דברי תורה קצרים על פרשת אמור וספירת העומר

אנא שתפו לזיכוי הרבים ממתק לשבת פרשת אמור תשע"ח לפני כארבעים שנה היה בארץ יהודי שבתו הקטנה חלתה מאוד והרופאים לא הצליחו למצוא מזור למחלתה, המצב הלך והחמיר ואז פגש אותו חב"דניק שהציע לו לכתוב מכתב לרבי, הרבי בירך את הילדה והציע לבדוק את המזוזה בפתח חדרה, בדקו את המזוזה והיא נמצאה פסולה, החליפו מזוזה והילדה מיד החלימה, היהודי כתב לרבי שהוא רוצה להודות לרבי על הברכה אבל חייב גם לשאול שאלה, "אני קניתי מזוזה לכל חדר בבית, שמתי מזוזה בפתח חדרה של בתי, למה אני אשם שהמזוזה הייתה פסולה האם לכן מגיע לי עונש שבתי תחלה ואם חלילה לא הייתי שואל אותך ומחליף את המזוזה, מי יודע מה היה קורה" הרבי עונה לו במשל מקבוצת חיילים שיוצאת לשדה קרב והמפקד אומר…

להמשך קריאה

דברי תורה קצרים לפרשת אמור לג בעומר וספירת העומר – לאור החסידות מתאים לשולחן שבת

ממתק לשבת פרשת אמור וספירת העומר תשע"ז ליד וונצואלה ישנו ערוץ נהר שהתייבש לפני שנים רבות, לערוץ זה יצאו מוניטין כמכיל יהלומים ורבים מתושבי וונצואלה ניסו את מזלם והסתובבו בערוץ היבש לחפש את האבנים היקרות, רפאל סולנו היה אחד מבין אותם תושבים, הוא הסתובב במשך שבועות ארוכים והרים חלוקי נחל מבין מיליארדי האבנים החלקות שריפדו את ערוץ הנחל. אולם, כל אחת מהן היתה אבן סלע רגילה. אחרי חודשים של עבודה קשה, העלה חרס בידו הוא כבר כמעט התייאש והחליט לנטוש ולחזור לביתו בחוסר כל כמו כל חבריו, אבל הוא החליט להתמיד ולהמשיך לנסות ואז אחרי כמה ימים הוא התכופף שוב כרגיל בכל אחד מהימים שלפני, הוא שלף אבן אחת מתוך ערימת החלוקים שבכף ידו. היא נראתה כבדה יותר ושונה מהאחרות, הוא לקח…

להמשך קריאה

פרשת אמור | פנינה יומית | "תספרו חמישים יום" – הרי סופרים מ"ט?

למה ספירת העומר היא 49 ובעצם המצווה היא 50: התשובה של הרבי מילובביטש בפרשתנו אמור נאמרה מצוות ספירת העומר, ולשון הכתוב הוא "תספרו חמישים יום" (כג, טז). וידועה הקושיא (עיין תוס' ד"ה כתבו, מנחות סה, ב) מדוע נאמר "תספרו חמישים יום", בעוד הספירה בפועל היא רק ארבעים ותשעה ימים. ומבואר בספרים (לקו"ת במדבר י, ד. שה"ש לה, ג), אשר ארבעים ותשע הימים הנספרים הם כנגד מ"ט דרגות (שערי בינה) שיכול האדם להשיג בעבודת השי"ת, וכאשר משלים את עבודתו בהשגת מ"ט השערים מקבל מלמעלה, באופן של מתנה, את "שער החמישים" ("תספרו חמישים"), שלא ניתן להשיגו בכוחות עצמו. ונמצא, שהאדם "סופר" רק מ"ט, ושער החמישים, מגיע מלמעלה. אך עדיין צריך עיון בזה, שהרי משמעות הלשון "תספרו חמישים יום" היא, שעבודת האדם עצמו משיגה  את…

להמשך קריאה

בין הקרבת 'בהמה' והקרבת 'אדם' פניה יומית חסידית לפרשת אמור

בפרשתנו נאמרו דיני הקרבת העומר ושתי הלחם. ובנוגע לדינים אלו שנינו "אין מביאין מנחות כו' קודם לעומר אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא אם הביא כשר" (מנחות סח, ב). ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: העומר, הבא מן השעורים, שהם מאכל בהמה (סוטה רפ"ב), מרמז על הקרבת ה"בהמה", נפש הבהמית שבאדם, לה', שצריך לזבוח יצרו ולכפותו לעבודתו יתברך. אך שתי הלחם, שהם מן החטים, מאכל אדם, מרמזים על אדם שכבר זבח את ה'בהמה' שבו לה', והוא בדרגת "אדם", שעבודתו אינו רק בביטול ה"בהמה" שבו, אלא בקירוב ה"אדם" שבו, שהוא עלי' במדריגות הקדושה. וזהו מה ש"קודם לעומר. . אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם. . אם הביא כשר": הקרבת העומר - ה"בהמה" שבאדם – הוא דבר הכרחי. כי באם לא…

להמשך קריאה

שלא לאבד "ימיו" פנינה יומית חסידית לפרשת אמור

בפרשתנו נאמר מצוות ספירת העומר. והנה, כאשר מתבוננים במצוה זו עולה תמיהה: הרי, מאז שברא הקב"ה את עולמו, "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו", הזמן סובב על צירו ללא שום הפסק, ולגמרי אינו תלוי באדם. ואם כן, מצוה זו של ספירת העומר אין לה הבנה לכאורה, מהו התוכן במצוה זו של ספירת הימים, וכי יכול לקרות שיום ייאבד, ובין אם יספור ובין אם לאו – יעברו אותם מספר ימים?! אלא, שכאן טמונה הוראה ומוסר השכל נפלא: כיון שהקב"ה בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית, וכמבואר בחסידות (שער היחוד והאמונה בתחילתו) שבכל רגע ורגע מהוה הקב"ה את מציאות העולם כולה, כולל מציאות הזמן. ובוודאי שום נברא לא נברא לבטלה ח"ו, אלא לשם תכלית…

להמשך קריאה

ספירת העומר – למה מתחילים מהלילה? פרשת אמור – פנינה יומית

בפרשתנו נאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה". ומתיבת "תמימות" למדו שספירת העומר מונים בלילה, והיום הולך אחר הלילה (מנחות סו, א). ולכאורה צריך ביאור: הרי בספירת העומר מונים את הימים מהבאת והקרבת העומר, ואם כן כמו שבקדשים הלילה הולך אחר היום (חולין פג, סע"א. תמורה יד, א), כן היה צריך להיות  דין הספירה שהלילה הולך אחר היום? ויש לומר הביאור בזה: הסדר הרגיל הוא "ויהי ערב ויהי בוקר", שהיום הולך אחר הלילה. כי, העולם מצד עצמו חשוך הוא ואין בו אור הקדושה, ורק על ידי עבודת האדם מאירים את העולם באור אלקי. ולכן, בתחילה בא הלילה והחושך ורק על ידי העבודה בא אחר כך האור והיום. אבל זהו רק כפי שמסתכלים מלמטה, אך כפי שהוא למעלה, הרי סדר…

להמשך קריאה

מדוע "חמץ תאפינה" בשבועות? פנינה יומית לפרשת אמור

בפרשתנו, שבו נאמרו דיני המועדות, מצינו אשר לענין החמץ, ישנו חילוק בין חג הפסח לחג השבועות. אשר בשונה מחג הפסח, בו החמץ אסור לחלוטין, הנה בשבועות לא זו בלבד שהחמץ מותר, אלא הוא אף חובה – מנחת שתי הלחם הקריבה בשבועות צריכה להיות דוקא ״חמץ תאפינה״ (פרשתנו כג, יז). ויותר מכך, דוקא מנחה זו מתירה את הקרבת מנחות המצוה. ויש לומר הביאור בזה (וראה תורה אור (לכ"ק רבינו הזקן) פט, ג. צ, ב. ועוד): ״חמץ״ מורה על הגבהה והתנשאות, וכמו החמץ כפשוטו, שהוא תופח ומגביה עצמו, שזהו המקור לכל עניני הרע. ולכן בפסח, כאשר אוחזים רק ב״יציאת מצרים״, ועדיין שייכים לעניינים שאינם טובים – חייבים ״לברוח״ מן ה״חמץ״, ועד כדי כך ש״לא יראה״ ו״לא ימצא״. לעומת זאת בשבועות, לאחר כל העבודה הרוחנית…

להמשך קריאה

ממתק לשבת 2016 תשע"ו – על ספירת העומר

ב"ה ממתק לשבת פרשת אמור תשע"ו ליד וונצואלה ישנו ערוץ נהר שהתייבש לפני שנים רבות, לערוץ זה יצאו מוניטין כמכיל יהלומים ורבים מתושבי וונצואלה ניסו את מזלם והסתובבו בערוץ היבש לחפש את האבנים היקרות, רפאל סולנו היה אחד מבין אותם תושבים, הוא הסתובב במשך שבועות ארוכים והרים חלוקי נחל מבין מיליארדי האבנים החלקות שריפדו את ערוץ הנחל. אולם, כל אחת מהן היתה אבן סלע רגילה. אחרי חודשים של עבודה קשה, העלה חרס בידו הוא כבר כמעט התייאש והחליט לנטוש ולחזור לביתו בחוסר כל כמו כל חבריו, אבל הוא החליט להתמיד ולהמשיך לנסות ואז אחרי כמה ימים הוא התכופף שוב כרגיל בכל אחד מהימים שלפני, הוא שלף אבן אחת מתוך ערימת החלוקים שבכף ידו. היא נראתה כבדה יותר ושונה מהאחרות, הוא לקח אותה…

להמשך קריאה

איך נטמא הקב"ה ה"כהן גדול"? פרשת אמור פנינה יומית

בתחילת פרשתנו אמור מובא האיסור על הכהנים להיטמא למת, מלבד לקרובים, שמותרים להיטמא להם. וזה שלכהן גדול אסור להיטמא אפילו לקרוביו (פרשתנו כא, א-יא). והנה נאמר בגמרא "אלקיכם כהן הוא . . כי קברי' [כאשר קבר] למשה . . בנורא טביל [טבל באש]" (סנהדרין לט, סע"א). והקשו התוס' (שם ד"ה במאי טביל), הרי הכהנים אסורים ליטמא למת, ו"היאך נטמא" הקב"ה למשה? ותירצו "דישראל נקראו בנים למקום", והכהן מותר ליטמא לבן. ולכאורה עדיין תמוה, שהרי כתוב בזהר הקדוש שהקב"ה הוא כהן גדול (ראה זח"ג יז, ב), ולכהן גדול אסור להיטמא אפי' לקרובים, ואם כן קושיית התוס' במקומה עומדת (וכן הק' מהר"ש מאוסטראפאלי – ליקוטי שושנים בסו"ס קרניים)? ויש לומר הביאור בזה: כהן הדיוט וכהן גדול  שני בחינות שונות הם: כהן הדיוט, המותר לטמא…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת אמור תשע"ה

בשבוע האחרון העולם כולו עוקב בדאגה אחרי מה שקורה בנפאל בעקבות רעידת האדמה הנוראית שהיתה שם ופגעה בכל כך הרבה אנשים, *** יחד עם הדאגה הגדולה העיניים נשואות לזוג אחד מיוחד הרב חזקי וחני ליפשיץ שליחיו של הרבי מליובאוויטש לנפאל שביתם פתוח בכל ימות השנה לאלפי המטיילים בנפאל אך השבוע הבית הפך להיות אי השפיות בתוך אוקיינוס הבלגן עבור מאות רבות של יהודים מהארץ ומהעולם שמצאו שם בית חם, מקום בטוח לישון, ארוחות חמות ובעיקר חיבוק חם וכתף להישען עליה בעת הצרה. *** העזרה של זוג השליחים לא מסתיימת בישראלים הרבים שבקרוב מאוד בע"ה כבר לא יהיו בנפאל, הם עוזרים גם הרבה למקומיים בכל מה שאפשר, *** צמד המילים שנשמעו הרבה מאוד במהלך השבוע לגבי פעילותם של השלוחים הם "קידוש השם" ואכן…

להמשך קריאה

עומר ושתי הלחם – לזבוח יצרו ולעלות בקדושה

בפרשתנו נאמרו דיני הקרבת העומר ושתי הלחם. ובנוגע לדינים אלו כתוב במשנה (מנחות סח, ב) "העומר היה מתיר במדינה (לאכול החדש בכל המקומות. רע"ב) ושתי הלחם במקדש (שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה. רע"ב)". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: בחג הפסח, זמן יציאת מצרים, מביאים עומר מן השעורים ‑ מאכל בהמה. וזה מרמז על התחלת עבודת האדם, תיכף בצאתו ממצרים, כאשר הבהמה והרע שבנפשו עדיין בתקפו (ראה תניא פל"א), שאזי יש להקריב ה"בהמה" שבאדם (נפשו הבהמית) להשם, וצריך לזבוח יצרו ולכפותו לעבודתו יתברך. ובהמשך להקרבת העומר באה עבודת ימי ספירת העומר, שבהם האדם מזכך ומברר את מדותיו הרעות ומטהר את עצמו מזוהמתו, ש"צויתנו. . לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאתינו. . כדי שיטהרו. . מזוהמתם" (נוסח ה"יהי…

להמשך קריאה

"תספרו חמישים יום" – הרי סופרים 49?

בפרשתנו נאמרה מצוות ספירת העומר, ולשון הכתוב הוא "תספרו חמישים יום" (כג, טז). וידועה הקושיא (עיין תוס' ד"ה כתבו, מנחות סה, ב)מדוע נאמר "תספרו חמישים יום", בעוד הספירה בפועל היא רק ארבעים ותשעה ימים. ומבואר בספרים (לקו"ת במדבר י, ד. שה"ש לה, ג), אשר ארבעים ותשע הימים הנספרים הם כנגד מ"ט דרגות (שערי בינה) שיכול האדם להשיג בעבודת השי"ת, וכאשר משלים את עבודתו בהשגת מ"ט השערים מקבל מלמעלה, באופן של מתנה, את "שער החמישים" ("תספרו חמישים"), שלא ניתן להשיגו בכוחות עצמו. ונמצא, שהאדם "סופר" רק מ"ט, ושער החמישים, מגיע מלמעלה. אך עדיין צריך עיון בזה, שהרי משמעות הלשון "תספרו חמישים יום" היא, שעבודת האדם עצמו משיגה את חמישים הדרגות. ויש לבאר זה בהקדים הסבר נוסף לענין "שער החמישים" המובא בספר "תולדות יעקב…

להמשך קריאה
קנין כספו של הקב"ה ע"י ברכה
המתנהג ע"פ [על פי] התורה והוראות חז"ל [חכמינו זכרונם לברכה] הוא חי חיים מאושרים בגשם וברוח.

קנין כספו של הקב"ה ע"י ברכה

נאמר בגמרא (ברכות לה, א): "כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי שמים, שנאמר לה' הארץ ומלואה". וצריך ביאור, כיצד מועלת הברכה שעל ידיה אין האדם מועל בקדשי שמים; וכי בכך שמברך מבטל האדם את הקדושה מהדבר שנהנה ממנו? ויש לומר הביאור בזה: בפרשתנו כתוב "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו" (כב, יא). והיינו, שעבד הכהן כיון שהוא "קנין כספו" הרי "הוא יאכל בו" ‑ שמותר לו לאכול בתרומה ובקדשים. ועל פי זה יש לומר, שעל ידי הברכה ל"אלוקנו מלך העולם" ‑ מכיר האדם בכך שהוא עבדו של הקב"ה, ואזי מותר לו ליהנות מקדשי שמים, כשם שעבד הכהן רשאי לאכול בתרומה. (ע"פ ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 847)

להמשך קריאה
להאיר ולהזהיר את הקטנים ומהם לגדולים
כל אחד מישראל הוא כלי לקבלת ברכות השי"ת ברוחניות ובגשמיות וכשהכלי נקי טהור ומצוחצח הוא מרבה את המשכת האור לתוכו.

להאיר ולהזהיר את הקטנים ומהם לגדולים

בתחילת פרשתנו נאמר "אמור אל הכהנים גו׳ ואמרת אליהם". ופירש רש"י "אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים". ויש לפרש בדרך הרמז מה שרש"י השתמש בלשון אזהרה דוקא, כי אזהרה היא גם מלשון זוהר ואור (עיין בספר המאמרים תש"ח לאדמו"ר מוהריי"צ נ"ע עמ'  240). ובזה מרומז שאופן ההשפעה והלימוד שמלמדים הגדולים את הקטנים צריך להיות בדרך של קירוב והארת פנים. וענין זה מרומז גם בכך שלשון הכתוב היא ‑ "אמור אל הכהנים . . ואמרת אליהם", וכידוע שאמירה היא לשון רכה (מכילתא ופרש"י יתרו יט, ג. ועוד), בניגוד לדיבור שהוא לשון קשה (מכות יא, א וברש"י שם). עוד יש להוסיף בזה, שמרמז שהלימוד וההשפעה על הקטנים מוסיפים אור וזוהר גם אצל הגדולים, שיש ללמוד מהלשון "להזהיר גדולים על הקטנים", שהוא הזהרת הגדולים על…

להמשך קריאה

אל תדאג רק לעצמך

אסור לאדם לדאוג רק לעצמו, לעולם הבא שלו, ולהתקדש בעצמו, אלא עליו להיות בבחינת "ונקדשתי בתוך בני-ישראל" עם כל ישראל, לדאוג שכל ישראל שבקרבתו יקדשו את ה'. - פניני תורה

להמשך קריאה

כל המוסר עצמו על-מנת הנס, אין עושין לו נס

לא לסמוך על הנס "ונקדשתי בתוך בני-ישראל" (ויקרא כב,לב): מסור עצמך וקדש שמי. וכשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על-מנת למות, שכל המוסר עצמו על-מנת הנס, אין עושין לו נס. -רש"י מידה כנגד מידה מדוע עושים נס רק למי שאינו סומך על הנס? שכן כאשר אדם הולך למסור את נפשו על קדושת ה', הוא נוהג שלא כמנהג העולם, ולכן גם הקב"ה מתנהג עמו באותה מידה ואינו נוהג עמו לפי דרכו וטבעו של העולם, ועושה לו נס שהוא למעלה מן הטבע. -מהר"ל אין רצון אחר קידוש ה' נעשה דווקא על-ידי מסירות-נפש, שעניינה מסירת הרצון והקרבתו, עד שאין לאדם רצון אחר כלל מלבד עניין זה של קידוש ה' בכל מעשיו. -ספר המאמרים תש"ב הועתק ונערך מפה  http://chabad-il.org/sh/501-600/sh592.htm

להמשך קריאה

כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו

"כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו" - פרשת אמור נשמת כל איש מישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש, ומי שפוגם בישראל, כאילו פוגם בשכינה. זהו שנאמר "כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו", כאילו נתן חלילה את המום "בו" - בקב"ה. רביד הזהב

להמשך קריאה
ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת
"ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת" פרשת אמור- המילים "כל נפש אדם" מרמזות, שהרוצח את האדם הורג לא רק נפש אחת, אלא גם את בניו ובני בניו עד סוף כל הדורות. חטאו חמור כאילו רצח את כל האנושות. -רסיסי טל

ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת

"ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת" פרשת אמור- המילים "כל נפש אדם" מרמזות, שהרוצח את האדם הורג לא רק נפש אחת, אלא גם את בניו ובני בניו עד סוף כל הדורות. חטאו חמור כאילו רצח את כל האנושות. -רסיסי טל

להמשך קריאה
פרשת אמור, מאת הרב חיים הלוי הבר
אשה ציונית

פרשת אמור, מאת הרב חיים הלוי הבר

מדור: בסוד הפרשה כותרת: הפמיניזם היהודי לאחרונה נפגשתי עם נוער מרקע לא דתי, ושאלתי אותם – האם, לדעתכם, התורה דוגלת בשוויון בין גברים לנשים? כולם ענו פה אחד תשובה שלילית; היה להם ברור כי התורה מפלה נשים לרעה. למעשה, טעות זו רווחת גם בקרב אנשים שומרי תורה ומצוות, הרואים במצוות שונות קיפוח ושוביניסטיות. זוהי טעות חמורה, הנובעת מתפיסה שטחית של המושג 'שוויון'. ובכן, הבה וניגש לשאלת מליון הדולר: מהו שוויון? פרשת השבוע "אמור" מאירה את העיניים בסיפור המנורה. בבית המקדש עמדה מנורת זהב, עשויה 'מקשה' אחת – מחתיכה זהב יחידה, ללא הלחמה של חלקים שונים. אולם, מיחידה זו נוצרו שבעה קנים שונים. מנורת הזהב רומזת לבני ישראל, בהם מאירה הנשמה – "נר ה', נשמת אדם". בעם ישראל ניתן למצוא עדות ומגזרים שונים.…

להמשך קריאה

מי אתה, עומר? ספירת העומר?

טור לפרשת אמור  כותרת: מי אתה, עומר? אם תכנסו בימים הללו לבית כנסת בתפילת ערבית, תשמעו את הקריאה "היום... ימים לעומר". 49 ימים אנו סופרים "לעומר", אבלו מהו בדיוק אותו "עומר"? ימי החורף נגמרו והגיע חודש האביב, חודש ניסן. התבואה מתחילה להבשיל בשדות והחקלאים רוצים לקצור את התבואה הבשלה. באה פרשת השבוע ומצווה את איסור "חדש". אסור לאכול מהתבואה החדשה עד למחרת חג הפסח, ט"ז בניסן, שבו יקריבו את קרבן ה"עומר" בבית המקדש. בערב פסח, היו הכוהנים יוצאים אל השדות וקושרים קבוצות של שעורים. ביום ט"ז ניסן, היו נוטלים מהן מידה מסויימת, הנקראת "עומר", ומניפים לפני ה'. רק אחר כך אפשר היה ליהנות מהתבואה החדשה של השנה. מצוות העומר הייתה להביא לה' את התבואה הראשונה שנקצרה בשדה, בדומה למצווה 'ביכורים'. אנו למדים…

להמשך קריאה