ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" אבל בסופו של דבר לא הצליחו לכלותנו כי "הקב"ה מצילנו מידם" וכך גם יהודי כפרט צריך לדעת שגם כשהדברים לא קורים בדיוק כפי שהוא תכנן ולפעמים נראה לו שהיה רוצה לתכנן אחרת עליו לזכור שיש מי שמתכנן את הדברים ודואג שהכל יהיה לטובה.

*

יהי רצון שנזכה תמיד לראות את הטוב הנראה והנגלה וכפי שזכינו לראות ביציאת מצרים נזכה בקרוב לראות נפלאות בגאולה השלימה.

שבת שלום ומבורך! וגשמי ברכה…

ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ט 2019

היה פעם מלך, שמינה שני חברי ילדות שלו להיות שרים בממלכתו, המלך מאוד אהב את חבריו והפקיד בידם הרבה מסודות הממלכה,
פעם כשהמלך היה באחת ממסעותיו, מעלו שני החברים ופגעו באימון הרב שהמלך נתן בהם, למלך לא היתה ברירה אלא להעניש אותם באופן חמור. היה לו קשה לעשות זאת, בכל זאת חברי ילדות ואנשי סוד וותיקים, אבל הוא היה חייב. קרא המלך לאחד מהם ואמר לו "אין לי ברירה אני מוכרח להעניש אותך באופן חמור, אגרש אותך לצמיתות מהמדינה. אך כיון שאני אוהב אותך, אתן לך סכום כסף גדול ממנו תוכל לחיות עד סוף ימיך מחוץ לגבולות המדינה".

אחר כך קרא לשר השני ואמר לו דבר הפוך "אינני מסוגל להיפרד ממך אפילו לרגע אחד, אך מצד שני אני מוכרח להעניש אותך. לכן העונש יהיה, שיפסיקו לשלם לך משכורת קבועה, וכל תחילת חודש תצטרך לבוא אלי ולבקש קצת כסף כדי לשרוד את החודש".
כשיצאו שני השרים, התחיל ביניהם וויכוח את מי המלך אוהב יותר: הראשון אמר, אותי הוא אוהב יותר. והראיה, שהוא סידר אותי עם כסף לכל חיי.

השיב לו השני "טיפש. אותך הוא לא רוצה לראות יותר ולכן נתן לך את האפשרות להסתדר לבד. ממני הוא לא מסוגל להיפרד ולכן הוא מכריח אותי לבקר אצלו כל חודש מחדש"…

בפרשת שמות אנחנו קוראים על הגזירה של פרעה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" אבל מבט על כל הפרשה יראה לנו שלמעשה חלק גדול מההתרחשויות מתקשר ליאור, כשמשה נולד שמים אותו ביאור כדי להגן עליו. כשמשה רוצה לפגוש את פרעה הוא הולך ליאור לפגוש אותו שם, וכשהקב"ה נותן מביא את המכות על מצרים, המכה הראשונה היא על מימי היאור, מה כל כך מיוחד ביאור שמעמיד אותו במרכז העניינים כל הזמן?

מוסבר על כך בתורת החסידות, שההבדל בין ארץ ישראל למצריים, הוא בכך שבמצרים הנילוס משקה את השדות וממלא את הנחלים וכך המצרים לא רואים את יד השם ובטוחים בכך שהטבע הוא זה שמחיה אותם, לעומת זאת בארץ ישראל "למטר השמיים תשתה מים" יהודי כל הזמן צריך להתפלל לגשם וכך הוא רואה את יד השם בכל רגע ורגע.
וכאן בדיוק המלחמה בין פרעה למשה פרעה רוצה להשליך את כל הילדים ליאור, גם מבחינה רוחנית הוא רוצה לגרום לעם ישראל להאמין בכוחות הטבע, כשמשה נולד מראים לפרעה שגם הטבע שלו, היאור עצמו יכול להציל את מושיעם של ישראל, אם רק השם רוצה. ולכן המכה הראשונה היא על היאור כדי שפרעה יבין שאצבע אלוקים היא זו שמנהלת את העולם.

יהי רצון שנשכיל להבין את יד השם המנהלת את העולם ונצליח להשתמש בכוחות הטבע לחיזוק האמונה בהשם ובזכות זה נזכה לגאולה אמתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – פרשת שמות טוסטוס או מיניוואן?

בחתונה זה היה טוסטוס עם שני מקומות, אחרי שנה עברו למיניוואן, בהמשך טרנזיט, ובשנה השלישית נדרש כבר רישיון למיניבוס…

זה בערך מה שהיה לבני ישראל במצרים: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד". אומרים חכמים שבאותה תקופה היו יולדות שישיות…

טוב, אצלנו לא צריך מיניבוס. בדיוק עכשיו אנו מתלבטים על מיניוואן. ולמרות שמדובר בכמות 'קטנה' של ילדים, לפעמים שומעים אנשים החוששים מהבאת ילד נוסף לעולם.

זה בדיוק היה החשש של הגברת שנכנסה למרפאת כללית בשכונת חב"ד בקרית מלאכי, וביקשה לרכוש גלולות למניעת הריון. הרוקחת, גב' יהודית ג'פרי, התעניינה מה הסיבה, האשה הסבירה שיש לה כבר שלושה ילדים והיא חוששת מילד נוסף. הרוקחת עודדה אותה להביא עוד ילד, ואף הצהירה שאם יידרש, היא מוכנה לאמץ את הילד. בנוסף הם שלחו מכתב לרבי מילובביץ שתשובתו כמובן ברורה מראש.

חלפו עשרים שנה. אשה נכנסה לאותו בית מרקחת וביקשה לעקוף את התור. לשאלת הרוקחת, השיבה האשה שהיא ממהרת לדואר לפני שייסגר, להביא תעודת הוקרה לבנה החייל שהציל תלמיד ישיבה בחברון שנדקר בגבו.

הרוקחת הייתה בהלם. "הבן שלך הציל את הבן שלי", אמרה בהתרגשות.

פתאום האשה אומרת: "גם הבן שלי, הוא הבן שלך"! מתברר שזה הילד שנולד בזכות העידוד של הרוקחת.

ילדים זה שמחה כבר אמרנו?!

שבת שלום!

רב הקהילה היהודית במלבורן אוסטרליה, הרב חיים גוטניק, התבקש פעם על ידי הרבי לייסד שיעור לנשים בהלכות טהרת המשפחה. לצערו הגיעה לשיעור רק אשה אחת והוא דיווח על כך בצער לרבי. השיב לו הרבי: "מאשה אחת, אמא אחת יצא משה רבנו"…

הראשונה לזהות זאת היתה ילדה בת חמש. מרים. אחר שהוריה לא רצו להביא יותר ילדים לעולם בעקבות גזרת פרעה להשליך את הבנים ליאור, אמרה להם מרים שגזרתם קשה משל פרעה שהיתה רק על הבנים, ואילו בגלל הדוגמה האישית שלהם, לא יבואו גם בנות יהודיות לעולם. בעקבות זאת נשא עמרם מחדש את יוכבד אשתו ומשם נולד משה רבנו, מושיען של ישראל.

על כך אומר המדרש ש מרים נקראה על שם הגלות ה מרה בה היו ישראל נתונים במצרים, אך היא לא התייאשה והיתה ' פועה' ומבשרת על לידתו הקרובה של מי שעתיד להושיע את ישראל.

בהמשך הצטרפה אליה גם אמה יוכבד (' שפרה'), ויחד הן הקימו את הארגון הראשון בעם ישראל לעידוד הילודה, הפיחו תקווה ביולדות העבריות והניחו את היסוד להמשכיותו של עם ישראל.

בעיצומו של יום הכיפורים בשנת תשל"ז (1976) הורה הרבי להקים את ארגון 'שפרה ופועה', וכיום כמעט בכל קהילה יהודית ברחבי העולם, גם בכפר סבא, יש סניף פעיל המסייע ליולדות בדרכן של אותן נשים מעוררות השראה, שפרה ופועה, לשיפור הדמוגרפיה היהודית.

השבת פרשת שמות
(האחדות – תנאי לגאולה)

פרשתנו מספרת, שכאשר גדל משה ויצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי, ומשה הרגו. למחרת, ראה שני יהודים מתקוטטים, "ויאמר לרשע למה תכה רעך". על כך השיב לו היהודי: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?". כפי שמשתמע מהמשך הדברים, שני היהודים הללו הלשינו לפני פרעה על הריגת המצרי בידי משה. או-אז – "ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר".

המדרש מסביר, שמשה חשש לא רק לגורלו האישי, אלא לגורל העם כולו: "יש ביניכם לשון-הרע, והיאך אתם ראויין לגאולה". מדרש אחר מסביר, שבכך הבין משה מדוע נשתעבדו ישראל: "היה משה מהרהר בליבו ואומר, מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות? כיוון ששמע דבריו, אמר – לשון-הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה".

דברים אלה מעוררים תמיהה רבה. הלוא ידוע שבגלות מצרים היו בעם-ישראל עובדי עבודה-זרה, ובכל-זאת לא ראה בכך משה גורם שמעכב את הגאולה, ואף תהה – "מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות". האם ייתכן שחטא לשון-הרע חמור מעבודה-זרה, עד שדווקא חטא זה מצדיק את המשך הגלות?

הסבר הדבר קשור במהותה של גאולת מצרים. הרמב"ם, המתאר את קורותיו של עם-ישראל, אומר, כי האבות הנחילו לבניהם את האמונה בה', וכך התהוותה "אומה שהיא יודעת את ה'". אולם לאחר מכן "ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן". ואז בא הקב"ה "ובחר ה' ישראל לנחלה, הכתירן במצוות וכו'".

מכאן אנו רואים, שקודם יציאת מצרים הייתה הגדרת האומה קשורה במעשיה ובכך שהייתה "אומה שהיא יודעת את ה'". דבר זה נתבטל בגלות מצרים, שהרי בני-ישראל חזרו לעבודת-אלילים. אלא שאז נוצר דבר חדש – הקב"ה בחר בעם-ישראל לו לעם.

הבחירה בעם-ישראל לא הייתה בגלל מעשיו ומעלותיו (שכן, כאמור, הואיל וחזרו לעבודה-זרה, לא היו בני-ישראל ראויים לגאולה), אלא זו בחירה על-שכלית שבאה מצד הקב"ה עצמו. לכן לא הפריעה לזה העובדה שבני-ישראל עובדים עבודה-זרה, ולא היה בכך מכשול לגאולה.

אולם כשראה משה רבנו שיש בעם-ישראל לשון-הרע, המבטא פירוד הלבבות – נחרד. פירוד ומחלוקת פוגעים בעצם מהותו של עם-ישראל כעם אחד. מכיוון שבחירת הקב"ה הייתה בעם שלם ומאוחד, הרי על-ידי הפירוד עלולים לאבד מעלה זו וכן את הזכות להיגאל.

חוסר האחדות תוקן על-ידי קושי השעבוד, ששבר את גאוותם, וממילא התבטל פירוד הלבבות שהיה בהם. כאשר חזרו בני-ישראל והתלכדו, נעשו ראויים לבחירה הנצחית של הקב"ה, ומאז אין הם יכולים עוד להתבטל כאומה, אלא נעשו ל"עם-עולם", עד הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

( על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 8)

שבת שלום!!!
מוקדש לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

5/5

5 Responses

  1. מידה כנגד מידה


    חברון, כ"ז בשבט תשס"א (2001). ימי האינתיפאדה השנייה. כמה מתלמידי ישיבת 'שבי חברון' עוברים בבוקר ברחוב שליד 'בית רומנו'. מחבלת אורבת להם ודוקרת את אחד הנערים בגבו. באותו רגע מזנק חייל אל המחבלת, מוציא מידיה את הסכין ומציל את הנער המדמם. הלה מפונה באמבולנס, ואז מתברר כי ניצל בנס מפגיעה באיברים חיוניים. אך רק כעבור זמן התברר שהנס הזה הוא סגירת מעגל מופלאה ושמימית.
    "אימי, יהודית, שימשה עשרות שנים רוקחת בבית מרקחת בקריית מלאכי", מספר חננאל ג'רפי, הניצול מהפיגוע. "בתחילת שנות התשעים, נכנסה לבית המרקחת אישה וסיפרה לה שברצונה לבצע הפלה, מפני שיש לה שלוש בנות, והיא 'חוששת' שתיוולד לה שוב בת… אימי דיברה על ליבה שלא תעשה זאת, והציעה לה לכתוב לרבי מליובאוויטש. האישה השתכנעה ועשתה כדבריה. מאז אימי ואותה אישה התראו מפעם לפעם, אך לא דיברו על העניין".

    עברו כעשרים שנה. כמה חודשים אחרי הפיגוע בחברון, עמדה יהודית בבית המרקחת וראתה כי אותה אישה מבקשת לעקוף את התור בטענה שהיא ממהרת מאוד. "יש לבן שלי טקס הענקת צל"ש", ניסתה להסביר לעומדים בתור. הרוקחת התעניינה במה מדובר. "בני החייל הציל בחור ישיבה בפיגוע בחברון, והיום מעניקים לו צל"ש", אמרה האישה. הרוקחת החווירה. "את בטוחה?", שאלה בשפתיים רוטטות מהתרגשות, "זה הבן שלי שניצל!".

    אימו של החייל פרצה בבכי. "החייל שלי שהציל את בנך, הוא גם 'הבן' שלך!", מלמלה. "את זו שהפצרת בי לשלוח את מכתב בקשת הברכה, והרבי עודד אותי ובירך אותי שאלד ילד בריא ושלם. הילד, החייל שלי"…

    📖
    בפרשת שמות מסופר על מרים, הילדה הקטנה, ששכנעה את הוריה שלא להיכנע לגזירת פרעה כנגד הילודה היהודית ובזכותה הביאו עמרם ויוכבד את משה לעולם, שהפך בהמשך למושיען של ישראל. מאוחר יותר, בשלב בו יוכבד נאלצה להניח את תיבת משה ביאור, התייצבה מרים הקטנה מרחוק לעקוב ולדאוג לשלום אחיה.
    אחר שנים רבות, בעת נידודי בני ישראל במדבר, לוקה מרים בצרעת ונאלצת להיות בהסגר במשך שבעה ימים. במשך כל אותם הימים, ממתין העם כולו למרים ואינו ממשיך בדרכו, בשכר אותה שעה קלה בה המתינה מרים למשה אחיה הקטן, ומחזיר לה טובה.

    עשיתם למישהו טובה? הטוב בדרך אליכם חזרה…

  2. 5 דברים על ספר שמות, שמתחילים לקרוא בשבת / החלק היומי, פרשת שמות / סיון רהב-מאיר:

    1. מזל טוב, סיימנו את ספר בראשית ואנחנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, הספר השני מבין חמשת חומשי תורה. הוא מכונה "ספר הגלות והגאולה", כי הוא מתאר מהלך של יציאה מעבדות במצרים – לחירות.

    2. השבוע פוגשים לראשונה את משה רבנו. המנהיג הגדול של העם היהודי עולה על בימת ההיסטוריה כשהוא "כְבַד פֶּה", "כְבַד לָשׁוֹן" ו "עֲרַל שְׂפָתָיִם". כלומר: דיבור בציבור זה לא העיקר, אלא המהות והאישיות.

    3. אחרי כל מלחמות האחים ומריבות ההנהגה בספר בראשית, ספר שמות מציג את שלישיית המנהיגים שתוביל את העם במדבר ארבעים שנה – האחים משה, אהרון ומרים. זה מודל מנהיגות אחר, של אחווה ושיתוף פעולה. אפשר ביחד.

    4. הנשים בפרשה מובילות את העלילה: יוכבד אמו של משה יולדת אותו ומסתירה אותו, מרים אחותו שומרת עליו בתיבה ביאור והמיילדות העבריות "מסרבות פקודה" ובניגוד לדברי פרעה משאירות את התינוקות היהודיים בחיים. חכמינו אמרו על כך: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים – ובזכותן עתידים להיגאל".

    5. ספר שמות אינו ספר היסטוריה. הוא מתאר תהליכים של שחרור שכולנו צריכים לעבור גם היום, כיחידים וכעם. כל אחד והשעבוד שלו, כל אחד והמסע שלו לחירות. בספר "נתיבות שלום" נכתב: "כל השליחות למענה ירד האדם לעולם – היא למען יוציא את עצמו ממצרים". בכל אדם ובכל יום, מחדש.

    והנה מגיעה גם השבת, היציאה השבועית מעבדות לחירות. שבת שלום.

    * לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9

  3. השבת פרשת שמות
    (החיבה הכפולה)

    פרשת שמות מתחילה לספר על שעבוד מצרים. לצורך הסיפור חשוב לציין שבני-ישראל ירדו למצרים כשהם בסך-הכול "שבעים נפש", ולאחר מכן "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד-מאוד", עד שהמצרים החלו לדכאם ולשעבדם. אבל התורה אינה מסתפקת בציון מספרם בעת ירידתם למצרים, אלא חוזרת ומפרטת את "שמות בני-ישראל".

    מסביר זאת רש"י: "אף-על-פי שמנאן בחייהם בשמותם, חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן, שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". כלומר, העובדה שהתורה מונה שוב וחוזרת ומפרטת את שמות בני-ישראל היא כדי "להודיע חיבתן" – לבטא את החיבה המיוחדת לבני-ישראל.

    אמנם גם מניין וגם קריאה בשם מבטאים חיבה (שכן האדם נוהג לספור את הדברים היקרים לליבו ולקרוא בשמם), אולם במידה רבה הם מייצגים שני היבטים מנוגדים:

    הספירה מבטאת את הנקודה המשותפת של כל הדברים הנמנים. למשל, כשסופרים אנשים, אין הספירה מבחינה בהבדלים שבין כל אחד ואחד. הגדול שבגדולים אינו שווה יותר מאחד והקטן שבקטנים אינו שווה פחות מאחד. לעומת זאת, השם מבטא את הנקודה המייחדת את האדם מהאנשים האחרים, ושם אמיתי גם קשור לתכונותיו הייחודיות.

    בכל יהודי קיימים גם-כן שני ההיבטים הללו: יש עצם נקודת היהדות, אותה נקודה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", השווה בכל בני עם-ישראל. החיבה מצד נקודה זו מתבטאת במספר, שבו שווה יהודי אחד למשנהו. ויש המעלה המיוחדת שמצד הכוחות הפרטיים של היהודי (השכל, המידות, לימוד התורה, המעשים הטובים), שהיא באה לידי ביטוי בקריאה בשמו של כל אחד ואחד, ובדרך זו מודיעים את החיבה אליו.

    השלמות האמיתית היא כאשר שתי המעלות הללו משתלבות זו בזו, כאשר עצם נקודת היהדות מאירה בנפשו של היהודי וחודרת גם לכוחות הפרטיים, ששכלו ומידותיו והתנהגותו המעשית תואמים את המתחייב מצד עצם נקודת היהדות.

    חיבה זו – שהיא גם נתינת כוח מיוחדת מאת הקב"ה – מתגלה דווקא כאשר נכנסים לשעבוד מצרים. כשיהודי צריך להתמודד עם הקשיים וההפרעות של 'מצרים', מגלה אליו הקב"ה את חיבתו המיוחדת ומעניק לו כוח שלא להיבהל מפני הקשיים שהגוף הגשמי והנפש הבהמית עורמים כנגדו, אלא להפך, שיוכל למלא את תפקידו ושליחותו – לברר ולתקן את הגוף והנפש הבהמית ו'לצאת ממצרים'.

    כאשר עצם נקודת היהדות מאירה באדם, יש לו הכוח לעמוד מול כל הקשיים, ומצד שני, כאשר הוא ממלא את תפקידו ועובד את ה' בכל הכוחות הפרטיים שבנפשו, מביא הדבר עלייה בעצם הנשמה, שהיא מתעלה לדרגה גבוהה לאין-ערוך.

    (על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 1)

    שבת שלום!!!
    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

  4. פרשת: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:.." .
    ליל ניטל
    הילולא של הרמב"ם רבי משה בן מימון וגם רבי יעקב אבוחצירא השני, מכונה אביר יעקב(סבו של הבבא סאלי). אנא תנו צדקה והדליקו נר עבורם 🔥

    דבר תורה קצר על פרשת שמות:
    והיתה ' פועה' ומבשרת על לידתו הקרובה של מי שעתיד להושיע את ישראל.
    רב הקהילה היהודית במלבורן אוסטרליה, הרב חיים גוטניק, התבקש פעם על ידי הרבי לייסד שיעור לנשים בהלכות טהרת המשפחה. לצערו הגיעה לשיעור רק אשה אחת והוא דיווח על כך בצער לרבי. השיב לו הרבי: "מאשה אחת, אמא אחת יצא משה רבנו"…

    הראשונה לזהות זאת היתה ילדה בת חמש. מרים. אחר שהוריה לא רצו להביא יותר ילדים לעולם בעקבות גזרת פרעה להשליך את הבנים ליאור, אמרה להם מרים שגזרתם קשה משל פרעה שהיתה רק על הבנים, ואילו בגלל הדוגמה האישית שלהם, לא יבואו גם בנות יהודיות לעולם. בעקבות זאת נשא עמרם מחדש את יוכבד אשתו ומשם נולד משה רבנו, מושיען של ישראל.

    על כך אומר המדרש ש מרים נקראה על שם הגלות ה מרה בה היו ישראל נתונים במצרים, אך היא לא התייאשה והיתה ' פועה' ומבשרת על לידתו הקרובה של מי שעתיד להושיע את ישראל.

    בהמשך הצטרפה אליה גם אמה יוכבד (' שפרה'), ויחד הן הקימו את הארגון הראשון בעם ישראל לעידוד הילודה, הפיחו תקווה ביולדות העבריות והניחו את היסוד להמשכיותו של עם ישראל.

    בעיצומו של יום הכיפורים בשנת תשל"ז (1976) הורה הרבי להקים את ארגון 'שפרה ופועה', וכיום כמעט בכל קהילה יהודית ברחבי העולם, גם בכפר סבא, יש סניף פעיל המסייע ליולדות בדרכן של אותן נשים מעוררות השראה, שפרה ופועה, לשיפור הדמוגרפיה היהודית..

    לקרוא עוד דברי תורה קצרים על פרשת שמות לאור החסידות
    https://heb.centernyc.com/parshat-shemot/

    🔥
    כ טבת הילולא
    ציטוט מהרמב"ם
    (א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

    וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך…" (דברים ל, ג-ה). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

    אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.

    ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):

    "אראנו ולא עתה" – זה דוד;
    "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח.
    "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד;
    "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח.
    "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר: "ויך את מואב וימדדם בחבל" (שמואל ב ח ב);
    "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח, שנאמר בו: "ומשלו מים עד ים" (זכריה ט י).
    "והיה אדום ירשה" – לדוד, שנאמר: "ותהי אדום לדוד לעבדים…" (שמואל ב ח ו, יד);
    "והיה ירשה שעיר איביו" – זה המלך המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א כא).

    ***
    ציטוט: מחשוף לבן המבואר אביחצרא, יעקב מסעוד
    "דמי שיש בו מדות הללו נקרא צדיק וביאר רבינו בפיתוחי חותם ריש פרשת שמות וז"ל מי הם בני ישראל הראויים להתדבק בשכינה הם את יעקב' דהיינו שיש בהם המדות הרמוזים בראשי תבות של יעקב שהוא ראשי תבות יחוד ענוה קדושה ברכה יחוד שיהיו מייחדים את השם כראוי בכל עומק לבם ענוה בכל שהם עושים יהיו ענוים ולא יתנשאו בשום דבר קדושה שיקדשו אותם כראוי בקדושה ובטהרה ויהיו עוסקים בתורה הקדושה ברכה שיהיו נותנים לבם בכל הברכות לברכה כראוי"

  5. הרופא הגדול


    היום, כ' בטבת, הוא יום פטירתו, ההילולא, של הרמב"ם, רבי משה בן מימון, עליו אמרו "ממשה עד משה, לא קם כמשה". כמו משה רבנו, שעל לידתו נקרא בפרשת השבוע, שמות, שהנחיל את התורה לעם ישראל, כך גם הרמב"ם זכה לחבר את ספרו "משנה תורה", המנגיש לכולנו את הלכות התורה כולה.

    הרמב"ם נודע כרופא, פוסק ומחבר ענק, אך דרכו לא היתה סוגה בשושנים. כשהיה בגיל צעיר נמלט פעמיים עם בני משפחתו מפני הברברים האיסלמים, אל-מֻוַואחִידוּן, שביקשו לאסלם את כולם בכפייה, מספרד למרוקו, ואחר כך לארץ ישראל, אך גם שם היו חייו של הרמב"ם קשים, והוא נאלץ להגר למצרים, שם ישב ועסק בתורה, בעוד כספו מושקע אצל אחיו שעשה חייל בעסקיו.
    אך גם שם לא תמו התלאות, אשתו הראשונה ובתו נפטרו, אחיו טבע בלב ים עם האונייה בה היה כל רכושו ורכוש הרמב"ם, והרמב"ם נאלץ להתחיל הכל מאפס. הוא נישא בשנית ופנה למקצוע הרפואה, והפך לרופאו האישי של מלך מצרים.

    📖
    במכתב מרתק לתלמידו, מתאר הרמב"ם כיצד במשך כל השבוע עסק במתן עזרה לאנשים ורק בשבת נותר לו מעט פנאי לעסוק בתורה. למרות זאת הוא הספיק ליצור חיבורים תורניים, השקפתיים ואמוניים בהיקף אדיר, שהתקבלו ברבות הימים בכל תפוצות ישראל. על חוסנו וראייתו האופטימית ניתן ללמוד מדבריו בספרו 'מורה נבוכים', כי בכל מצב ותקופה יש להצטייד בתקווה טובה ובטחון חזק…

    בדורנו, תיקן הרבי מליובאוויטש, לימוד יומי בספר משנה תורה לרמב"ם, כך שכל אחד ואחת יוכלו להקיף בשנה אחת את לימוד כל הלכות התורה שבעל פה. הרבי אף נתן סגולה מיוחדת לרפואה הרמוזה בספר זה, אותו קיטלג הרמב"ם, שהיה רופא, ל-83 נושאים הלכתיים, כמניין הגימטריא של המילה "מחלה" (=83), כאשר על ידי לימוד הרמב"ם היומי זוכים להינצל מכל מחלה, מתוך בריאות. וכרמז בפרשת השבוע "(לְמַעַן) רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", ראשי תיבות רמב"ם.

    כאן ניתן להצטרף ללימוד הרמב"ם היומי: https://yad14.co.il/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את העמוד הזה

שיתוף
Facebook
Twitter
LinkedIn
Email
Print
Telegram
WhatsApp
פינטראס
Facebook

דברי תורה קצרים לפרשת שמות

עוד פוסטים דומים

ראש חודש ניסן "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" בחודש ניסן יש כוח להגשים נסים, מי ייתן והחודש הזה חודש ניסן יבוא עלינו לטובה ולברכה לפרנסה טובה, ולבריאות, לזוגיות, לאושר, ולשמחה

ברכה לראש חודש ניסן

ברכה לחודש ניסן – ראש חודש ניסן "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" בחודש ניסן יש כוח להגשים נסים, מי ייתן והחודש

קרא עוד
כִּי-ה-אֱלֹקיךָ-מִתְהַלֵּךְ-בְּקֶרֶב-מַחֲנֶךָ

מכתב ברכה מהרבי מליובאוויטש, לרמטכ"ל

"לָתֵת אֹֽיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ"מכתב ברכה מהרבי מליובאוויטש, לרמטכ"ל צבא הגנה לישראל להצלחה בתפקידו נגד אויבי ישראל:👈 מוקדש לזכות כחות הבטחון המגנים על עם ישראל, שיתן להם הכח

קרא עוד
ברכה לראש השנה

ברכות לראש השנה

יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, מראשית השנה ועד אחרית שנה, שנה של הצלחות, שמחה, בריאות, אושר ועושר. שנה של

קרא עוד
הלכות ראש השנה שחל בשבת בקצרה

הלכות ראש השנה שחל בשבת בקצרה

לקראת השנה החדשה והטובה הכנתי לנו שיעור בהלכות ראש השנה וגם כמובן ראש השנה שחל בשבת.
בתקווה שנחגוג את ראש השנה הבא עלינו לטובה בבית המקדש ה 3 עם מלך מלכי המלכים

קרא עוד
ביטול עין הרע

ביטול עין הרע

בלי עין הרע מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות אדם שחשש מעין הרע: …ובמה שכותב אודות פלוני-בן-פלוני [-אדם מסוים] שחושש לעין הרע וכו', הרי בענינים כגון אלו [-עין

קרא עוד
דוקא אדם עסוק יצליח

דוקא אדם עסוק יצליח!

מכתב מהרבי מליובאוויטש למר שניאור זלמן שז"ר בנוגע לעסקן מסויים שיסייע לגייס תומכים לפעולות חב"ד: [בנוגע לעסקן מסויים, שבשיחה עמו עלתה] הצעה שהציעו לו שיתעסק בהמצאת

קרא עוד
עירוב תבשילין

עירוב תבשילין הלכה למעשה

כאשר יום-טוב חל ביום שישי, קיים צורך לתת פתרון לבישול ועשיית מלאכות לצורך השבת. כידוע, מותר לבשל ולהכין אוכל בחג לצורך החג עצמו בלבד, אבל לא לצורך

קרא עוד