חי שרה. צוות מרכז ניו יורק ריכז בשביל הקוראים מגוון רחב של ציטוטים מחזקים, דברי תורה קצרים ומרוממים וידיואים ועוד לפרשת חיי שרה
הרב יונתן זקס זצ"ל כתב על פרשת השבוע, פרשת חיי שרה:
משהו מעניין קורה לאברהם בפרשת חיי שרה. שרה נפטרה, הוא בן 137, ומיד עם תום ימי האבל הוא מתחיל לפעול. הוא מנהל משא ומתן מפורט וארוך על רכישת מערת המכפלה. 250 מילים מתארות את חילופי הדברים בינו לבין המוכר. מיד אחר כך מופיע עוד פרץ של עשייה: אברהם קורא לאליעזר ומבקש שימצא כלה ראויה לבנו יצחק. התורה, באופן נדיר יחסית, שוב מתארת הכל לפרטי פרטים. מה הסיבה לאריכות הזו? שני דברים הובטחו לאברהם – ילדים וארץ. כאשר שרה מתה אין לו פיסת קרקע אחת משלו, ויש לו ילד שעוד לא התחתן. אברהם יוצא להגשים את שתי ההבטחות, והתורה מאטה את הקצב כדי שנשים לב איך הן מתגשמות:
אברהם לא יושב ומחכה שהדברים ייקרו. אלוקים מבטיח, אבל אנחנו צריכים לפעול. אלוקים מבטיח, אבל מקיים ביחד איתנו. זה כלל יסודי לחיים: ההבטחות הגדולות מתגשמות בהתחלות קטנות משלנו.
שבת שלום.
בית ספר למנהיגות
בשבת האחרונה הסתלק מעמנו הרב, הלורד, יונתן זקס ז"ל, שהיה רבה הראשי של בריטניה בעבר, וברקע החיכוכים הבלתי פוסקים על רקע פוליטי ודתי, בלטה דמותו כמי ששימש כגשר בין קצוות ומגזרים, באהבתו ובענוותנותו הכובשת, בידענותו המופלגת ובכושרו הרטורי, עד שהנסיך צ'ארלס כינה אותו השבוע – "אור לגויים". ח"כ יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, כתב בהספדו כי פעם אמר לרב זקס שהוא האיש היחיד שישמח למנותו בתור הרבי שלו…
בדיוק השבוע, לפני תשע שנים, עמד הרב זקס על דוכן הנואמים בכנס השלוחים העולמי של חב"ד (המתקיים בימים אלה בגרסת זום ב-5,000 נקודות מסביב לעולם…), וסיפר על המפגש בחדר צנוע בברוקלין, אליו הגיע כסטודנט צעיר באוניברסיטת קיימברידג', שעתיד לשנות את חייו לנצח:
"הגעתי ל-770 וסוף כל סוף הגיע הרגע בו הוכנסתי לתוך ספרייתו של הרבי מילובביטש. הצגתי בפניו את שאלותיי הפילוסופיות והאינטלקטואליות; הוא השיב לי תשובות פילוסופיות ואינטלקטואליות. אך אז הוא עשה משהו שאיש לא עשה.
הוא ביצע חילופי תפקידים והחל לשאול אותי שאלות. כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? מה אני עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים?
לא הגעתי לשם כדי להפוך ל"שליח". באתי כדי לשאול מספר שאלות פשוטות, ולפתע הוא החל לאתגר אותי. אז עשיתי מה שעושים באנגליה. האנגלים מומחים בהמצאת תירוצים מסובכים מדוע הם לא עושים כלום😉
התחלתי לומר "במצב בו אני מוצא את עצמי…" והרבי עשה משהו שככל הידוע לי היה מאוד נדיר עבורו, הוא קטע את דבריי באמצע המשפט, ואמר: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. הכנסת את עצמך למצב מסויים, ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר".
הרגע הזה שינה את חיי.
עמדתי שם, "כלומניק" משום מקום, ומולי היה אחד מגדולי המנהיגים של העולם היהודי שאיתגר אותי לא לקבל את המצב כמות שהוא אלא לשנות אותו.
אז הגעתי לתובנה אותה שבתי ואמרתי פעמים רבות: העולם טעה. אנשים חשבו שהצלחתו של הרבי היתה בכך שהיו לו אלפי תלמידים. אך הם פיספסו את העובדה החשובה ביותר: מנהיג טוב יוצר תלמידים, אבל מנהיג מצויין יוצר מנהיגים.
וזה מה שהרבי עשה עבורי ועבור אלפים נוספים".
במילים מעוררות אלה חתם הרב זקס בדבר תורה פרסם בעבר לפרשת חיי-שרה:
"אלוקים נכנס לחיינו כקריאה מן העתיד. הוא כמו מנופף לנו בידו מקצה אופק הזמן, מפציר בנו לצאת למסע ולבצע משימה שנולדנו כדי למלא. איננו נמצאים בעולם במקרה. אנחנו כאן כי ה' רצה שנהיה כאן, ומפני שיש משימה שנועדנו להגשים. לא קל לגלות מהי. אבל לכל אחד מאיתנו יש משהו שאלוקים קורא לו לעשות, עתיד שעדיין לא נוצר כי אם מחכה שניצור אותו".

הצטרפו לזריקת חסידות בווצאפ https://chat.whatsapp.com/FDILd1fiGKSF9T6brhnIOL קבוצה שקטה
הצטרפו לזריקת חסידות בפייסבוק https://www.facebook.com/chacisik




סיפור לשבת פרשת חיי שרה
החיזוק היומי שלי ✍
מסופר על אם ששלחה את 2 בניה לפנימיה מרוחקת. בימים ההם לא היה טלפון והקשר היחיד שלה איתם היתה דרך מכתבים.
האם היתה שולחת מכתבים רבים אולם הילדים לא ענו למכתביה. היא היתה מבקשת מהם שוב ושוב, שיכתבו לה, שיספרו מה שלומם ואיך הם מסתדרים בישיבה החדשה.
אך כדרכם של בחורים העסוקים בעניניהם שכחו את אמם
ולא שלחו לה מכתבי תשובה.
האם הכואבת והמתגעגעת ספרה זאת לאחיה והתלוננה בפניו על כך שילדיה לא כותבים לה ולא מספרים לה מה שלומם.
נענה האח ואמר:
אני אכתוב להם עכשיו מכתב, ואת תראי שתוך שבוע הם עונים לי מכתב תשובה. כתב האח מכתב, ובסופו רשם:
נ.ב. שלחתי לכם במתנה 100$ לכל אחד.
ואכן תוך כמה ימים חוזר מכתב עם תשובות מפורטות, סיפורים על חיי הפנימיה, ובסוף כתבו:
נ.ב. שכחת להכניס את ה-100$.
רוב בני האדם נזכרים להתפלל מתוך הלב רק כשחסר להם משהו, כשלא הכל מתנהל כשורה, כשתוצאותה בדיקות לא יצאו טובות וכדומה אדם חכם מבקש לפני שמגיעה הצרה כמו שכתוב : " לעולם יקדים אדם תפילה לצרה שאז אומרים לו הבה זכות והינצל"
שבוע טוב
זיגדון נועם
לקבלת חיזוק יומי שלח/י הודעת וואצאפ 052-8930233 נועם
ב"ה ממתק לשבת פרשת חיי שרה תשפ"א 2020
מספרים על אדם שנכנס לעיר אחת ועבר דרך בית העלמין. הוא סקר את המצבות ונחרד לראות את הכתוב עליהן. על מצבה אחת נכתב: "כאן נטמן האיש שחי 4 שנים" על מצבה נוספת כתוב "כאן נטמן האיש שחי 3 שנים" וכן הלאה. הוא נבהל וחשב שנקלע לעיר מסוכנת שכל תושביה מתים צעירים. הוא צעד אל תוך העיר בחשש, אבל ראה אנשים מבוגרים צועדים ברחובותיה. אחד התושבים הסביר לו: אצלנו מודדים את משך החיים לפי הימים שהיו באמת ראויים להיקרא ימים, כל תושב אוחז פנקס קטן ובו הוא מציין בסוף כל יום האם היה זה באמת יום מלא, האם עשה בו משהו מועיל. בסוף החיים מונים את הימים הפעילים, את הסך הכולל שלהם מחלקים לשנים וכך רושמים על המצבה כמה שנים האדם הזה היה חי באמת…
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "ואברהם זקן בא בימים" ונשאלת השאלה למה התורה כופלת זקן ואז בא בימים לכאורה זו אותה משמעות, וגם הרי כבר בשבוע שעבר קראנו את הפסוק "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" וזה היה 40 שנה לפני הפרשה שלנו ומה מחדשת כאן התורה?
מוסבר על כך שיש הבדל בין "זקן ל"בא בימים" זקן מתייחס לשנות החיים של האדם, אדם שחי הרבה שנים נקרא זקן אבל זה לא מלמד אותנו על מהות השנים הללו ועל החותם שהשאיר בעולם במשך שנים אלו.
לעומת זאת "בא בימים" מתייחס לאיכות של השנים, לא רק שעברו עליו הרבה שנים אלא שהשנים היו מלאות וחותמו ניכר על הימים האלו.
לכן התורה מספרת לנו שוב אחרי 40 שנה שגם בשנים אלו כשאברהם כבר הזדקן יותר, עדיין בא בימים והמשיך להשפיע על העולם ואדרבא דווקא בשנים האלו השתבח עוד יותר.
יהי רצון שנזכה כולנו לאריכות ימים ושנים טובות ונעשה את ההשתדלות שיהיו שנים מלאות בתוכן ובעשייה, עשייה שתשפיע על העולם להיות מקום הרבה יותר טוב כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת (מברכים) שלום ומבורך ! בבני, חיי, מזוני ורווחי…




ממתק לפרשת חיי שרה תשע"ה
בחור חב"דניק נוסע על הכביש המהיר בניו יורק ומפספס את היציאה, הוא יוצא ביציאה הבאה ומיד כשיוצא הוא רואה יהודי עומד ליד רכב עם מכסה מנוע פתוח ונראה לחוץ מאוד, הוא עוצר לידו ושואל איך אוכל לעזור, היהודי אומר לו "יש לנו טיסה עוד שעתיים והרכב בדיוק עכשיו נתקע ואני לא יודע מה לעשות" החב"דניק אומר לו בא תעלה אני אקח אותך לשדה, היהודי עולה לרכב מלא בתודות לבחור שעוזר לו, כמה רחובות משם הם אוספים את אשתו שמחכה כבר עם המזוודות ליד הבית ונוסעים לשדה,
***
כשמתקרבים לשדה, היהודי אומר לחבדניק "אולי תגיד לי איזה מעשה טוב תרצה שאעשה כדי להמשיך את הטוב שעשית אתנו?" החבדניק מציע לו כמצופה "אולי תתחיל להניח תפילין כל יום?" היהודי מהרהר, כשמגיעים לשדה התעופה הוא אומר "אתה יודע מה אני אתחיל להניח תפילין כל יום וגם אסכים שאשתי תדליק נרות שבת" הניסוח היה נשמע קצת מוזר אבל החבדניק לא התייחס ורק חיזק אותו על ההחלטה הטובה,
***
כשהגיעו לשדה, הבעל ירד להוריד את המזוודות, האשה נשארה ברכב ועם דמעות אומרת לבחור "אספר לך מה קרה כאן, בעלי מגיע מבית חרדי ועזב הכל בטריקת דלת, אני מגיעה מבית מסורתי, כשהתחתנו, אחד התנאים שלו היו שבבית שלנו לא יהיה שום סממן דתי, לפני כמה חודשים אמי נפטרה ורציתי להדליק נרות שבת כפי שהיא נהגה אבל בעלי בשום אופן לא הסכים, מאוד כאב לי שאינני יכולה להוקיר את זכרה של אמי אבל לא רציתי לריב אתו, לפני כמה ימים כתבתי מכתב ושלחתי לציונו של הרבי מליובאוויטש, במכתב ביקשתי ברכה שבעלי יסכים שאדליק נרות שבת והנה עכשיו קיבלתי את התשובה דרכך.
***
בפרשתנו מסופר על כך שכשיצחק הביא את רבקה לאוהל של שרה התנחם יצחק על מות אמו, המדרש מסביר שהנחמה הייתה בזכות זה שראה שחזרו הניסים שהיו אצל אמו שרה, אחד הניסים אצל שרה היה שהייתה מדליקה נרות בערב שבת והנר נשאר דולק עד לערב שבת הבאה, מה בעצם הרעיון של הנס הזה? העולם בדרך כלל מתנהל על פי חוקי הטבע אך לפעמים הקב"ה עושה לנו נסים מעל הטבע, למעשה נסים אלו תלויים גם בנו אם אנחנו מסוגלים להתעלות מעל הטבע הרי הקב"ה מעלה את העולם ביחד אתנו,
***
בהדלקת הנרות ביום ששי כשנכנסים לאווירת השבת, כל יהודי מתעלה קצת מעל הטבע של היום יום ומביא את אור האלוקות אל ביתו ככל שנחזיק יותר את ההרגשה המיוחדת של השבת ושל האור האלוקי הנר שלנו יידלק יותר וזה היה ענינה של שרה שהתעלתה מעל הטבע כל הזמן וכפי שכתוב שכל שנותיה היו שווים לטובה למרות שעברה חיים לא קלים, עם הגר, עם פרעה, עם אבימלך, עקידת יצחק וכו' כי האור האלוקי הלך איתה תמיד וראתה בכל דבר את הטוב שבו, לכן דלק הנר שלה במשך כל ימי השבוע,
***
יהי רצון שנזכה גם אנחנו שהנר שלנו יידלק משבת לשבת על ידי זה שנמשיך את אווירת השבת והרוחניות על כל ימי השבוע, על ידי שנתרגל לראות תמיד את הטוב בכל דבר ואת הטוב שבכל אדם, נעזור ונסייע לכל יהודי ועל ידי זה נזכה לאור הגדול של הגאולה האמתית והשלימה.
שבת שלום




ממתק לשבת פרשת חיי שרה תש"פ 2019
מספר ידידי הרב זלמן פרקש מארגנטינה, "יום אחד טסתי לסיאטל בארה"ב לחתונה ובדרך עשיתי עצירה בניו יורק כדי לזכות להכנס לציון של הרבי, ידיד בשם יהודה אסף אותי משדה התעופה, לפני הרבה שנים יהודה חלה בסרטן ובניסים הוא שרד והחלים, אבל בעקבות המחלה נשללה ממנו האפשרות להביא ילדים לעולם.
בדרך לשדה התעופה סיפר לי יהודה שהוא ואשתו שוקלים לאמץ ילד והם עומדים בפני התלבטות קשה. מצד אחד, הם רוצים לאמץ ילד יהודי; מצד שני, לא קל למצוא ילד לאימוץ ואולי עליהם לקחת ילד לא יהודי, לגייר אותו ולגדל אותו כיהודי.
"התייעצתי עם רבנים שונים ולכל אחד דיעה משלו" אמר לי יהודה. הוא נתן לי את שמו ושם אמו וביקש "האם תוכל בבקשה להזכיר אותנו לברכה ב'ציון' של הרבי שנזכה שבורא העולם יאיר את עינינו ונדע כיצד לפעול?"
כמובן שהבטחתי לו לעשות זאת.
ישבתי בבית הכנסת שליד ה"אוהל" ולמדתי מספר חסידות. במקום התקבצו אנשים שהחלו להתפלל תפילת שחרית. אחד מהם היה יהודי מבוגר שהתיישב מולי. הבחנתי שהוא אומר "קדיש יתום" במשך התפילה.
עם סיום התפילה הוא הסתובב לפתע לכיווני, הוציא משקית התפילין פתק ישן מקופל והגיש לי אותו. "תסתכל, תקרא מה כתוב כאן" הוא אמר באידיש מעורבת באנגלית. "בטח זה יעניין אותך".
לקחתי את הפתק מתוך נימוס… מעולם לא נפגשתי עמו ודבריו היו נשמעים לי קצת מוזרים. אבל לקחתי את הפתק והתחלתי לקרוא.
הדברים הדהימו אותי.
היה זה מכתב מקורי של הרבי, שעסק ב…נושא של אימוץ ילדים! הרבי העניק תשובה מדוייקת וציין מה לא לעשות ומה כן לעשות. בדיוק תשובה לשאלתו של ידידי יהודה!
נדהם, ביקשתי מהיהודי האלמוני רשות לצלם את המכתב. בתחילה הוא סירב, אבל כשסיפרתי לו על הידיד בבואנוס איירס הוא התרצה והסכים שאצלם את המכתב ללא שם המשפחה של הנמען, וכך עשיתי.
לאחר-מכן הוא סיפר לי את הסיפור שעומד מאחורי המכתב:
"את המכתב הזה שלח הרבי לאבי זכרונו לברכה" הוא פתח בדבריו. "לאבי לא נולדו ילדים במשך שנים רבות, והוא ביקש לאמץ ילדים. הוא פנה לרב משה פיינשטיין, אחד מפוסקי ההלכה המפורסמים, והוא הציע לו להתייעץ עם הרבי מליובאוויטש.
"אבי פנה לרבי שבתשובתו יעץ לו שלא לאמץ תינוק גוי אלא לחפש משפחות יהודיות חסרי יכולת שמבקשות להעניק את ילדיהן לאימוץ."
היהודי הנרגש סיים את דבריו:
"אני הוא הילד המאומץ, והיום הוא היום האחרון לאמירת הקדיש אחר אבי המאמץ עליו השלום…
"אינני יודע מדוע אבל כשסיימתי את הקדיש הרגשתי דחף לא מובן להראות לך את המכתב ולספר לך את הסיפור…"
כעת שנינו ידענו מדוע. הרבי מצא את הדרך להשיב ליהודה על שאלתו.
פרשת השבוע נקראת חיי שרה וכשקוראים את הפרשה מתעוררת פליאה הרי התורה מספרת על מות שרה וכן כל הסיפורים בפרשה הם על אחרי פטירתה של שרה ולמה נקראת הפרשה "חיי שרה"?
מסביר הרבי מליובאוויטש שהפרשה מלמדת אותנו עד כמה שחיי הצדיק הם לא חיים גשמיים אלא חייו נמשכים גם לאחר פטירתו וביתר שאת, לאברהם ושרה היו דרכים שונות, אברהם היה "אב המון גויים" הוא לימד את כל האנושות להאמין באלוקים, הוא היה אבא של יצחק אבל גם אבא של ישמעאל ואפילו הסכים ש"לו ישמעאל יחיה לפניך" וההמשך יבוא ממנו. שרה לעומתו היתה בעיקר האמא של העם היהודי ולכן אמרה לאברהם "גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש עם בני עם יצחק" היא רצתה שאברהם יתמקד בעיקר בעם היהודי שיצא מבנו יצחק.
בפרשת חיי שרה אנחנו רואים שדווקא לאחר מותה של שרה מורשתה ממשיכה ביתר שאת, המערה שאברהם רכש היתה מערת הקבורה של אדם וחווה אביהם ואמם של כל האנושות אבל עם מות שרה נקברו בה רק האבות והאמהות של העם היהודי, אחר כך כשאברהם שולח את אליעזר למצוא אשה ליצחק ואליעזר רוצה אותה לבתו אומר לו אברהם בשום אופן לא יוכל בני להתחתן עם בתך ורק אל משפחתי תלך והשיא בסוף הפרשה כאשר אברהם נותן לבני הפילגשים מתנות ומוריש את כל אשר לו ליצחק.
אם כן אמנם "ותמת שרה" אבל הפרשה כולה מראה לנו עד כמה היא ממשיכה לחיות.
כמה מתאים שבדיוק בשבת זו מתקיים בניו יורק כינוס השלוחים השנתי של אלפי שלוחיו של הרבי מליובאוויטש, כשרואים את כמות השלוחים שהולכת וגדלה, לומדים עד כמה חייו של הרבי ממשיכים ביתר שאת, כשכולנו פועלים ביחד להמשיך את דרכו של הרבי בהפיכת העולם למקום הרבה יותר טוב מקום שיהיה ראוי לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!
לעשות שליחות אחת / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:
איך מנצלים היטב את הזמן? חז"ל מדגישים שגם אברהם וגם שרה חיו חיים מלאים: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", נאמר בפרשה על שרה, שניצלה היטב את כל שנותיה. על אברהם נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". בא בימים – בא לעולם הבא עם כל יום מימי חייו, שכל אחד מהם היה מלא בעשייה.
כך מסביר הרב ירוחם ליבוביץ' ממיר: כידוע, שלושה מלאכים באו לאוהל של אברהם ושרה. אחד הגיע כדי לבשר לשרה על לידת יצחק, אחד כדי להפוך את העיר סדום, ואחד כדי לרפא את אברהם אחרי ברית המילה. "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות", כותב על כך רש"י. למלאך יש שליחות אחת, שליחות חיים, משימה שהוא מרוכז בה. אם הוא עכשיו הוא עושה חסד – עכשיו הוא עושה חסד. אם כעת הוא לומד תורה – כעת הוא לומד תורה. בכל מעשה ומעשה צריך האדם להיות כולו מונח שם, מרוכז, כמו מלאך ממש, ו'אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות', אין לבלבל את עצמנו במטלות רבות בבת אחת. כך ניצלו אברהם ושרה כל יום ויום מימי חייהם.
בדיחות קרש נקיות לפרשת חיי שרה – מילתא דבדיחותא
שאלה: מי נכנס וישר מתחילים למחוא לו כפיים?
תשובה: יתוש!
שתי כינים יוצאות מבית קולנוע. אחת אומרת לשנייה: "תגידי, איך את רוצה לחזור הביתה – נלך ברגל או ניקח כלב?".
שאלה: מה נחש צמחוני אוכל?
תשובה: עטלף פירות!
יהודי אף פעם לא "תקוע"… דבר תורה קצרצר לפרשת חיי שרה
בשנות ה-60 נערך סמינר לנציגות נשות חב"ד מרחבי ארצות הברית, במדינת מישיגן, כשביום שישי בבוקר הן היו אמורות לטוס בחזרה לבתיהן.
בשל השלג העז שירד באותו בוקר הודיעו להן בשדה התעופה כי הטיסות בוטלו. הנשים החלו להילחץ ולדאוג כיצד בעליהן יתארגנו לבד עם ההכנות לשבת ועם הילדים, ואחת המארגנות, גברת פופאק, החליטה להתקשר מטלפון ציבורי אל חדר המזכירות של הרבי.
כשהמזכיר, הרב קליין, הרים את הטלפון, ביקשה ממנו גברת פופאק למסור לרבי כי הן stuck (נתקעו) בדיטרויט…
כעבור דקה המזכיר חוזר ואומר כי הרבי שואל מה הפירוש stuck…
היא מסבירה "אנחנו תקועות כאן, אין טיסות"… המזכיר שומע את תשובתה וצוחק. את חושבת שהרבי לא יודע אנגלית?! כשמסרתי לו ש"נתקעתן", הוא אמר (באידיש): "א ייד איז קיין מאל נישט סטאק'" = יהודי אף פעם לא "תקוע"…
אם אתן כעת בדיטרויט, אתן לא תקועות שם, אתן צריכות להיות שם…
כעת היה תורן של הנשים לחשוב איזו שליחות מוטלת עליהן באותה סיטואציה… הן הוציאו מתיקיהן נרות שבת והחלו לחלק לנשים יהודיות אותן איתרו ברחבי הטרמינל. מאותו מפגש 'אקראי', החלו כמה נשים יהודיות להדליק נרות בכל ערב שבת.
?
השבת מתכנסים אלפי שלוחי הרבי מכל רחבי העולם בחצרו בניו יורק, להתעצמות ולשאיבת אנרגיות לעוד שנה של הצתת אבוקות בלבבות, והפצת אור בעולם, עד ביאת המשיח. אך בעצם, אמר הרבי, כל יהודי הוא שליח, על כל אחד מאיתנו מוטלת משימה. הגעת למקום, אתה לא תקוע… יש סיבה רוחנית ומשימה אותה דווקא אתה תוכל לבצע בנקודת זמן זו, או במקום זה.
בפרט נקרא בפרשה השבת, על כוחן של כל אשה ובת, להאיר את הבית והסביבה, בהדלקת נרות שבת קודש, בדרכן של האמהות שרה ורבקה. מעט אור שדוחה הרבה מן החושך.




השבת פרשת חיי שרה (כשפועלים כראוי מובטחת ההצלחה)
כאשר הטיל אברהם אבינו על אליעזר עבדו את השליחות ללכת אל ארם-נהריים ולהביא משם אישה לבנו יצחק, סיים במילים "ה' אלוקי השמים… ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם". לאחר מכן, כאשר הגיע לשם אליעזר וישב עם בתואל, אביה של רבקה, ציטט את דברי אברהם אבל בשינוי רב-משמעות: "ה'… ישלח מלאכו איתך והצליח דרכך".
ההבדל בין "ישלח מלאכו לפניך" ל"ישלח מלאכו איתך" ברור למדיי: "איתך" פירושו שהמלאך הולך עם אליעזר ומסייע לו במילוי שליחותו, ואילו "לפניך" משמעותו שהמלאך הולך לפניו ומסדר את כל העניינים, כדי שבהגיעו לשם כבר ימצא אליעזר את ההצלחה מוכנה מראש.
ואכן, אליעזר זכה ל"ישלח מלאכו לפניך" – מיד בהגיעו לארם-נהריים, אל באר המים, באה רבקה אל הבאר. גם אחר-כך, כאשר בני-משפחתה אמרו "נקרא לנערה ונשאלה את פיה", השיבה רבקה מיד – "אלך", אף-על-פי שאליעזר לא דיבר איתה קודם-לכן כלל על ההצעה להינשא ליצחק.
בזאת מתחזקת השאלה מדוע שינה אליעזר, בדברו אל בתואל, מלשונו של אברהם, ובמקום "ישלח מלאכו לפניך" אמר "ישלח מלאכו איתך".
הסיבה לכך פשוטה: בשעה שאליעזר יושב עם אבי הכלה המיועדת ודן עמו בעניין, אין טעם לומר לו שמלאך ה' כבר מסדר את כל העניינים קודם-לכן, שהרי אז יכול בתואל לטעון שכל המשא-ומתן מיותר. על מה יש לדון כאשר לדבריו המלאך כבר פעל ועשה הכול?
ובכל-זאת רמז אליעזר עניין זה בציינו שאברהם אמר לו כי המלאך "יצליח דרכך". הצלחה אמיתית היא ברכה אלוקית (כמו שנאמר על יוסף "ואשר הוא עושה ה' מצליח בידו"). וכך גם כאן זכה אליעזר לברכה שהצלחתו לא תהיה אך ורק פועל יוצא של פעולותיו ומאמציו, אלא תבוא לגמרי מלמעלה. ולכן כששמע זאת בתואל השיב: "מה' יצא הדבר, לא נוכל לדבר אליך רע או טוב".
כוח זה של "עבדי אבות" ניתן גם ל"בנים", לכל אחד ואחד מעם-ישראל, אלא שלשם כך דרושים שני תנאים: א) להיות "עבדי אבות", שהאדם לא ירגיש את עצמו בעל מציאות אישית משל עצמו, אלא יתבטל לגמרי לקב"ה; ב) דרושה תפילה, כשם שהתפלל אליעזר, תפילה המבטאת את ההכרה שהאדם אינו סומך על כוחותיו-שלו, אלא הולך ופועל בכוחותיו של הקב"ה.
מהסיפור הזה אנו גם למדים הוראה, שאין לשליח להסתפק בכך שהוא עושה את כל התלוי בו, אלא הוא נדרש להשיג את ההצלחה בפעולותיו. לכאורה הוא יכול לטעון, שיש לו שליטה על מה שהוא עושה, אך אין לו שליטה על הזולת, שכן הדבר תלוי בבחירתו. למדנו מסיפור אליעזר שגם בדבר התלוי בבחירתו של הזולת (הסכמתם של בתואל ורבקה) יכולה להיות מובטחת ההצלחה, כאשר יוצאים לשליחות ופועלים בה כראוי.
(לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 99)
שבת שלום!!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה




אין שתי שליחויות / החלק היומי, פרשת חיי שרה / סיון רהב-מאיר:
גם אברהם אבינו וגם שרה אמנו נפטרים בפרשה. על שניהם מסופר כי ניצלו היטב כל יום בחייהם, הם מיצו והפיקו את המירב מכל רגע. הרב ירוחם ליבוביץ' מצא בספר בראשית סוד לניצול זמן:
כידוע, שלושה מלאכים באו לאוהל של אברהם ושרה. אחד הגיע כדי לבשר לשרה על לידת יצחק, אחד כדי להפוך את העיר סדום, ואחד כדי לרפא את אברהם אחרי ברית המילה. למה צריך שלושה מלאכים, במקום מלאך אחד שיבצע את שלוש המשימות? רש"י כותב על כך: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות". כלומר, אפילו כשמדובר במלאך, נותנים לו משימה אחת בכל פעם, שליחות אחת שהוא מרוכז בה, ולא שתיים. זה לא דבר פשוט ליישום: אם אנחנו לומדים כעת – זוהי המשימה שלנו, בלי הסחות דעת. אם אנחנו מבלים זמן עם הילדים – זו השליחות, בלי לנסות להספיק עוד מלא דברים תוך כדי.
אנחנו בעידן שבו הקרב על הקשב והריכוז הופך קשה יותר ויותר. הרב ירוחם ליבוביץ' קורא לנו לזכור – אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. לא כדאי לבלבל את עצמנו במטלות רבות בבת אחת אלא לשאול תמיד: "מה בדיוק אני עושה עכשיו?". כך ניצלו אברהם ושרה כל רגע מימי חייהם.




לבצע את השליחות העליונה
מכתב חיזוק מהרבי מליובאוויטש על השליחות העליונה המוטלת על כל יהודי:
בנוגע לבעיות שכותב במכתבו, מכאו ולהבא עליו להתבונן בַּאמת – השייכת לכל יהודי שבתוך כלל ישראל.
כל אחד מאתנו הוא שליח מהשם יתברך בורא עולם, לבצע עבודת קודש בעולם הזה, שההעבודה בכללות כבר נאמרה במשנה, "אני נבראתי לשמש את קוני", וכיצד זה יכול להתבצע, ההלכה בשולחן ערוך היא, אשר – בכל דרכיך דעהו, (או"ח סימן רל"א) שכל דבר מותר ושעושים אותו, יכולים על ידי זה "דעהו", בכוונה טובה,
וכדי לדעת מה מחויבים לעשות ומה אסור לעשות, הובהר הדבר בתורתנו תורת חיים, מזה גם מובן, שהשליחות שניתנה לכל אחד מאתנו אינה אחידה בדיוק, כי כל אחד ואחת צריך לנצל את הכוחות והאפשרויות שלו, ובהתאם לכוחות ואפשרויות, גם השליחויות שונות זו מזו.
….וכאשר ישקיע עצמו בעבודה – (וכמובן שלתועלת העבודה עצמה, זה צריך להעשות באופן שלא יזיק לבריאות, וכן להמשיך את עניני הפרנסה שהשם יתברך יתן לו, כי השם יתברך נותן די כוחות וזמן שיוכלו לעשות את שליחותו, בגוף בריא ובפרנסה כדבעי), – הרי אז, כשליח של בורא העולם, וחייל בצבא, שהמפקדה העליונה נוטלת על עצמה את הדאגות והצרכים הפרטיים שלו, כך גם כשנמצאים בשירותו של השם יתברך, יורחקו ממנו הענינים הגורמים לו דאגה.
מקור: תרגום מאגרות קודש חי"ג ע'ז
מוגש ע"י מכון אור החסידות
מוקדש לזכות השלוחים, שליחי חב"ד בכל העולם כולו ובפרט בארץ הקודש – לרגל "כינוס השלוחים העולמי", להצלחה בענייניהם הפרטים ובעבודתם הקדושה
קישור להצטרפות לקבלת המכתב היומי:
https://katzr.net/ed38aa
לעשות יותר ממה שמבקשים / החלק היומי, פרשת חיי שרה / סיון רהב-מאיר:
פעם ניגש מישהו לרב העיירה בערב פסח, ושאל אותו אם אפשר לערוך את ליל הסדר עם ארבע כוסות חלב במקום ארבע כוסות יין. הרב ענה שלא, ואז נתן לשואל סכום גדול מאוד של צדקה. שאלה אותו אישתו מדוע, הרי ארבע כוסות יין לא עולות כל כך הרבה, והוא ענה: נתתי לו כסף בשביל כל סעודת החג. מתוך השאלה הבנתי שאין לו שום מצרכים לליל הסדר, הוא הרי לא ישתה חלב בסעודה בשרית.
הרב שלמה וולבה נהג לספר את הסיפור הזה כשעסק בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה: כשעושים חסד, אי אפשר להיות מצומצמים. לא צריך להיות רובוטים של חסד, שעושים רק מה שביקשו מאיתנו. צריך לעשות מעל ומעבר, ביצירתיות, ולבדוק מה מסתתר מאחורי הבקשה הפשוטה. רבקה פוגשת בפרשה את אליעזר. הוא מבקש לשתות, אבל היא משקה גם את הגמלים שלו, בשפע ובנדיבות. הוא מבקש להתארח ללילה אחד, אבל היא מציעה אירוח ארוך יותר בבית המשפחה.
אלה ימים שבהם רבים מאיתנו במשבר, ולא תמיד נעים בכלל לגלות ולחשוף. אם מישהו פונה אלינו עם מצוקה קטנה, אנחנו נוטים רק "לעשות וי", "לסתום את החור". צריך לחשוב מה באמת האדם שמולנו צריך, ואיך אפשר לעזור הרבה יותר ממה שהתבקשנו. התכונה הזו, החסד המיוחד הזה – הם שהופכים את רבקה להיות רבקה אמנו.




החיזוק היומי שלי ✍ פרשת חיי שרה
מספרים על רב אחד שנסע יחד עם משפחתו לעיירה רחוקה בכדי לערוך שם את אירוסי בנם עם בתו של אחד מגבירי העיר.
בדרך התעייפו, נכנסו לפונדק לנוח ולשתות
באו בדברים עם בעל הפונדק ובתוך השיחה שאלוהו אם הוא מכיר את העשיר פלוני מהעיירה.
בעל הפונדק אמר שאכן מכיר הוא אותו ואמר עליו שהוא רמאי וגנב ואין תוכו כברו.
כשיצאו מהפונדק, אמר הרב לבני ביתו: ״עכשיו אני מבין את הפסוק בפרשת חיי שרה ״ואבוא היום אל העין״ אומר רש״י מכאן שקפצה לו הדרך.
לכאורה קשה, מה צורך היה בקפיצת הדרך?
וכי זמנו של אליעזר היה דוחק?
ברם, אפשר לומר בדרך צחות אילו היה אליעזר הולך לאט, מן הסתם היה מתעייף והיה מתעכב בפונדקי דרכים והיה מדבר עם בעל הפונדק שהיה אומר לו שהוא מכיר את רבקה בת בתואל, שיש לה אח שהוא רמאי וגנב גדול. ואז היה אליעזר חוזר הביתה לאברהם אבינו בידים ריקות. לכן היה צורך בקפיצת הדרך, בכדי שלא יהיה סיפוק בידו להתעכב במקום כלשהו.
שבת שלום
זיגדון נועם 💞