CENTERNYC · מכתבי הרבי לחיים
לא הגעת לכאן במקרה
הרבי מסביר איך מגלים את השליחות שלך ומקבלים כוח להצליח
למה דווקא אני? למה דווקא כאן? ומה עושים כשאין מספיק כסף, קשרים או ביטחון עצמי? מכתב מרתק של הרבי מליובאוויטש מגלה איך גם מקום רחוק, התחלה קשה ותקופה של חוסר ודאות יכולים להפוך להזדמנות להשפיע — ולהאיר עולם שלם.
ב־30 שניות: מה הרבי רוצה ללמד אותנו?
אם הגעת למקום מסוים, ייתכן שיש שם משהו שרק אתה יכול לעשות.
במכתב מיוחד מסביר הרבי מליובאוויטש שהשגחה פרטית אינה רק אמונה שהקב״ה שומר עלינו. היא גם ההבנה שיש משמעות למקום שאליו הגענו ולאנשים שאנחנו פוגשים.
אבל מה קורה כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק כוחות? כשקשה בפרנסה, כשאנחנו רחוקים מהסביבה המוכרת, או כשנדמה לנו שאין לנו שום השפעה?
הרבי מלמד דבר מפתיע: השליחות אינה נשענת רק על מה שכבר יש לנו. אנחנו מקבלים כוחות גם ממי ששלח אותנו.
ובמקרה המתואר במכתב, השליחות ברורה במיוחד: לעורר חיות ביהדות ובחסידות, ולהוסיף אהבת ה׳, אהבת התורה ואהבת ישראל.
דמיינו את הרגע הזה…
עברת לעיר חדשה.
אולי בגלל עבודה. אולי בגלל נישואים. אולי בגלל הזדמנות עסקית שנראתה מצוינת.
בהתחלה הכול חדש ומסקרן. אחר כך מגיעים הקשיים.
אין לך את החברים שהיו לידך. אין את בית הכנסת המוכר, את שיעור התורה שאהבת או את השכנים שתמיד אפשר היה לדפוק להם בדלת.
הפרנסה לא בהכרח מסתדרת כמו שציפית. לפעמים גם מבחינה רוחנית אתה מרגיש קצת לבד.
ואז עולה השאלה: מה אני בכלל עושה פה?
מעניין שהרבי אינו מתחיל בהסבר איך לברוח מהמצב. הוא מבקש מהאדם להסתכל עליו אחרת.
אולי השאלה אינה רק איך הגעת לכאן.
אולי השאלה החשובה יותר היא: בשביל מה הגעת לכאן?
האיגרת של הרבי: מנין הכוחות לבצע את השליחות?
להלן נוסח המכתב בעברית כפי שנמסר לעריכת המאמר. הנוסח כולל סימני השמטה והסברים, ואינו מוצג כתעתיק בלתי מקוצר של המקור, שנכתב ביידיש.
….בכלל כל בני ישראל מאמינים במה שכתוב בפסוק, שמד׳ מצעדי גבר כוננו, וכשלוקחים בחשבון, שהקדוש ברוך הוא הוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב – שביטוי זה נאמר על הקדוש ברוך הוא – המשמעות של "מד׳ מצעדי גבר כוננו" היא שהשם יתברך מביא יהודי לעיר נידחת ולסביבה זרה, בה לא הורגל, במילא הוא מתייגע ברוחניות או בגשמיות ולפעמים בשניהם, צריך להיות מונח אצל יהודי בוודאות שהשם יתברך לא עשה זאת כדי לייגע אותו, אלא יש לו שליחות מסוימת לבצע באותו מקום,
וכדי שגם הגוף ונפש הבהמית יסכימו לזה, מקשרים זאת עם ענינים גשמיים, כמו פרנסה וכו', לעתים קרובות לא כל כך קל למצוא מה השליחות, אבל על פי רוב, עם מעט התבוננות בזה, אפשר להיוודע מהי השליחות (אם היצר הרע לא מתערב בזה),
ובפרט במקרה שלו, אשר כפי שהנני שומע, הרי במקומו אין יותר מדי יהודים [שומרי מצוות וחסידים] . ., במילא ברור ששליחותו היא בזה, גם להמשיך ולהביא בעירו וסביבתו התעוררות חיות ביהדות בכלל ובפרט בנוגע לרוח החסידות, שעיקר ענין החסידות מתבטא באהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.
וזה לא צריך להפליא אותו, שלכאורה לשליחות כזו מתאים עשיר שיש לו רוחב הדעת ודבריו נשמעים, אבל לא כזה שבקושי יש לו פרנסה, כי זו היתה טענה רק כאשר הולכים עם הכוחות האישיים, אבל כיון שזוהי שליחות מהקדוש ברוך הוא שהוא כל יכול, במילא נופלות הרבה מניעות ועיכובים, ומבינים את זה גם בשכל אנושי, שכאשר יהודים רואים שאין בזה פניות צדדיות או פוליטיקה, יהודים מקשיבים בתשומת לב, כפי הכלל, שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב,
וכפי שרואים גם בשליחות של בן אדם – להבדיל הבדלות אין קץ – מקבל השליח שכר, או מתנה, מהמשלח, הרי על אחת כמה וכמה, כשהמשלח הוא הקדוש ברוך הוא, והוא רואה שמקבלים את שליחותו ברצון ובשמחה, נותן הוא סיוע גדול מלמעלה, שיוכלו למלא את השליחות.
ענין נוסף בכך הוא, שכיון שעיקר בואו למקום הוא בשביל השליחות, הרי כאשר הוא ממלא את השליחות, השם יתברך מסבב סיבות, באופן טוב, להביא אותו לסביבה המתאימה לו עצמו, ובפרנסה טובה.
והשם יתברך יעזור לו למלא את שליחותו בקלות ובהקדם, שבטח זה יזרז את … ובהמצטרך לו בכלל.
מקור: אגרות קודש, חלק ו׳, עמ׳ רס״ג. במקור המודפס מופיע המכתב ביידיש.
1. אולי הגעת למקום הזה בשביל משהו גדול יותר
המכתב נפתח בפסוק מספר תהילים:
״מה׳ מצעדי גבר כוננו״ (תהילים לז, כג).
מבחינתנו, הסיפור פשוט: אדם בוחר עבודה, עובר דירה, נוסע למדינה אחרת או מחליט להתחיל חיים חדשים במקום מרוחק.
הוא מקבל החלטות, מתייעץ, בודק אפשרויות ועושה את מה שנראה לו נכון.
אבל הרבי מוסיף רובד נוסף.
לפי תפיסת ההשגחה הפרטית, לא רק לתוצאה יש משמעות. גם לדרך, למקום ולאנשים שאדם פוגש עשויה להיות משמעות רוחנית.
ייתכן שדווקא בעיר שבה חסר שיעור תורה, אתה האדם שיוכל לפתוח אותו.
ייתכן שבקהילה שבה אנשים מרגישים רחוקים מהיהדות, אתה תוכל ליצור אווירה אחרת.
ואולי דווקא משום שאתה אדם רגיל — שעובד, מתפרנס ומתמודד עם אותם קשיים כמו כולם — יהיה לאנשים קל יותר להתחבר אליך.
הרבי אינו אומר לאדם שהוא יודע מראש את כל הסיבות שבגללן הגיע למקום מסוים. הוא מלמד אותו לחפש את השליחות בתוך המציאות שאליה הגיע.
השאלה המעשית אינה רק: מה המקום הזה יכול לתת לי? אלא גם: מה אני יכול לתת למקום הזה?
2. הקושי אינו בהכרח סימן שאתה במקום הלא נכון
יש משפט במכתב שכדאי לקרוא פעמיים.
הרבי מתאר אדם שהגיע לסביבה זרה, והוא מתייגע ברוחניות, בגשמיות או בשניהם.
זה לא תיאור של אדם שהכול מסתדר לו.
מדובר באדם שמתמודד עם מציאות מורכבת.
ובכל זאת, הרבי מסביר שלא נכון להסיק שהקב״ה הביא אותו לשם רק כדי שיסבול ויתייגע.
יש לו שליחות באותו מקום.
זוהי נקודת מבט שיכולה לשנות חיים.
כשאנחנו נתקלים בקושי, אנחנו רגילים לשאול למה זה קרה לנו.
ההדרכה כאן מציעה שאלה נוספת:
מה אפשר לעשות טוב, גם בתוך המצב הזה?
זו אינה הוראה להתעלם ממצוקה או להישאר בכל מצב קשה. לפעמים נכון לעבור מקום, לשנות עבודה או לקבל עזרה. גם החלטות כאלה צריכות להתקבל באחריות.
אבל לפני שאנחנו מחליטים שאין לנו מה לתת, כדאי לבדוק אם דווקא המקום שבו חסר משהו מאפשר לנו ליצור משהו חדש.
במילים פשוטות
לא כל קושי הוא שליחות, ולא כל שליחות מחייבת להמשיך לסבול.
אבל ייתכן שבתוך מצב לא פשוט נמצאת הזדמנות לעשות טוב שלא הייתה מתאפשרת במקום אחר.
שנה טובה ומתוקה
בית יהודי לפי הרבי: יסודות איתנים לזוגיות ונישואין מאושרים |אגרות הקודש מפורש
המתחרה לא לוקח לך את הפרנסה: שני מכתבים חזקים מהרבי3. למה הקב״ה שולח אותנו דרך פרנסה, עבודה ועניינים גשמיים?
הרבי מתייחס במכתב לדבר שנראה כמעט משעשע.
לא תמיד הגוף ו״הנפש הבהמית״ מתלהבים משליחות רוחנית.
הנפש הבהמית, בשפת החסידות, היא הצד באדם שעסוק בצרכיו הטבעיים, בנוחות שלו, בביטחון ובענייני העולם.
נניח שהיו אומרים לאדם:
״אנחנו רוצים שתעבור לעיר רחוקה, בלי החברים שלך, בלי המשפחה, רק כדי לקרב יהודי נוסף לתורה״.
לא בטוח שהיה קופץ על ההצעה.
אבל כשמגיעה הצעת עבודה, הזדמנות עסקית או אפשרות לשפר את הפרנסה, כבר יש סיבה גשמית לעבור.
ואז, אחרי שהוא מגיע, מתגלה גם האפשרות להשפיע מבחינה רוחנית.
לפי ביאורו של הרבי, העניינים הגשמיים עשויים להיות חלק מן הדרך שבה ההשגחה מובילה את האדם למקום שליחותו.
זה לא אומר שהעבודה אינה חשובה. היא חשובה מאוד, ומותר לאדם לרצות להתפרנס בכבוד.
אלא שהחיים אינם חייבים להצטמצם לשאלה כמה כסף נרוויח במקום החדש.
אפשר לשאול גם איזה אור נוכל להוסיף שם.
4. איך מגלים מה השליחות שלנו?
הרבי מכיר בכך שלא תמיד פשוט לגלות את השליחות.
לפעמים אנחנו מחפשים משהו גדול, דרמטי ומיוחד.
אולי צריך להקים מוסד? אולי לנסוע לקצה העולם? אולי להפוך למנהיג?
אבל במקרה המתואר באיגרת, השליחות נמצאת כמעט מול העיניים.
האדם חי בסביבה שבה אין הרבה יהודים שומרי מצוות וחסידים.
לכן הרבי מסביר ששליחותו היא להוסיף בעיר ובסביבתה התעוררות וחיות ביהדות בכלל, ובחסידות בפרט.
מכאן אפשר ללמוד דרך מחשבה מעשית.
חפש מה חסר סביבך.
אם אין שיעור תורה — אולי אפשר לעזור להקים אחד.
אם יש אנשים שמחפשים מקום לסעודת שבת — אולי אפשר להזמין אותם.
אם יהודי חדש בעיר מרגיש בודד — אולי שיחת טלפון או הזמנה לקפה יעשו עבורו הבדל גדול.
ואם מישהו מבקש ללמוד יותר על יהדות, אולי תוכל לחבר אותו לרב, לשיעור או לאדם המתאים.
לא חייבים לדעת לעשות הכול לבד.
לעיתים השליחות מתחילה בכך שאנחנו מחברים בין אנשים.
לא תמיד צריך להמציא הזדמנות. לפעמים מספיק לזהות צורך שכבר נמצא מולנו.
5. שלוש אהבות — הלב של השליחות
הרבי אינו מסתפק באמירה כללית שצריך להפיץ יהדות.
הוא מציין שהרוח של החסידות מתבטאת בשלושה יסודות:
אהבת ה׳. אהבת התורה. אהבת ישראל.
שלושתן קשורות זו בזו.
אהבת ה׳ — לחיות עם קשר ולא רק עם חובה
יהדות אינה רק רשימה של דברים שמותר ואסור לעשות.
היא גם מערכת יחסים עם הקב״ה.
תפילה מתוך מחשבה, הכרת הטוב, התבוננות בחסידות והיכולת למצוא משמעות בחיי היום־יום — כל אלה יכולים לחזק את הקשר הזה.
כשאדם חי את היהדות שלו מתוך חום, הרבה יותר קל לאחרים להרגיש שיש בה חיים.
אהבת התורה — להעביר הלאה דבר יקר
אדם שמוצא ערך אמיתי בלימוד התורה לא צריך לשכנע את כולם שהוא נהנה.
אפשר לראות זאת עליו.
הוא מדבר אחרת על דבר שלמד, מתלהב מרעיון חדש ומשתף אחרים מתוך רצון שגם הם ייהנו.
לפעמים משפט קצר מפרשת השבוע פותח שיחה עמוקה יותר מהרצאה ארוכה.
אהבת ישראל — קודם כול לראות את האדם
כאן נמצאת אולי הנקודה החשובה ביותר.
אי אפשר לקרב יהודי מתוך תחושה שהוא פרויקט שצריך לתקן.
אדם רוצה שיראו אותו, יקשיבו לו ויכבדו אותו.
כשהוא מרגיש אהוב ולא נשפט, נוצר מקום אמיתי לשיחה.
המשמעות המעשית היא לאהוב יהודי גם אם הוא שונה מאיתנו, גם אם הוא חושב אחרת וגם אם הוא עדיין אינו מעוניין להשתתף בשיעור או לקיים מצווה מסוימת.
אהבת ישראל איננה פרס שמקבלים בסוף התהליך.
היא נקודת ההתחלה.
6. ״אבל מי אני בכלל? אין לי כסף, קשרים או השפעה״
זו השאלה שהרבי עצמו מעלה במכתב.
אולי לשליחות כזאת מתאים אדם עשיר.
מישהו שיש לו כסף, זמן, קשרים חברתיים ומעמד בקהילה.
אדם שהדברים שלו נשמעים.
אבל מה עם יהודי פשוט, שבקושי מצליח להתפרנס?
איך הוא אמור להשפיע על עיר שלמה?
תשובתו של הרבי משנה את נקודת המבט.
אם אדם היה צריך להסתמך רק על כוחו האישי, השאלה הייתה מובנת.
אבל כאשר מדובר בשליחות של הקב״ה, הכוחות אינם מסתכמים במה שאדם רואה כרגע בחשבון הבנק, בקשרים שלו או בביטחון העצמי שלו.
לפי המכתב, הקב״ה מסייע לאדם למלא את השליחות שהטיל עליו.
חשוב להבין: הרבי אינו אומר שלא צריך להתכונן, להתאמץ או להיות אחראי.
הוא אומר שלא צריך להחליט מראש שאין לנו סיכוי רק מפני שאנחנו מרגישים קטנים.
לפעמים אדם אחד, עם כוונה טובה ועם כמה שעות בשבוע, יוצר שינוי משמעותי מאוד.
לא משום שהוא הכי עשיר.
אלא משום שהוא באמת אכפתי.
7. הסוד של אנשים שמשפיעים: אין להם אינטרס נסתר
אחת הפסקאות היפות ביותר במכתב עוסקת בדרך שבה אנשים מקשיבים.
הרבי מסביר שכאשר יהודים רואים שאדם פועל בלי פניות צדדיות ובלי פוליטיקה, הם מקשיבים לדבריו בתשומת לב.
ואז מגיע המשפט:
״דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב״.
חשבו על ההבדל בין שתי שיחות.
באחת, אדם ניגש אליכם ומיד מתחיל להסביר לכם מה אתם צריכים לעשות.
בשנייה, אדם מתעניין בכם באמת. הוא שואל איך אתם מרגישים, מה חסר לכם ואיך אפשר לעזור.
יכול להיות שבסופו של דבר שניהם ידברו על אותו רעיון תורני.
אבל התחושה שונה לחלוטין.
כשאנחנו מרגישים שמישהו מקשיב לנו רק כדי להגיע למטרה שלו, אנחנו עלולים להיסגר.
כשאנחנו מרגישים שמישהו באמת רוצה בטובתנו, אנחנו מוכנים הרבה יותר להקשיב.
זו אינה טכניקת שיווק או שיטה לגרום לאנשים להסכים איתנו.
זהו עניין של כוונה אמיתית.
הדרך הטובה ביותר להגיע ללב של אדם היא באמת להיות שם בשבילו.
8. מאין מקבלים את הכוחות? משל השליח והמשלח
כאן אנחנו מגיעים לשאלה שבכותרת האיגרת.
מנין הכוחות לבצע את השליחות?
הרבי משתמש במשל פשוט.
כשאדם שולח שליח לבצע משימה, הוא נותן לו בדרך כלל את האמצעים הדרושים, שכר או תמורה אחרת.
השליח אינו פועל רק בשם עצמו; הוא מייצג את מי ששלח אותו.
ואם כך בשליחות של אדם — מסביר הרבי — על אחת כמה וכמה כאשר המשלח הוא הקב״ה.
המכתב מדגיש שהסיוע מלמעלה קשור גם לאופן שבו מקבלים את השליחות: ברצון ובשמחה.
זאת לא הבטחה שכל פעולה תהיה קלה, שכל אדם ישתכנע או שכל תוכנית תצליח בדיוק כפי שחשבנו.
זאת תפיסה רוחנית שלפיה אדם אינו נדרש לשאת את כל האחריות לבדו.
הוא צריך לפעול, להתאמץ ולעשות את חלקו, מתוך ביטחון שמקור הכוחות גדול ממנו.
משפט לקחת לחיים
אם אתה מאמין שקיבלת שליחות, אל תמדוד אותה רק לפי הכוחות שיש לך היום. התחל לפעול, וגלה אילו כוחות אתה מסוגל להביא לידי ביטוי.
ניסוח מעשי בהשראת האיגרת, לא ציטוט מילולי.
9. ומה עם הפרנסה? הרבי לא שוכח גם אותה
יש משהו מרגש בסיום המכתב.
לאורך האיגרת הרבי מדבר על השגחה, חסידות, אהבת ישראל ושליחות.
אבל הוא אינו מתעלם מהאדם שעומד מולו.
לאדם הזה יש צרכים גשמיים.
הוא צריך פרנסה. הוא זקוק לסביבה שתתאים לו. הוא רוצה לבנות חיים יציבים.
הרבי מסביר שכאשר אדם ממלא את שליחותו, הקב״ה יכול לסבב סיבות שיביאו אותו גם לסביבה המתאימה לו ולפרנסה טובה.
כלומר, השליחות והחיים הגשמיים אינם בהכרח מתחרים זה בזה.
אפשר לפעול למען אחרים ובמקביל לדאוג בכבוד לבית ולמשפחה.
עם זאת, אין להסיק מן המכתב שכל מי שיקיים פעולה מסוימת יזכה אוטומטית לרווח כספי, למשרה מסוימת או לשיפור בתאריך ידוע.
הרבי כותב דברי ביטחון וברכה לאדם מסוים ובנסיבות מסוימות.
המסר המעשי לקורא הוא שאפשר להתמסר לטוב בלי להפסיק להתנהל באחריות, ושאין צורך לבחור בין אמונה לבין השתדלות נכונה.
10. האם כל אחד צריך להיות שליח חב״ד?
לא כל יהודי נדרש להפוך לשליח רשמי או לנהל בית חב״ד.
לשליחות הרשמית של חב״ד יש מסגרת, אחריות ותפקידים משלה.
אבל הרעיון הרחב שבמכתב — להוסיף אור של תורה, מצוות ואהבת ישראל בסביבה שבה אנחנו נמצאים — יכול להיות רלוונטי לכל יהודי.
הורה יכול להשפיע בבית.
איש עסקים יכול לקבוע שיעור תורה במקום העבודה.
סטודנט יכול להזמין חבר לשבת.
משפחה יכולה לפתוח את דלת ביתה ליהודי חדש בעיר.
אדם צעיר יכול להציע עזרה לקשיש שמתגורר לבדו.
לא כל הפעולות האלה הן שליחות חב״ד רשמית, אבל הן דוגמאות ליישום אישי של ההדרכה להוסיף טוב, חיות ואהבת ישראל.
לפעמים אנחנו מחפשים משימה גדולה כל כך, עד שאנחנו מפספסים את האדם שעומד לידנו.
והאדם הזה הוא אולי המקום שבו אנחנו צריכים להתחיל.
11. איך יודעים אם אנחנו פועלים בכיוון הנכון?
הנה כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמנו.
איפה אני נמצא? לא איפה הייתי רוצה להיות בעוד חמש שנים, אלא באיזו שכונה, מקום עבודה או קהילה אני נמצא עכשיו.
מה חסר סביבי? קשר אישי, שיעור תורה, מקום להתארח בשבת, עזרה מעשית או מישהו שפשוט יקשיב.
מה אני מסוגל לעשות? לא מה אדם מפורסם או עשיר היה יכול לעשות. מה אני, עם הזמן, הידע והאמצעים שיש לי, יכול לתרום.
האם אני פועל מתוך אהבה? האם אני מנסה באמת להועיל לאדם שמולי, או רק להרגיש שהצלחתי?
האם אני מסוגל להתמיד? פעולה קטנה שאפשר לחזור עליה לאורך זמן עשויה להיות בעלת ערך גדול יותר מהתלהבות חד־פעמית.
וכדאי לזכור: לפעמים נגלה שהתפקיד שלנו אינו להוביל את הפעילות בעצמנו, אלא לסייע לאנשים שכבר עושים עבודה טובה.
גם זו השפעה חשובה.
12. אתגר שבעת הימים: לגלות את השליחות שלך
לא צריך לשנות את כל החיים השבוע. אפשר פשוט להתחיל לשים לב.
- יום ראשון — להסתכל מסביב. חשוב על שלושה אנשים או צרכים שאתה פוגש בקביעות.
- יום שני — להקשיב. שוחח עם אדם אחד בלי למהר לתת עצות. נסה להבין מה באמת חסר לו.
- יום שלישי — להוסיף אור. שתף רעיון קצר מתורה או מחסידות עם אדם שמעוניין לשמוע.
- יום רביעי — לעשות חסד. בחר פעולה קטנה שתועיל למישהו באופן מעשי.
- יום חמישי — ליצור חיבור. הזמן יהודי לשבת, לשיעור או למפגש קהילתי, בהתאם לרצונו.
- יום שישי — לפעול בשמחה. עשה פעולה טובה בלי לחכות למחמאה או להכרה.
- יום שביעי — להתבונן. שאל מה היה משמעותי, איזה קשר נוצר ומה אפשר להפוך להרגל קבוע.
המטרה אינה לסמן שבע משימות.
המטרה היא להתחיל לראות את המקום שבו אנחנו חיים כמרחב של אפשרויות.
13. מה הרבי לא אומר במכתב?
כדי להבין את הדברים היטב, חשוב לשים לב גם למה שלא נאמר.
הרבי אינו אומר שאנחנו יודעים בוודאות למה כל אירוע קשה התרחש.
הוא אינו אומר שאדם צריך להישאר בכל מצב שמזיק לו.
הוא אינו מציע להזניח עבודה, לימודים או אחריות משפחתית בשם השליחות.
הוא גם אינו מלמד שמותר ללחוץ על יהודי אחר, לבייש אותו או לכפות עליו דרך חיים בשם הרצון לקרב אותו.
להפך, הדגש באיגרת על אהבת ישראל ועל היעדר אינטרסים אישיים מלמד עד כמה חשובות הכנות והרגישות בפעולה למען הזולת.
ועוד דבר: אדם אינו צריך לשפוט את עצמו בחומרה מפני שלא הצליח להשפיע על כולם.
יש הבדל בין האחריות לפעול לבין היכולת לשלוט בתוצאות.
אפשר לעשות את המיטב מתוך אהבה — ולזכור שהבחירה כיצד להגיב שייכת לאדם שמולנו.
14. משל קטן לסיום: האור שבחלון
דמיינו רחוב חשוך.
באחד הבתים מישהו מדליק אור.
הוא לא יוצא החוצה עם רמקול ומודיע שהוא עומד לשנות את כל הרחוב.
הוא פשוט מדליק אור בביתו.
מישהו שעובר ברחוב רואה שהבית מואר.
שכן אחר פותח את החלון.
אדם נוסף נזכר שגם אצלו אפשר להדליק אור.
לאט־לאט הרחוב נראה אחרת.
זהו משל שנועד להמחיש את המסר, ולא סיפור היסטורי מהאיגרת.
אנחנו נוטים לחשוב שכדי לשנות סביבה צריך להתחיל במשהו עצום.
אבל שינוי אמיתי יכול להתחיל גם מאדם אחד שמביא חום, שמחה, תורה ואהבת ישראל למקום שבו הוא נמצא.
והאור הזה עשוי להמשיך הרבה מעבר למה שחשב.
שאלות נפוצות על שליחות אישית לפי הרבי
איך מגלים את השליחות האישית שלנו בחיים?
לפי האיגרת, כדאי להתבונן במקום שאליו הגענו ובצרכים הרוחניים שקיימים סביבנו. במקרה המתואר במכתב, הרבי מצביע על הצורך לעורר חיות ביהדות ובחסידות דווקא בסביבה שבה יש מעט יהודים שומרי מצוות וחסידים.
האם כל יהודי הוא שליח?
בתורת החסידות מודגש שלכל יהודי יש תפקיד בעבודת ה׳. יש להבחין בין השליחות האישית הזאת לבין התפקיד הרשמי של שליח חב״ד הפועל במסגרת השליחות המאורגנת.
מה עושים כשאין לי כסף או מעמד להשפיע?
הרבי מתייחס לכך ישירות. הוא מסביר שאין למדוד את האפשרות למלא שליחות רק לפי הכוחות האישיים והאמצעים הגשמיים. אפשר להתחיל בפעולות פשוטות, מתוך כוונה נקייה ואהבת ישראל.
האם קושי בפרנסה אומר שאני לא ממלא את השליחות שלי?
לא. המכתב אינו מציג נוסחה שלפיה אפשר למדוד את הצלחתו הרוחנית של אדם לפי מצבו הכלכלי. הוא מעודד אדם המתמודד עם קושי לחפש את תפקידו הרוחני, ובמקביל מבטא ברכה וביטחון ביחס לפרנסתו.
למה כל כך חשוב לעשות את השליחות בשמחה?
הרבי מדגיש שהקב״ה מסייע לאדם המקבל את שליחותו ברצון ובשמחה. השמחה גם משפיעה על הדרך שבה אדם פוגש אחרים ועל החיות שהוא מביא לפעילותו.
מה פירוש ״דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב״?
כשאדם מדבר בכנות, מתוך אכפתיות אמיתית ולא מתוך אינטרס נסתר, יש לדבריו כוח מיוחד לגעת באחרים. הדבר אינו מבטיח שכולם יסכימו איתו, אבל הוא יוצר בסיס בריא לקשר ולהשפעה.
האם צריך לעבור למקום רחוק כדי למצוא שליחות?
לא. המכתב עוסק באדם שכבר הגיע למקום מרוחק, אך העיקרון של הוספת אור וחיות ליהדות יכול להיות רלוונטי גם בבית, בשכונה ובמקום העבודה שבו אנחנו נמצאים.
איך אפשר להתחיל היום?
אפשר לבחור פעולה אחת קטנה: להזמין יהודי לשבת, לעזור במציאת שיעור תורה, לשתף דבר חסידות עם אדם שמעוניין בכך או לעשות חסד עם מישהו בסביבה. השאלה אינה כמה הפעולה מרשימה, אלא האם היא אמיתית ומתאימה למי שמולנו.
מילים וביטויים שכדאי להכיר
השגחה פרטית: האמונה שהקב״ה משגיח על האדם ושגם לפרטי חייו יש משמעות.
שליחות: התפקיד שאדם נדרש למלא במסגרת עבודת ה׳, מתוך אחריות להוסיף טוב וקדושה בעולם.
נפש בהמית: בלשון החסידות, הנפש הקשורה לצרכים הטבעיים של האדם, לרצונותיו ולענייניו הגשמיים.
חיות ביהדות: קיום התורה והמצוות מתוך עניין, שמחה, התלהבות וקשר פנימי, ולא רק מתוך הרגל.
רוח החסידות: במכתב זה הרבי מדגיש במיוחד את אהבת ה׳, אהבת התורה ואהבת ישראל.
המשלח: מי ששולח את השליח ונותן לו את המשימה. במשל שבמכתב, הרבי מדגיש שהמשלח של השליחות הרוחנית הוא הקב״ה.
לסיכום: אולי אתה בדיוק האדם שהמקום הזה צריך
לפעמים אנחנו מסתכלים על החיים שלנו ושואלים:
למה אני כאן?
למה אני מתמודד עם הקשיים האלה?
למה דווקא אני צריך לעשות משהו?
המכתב של הרבי מציע להסתכל על הדברים מכיוון אחר.
אולי המקום שאליו הגעת אינו רק תחנה בדרך לדבר הבא.
אולי יש כאן אנשים שאתה יכול לעזור להם.
אולי יש כאן אור שאתה יכול להוסיף.
ואולי אינך צריך לחכות עד שתהיה עשיר יותר, מפורסם יותר או בטוח בעצמך יותר כדי להתחיל.
אל תחכה שיהיו לך כל הכוחות כדי להתחיל להשפיע. התחל במה שאתה יכול, ובנה את הכוחות בדרך.
זהו יישום מעשי של דברי הרבי, לא ציטוט מילולי מהמכתב.
ואם יש דבר אחד שכדאי לקחת מן האיגרת הזאת לחיי היום־יום, הוא השאלה הפשוטה:
איזה אור אני יכול להוסיף במקום שבו הקב״ה שם אותי היום?
מקורות
מקור מרכזי: אגרות קודש של הרבי מליובאוויטש, חלק ו׳, עמ׳ רס״ג. נוסח המקור ביידיש; המכתב בעברית המובא כאן הוא הנוסח שסופק לעריכת המאמר, עם סימני השמטה.
הפסוק: תהילים לז, כג — ״מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ״.
להעמקה: היום יום, ג׳ באלול וי״ד בחשוון — על השגחה פרטית, שליחות האדם ותפקידו במקום שאליו הגיע.
הערה לקורא: ההסברים, המשלים והדוגמאות המעשיות הם ביאור והנגשה של דברי הרבי, ואינם חלק מנוסח האיגרת.
לעיון נוסף: האיגרת באתר חב״ד · היום יום — ג׳ באלול · היום יום — י״ד בחשוון
