דברי תורה קצרים לפרשיות אחרי-מות וקדושים – לאור החסידות

ממתק לשבת פרשת אחרי מות – קדושים תשע"ז אחד מתלמידי הבעש"ט הגיע פעם אל רבו בבקשה "אני רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא, אני מוכן לעשות למען זה כל מה שתגיד לי, העיקר שאזכה לחוות את החוויה הרוחנית של פגישה עם אליהו הנביא" הבעש"ט חייך ואמר לו "אין בעיה, עוד מעט ראש השנה, סע לעיירה פלונית שם גרה אלמנה עם ששה יתומים, לך תעשה איתם את החג" התלמיד שמח מאוד, מיד הכין הרבה אוכל לחג, העמיס את העגלה ונסע לאותה עיירה, הוא מגיע לשם בדיוק בערב החג, דופק בדלת ושואל את האלמנה אם יוכל לעשות איתם את החג הוא מספר לה שהביא איתו אוכל מספיק גם עבורם והיא כמובן מסכימה בשמחה, האלמנה והיתומים מעבירים איתו את החג באווירה מיוחדת ומרוממת אבל את…

להמשך קריאה

מתי יש לכסות את הדם וההתלהבות שלו? | פרשת אחרי פנינה יומית

בפרשתנו אחרי מובא דין כיסוי הדם (יז, יג): "ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר". והנה כתב הרמב"ם ש"כיסוי הדם . . נוהג בחולין ואינו נוהג במוקדשין" (הל' שחיטה פי"ד ה"ב). ויש לבאר הענין בעבודת האדם: "דם" הוא החיות של האדם, כמ"ש "הדם הוא הנפש" (ראה יב, כג). והחיות של האדם צריכה להיות בעניני קדושה, שכל דבר שבקדושה צריכים לעשותו בחיות והתלהבות גלויה. מה שאין כן עניני חול - דברי הרשות של האדם, צריכים לעשותם בלי חיות, "בלא לב ולב", כי עניני הרשות צריכים לעשות לא בשביל הנאת גופו, אלא "כל מעשיך יהיו לשם שמים" דוקא, כדי לעבוד את הבורא. וזהו תוכן הפנימי שבמצות כיסוי הדם, שבעניני חול…

להמשך קריאה

על ידי "ואל" אזי "יבוא בכל עת אל הקודש" פרשת אחרי מות

בתחילת פרשתנו: אחרי-מות נאמר "וידבר ה' גו' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' גו'. ויאמר ה' אל משה גו' ואל יבוא בכל עת אל הקודש". ויש לבאר פסוקים אלו על דרך הפנימיות: ידועים דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו) בנוגע למיתת בני אהרן, שבאה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ו"חטא" בני אהרן הי', שאף שידעו שהתקרבותם תביא להיפרדות הנפש מהגוף, מ"מ, לא נמנעו מהתקרבות זו, והלכו בדביקותם בהשי"ת עד כלות הנפש ממש, ולא באופן שיחזרו לקיום התורה והמצוות בעולם הזה (ראה ספר המאמרים תרמ"ו-ן ע' תקסג. ועוד). והנה, רק כאשר רצון האדם…

להמשך קריאה

פרשת אחרי מות על חטאם של בני אהרון – פנינה יומית חסידית

בלי בגדים ובנים ושתויי יין בתחילת פרשתנו "אחרי" נאמר "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". ובמדרש (ויק"ר פ"כ, ט. תנחומא פרשתנו ו) מצינו כמה טעמים למיתת בני אהרן: "מחוסרי בגדים היו", "שתויי יין נכנסו", "לא היו להם בנים". ויש לבאר בדרך הפנימיות, שבטעמים אלו מרומזים סדר עבודת בני אהרן: ידועים דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו) בנוגע למיתת בני אהרן, שבאה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה, שבה מתו הצדיקים . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ונתבאר הענין באורך בספרי חסידות בכ"מ (ספר המאמרים תרמ"ו-ן ע' תקסג. ועוד), שדרכם של בני…

להמשך קריאה
"חטא" בני אהרן פנינה יומית על פרשת אחרי
אדמו"ר הזקן אמר בדביקותו: איני חפץ במאומה; איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך - כי אם אותך בלבד.

"חטא" בני אהרן פנינה יומית על פרשת אחרי

"חטא" בני אהרן בתחילת פרשתנו: אחרי-מות נאמר "וידבר גו' אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה', וימותו". ולכאורה צריך ביאור: לאחר שכבר נאמר "אחרי מות שני בני אהרן", מדוע כופל הכתוב ואומר "וימותו"? ויש לבאר זה על פי דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו), שמיתת בני אהרן באה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה, שבה מתו הצדיקים . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ונמצא, שמיתתם לא הייתה ענין של עונש, כי אם שנתקרבו לה' עד כלות הנפש ממש. וזה שהתקרבות זה נחשב ל"חטא" אין זה חטא כפשוטו, אלא חטא מלשון חסרון (ראה רש"י ויצא לא, לט ועוד),…

להמשך קריאה

חינוך לעבודה זרה

"ומזרעך לא תתן להעביר למולך" כיום כבר לא קיימת העבודה הזרה של שריפת ילדים למולך, אך מי שמוסר את ילדיו לחינוך כפרני, שכופר בעיקרי דתנו הקדושה, עובר גם הוא על איסור זה. כוכבי אשר-

להמשך קריאה

טור לפרשת אחרי-קדושים כותרת: מחלת אהבה

טור לפרשת אחרי-קדושים כותרת: מחלת אהבה הוא קדח מחום. החום היה כה גבוה, שהוא חיפש כל דרך להצטנן - את החלון פתח לרוחות שנשבו, ואף הרבה ללגום שתיה קרה. אזהרות הרופא על הסכנה שבדבר לא הועילו, והרופא היה צריך לאיים עליו כי אם ימשיך להחשף לקור, המחלה תחמיר ואף תגיע למצב של סכנת מוות, כפי שכבר ארע לאחד החולים. את הסיפור הזה מביא רש"י כמשל לתיאור תמוה המופיע בפרשת השבוע. ה' מצווה את אהרון שלא להיכנס לקודש הקדשים בימים רגילים. כאילו אין די בציווי רגיל, ה' מוסיף ומאיים עליו שאם לא ייזהר, הוא ימות כדרך שמתו בניו, נדב ואביהוא. מתעוררת השאלה, הלוא אהרון היה צדיק גדול, ומילא בדייקנות את רצון ה'. וכי הוא זקוק לאיומים כדי לקיים את מצוות ה'? מסתבר, שאהרון…

להמשך קריאה