ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ז 2017

גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה ועדיין לא זכו לילדים. אבל גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו.
גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי לתת סכום גדול למצוות פדיון שבויים. אבל הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, וסיפר לאשתו בעצב על הסכום שהטיל עליו הרבי.
אל תצטער, בטח יעזור ה' ונוכל לתרום גם את הסכום הזה שביקש הרבי". אמרה האשה.
לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא הציעה שילך מיד לרבי ויתן לו את הסכום המבוקש,
גבריאל הגיע אל הרבי, ומיד כשנכנס ל'יחידות' הניח את הצרור על השולחן. הרבי קיבלו בברכה ופתח לנגד עיניו את הצרור. על השולחן נערמו מטבעות נוצצים ומבריקים, כאילו יצאו עכשיו מבית היציקה.
הרבי פנה לר' גבריאל ואמר:
"בתרומת המשכן הדבר היחיד שהיה מבריק זה המראות שבהן השתמשו נשות ישראל במצרים הן תרמו את המראות למשכן ומהן נעשה הכיור וכנו, הכיור היה המקום שבו התחילו את עבודות המשכן".
שאל הרבי את ר' גבריאל: "מניין בא לך הכסף הזה?".
סיפר ר' גבריאל לרבי את כל מה שעובר עליו לאחרונה, ואת מצבו הכלכלי. הוא גם סיפר, שכאשר אמר לאשתו על הסכום שביקש הרבי, מכרה את תכשיטיה בלי ידיעתו וזירזה אותו להביא את הכסף אל הרבי. הרים הרבי את ראשו ואמר:
"בטל הדין. הקב"ה 'ייתן ויחזור וייתן', לך ולאשתך, בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי-דורות. ייתן לך ה' הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך.
שמח וטוב-לב חזר החסיד לביתו וסיפר לאשתו את כל מה שאמר הרבי והברכה שברך אותם. אבל תגידי לי, שאל, "איך הבריקו המטבעות כל-כך?".
"כשהגיעו לידי המטבעות", השיבה האשה, "חשבתי כי כדאי שהנתינה תהיה שלמה. שפשפתי את המטבעות בחול עד שהבריקו ונצצו, ובליבי התפללתי שירחם עלינו השם יתברך, והרבי בקדושתו יברך אותנו שגם מזלנו יתנוצץ, יבריק ויזרח".
כעבור שנה זכו ר' גבריאל ואשתו, ללידת בנם הבכור,
גבריאל וחנה ראו הצלחה בכל מעשיהם וגבריאל תמיד דאג לספר לכולם שההצלחה שלו היא רק בזכות האמונה התמימה של אשתו חנה.

*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בנותיו של צלפחד שפונות למשה לאחר שראו בדיני הנחלה שאם אביהן מת ללא בנים לא יהיה מי ממשפחתם שיקבל חלק בארץ, הן פונות ומבקשות לקבל גם הן חלק ונחלה בארץ, משה שואל את השם והתשובה שהוא מקבל "כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם אחזת נחלה"
כשמתבוננים בשבח הגדול שבנות צלפחד מקבלות קצת קשה להבין למה כל כך מתלהבים מהן, בסך הכל הבקשה שלהם היתה מאוד חומרית הן רצו לקבל נכסים בארץ ומה ההתלהבות?
כתוב במדרש שכדי להבין זאת צריכים להבין יותר את רוח התקופה בה קרה הסיפור, עם ישראל בדיוק באותה תקופה פונים ומכריזים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" הם כולם כבר עייפים מהמסע במדבר, עדיין תחת השפעת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ ותחת הרושם של פטירתם של אהרון ומרים, המוטיבציה לכניסה לארץ די נמוכה ודווקא בשלב הזה כשהכניסה לארץ נראית כל כך רחוקה מגיעות בנות צלפחד ומבקשות בקשה טכנית של קבלת חלק בארץ, בכך הם חיזקו את האמונה בכל מי שמסביבם שהכניסה לארץ היא דבר ברור ורק צריכים לראות איך לחלק את הנחלה, האמונה הפשוטה הזו היא זו שחיזקה את עם ישראל שינתה את האווירה ונתנה להם כוחות להתגבר ולהיכנס לארץ ולכן זכו בנות צלפחד לשבחים כה גדולים,
בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידים להגאל יהי רצון שנזכה לחזק את אמונתנו ונקבל את נחלתינו בארץ בגאולה אמיתית ושלימה…

מסרון השבוע – פרשת פינחס
האם היהדות מתנגדת לתרבות המערבית?

"תגיד, לא נראה לך מוגזם הקטע של שמירת נגיעה? זה נראה לך אפשרי בתרבות של ימינו?", שואלים אותי אנשים.

רציתי להפתיע אתכם הפעם. היהדות לא מתנגדת לתרבות המערבית, זו ששמה את ההנאה במרכז החיים. תהנה, תבלה, תחגוג, תעשה מה שמתחשק לך, כמובן בלי לפגוע באחרים.

אלא שהיהדות אומרת כי כל זה מצוין לאדם רגיל מבני נוח. יהודי הוא קדוש, ואצלו ההנאה לא יכולה להיות מרכז החיים. במרכז חייו אמורים להיות משמעות החיים והייעוד האלוקי. הקמת משפחה היא חלק משמעותי בייעוד שלנו, ומתוך כך מותר רק מה שמחזק את היציבות והנאמנות בנישואין. כל היתר פשוט לא בשבילנו.

בפרשת פינחס מסתיים הסיפור עם בנות מואב שפיתו את בני ישראל. בבנות מואב עצמן אין בעיה, הטרגדיה מתחילה כשתרבות מואב מתחילה להיכנס אלינו.

בלעם, הנביא הגוי, היה רגיל לתרבות הפייסבוק (הרעה לפעמים) החושפנית, שבה רשות היחיד הופכת לרשות הרבים. הוא היה בהלם מוחלט כשראה כי פתחי האוהלים בעם ישראל אינם זה מול זה כדי לשמור על רשות היחיד. על כך בירך "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

כי מה שטוב להם, לא מתאים לנו.

שבת שלום!
הרב חיים הבר,
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

שאלת מיליון הדולר היא, פעמים רבות, מה המשימה שלי בעולם? מהי השליחות חיים שלי? ומי בכלל יכול לדעת או לקבוע מה עלי לעשות בחיים?

הגרלת מחיר למשתכן מופיעה לראשונה בפרשת השבוע, כשמשה מקבל את הציווי לערוך גורל ועל פיו לחלק נחלות בארץ ישראל, לפי התפלגות שבטים ובתי אב בעם ישראל.

כך גם בחיי היום-יום שלנו, לכל אחד יש את הנחלה (ה'באשערט' או ה'מכתוב') שלו שנקבעה לו מלמעלה ב'גורל'. לפעמים הלב לוקח אותנו למקום או לתפקיד שעלינו לבצע, כמו אחד שיש לו 'חוש' מיוחד בגמילות חסדים או בהכנסת אורחים. ולעיתים, דווקא המשימה הקשה עלינו לביצוע, היא האתגר שנבחר במיוחד עבורנו…

ויש גם נשמות מיוחדות ששליחות החיים שלהן בעולם הזה נמשכת ונמשכת גם כשהן כבר בעולם שכולו טוב.
כזה הוא החייל סמ"ר יובל (יובי) דגן הי"ד, שיום האזכרה השלישי לנפילתו יחול ביום שני השבוע, ושיקום וחידוש בית כנסת ותיקים הוא אחד ממפעלי החיים הרבים שהחלו מיד לאחר פטירתו וממחישים את חיבור הנצח של הנשמה עם החיים, עדי קיום הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך".

ניתוח שקדים דבר תורה קצרצר לפרשת פנחס

השקד הוא פרי שתהליך ההבשלה שלו מהיר מאד, בדיוק 21 יום, כמניין ימי שלושת השבועות של חורבן ירושלים ובית המקדש, אותם אנו מציינים בתקופה זו.

זו הסיבה שאלוקים מראה לירמיהו את מקל השקד בנבואה על החורבן, הנקראת בהפטרת השבת.

אך נבואה זו עצמה רומזת גם על הנחמה, שכן לפני ההבשלה השקד הוא מר, אך בסוף התהליך הוא הופך למתוק. וכך, החורבן עצמו, נועד בסופו של תהליך להביא לבניין ולנחמה. ממש כמו המילה משבר, המבטאת כאוס וחורבן, אך במשמעות קוטבית המשבר הוא גם כינוי למיטת היולדת, המבטאת יצירה והתחלה של חיים חדשים.

וכך, אצל יהודים, העם האופטימי הנצחי, מיד אחר שבירת הכוס תחת החופה, כזכר לחורבן, קוראים כולם מזל טוב, לבית החדש שקם בישראל…

יהיו הדברים לעילוי נשמתו של החייל יובל (יובי) דגן הי"ד, שהיום – כ"ג בתמוז, הוא יום השנה הרביעי לנפילתו במלחמת 'צוק איתן' ובית הכנסת שלנו הוא אחד ממפעלי החיים הרבים הממשיכים את שליחות חייו.

השבת פרשת פנחס
(מסירת-נפש שמביאה את הגאולה)

פרשת פינחס נפתחת בשכר שנתן הקב"ה לפינחס, ובהמשכה התורה דנה בסדרי חלוקתה של ארץ-ישראל, בהתמנותו של יהושע לרועה ישראל, המכניס את עם-ישראל לארץ-ישראל, ולאחר מכן בפרשת הקרבנות, שאת מקצתם אפשר היה לקיים רק לאחר הכניסה לארץ. נראה שיש קשר בין מעשהו של פינחס לשאר העניינים המסופרים בפרשה.
יתרה מזו: חז"ל אומרים, שאילולא חטאו בני-ישראל, הייתה כניסתם הראשונה לארץ נהפכת לגאולה האמיתית והשלמה, ולא היו גולים ממנה עוד. נמצא אפוא שפרטי הכניסה לארץ דומים לגאולה העתידה. ואף עניין זה קשור לפינחס, שהרי אמרו חז"ל "פינחס זה אליהו", מבשר הגאולה.

עיקר החידוש של זמן הגאולה, שאז יתקיים "ולא ייכנף עוד מוריך", כלומר, שהקב"ה לא יתכסה עוד בלבושים ובהסתרים, אלא יאיר בגלוי. כיום מאיר האור האלוקי דרך לבושים ועל-ידי צמצומים, שגורמים להתגלות של הארה מצומצמת ומוגבלת בלבד. לעומת זאת, בזמן הגאולה יאיר האור האלוקי עצמו, ללא צמצומים ולבושים.
גם בנפש האדם מתקיימות שתי הדרגות הכלליות הללו. יש הארה של הנפש כפי שהיא מצטמצמת ומתלבשת בכוחות מוגדרים, ויש עצם הנפש, כפי שהיא במלוא עוצמתה הבלתי-מוגבלת.

כל עוד מדובר בדרגות המצומצמות של הנפש, יש מקום לשיקולים לכאן ולכאן, וגם כאשר מתקבלת החלטה, עוצמתה תלויה במידת השכל או הרגש שגרמו לה. לא יכולה להיות כאן התמסרות בלתי-מוגבלת, מאחר שכוחות הנפש, שמהם נובעת החלטה זו, כל עצמם מדודים ומוגבלים.
לעומת זאת, כאשר באדם מתגלית עצם הנפש – היא באה לידי ביטוי בהתמסרות אין-סופית, נטולת גבולות. אנו מגדירים זאת מסירת-נפש, כי בעצם הנפש אין הגבלות ושיקולים לכאן ולכאן, אלא התמסרות מוחלטת, שלמעלה מטעמים ונימוקים והסברים.

פינחס מייצג את מסירת-הנפש המוחלטת הזאת. הוא מסר את נפשו גם על דבר שעל-פי הדין לא היה חייב לעשותו. לו היה שואל בבית-דין מה לעשות, לא היו מורים לו לעשות את המעשה שעשה, שהרי הדין "קנאים פוגעים בו" הוא מסוג הדברים ש"אין מורין לו". אלא שאצל פינחס האירה נקודת מסירת-הנפש, שלמעלה מכל חשבונות ושיקולים, ולכן לא חיכה להוראות אלא מסר את נפשו ועשה את הדבר הראוי.
זה הקשר בין עניינו של פינחס לבין הגאולה: הגאולה העתידה תבוא דווקא על-ידי מסירת-נפש, שאינה מדודה על-פי חשבונות ושיקולים. זו העבודה הנדרשת מאיתנו בעמדנו בעקבתא דמשיחא, ערב הגאולה – למסור את עצמנו לגמרי לקב"ה ולמילוי רצונו, למעלה מכל חשבון והגבלה. כך נזכה ש"פינחס זה אליהו" יבוא ויבשר לנו על ביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1071)

שבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

 

ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ט 2019

גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה ועדיין לא זכו לילדים. אבל גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו.
גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי לתת סכום גדול למצוות פדיון שבויים. אבל הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, וסיפר לאשתו בעצב על הסכום שהטיל עליו הרבי.

אל תצטער, בטח יעזור ה' ונוכל לתרום גם את הסכום הזה שביקש הרבי". אמרה האשה.
לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא הציעה שילך מיד לרבי ויתן לו את הסכום המבוקש,
גבריאל הגיע אל הרבי, ומיד כשנכנס ל'יחידות' הניח את הצרור על השולחן. הרבי קיבלו בברכה ופתח לנגד עיניו את הצרור. על השולחן נערמו מטבעות נוצצים ומבריקים, כאילו יצאו עכשיו מבית היציקה.

הרבי פנה לר' גבריאל ואמר:
"בתרומת המשכן הדבר היחיד שהיה מבריק זה המראות שבהן השתמשו נשות ישראל במצרים הן תרמו את המראות למשכן ומהן נעשה הכיור וכנו, הכיור היה המקום שבו התחילו את עבודות המשכן".
שאל הרבי את ר' גבריאל: "מניין בא לך הכסף הזה?".
סיפר ר' גבריאל לרבי את כל מה שעובר עליו לאחרונה, ואת מצבו הכלכלי. הוא גם סיפר, שכאשר אמר לאשתו על הסכום שביקש הרבי, מכרה את תכשיטיה בלי ידיעתו וזירזה אותו להביא את הכסף אל הרבי. הרים הרבי את ראשו ואמר:
"בטל הדין. הקב"ה 'ייתן ויחזור וייתן', לך ולאשתך, בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי-דורות. ייתן לך ה' הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך.
שמח וטוב-לב חזר החסיד לביתו וסיפר לאשתו את כל מה שאמר הרבי והברכה שברך אותם. אבל תגידי לי, שאל, "איך הבריקו המטבעות כל-כך?".

"כשהגיעו לידי המטבעות", השיבה האשה, "חשבתי כי כדאי שהנתינה תהיה שלמה. שפשפתי את המטבעות בחול עד שהבריקו ונצצו, ובליבי התפללתי שירחם עלינו השם יתברך, והרבי בקדושתו יברך אותנו שגם מזלנו יתנוצץ, יבריק ויזרח".
כעבור שנה זכו ר' גבריאל ואשתו, ללידת בנם הבכור,
גבריאל וחנה ראו הצלחה בכל מעשיהם וגבריאל תמיד דאג לספר לכולם שההצלחה שלו היא רק בזכות האמונה התמימה של אשתו חנה.
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בנותיו של צלפחד שפונות למשה לאחר שראו בדיני הנחלה שאם אביהן מת ללא בנים לא יהיה מי ממשפחתם שיקבל חלק בארץ, הן פונות ומבקשות לקבל גם הן חלק ונחלה בארץ, משה שואל את השם והתשובה שהוא מקבל "כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם אחזת נחלה"
כשמתבוננים בשבח הגדול שבנות צלפחד מקבלות קצת קשה להבין למה כל כך מתלהבים מהן, בסך הכל הבקשה שלהם היתה מאוד חומרית הן רצו לקבל נכסים בארץ ומה ההתלהבות?

כתוב במדרש שכדי להבין זאת צריכים להבין יותר את רוח התקופה בה קרה הסיפור, עם ישראל בדיוק באותה תקופה פונים ומכריזים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" הם כולם כבר עייפים מהמסע במדבר, עדיין תחת השפעת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ ותחת הרושם של פטירתם של אהרון ומרים, המוטיבציה לכניסה לארץ די נמוכה ודווקא בשלב הזה כשהכניסה לארץ נראית כל כך רחוקה מגיעות בנות צלפחד ומבקשות בקשה טכנית של קבלת חלק בארץ, בכך הם חיזקו את האמונה בכל מי שמסביבם שהכניסה לארץ היא דבר ברור ורק צריכים לראות איך לחלק את הנחלה, האמונה הפשוטה הזו היא זו שחיזקה את עם ישראל שינתה את האווירה ונתנה להם כוחות להתגבר ולהיכנס לארץ ולכן זכו בנות צלפחד לשבחים כה גדולים,
בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידים להגאל יהי רצון שנזכה לחזק את אמונתנו ונקבל את נחלתינו בארץ בגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך!

שליחות חיים

שאלת מיליון הדולר? היא, פעמים רבות, מה המשימה שלי בעולם? מהי השליחות חיים שלי? ומי בכלל יכול לדעת או לקבוע מה עלי לעשות בחיים?

הגרלת מחיר למשתכן מופיעה לראשונה בפרשת השבוע, כשמשה מקבל את הציווי לערוך גורל ועל פיו לחלק נחלות בארץ ישראל, לפי התפלגות השבטים ובתי אב בעם ישראל.

כך גם בחיי היום-יום שלנו, לכל אחד יש את הנחלה (=ה'באשערט' או ה'מכתוב') שלו שנקבעה לו מלמעלה ב'גורל'.

לפעמים ה❤ לוקח אותנו למקום או לתפקיד שעלינו לבצע, כמו אחד שיש לו חוש מיוחד בגמילות חסדים, בהכנסת אורחים, או בלימוד תורה. ולעיתים, דווקא המשימה הקשה עלינו לביצוע, היא האתגר שנבחר במיוחד עבורנו…

ויש גם נשמות מיוחדות ששליחות החיים שלהן בעולם הזה נמשכת ונמשכת, גם כשהן כבר בעולם שכולו טוב.

כזה הוא החייל סמ"ר  יובל (יובי) דגן הי"ד, שיום האזכרה החמישי לנפילתו יחול בשבוע הבא, ושיקום וחידוש בית כנסת ותיקים הוא אחד ממפעלי החיים הרבים שהחלו מיד לאחר פטירתו, וממחישים את חיבור הנצח של הנשמה עם החיים, עדי קיום הייעוד האמור בנביאים "הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך".  

בדיחה לשבת פרשת פנחס

נוצרי, סיני, מוסלמי ויהודי יושבים בבית קפה בשישי בבוקר ומשוחחים.הנוצרי אומר: "התאגיד שלי כל כך מצליח, שמחר אני הולך לקנות את רשת סטארבאקס!"הסיני אומר: "המפעלים שלי כל כך רווחיים, שמחר אני קונה את ג'נרל מוטורס!"המוסלמי אומר: "יש לאבי כל כך הרבה כסף מעסקי הנפט, שמחר אני קונה את פייסבוק!"השלושה מסתכלים על היהודי ומחכים לראות מה הוא יגיד.היהודי מסיים את הקפה שלו בשקט, מניח את הכפית על השולחן ואומר: "מצטער חברה, אני לא מוכר בשבת".

ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תש"פ 2020

לפני פטירתו של הבעש"ט קרא לתלמידו ר' יעקב ואמר לו לאחר פטירתי תפקידך יהיה להסתובב בין ערים וכפרים ולספר סיפורים שראית אצלי,
ר' יעקב קיבל את תפקידו באהבה והחל להסתובב בעולם ולספר סיפורי בעל שם טוב, יום אחד שמע על יהודי עשיר שנותן מטבע זהב על כל סיפור שמספרים לו על הבעל שם טוב והחליט לנסוע לאותו יהודי, היהודי מאוד שמח לראותו והזמין את כל הקהילה לאכול אתם סעודת שבת ולשמוע סיפורים מר' יעקב, אבל בסעודה ר' יעקב נעמד לדבר ולא מצליח להיזכר בשום סיפור, הוא מתאמץ ולא מצליח לזכור כלום, הארוחה מסתיימת והעשיר אומר לכולם בטח הוא עייף מהדרך, מחר בע"ה כולם שוב מוזמנים לסעודה ואז נשמע סיפורים אך למחרת הסיפור חוזר על עצמו ור' יעקב לא נזכר, כך גם בסעודה שלישית ועם צאת השבת ר' יעקב אורז את התיק ורוצה לצאת חזרה לביתו , העשיר מנסה להפציר בו להישאר עוד אך ר' יעקב אומר לו שהוא מרגיש שמשמים הוא לא יכול לספר כאן סיפורים, העשיר מלווה אותו וכשר' יעקב עומד לעלות לעגלה הוא נזכר בסיפור ומתחיל לספר לעשיר,

פעם אחת הבעש"ט לקח אותנו למסע, הגענו לאזור שהיה נראה שקט מאוד, כל הבתים סגורים, דלתות נעולות, תריסים מוגפים ואין איש ברחוב, עלינו ביחד לבית בקומה שניה, הבעש"ט דופק על הדלת יהודיה זקנה פותחת, מכניסה אותנו מהר ונועלת אחרינו, הבעש"ט מבקש שהיא תסביר לנו מה קורה והיא מספרת שיש כאן באיזור בישוף ששונא יהודים וכל חודש הוא אוסף את כל מאמיניו במגרש שמאחורי הבית ומשסה אותם ביהודים ובאותו שבוע כל יהודי שיהיה ברחוב אין לו סיכוי לצאת מזה חי וממש בעוד שעה הוא אמור להתחיל לדבר, הבעש"ט ניגש אל החלון פותח אותו ונעמד להסתכל, תפסתי אומץ והצצתי לראות, ראיתי המון אנשים מתאספים ופתאום אני רואה את הבישוף עושה את דרכו אל הבמה, באותו רגע הבעש"ט קרא לי ואמר לי ללכת להביא את הבישוף אליו, ירדתי למטה ולעיניהם המופתעות של ההמון ניגשתי אל הבישוף ואמרתי לו שהבעש"ט קורא לו, הוא חשב לרגע ואז אמר לי תגיד לו שמיד שאסיים לדבר אעלה אליו, חזרתי לבעש"ט עם המסר והוא אמר לי רוץ שוב ותגיד לו שביקשתי שיעלה עכשיו, רצתי ואמרתי לבישוף שהבעש"ט רוצה אותו מיד ולהפתעתי הוא פנה לקהל ואמר שהוא נאלץ להתעכב והלך בעקבותיי.

הוא נכנס עם הבעש"ט לחדר ישב איתו שם שעתיים ומיד אחר כך הבעש"ט אסף אותנו ויצאנו לדרכינו,
ומה היה שם בחדר שואל העשיר את ר' יעקב, ור' יעקב עונה "לא הייתי שם ולכן אינני יודע" אומר לו העשיר אני אספר לך, אותו בישוף נולד לאבא ואמא יהודים, בילדותו נפטרו הוריו ואחד השכנים הנוצרים אימץ אותו, הוא גדל כנוצרי ושכח את עברו היהודי ואף פיתח שנאה ליהודים, כשבאת אליו ואמרת לו שהבעש"ט קורא לו הוא הרגיש שהוא חייב לשמוע מה יש לו להגיד וכשבאת בפעם השנייה בכזו נחרצות הוא הלך אחריך כמהופנט, הבעש"ט ישב איתו והזכיר לו את עברו היהודי ואמר לו לא די שאינך הולך בדרך אבותיך אתה עוד אחראי להרס בעם היהודי? דבריו של הבעש"ט נכנסו ללבו והוא שאל את הבעש"ט האם יש סיכוי שאצליח לכפר על כל מה שעשיתי? והבעש"ט אמר לו "אין דלת שנעולה בפני התשובה ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד",

הוא נתן לו דרך ואמר לו שהוא חייב לברוח מכאן ולהתחיל את חייו מחדש, שאל הבישוף "רבי, מתי אדע שתשובתי התקבלה? והבעש"ט ענה לו ביום שיבוא אליך מישהו ויספר לך את מה שקרה איתך עכשיו תדע שתשובתך נתקבלה, אומר העשיר לר' יעקב "שנים אני משלם מטבע זהב לכל מי שיספר לי על הבעש"ט בתקווה שיספרו לי את הסיפור שלי, וכשהגעת לכאן לשבת ושכחת את כל הסיפורים הבנתי שעדיין לא התקבלה תשובתי והתפללתי להשם שיתן לי את הסימן ועכשיו שנזכרת בסיפור הזה אני מקבל את הסימן שתשובתי נתקבלה ואוכל לחיות את שארית חיי ברוגע ובשמחה.

בפרשת השבוע מונה התורה את בני לוי ומציינת גם את משפחת ה"קרחי" ונשאלת השאלה הרי משפחת קורח נבלעו באדמה עם כל אשר להם ומהיכן יצאו פתאום משפחת הקרחי?
במקום אחר בפרשה כתוב הפסוק "ובני קורח לא מתו" מסביר רש"י שהם אמנם היו מיוזמי המחלוקת אבל בשעת המחלוקת עצמה הרהרו תשובה בלבם, ולכן נוצר להם מקום גבוה באדמה שישבו שם ואחר כך יצאו והקימו משפחה.

אם בני קורח היו מגלים את חרטתם והרהור התשובה לכל ישראל היו ניצלים ולא נבלעים כלל באדמה אך מכיוון שכלפי חוץ הם היו נראים חלק מהמחלוקת ורק בלבם הרהרו תשובה הרי מדה כנגד מדה כלפי חוץ נבלעו גם הם באדמה ורק במעמקיה נשארו בחיים.
זה מלמד אותנו הרבה על כוחה של התשובה, למרות שהיו מיוזמי המחלוקת והחטיאו את הרבים ולמרות שתשובתם הייתה רק בלבם ולא במעשיהם ניצלו מעונשם וזכו שיקרה להם נס מיוחד, על אחת כמה וכמה בדורנו אנו שכבר עברנו כל כך הרבה דורות של יהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם ולמדו הרבה תורה וקיימו הרבה מצוות הרי ברור שיקויים מה שכתב הרמב"ם "סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלים" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

שבת שלום ומבורך מארץ הקודש! רפואה שלמה לכל עם ישראל!