דברי תורה קצרים לפרשת ניצבים וילך

ממתק לשבת פרשת נצבים וילך תשע"ז 2017 ספינת דייגים נקלעה לסערה בלב ים. כל יושביה טבעו, מלבד שני גברים שהצליחו לשחות לאי קטן, שני הניצולים שהיו חברים טובים, עמדו חסרי אונים על האי והבינו שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא להתפלל. עם זאת, כדי לגלות של מי התפילה חזקה יותר, הסכימו השניים לחלק את השטח של האי לשניים, ולהישאר בצדדים מנוגדים. הדבר הראשון שהם התפללו עבורו היה מזון, למחרת בבוקר, האיש הראשון מצא עץ פרי בצד שלו והוא אכל מכל פירותיו הטובים. לעומת זאת, בצידו השני של האי, האדמה נותרה שוממה. משראה האיש הראשון שתפילתו התקבלה החל להתפלל למחסה, בגדים ומזון נוסף, ואכן כבמטה קסם, כל משאלותיו התגשמו. עם זאת, האיש השני עדיין נותר מחוסר כל. בסופו של דבר, התפלל האיש הראשון…

להמשך קריאה

בין "עמו אנכי" ל"השכינה שרוי'" | פנינה יומית לפרשת נצבים

נאמר בפרשתנו ניצבים "ושב ה' אלקיך את שבותך" (ל, ג). ומפרש רש"י "הי' לו לכתוב והשיב את שבותך. רבותינו למדו מכאן, כביכול שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם". ולכאורה תמוה, הרי בפרשת שמות כבר פירש רש"י שמה שהקב"ה התגלה למשה "מתוך הסנה" (ג, ב) הוא "משום 'עמו אנכי בצרה'". ואם כן, מדוע כתב רש"י ש"רבותינו למדו מכאן" – "שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם" – הרי דבר זה ידוע כבר מפ' שמות! ויתירה מזו: "עמו אנכי בצרה" הוא הרי פסוק מפורש (תהלים צא, טו) – ואם כן, למה צריך ללמוד תוכן זה מדיוק הכתוב כאן, כאשר יש לזה פסוק מפורש?! ויש לומר הביאור בזה: הפסוק "עמו אנכי בצרה" מלמדנו שמצד גודל החיבה של הקב"ה לישראל, הרי כאשר ישראל נמצאים בצרה רח"ל ומתייסרים…

להמשך קריאה

ניצבים- ממתק לשבת – חליל

ב"ה ממתק לשבת פרשת נצבים תשע"ה בכפר קטן ליד העיר מז'יבוז' היה חי רועה צאן צעיר, שנה אחת בימים שלפני יום הכיפורים התעורר בו הניצוץ היהודי והוא החליט ללכת להתפלל ביום כיפור, הוא הגיע לבית הכנסת של הבעל שם טוב, המוני יהודים נאספו להתפלל ביחד עם הצדיק, התפילה מתחילה וכולם רואים שהבעל שם טוב מתפלל השנה בדבקות עצומה, יותר מכל שנה, דביקותו של הבעל שם טוב סוחפת את כל הקהל וכולם מתפללים בהתרגשות גדולה, גם רועה הצאן נסחף בהתרגשות של כולם, הוא מרים את עיניו לשמים ואומר "ריבונו של עולם, אני לא יודע להתפלל, אבל אני יודע לנגן מאוד יפה בחליל אנגן בחליל שלי לכבודך, אנא קבל את תפילתי בדרך זו", הוא לוקח את החליל ומתחיל לנגן ניגון רועים, כל המתפללים משתתקים…

להמשך קריאה

וידיאו 5 דקות- ניצבים

https://www.youtube.com/watch?v=9ezOlx7Zf3s פרשת ניצבים- למי יש קורות חיים מוצלחים? ואיך לשפר את הקורות חיים לשנה טובה ומתוקה. לגימת חסידות 2 עם הרב שרגא זלמנוב  

להמשך קריאה

כריתת ברית בראש השנה

ההכנה לכריתת ברית של ראש השנה בתחילת פרשתנו ניצבים כתוב "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם גו' עד שואב מימיך. לעברך בברית ה' אלקיך גו'". ובספר לקוטי תורה (ריש פרשתנו) מביא כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע אשר "פרשה זו (נצבים) קורין לעולם קודם ראש השנה". וטעם הדבר, כי פרשת נצבים שייכת לראש השנה: כתוב "אתם נצבים היום" – ש"היום" מרמז על ראש השנה (פענח רזא סוף פרשתנו), שהוא "יומא דדינא רבא" (תרגום לאיוב ב, א). ובבוא "היום", יום ראש השנה, צריך להיות "אתם נצבים גו' כולכם" – שכל הנשמות כולם, מ"ראשיכם שבטיכם" ועד ל"שואב מימיך", צריכים להתייצב כולם יחדיו "לפני ה'" באופן של "כולכם". וממשיך בכתוב "לעברך בברית ה' אלקיך" – שענין זה היא הכנה לכריתת הברית שבין הקב"ה לישראל ביום…

להמשך קריאה
ומל ה' אלקיך את לבבך
ראיה רואים

ומל ה' אלקיך את לבבך

להכרית הקשר בין העין והלב בפרשתו ניצבים כתוב "ומל ה' אלקיך את לבבך (ל, ו). ולכאורה תמוה, הרי "מילה" היא בדרך כלל על "ערלה", וכן הוא גבי הלב, כמו שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" (עקב י, טז), ואם כן, מהו שנאמר כאן "ומל גו' את לבבך", שימול הקב"ה את הלב עצמו? ויש לבאר בזה: לעיל נאמר "ושבת עד ה' אלקיך גו' בכל לבבך", ואם כן, ברור שכאשר שבו ישראל בכל לבבם כבר לא נמצא אצלם "ערלה" בלב, אלא שגם כאשר אין לאדם "ערלת הלב" עדיין יש מקום לחשש שיפנה הלב מאחרי ה'. והוא מה שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ומפרש רש"י "העין רואה והלב חומד" (שלח טו, לט). והיינו, שאף אם אין ללב חמדה לדברים כאלו, הנה כאשר "העין רואה"…

להמשך קריאה

ניצבים פנינה יומית

"לחטוב" את ה"רבות מחשבות בלב איש" בפרשתנו  ניצבים כתוב "אתם נצבים גו' מחוטב עציך עד שואב מימך". ופירש רש"י "מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כו' ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים". והנה, ידוע פתגם רבינו הזקן נ"ע (הובא בקובץ "היום יום" עמ'  פט), ש"עציך" הוא מלשון עצה, ומלמדנו הכתוב שצריך "לחטוב" ולהסיר את ה"עצות" ‑ "רבות מחשבות בלב איש"; ו"מימך" רומז על ה"מים המצמיחים כל מיני תענוג" (תניא פ"א), ועל האדם להיות "שואב מימך" ‑ "לשאוב" מתוכו ולבטל את התאוות לעניני גשמיות. ויש לומר שרש"י בפירושו כאן מרמז פרט נוסף בהוראה זו: עלול האדם לחשוב שכאשר הוא עוסק בתורה ובתפילה, אז ודאי שצריך הוא להיות עסוק כל כולו בעניני קדושה אלו, ואסור שיתערבו בהם ח"ו מחשבות אחרות ותאוות הגוף; אבל בשעה…

להמשך קריאה

פרשת ניצבים – מזון רוחני

פרשת השבוע נפתחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..לגו', מחוטב עציך עד שואב מימיך." (דברים כט', ט-י). פירש האדמו"ר הזקן: "חוטב עציך" – עציך מלשון 'עצה'. כלומר- יש לחטוב, לעקור את העצות הרעות.. 'רבות מחשבות בלב איש', אלו מחשבות של ספק וקירור בענייני קדושה. "שואב מימיך" – לשאוב את המים שמצמיחים כל מיני תענוג. זו היא ההתעסקות והרדיפה אחר תענוגות ותאוות הקשורים בחומר ובגשמיות. וזו הדרך להגיע לידי " ניצבים.. לפני ה' אלוקיכם", לפני- מלשון ליד ובסמוך. וכן לפני- מלשון פנימה, כלומר שהפנימיות הופכת לאלוקות! המשך שבוע נעים...! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

פרשת ניצבים – הרב חיים הבר

טור לפרשת נצבים-כותרת: זה לא בשמים יצא לי לשוחח עם אדם שחנותו פתוחה בשבת, ודיברתי על ליבו על חשיבות שמירת השבת. בתגובה, אמר את המשפט הבא: "גם אני הייתי רוצה לסגור את החנות בשבת, אבל זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה כלכלית". טענות דומות, על קשיים בשמירת מצוות, נשמעות מידי פעם, מה שמעלה את השאלה: אולי התורה דורשת מאתנו יותר ממה שאנו מסוגלים? בדיוק את הטענה הזו, שוללת התורה בפרשת נצבים: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום – לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". ואכן, ההלכה 'לוקחת בחשבון' את הנסיבות המורכבות של החיים. כפי שניתן ללמוד מהסיפור הבא: התלמוד מספר על מחלוקת חריפה שהתעוררה בבית המדרש בין רבי אליעזר לרוב…

להמשך קריאה

ניצבים לפני ה

ניצבים לפני ה' " אתם ניצבים היום כולכם..." (דברים כט,ט). פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. הרבי מליובאוויטש מסביר כי בשבת זו הקב"ה מברך את עם ישראל וכל אחד ואחת מאתנו. ומהי הברכה? "אתם ניצבים היום כולכם". "היום" זהו ראש השנה, יום הדין, ובו "אתם ניצבים", בעמידה איתנה – קיימים ועומדים, זוכים בדין. "ניצבים" – מבטא עמידה תקיפה ואיתנה, תקיפות של מלך, כפי שנאמר: "ניצב מלך" (מלכים א כב, מח). תקיפות של מלך מומחשת בגמרא בביטוי: "אמר מלכא – עקר טורא" אמר המלך – נעקר ההר). זו התקיפות שנותן הקב"ה ליהודי – לעקור הר! ההפרעות שצצות לעיתים בעבודת ה', יש מהן ש"נדמה להם כהר". אולם ליהודי ניתן הכוח לעקור את ההר. כלומר לקחת את המכשול עצמו ולהעבירו לתחום הקדושה, כך…

להמשך קריאה