"קשירת" תאוות הלב ושעבוד המוח
בפרשת שמע שבפרשתנו כתוב "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (ו, ח).
ויש לדייק בלשון הכתוב, שבנוגע לתפילין של יד נקט לשון "וקשרתם", ובתפילין של ראש לא נאמר "וקשרתם לטוטפות" אלא "והיו לטוטפות". שמזה מוכח שבתפילין של יד המצוה היא רק מעשה הקשירה, מה שאין כן תפילין של ראש ‑ מצוותן שיהיו מונחים על הראש, ונמצא שכל רגע שמונחים על הראש מקיים מצוות תפילין (וראה בצפע"נ על הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד ה"ד. מהד"ת ע, ד. פט, א) שהאריך בחילוק זה ודייק כן גם מלשון הרמב"ם).
ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו:
החילוק הפנימי בין תפילין של יד ותפילין של ראש הוא כמבואר בשולחן ערוך (או"ח סכ"ה ס"ה) שתפילין של יד שמניחים על הזרוע כנגד הלב מורה על עבודת המדות, לשעבד להקב"ה "הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות", ותפילין של ראש מורה "על הראש כנגד המוח" ‑ לשעבד "הנשמה שהיא במוח" להקב"ה.
ועל פי זה יש לבאר החילוק הנ"ל בין תפילין של יד לתפילין של ראש:
בנוגע למדות שבלב, הרי אין לבו של כל אדם ברשותו "להפך לבו מתאוות עולם הזה לאהבת ה' באמת" (תניא רפי"ז), כי רק צדיקים "לבם ברשותם" (תניא שם), ולכן בתפילין של יד, שמורה על שעבוד תאוות הלב, המצוה היא הקשירה בלבד. זאת אומרת, שאף שאין האדם יכול להפוך את לבו מתאוות לבו לאהבת ה' באמת, שיהיה משועבד בתמידיות לאהבת ה', מכל מקום עליו לקשור את לבו, בדרך כפיה, לשלוט על עצמו שלא להוציא תאוותו מן הכח אל הפועל.
מה שאין כן בנוגע למוחו, הרי "מוחו ברשותו" של כל אחד ואחד מישראל, ש"יכול להתבונן בו בכל אשר יחפוץ" (תניא שם), ולכן מצות תפילין של ראש היא "שיהיה מונח", היינו שיהיה משועבד באופן תמידי לעבודתו יתברך.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ט עמ' 22 ואילך)
תגובה אחת
בחור אחד פונה לאביו: "אבא, אני רוצה לפתוח עסק בחו"ל ואני צריך שתעזור לי עם הלוואה של 10 אלפים דולר".
משיב האב: "אני מוכן לעזור לך, בתנאי שתבטיח לי שבכל יום בחו"ל אתה מניח תפילין".
הבן מבטיח, האב נותן לו תפילין מיוחדים והבן נוסע לחו"ל ומחכה שהאב יעביר לו את הכסף.
כעבור שבוע מתקשר לאביו: "נו, מתי תעביר לי את הכסף?"
שואל האב: "אתה מניח תפילין?"
"בטח", משיב הבן, "כל יום".
"אז תוך כמה ימים תקבל את הכסף", אומר האב.
חולפים שבועיים והבן מתקשר: "נו אבא, מה עם הכסף??"
שואל האב: "אתה מניח תפילין כמו שהבטחת?"
משיב הבן: "ברור, כל יום מאז שהגעתי!"
"אז תוך יומיים תקבל את הכסף", מבטיח האב.
כך זה נמשך שלושה חודשים, עד שהבן מתייאש, חוזר ארצה ומטיח באביו: "אתה שקרן! איך אתה לא מתבייש להבטיח לי שתעביר כסף ולא לקיים??"
"אני שקרן?!", צוחק האב, "אם היית פותח את התפילין ולו פעם אחת, היית מוצא שם את העשרת אלפים דולר"…
לפעמים הקב"ה מחכה שרק תעשה עוד מצווה קטנה אחת עוד הישתדלות קטנה ואז כל אוצרות השמיים יפתחו בפניך
יהי רצון שניזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה